Мегила 2a

וּמוֹקִים מְגִילָּה נִקְרֵאת בי״א בי״ב בי״ג בי״ד בט״ו לָא פָחוֹת וְְלאֹ יוֹתֵר כְרַכִין הַמוּקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻעַ בִן נוּן קוֹרִין בט״ו כְפָרִים וְַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בי״ד אֶלָּא שֶהַכְפָרִים מַקְדִימִין לְיוֹם הַכְנִיסָה כֵיצַד חָל לִהְיוֹת י״ד בַשֵּנִי כְפָרִים וְַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בוֹ בַיּוֹם וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר חָל לִהְיוֹת בַשְּלִישִי אוֹ בָרְבִיעִי כְפָרִים מַקְדִימִין לְיוֹם הַכְנִיסָה וְַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בוֹ בַיּוֹם וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר חָל לִהְיוֹת בַחֲמִישִי כְפָרִים וְַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בוֹ בַיּוֹם וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר חָל לִהְיוֹת ע״ש כְפָרִים מַקְדִימִין לְיוֹם הַכְנִיסָה וְַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה קוֹרִין בוֹ בַיּוֹם חָל לִהְיוֹת בַשַּבָת כְפָרִים וְַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת מַקְדִימִין וְְקוֹרִין לְיוֹם הַכְנִיסָה וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּבָת כְפָרִים מַקְדִימִין לְיוֹם הַכְנִיסָה וְַעֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בוֹ בַיּוֹם וּמוּקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר׃ גמ׳ מְגִילָּה נִקְרֵאת בי״א מְנָלַן מְנָלַן כִדְבָעֵינַן לְמֵימַר לְקַמָן חֲכָמִים הֵקֵילוּ עַל הַכְפָרִים לִהְיוֹת מַקְדִימִין לְיוֹם הַכְנִיסָה כְדֵי שֶיְּסַפְקוּ מַיִם וּמָזוֹן לַאֲחֵיהֶם שֶבַכְרַכִים אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן מִכְדִי כוּלְּהוּ אַנְשֵי כנה״ג תַּקְנִינְהוּ דְאִי ס״ד אַנְשֵי כנה״ג י״ד וט״ו תַּקּוּן אָתוּ רַבָנַן וְְעָקְרִי תַּקַּנְתָּא דְתַקִּינוּ אַנְשֵי כנה״ג וְְהָתְנַן אֵין ב״ד יָכוֹל לְבַטֵּל דִבְרֵי ב״ד חֲבֵירוֹ אא״כ גָּדוֹל מִמֶנּוּ בְחָכְמָה וּבְמִנְיָן אֶלָּא פְשִיטָא כוּלְּהוּ אַנְשֵי כנה״ג תַּקִּינוּ הֵיכָא רְמִיזָא אָמַר רַב שֶמֶן בַר אַבָא א״ר יוֹחָנָן אָמַר קְרָא לְקַיֵּים אֶת יְמֵי הַפוּרִים הָאֵלֶּה בִזְמַנֵּיהֶם זְמַנִּים הַרְבֵה תִּקְּנוּ לָהֶם הַאי מִיבָעֲיָא לֵיהּ לְגוּפֵיהּ א״כ לֵימָא קְרָא זְמַן מַאי זְמַנֵּיהֶם זְמַנִּים טוּבָא וְְאַכַתִּי מִיבָעֵי לֵיהּ זְמַנּוֹ שֶל זֶה לאֹ כִזְמַנּוֹ שֶל זֶה א״כ לֵימָא קְרָא זְמַנָּם מַאי זְמַנֵּיהֶם שָמְעַתְּ מִינָּהּ כוּלְּהוּ אֵימָא זְמַנִּים טוּבָא זְמַנֵּיהֶם דוּמְיָא דִזְמַנָּם מָה זְמַנָּם תְּרֵי אַף זְמַנֵּיהֶם תְּרֵי וְְאֵימָא תְּרֵיסָר וּתְלֵיסָר כְדַאֲמַר רַב שְמוּאֵל בַר יִצְחָק י״ג זְמַן קְהִילָּה לַכלֹ הִיא וְְלאֹ צָרִיךְ לְרַבוּיֵי הָכָא נַמִי י״ג זְמַן קְהִילָּה לַכלֹ הִיא וְְלאֹ צָרִיךְ לְרַבוּיֵי וְְאֵימָא שִיתְסָר וְְשִיבְסָר וְְלאֹ יַעֲבוֹר כְתִיב ור׳ שְמוּאֵל בַר נַחְמָנִי אָמַר אָמַר