ב.מגילה נקראתפרק ראשוןמגילה

ומוקים  מגילה  נקראת בי״א בי״ב בי״ג בי״ד בט״ו לא פחות  ולא יותר כרכין המוקפין חומה מימות  יהושע בן נון קורין בט״ו כפרים ועיירות  גדולות קורין בי״ד אלא שהכפרים מקדימין  ליום הכניסה כיצד חל להיות י״ד בשני  כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות  חומה למחר חל להיות בשלישי או ברביעי  כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות  קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר חל  להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין  בו ביום ומוקפות חומה למחר חל להיות  ע״ש כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות  גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום חל  להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין  וקורין ליום הכניסה ומוקפות חומה למחר  חל להיות אחר השבת כפרים מקדימין ליום  הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות  חומה למחר׃ גמ׳ מגילה נקראת בי״א מנלן  מנלן כדבעינן למימר לקמן חכמים הקילו  על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה  כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים  אנן הכי קאמרינן מכדי כולהו אנשי כנה״ג  תקנינהו דאי ס״ד אנשי כנה״ג י״ד וט״ו תקון  אתו רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנה״ג  והתנן אין ב״ד יכול לבטל דברי ב״ד  חבירו אא״כ גדול ממנו בחכמה ובמנין אלא  פשיטא כולהו אנשי כנה״ג תקינו היכא  רמיזא אמר רב שמן בר אבא א״ר יוחנן  אמר קרא לקיים את ימי הפורים האלה  בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם האי מיבעיא  ליה לגופיה א״כ לימא קרא זמן מאי זמניהם  זמנים טובא ואכתי מיבעי ליה זמנו של זה  לא כזמנו של זה א״כ לימא קרא זמנם מאי  זמניהם שמעת מינה כולהו אימא זמנים טובא  זמניהם דומיא דזמנם מה זמנם תרי אף  זמניהם תרי ואימא תריסר ותליסר כדאמר  רב שמואל בר יצחק י״ג זמן קהילה לכל היא  ולא צריך לרבויי הכא נמי י״ג זמן קהילה לכל  היא ולא צריך לרבויי ואימא שיתסר ושיבסר  ולא יעבור כתיב ור׳ שמואל בר נחמני אמר  אמר קרא כימים אשר נחו בהם היהודים ימים כימים לרבות י״א וי״ב ואימא  תריסר ותליסר אר״ש בר יצחק י״ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי ואימא שיתסר ושיבסר ולא יעבור  כתיב ר״ש בר נחמני מ״ט לא אמר מבזמניהם זמן זמנם זמניהם לא משמע ליה ורב שמן בר אבא מ״ט לא  אמר מכימים אמר לך ההוא לדורות הוא דכתיב אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן זו דברי ר״ע סתימתאה  דדריש זמן זמנם זמניהם אבל חכ״א אין קורין אותה אלא בזמנה מיתיבי א״ר יהודה אימתי בזמן שהשנים  כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה רבי יהודה  אליבא דמאן אילימא אליבא דר״ע אפילו בזמן הזה איתא להאי תקנתא אלא לאו אליבא דרבנן ובזמן  שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן מיהא קרינן תיובתא דרבי יוחנן תיובתא א״ד אמר רבה בר  בר חנה אמר ר׳ יוחנן זו דברי ר״ע סתימתאה אבל חכמים אמרו בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין  אותה אלא בזמנה תניא נמי הכי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן  אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה רב אשי קשיא ליה דר׳ יהודה אדר׳ יהודה  ואוקי  נחמיסר: זמניהם דומיא דזמנם. רצויה דדרשינן לקרח לייתורה  מפרם וחזיל: לא פחות ולא יותר. לא פחות מי״ח ולח דיו״ד וה״ח דומיא דעיקר הזמן דנפקא לן מזמנם הוא, דקה מרצה  יותר מט״ו: מימות יהושע. בגמ׳ מפרס לה "]: אלא שהכפרים מקדימין דומיא דידהו: זמן קהלה לכל היא. הכל נקהלו להנקס מחויביהס  ליום הכניסה. כלומר מאחר שהמוקפין קורין בט״ו ושאין מוקפין בין בשושן בין בשאר מקומות כמו שכתוב בספר, הלכך לא צריך קרח  קורין בי״ד הרי הכל בכלל, תו היכי  לרבויי שיהח ראוי לקרייה, דעיקר  משכחת י״ח י״ב י״ג, אלא שהכפרים  הנס בו היה: ימים כימים. לעיל  נתנו להן חכמים רשות להקדים  מינים כתיב י״ד וט״ו ישממו, וכתיב  קריאתה ליוס הכניסה, יוס שני בשבת  כימים אשר נמו בהס היהודים וגו׳  שלפני י״ד חו חמישי בשנת שהוא  והוס ליה למיכתב ימים חסר כמו  יוס כניסה, שהכפריס מתכנסין  דמשמע הס הס ימים אשר נחו, מחי  לעיירות למשפט", לפי שנתי דינין  כימיס לרבות שניס אחרות כדוגמתן:  יוםבין בעיירות בשני ובחמישי כתקנת  לדורות הוא דכתיב. להכי סיין  עזרא (ב״ק דף פצ), והכפריס אינן  לישנא דקרח כימיס כלומר יעסו  בקיאין לקרות ולריכין שיקראנה להס  לדורות י״ד וט״ו כאשר היה בימי הנם  אחד מבני העיר, ולא הטרימוס  ימים אשר נחו בהם, הלכך לא חיכה  חכמים להמאחר ולנא ציוס י״ד,  לרבויי מהכח שניס אמריס: זו דברי  ופעמים שיוס הכניסה בי״ג ( ופעמים  ר׳ עקיבא. הכי גמיר רבי יוחנן מרצים  שהוא בי״ח: חל ארבעה עשר להיות  דמתני׳ ר״ע חמרה: סתימתאה.  בערב שבת עיירות ומוקפין חומה  הרבה סמס משנה סמס ר׳ שהן דברי  קורין בו ביום. שאין קריאת המגילה  ר׳ עקיבא, וי״מ סתימתחה כל הסתומין  בשנת גזירה שמא יטלנה בידו"), וא״מ  תלמידיו היו, כדאמר בסנהדרין (דף  יאמרו המוקפין עד אמר שנת סוס  פו.) סמס משנה ר״מ סתם תוספתא  ליה ט״ז ואמר קרח ולא יעבור: חל  רבי נחמיה סתם ספרא רבי יהודה  להיות אחר שבת כפרים מקדימין  וכולהו סתימתחי אליבא דר' עקיבא,  ליום הכניסה. דהוה ליה י״ח, וטפי  אך קשה בעיני לפרש כן, שמלינו  לא משכחת לה יוס הכניסה שלפני  בכמה מקומות במס ר״ח נר׳ יוסי ע]  פורים מוקדס לו, דמיוס הכניסה  סתימתאי רבי מנחם בר רבי יוסי  ליוס הכניסה לא מקדמינן"): גמ׳  סתימתאי לקמן בפרק בני העיר  ס״ג מנלן מנלן כדבעינן למימר לקמן  (דף כו.9)): אימתי. הקילו חכמים  וכו׳. והכי פירושה, מנלן די״ח וי״צ  על הכפריס: בזמן שהשנים כתיקנן.  וי״ג מזו לקרייס, די״ד וט״ו סוח דכתיב  שהשנים מתעצרות על פי בית דין,  בקרה, וקא מהדר גמרא מנלן בתמים,  והחלסיס המקדשין ] בבית דין שולמין  החי לחו מונה היא חלא חכמים  שלומיהן להודיע חימתי הוקדם ניסן  הקילו עליהן כדבעינן למימר לקמן:  ועושין מועדיס ע״פ שלומין:  כדי שיספקו. סיסו פנויין ניוס פוריס  כששרויין על אדמתם. וסשלומין  להספיק לורכי סעודת פורים לבני  מגיעין עד הפסח לקלה ארץ ישראל:  העיירות: אנן הכי קאמרינן. אכן  אבל בזמן הזה. שפסקו כל אלה  דמיבעיה לן מכלן הכי קאמריקן:  וישראל נפרדו ולח יגיעו שלומי ב״ד  מכדי. מדהקילו חכמים על הכפרים  חזלס, הכל לופין למקרא מגילה  להקדים, על כרחך אנשי כנסת הגדולה  וחומרים יום י״ד באדר קרינן המגילה  שתיקנו בימי מרדכי ואסתר את שמחת  נשארו לחדר ט״ו יוס וט״ו של ניסן  הפורים וקריאת המגילה כולהו הני  עושין פסח, וחס תקדים קריאתה  זימני תיקון ונתנו רשות לקרות:  יעשו פסח לסוף שלסיס יוס של  דאי סלקא דעתך. י״ד וט״ו מקון  קריאה, ונמלחו אוכלין ממך בימים  הכתובין במגילה ותו לא: היכי אתו  אמרוניס (ציוס) של פסח: בזמן הזה  רבנן. דבתרייהו ועקרו מקנתח  נמי איתא להא תקנתא. דהח רבי  והתירו להקדים, נחמיה: אלא  עקיבא בזמן הזה [הוה] ואמר  פשיטא אינהו תקון. וכיון דאינהו  במתני׳ דמקדימין: אלא לאו אליבא  מקון ודאי רמזינהו במגילת אסתר,  דרבנן. 5 דהוו מקמי ר״ע אמרה:  היינו דמיבעיה לן היכה רמיזה ומכלן:  מיהא קרינן. חלמה רבנן נמי דרסי  לגופיה. לי״ד וט״ו המפורסין בספר:  זמן זמנס זמניהס: איכא דאמרי אמר  לימא קרא. את ימי הפורים החלה  רבה זו דברי ר׳ עקיבא סתימתאה.  בזמן דמשמע מ בזמן המפורם להס:  ולח גרסינן להאי לישנא דדרים זמן  ואכתי מיבעי ליה. החי דנקטו זמניס ?  זמנס זמניהס, דהח רבנן דפליגי עליה  לשון רבים: זמנו. של מוקפין לאו  נמי דרסי ליה, אלה שהחמירו לאחר  כזמנו של פרזיס, דחי כתוב בזמן  סוס מורבן מסוס דמסתכלין בה:  משמע זמן אחד לשניהן, אי נעו  קשיא דר״י. דהח ברייתא דלעיל  ליקרו בחרביסר וחי נעו ליקרו  אדר׳ יהודה דמתני׳ כדמפרם וחזיל: וחוקי