קְרָא כַיָּמִים אֲשֶר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים יָמִים כַיָּמִים לְרַבוֹת י״א וי״ב וְְאֵימָא תְּרֵיסָר וּתְלֵיסָר אר״ש בַר יִצְחָק י״ג זְמַן קְהִילָּה לַכלֹ הִיא וְְלאֹ צָרִיךְ לְרַבוּיֵי וְְאֵימָא שִיתְסָר וְְשִיבְסָר וְְלאֹ יַעֲבוֹר כְתִיב ר״ש בַר נַחֲמָנִי מ״ט לאֹ אֲמַר מִבִזְמַנֵּיהֶם זְמַן זְמַנָּם זְמַנֵּיהֶם לָא מַשְמַע לֵיהּ וְְרַב שֶמֶן בַר אַבָא מ״ט לאֹ אָמַר מִכַיָּמִים אָמַר לָךְ הַהוּא לְדוֹרוֹת הוּא דִכְתִיב אָמַר רַבָה בַר בַר חָנָה א״ר יוֹחָנָן זוֹ דִבְרֵי ר״ע סְתִימְתָאָה דְדָרֵיש זְמַן זְמַנָּם זְמַנֵּיהֶם אֲבָל חכ״א אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִזְמַנָּהּ מֵיתִיבִי א״ר יְהוּדָה אֵימָתַי בִזְמַן שֶהַשָּנִים כְתִיקְנָן וְְיִשְרָאֵל שְרוּיִין עַל אַדְמָתָן אֲבָל בַזְּמַן הַזֶּה הוֹאִיל וּמִסְתַּכְלִין בָהּ אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִזְמַנָּהּ רַבִי יְהוּדָה אַלִּיבָא דְמַאן אִילֵימָא אַלִּיבָא דר״ע אֲפִילּוּ בַזְּמַן הַזֶּה אִיתָא לְהַאי תַּקַּנְתָּא אֶלָּא לָאו אַלִּיבָא דְרַבָנַן וּבִזְמַן שֶהַשָּנִים כְתִיקְנָן וְְיִשְרָאֵל שְרוּיִין עַל אַדְמָתָן מִיהָא קָרֵינַן תְּיוּבְתָּא דְרַבִי יוֹחָנָן תְּיוּבְתָּא א״ד אָמַר רַבָה בַר בַר חָנָה אָמַר ר׳ יוֹחָנָן זוֹ דִבְרֵי ר״ע סְתִימְתָאָה אֲבָל חֲכָמִים אָמְרוּ בַזְּמַן הַזֶּה הוֹאִיל וּמִסְתַּכְלִין בָהּ אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִזְמַנָּהּ תַּנְיָא נַמִי הָכִי אָמַר רַבִי יְהוּדָה אֵימָתַי בִזְמַן שֶהַשָּנִים כְתִיקְנָן וְְיִשְרָאֵל שְרוּיִין עַל אַדְמָתָן אֲבָל בַזְּמַן הַזֶּה הוֹאִיל וּמִסְתַּכְלִין בָהּ אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִזְמַנָּהּ רַב אַשִי קַשְיָא לֵיהּ דר׳ יְהוּדָה אדר׳ יְהוּדָה וְְאוֹקֵי נחמיסר: זמניהם דומיא דזמנם. רצויה דדרשינן לקרח לייתורה מפרם וחזיל: לא פחות ולא יותר. לא פחות מי״ח ולח דיו״ד וה״ח דומיא דעיקר הזמן דנפקא לן מזמנם הוא, דקה מרצה יותר מט״ו: מימות יהושע. בגמ׳ מפרס לה "]: אלא שהכפרים מקדימין דומיא דידהו: זמן קהלה לכל היא. הכל נקהלו להנקס מחויביהס ליום הכניסה. כלומר מאחר שהמוקפין קורין בט״ו ושאין מוקפין בין בשושן בין בשאר מקומות כמו שכתוב בספר, הלכך לא צריך קרח קורין בי״ד הרי הכל בכלל, תו היכי לרבויי שיהח ראוי לקרייה, דעיקר משכחת י״ח י״ב י״ג, אלא שהכפרים הנס בו היה: ימים כימים. לעיל נתנו להן חכמים רשות להקדים מינים כתיב י״ד וט״ו ישממו, וכתיב קריאתה ליוס הכניסה, יוס שני בשבת כימים אשר נמו בהס היהודים וגו׳ שלפני י״ד חו חמישי בשנת שהוא והוס ליה למיכתב ימים חסר כמו יוס כניסה, שהכפריס מתכנסין דמשמע הס הס ימים אשר נחו, מחי לעיירות למשפט", לפי שנתי דינין כימיס לרבות שניס אחרות כדוגמתן: יוםבין בעיירות בשני ובחמישי כתקנת לדורות הוא דכתיב. להכי סיין עזרא (ב״ק דף פצ), והכפריס אינן לישנא דקרח כימיס כלומר יעסו בקיאין לקרות ולריכין שיקראנה להס לדורות י״ד וט״ו כאשר היה בימי הנם אחד מבני העיר, ולא הטרימוס ימים אשר נחו בהם, הלכך לא חיכה חכמים להמאחר ולנא ציוס י״ד, לרבויי מהכח שניס אמריס: זו דברי ופעמים שיוס הכניסה בי״ג ( ופעמים ר׳ עקיבא. הכי גמיר רבי יוחנן מרצים שהוא בי״ח: חל ארבעה עשר להיות דמתני׳ ר״ע חמרה: סתימתאה. בערב שבת עיירות ומוקפין חומה הרבה סמס משנה סמס ר׳ שהן דברי קורין בו ביום. שאין קריאת המגילה ר׳ עקיבא, וי״מ סתימתחה כל הסתומין בשנת גזירה שמא יטלנה בידו"), וא״מ תלמידיו היו, כדאמר בסנהדרין (דף יאמרו המוקפין עד אמר שנת סוס פו.) סמס משנה ר״מ סתם תוספתא ליה ט״ז ואמר קרח ולא יעבור: חל רבי נחמיה סתם ספרא רבי יהודה להיות אחר שבת כפרים מקדימין וכולהו סתימתחי אליבא דר' עקיבא, ליום הכניסה. דהוה ליה י״ח, וטפי אך קשה בעיני לפרש כן, שמלינו לא משכחת לה יוס הכניסה שלפני בכמה מקומות במס ר״ח נר׳ יוסי ע] פורים מוקדס לו, דמיוס הכניסה סתימתאי רבי מנחם בר רבי יוסי ליוס הכניסה לא מקדמינן"): גמ׳ סתימתאי לקמן בפרק בני העיר ס״ג מנלן מנלן כדבעינן למימר לקמן (דף כו.9)): אימתי. הקילו חכמים וכו׳. והכי פירושה, מנלן די״ח וי״צ על הכפריס: בזמן שהשנים כתיקנן. וי״ג מזו לקרייס, די״ד וט״ו סוח דכתיב שהשנים מתעצרות על פי בית דין, בקרה, וקא מהדר גמרא מנלן בתמים, והחלסיס המקדשין ] בבית דין שולמין החי לחו מונה היא חלא חכמים שלומיהן להודיע חימתי הוקדם ניסן הקילו עליהן כדבעינן למימר לקמן: ועושין מועדיס ע״פ שלומין: כדי שיספקו. סיסו פנויין ניוס פוריס כששרויין על אדמתם. וסשלומין להספיק לורכי סעודת פורים לבני מגיעין עד הפסח לקלה ארץ ישראל: העיירות: אנן הכי קאמרינן. אכן אבל בזמן הזה. שפסקו כל אלה דמיבעיה לן מכלן הכי קאמריקן: וישראל נפרדו ולח יגיעו שלומי ב״ד מכדי. מדהקילו חכמים על הכפרים חזלס, הכל לופין למקרא מגילה להקדים, על כרחך אנשי כנסת הגדולה וחומרים יום י״ד באדר קרינן המגילה שתיקנו בימי מרדכי ואסתר את שמחת נשארו לחדר ט״ו יוס וט״ו של ניסן הפורים וקריאת המגילה כולהו הני עושין פסח, וחס תקדים קריאתה זימני תיקון ונתנו רשות לקרות: יעשו פסח לסוף שלסיס יוס של דאי סלקא דעתך. י״ד וט״ו מקון קריאה, ונמלחו אוכלין ממך בימים הכתובין במגילה ותו לא: היכי אתו אמרוניס (ציוס) של פסח: בזמן הזה רבנן. דבתרייהו ועקרו מקנתח נמי איתא להא תקנתא. דהח רבי והתירו להקדים, נחמיה: אלא עקיבא בזמן הזה [הוה] ואמר פשיטא אינהו תקון. וכיון דאינהו במתני׳ דמקדימין: אלא לאו אליבא מקון ודאי רמזינהו במגילת אסתר, דרבנן. 5 דהוו מקמי ר״ע אמרה: היינו דמיבעיה לן היכה רמיזה ומכלן: מיהא קרינן. חלמה רבנן נמי דרסי לגופיה. לי״ד וט״ו המפורסין בספר: זמן זמנס זמניהס: איכא דאמרי אמר לימא קרא. את ימי הפורים החלה רבה זו דברי ר׳ עקיבא סתימתאה. בזמן דמשמע מ בזמן המפורם להס: ולח גרסינן להאי לישנא דדרים זמן ואכתי מיבעי ליה. החי דנקטו זמניס ? זמנס זמניהס, דהח רבנן דפליגי עליה לשון רבים: זמנו. של מוקפין לאו נמי דרסי ליה, אלה שהחמירו לאחר כזמנו של פרזיס, דחי כתוב בזמן סוס מורבן מסוס דמסתכלין בה: משמע זמן אחד לשניהן, אי נעו קשיא דר״י. דהח ברייתא דלעיל ליקרו בחרביסר וחי נעו ליקרו אדר׳ יהודה דמתני׳ כדמפרם וחזיל: