ג
פתחו של היכל. שתים מבפנים. בשפת עוני הכותל שבפניס ללד הבית, ושתים מבחוץ לשפת עוני הכותל של לד החולס: להיכל ולקודש.
להיכל כלפי מון ולקודם כלפי פניס: החיצונות נפתחות כו׳. וכמין איסתרמיטא דרבי יהודה פי׳ רבינו זכור לטוב יפה יפה במשכנות
יחזקאל על המקרא"): ב לשער הגדול, ההיכל: פשפש. פנסטרנו״ן: נטל, הכהן את המפתח בשחרית ופתח את הפשפש שנלפון השער הגדול
ונכנס להתא לאחד מן התאים שנזוית צפונית מזרחית של היכל הוא האחרון שבשורה והיה מקלת חללו כנגד עוני כותל היכל, יש חקקו כותלו של
פתחו 6)אשל היכל גבהו עשרים אמה
שתים בפנים ושתים בחוץ שנאמר א) ושתים
דלתות להיכל ולקדש החיצונות נפתחות
לתוך הפתח לכסות עוביו של כותל
והפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחר
הדלתות בשכל הבית טוח בזהב חוץ מאחר
הדלתות רבי יהודה אומר בתוך הפתח היו
עומדות וכמין איצטרמיטא היו ונקפלות פו
לאחוריהן אלו שני אמות ומחצה ואלו
שני אמות ומחצה חצי אמה ומזוזה3 מכאן
וחצי אמה ומזוזה ? מכאן שנאמר ב) ושתים
דלתות לדלתות שתים מוסבות דלתות שתים
לדלת אחת ושתי דלתות לאחרת: ב גושני
פשפשים היו לו לשער הגדול אחד בצפון
ואחד בדרום שבדרום לא נכנס אדם בו
מעולם ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל
שנאמר ג) ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה
לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל
בא בו והיה סגור. 3) נטל את המפתח ופתח
את הפשפש ונכנס להתא ומהתא להיכל רבי
יהודה אומר בתוך עוביו של כותל היה מהלך
עד שנמצא עומד בין שני השערים ופתח
את החיצונות מבפנים ואת הפנימיות מבחוץ:
ושלשים
ב הנני מזייר עכשיו ההיכל כולו עם החולם והכתוב מדותיו נחוכך ניתן צו שיעור לא במשנה ולא במקרה, ולפי חשבון הנביא לריך רצינו
וברוחב כמו שיתבאר בפרק הזה, ומן הלוכה הזאת יתבאר לך כל מה מנחם ג״כ ליתן ט״וש אמה בין אורך התח וכותלו. ואין במקרה אלא
שנזכר מן הביאה לפספס ההיכל ועוניוש והילוכו בעוני הכותל כמו שלשה ושלטים מחים (יחזקאל מא, ו) אחד מן למערב על פני כל הבית
שאומר רבי יהודה זולת זה מאשר יזכור בפרק זה, וזו היא זוכמו "] (יד): וחמשה לדרוס וממשה לזפון, ויונתן כך תירגם מד עסרי דסידרה" וי״ח
וי״ח מלל בזה על גב זה, כן הגיס כבי: ובקרן מזרחית צפונית. כלומר
נתח שבקרן מזרחית לפונית של היכל היו חמשה פתחים המחן לרבנן: אחד לפשפש ואחד להיכל. כבר פירסנו לדבריהם: ואחד למסיבה. מנה
לקמן (ז.) מסיבה היתה עולה מקרן מזרחית לפונית לקרן לפונית מערבית שנה היו עולין לגגות התאים, ובמקרה כתיב (יחזקאל מא, יא) ופתח
הזלע למונח פתח אחד דרך הזפון ופתח אחד לדרום, ואומר אני בקרן זוית של ללע זה האחרון בלפונית מזרחית שלו עשו לו פתח במורשה
דקרנתח הרי המח הואש פתוח למונח שלפניו במזרח פונה דרך הלפון שהקרן זוית משמש שני לדדין, ורגל המסיבה שם הוא בקרן סלפון
שמהלכת בלידי התאים כולם ורגליה כלין בקרן התח הזה נמצא פתח הקרן ממנו עולין למסיבה, הרי המשנה והמקרה מכוונים, ואם לא היה
מונח בבית שני מן הפתח כולו לצפון המח והיינו אחד למסיבה דמתני׳: ד התחתונה, התח התחתונה: ה׳. כותב: ורובד שש. שיעור התיקרה
שע״ג שם אמות, שהקורות כונסות במגרעות החומה של היכל חמה אחת, לכך נמלחת האמצעית שש רחצה, ורובד שלהע היא מקרה עליונה של
המלעית מכונסת היא חמה בחומה יותר מתיקרה של תחתונה לכך נמלחת העליונה רוחב שבע: ה לגגות התאים. לראות בצדק הבית: ה״ג
הולך כל פני הלפון של היכל דרך גגות התחיס: היה מהלך בדרום. היכל מעל גגות התחיס עד שהוא מגיע בנין קדם הקדסיס ובין ההיכל וסס
פתח לעלייה מקרה ומעזיבה שעל כל אורך סיפון הבית שמנפניס: ובפתחה של עלייה, בפניס על המערכה" היו שני כלונסות זקופות למעלה
כלפי גג הבית ובין הכלונסות שלינות שבהן עולין לגגה של עלייה, ובראשן פספסין בראשי כלונסות של מטה שרחמן העב הופכין למטה ומולו
של כלונסות הדק זוקפין למעלה שם היו פספסין וגיזרין מונמין כלפי של אמה טרקסין והן מבדילין בעליה בין עליית ההיכל ובין עליית קלסי
הקדשים, וצפ׳ הוליחו לו (יומא נד.) אמרו שמיס פרכות בדביר ונ׳ כנגדן בעלייה כדי להפסיק בין נ׳ עליות: ולולים. ארונות פתוחות לעליית
קדם הקלסיס שדרך מס משלשלין את האומנין למטה בדביר לבדוק סדקי הכתליס, וכדי שלא יזונו עיניהם מזיו שכינה מורידין חומן בתיבות:
אמות.
היכל כנגד התח ועםו פתח נתח שיכנס
עוד יתבאר בפרק הזה (לקמן לז.)
ממנו לעובי כותל ההיכל עד שמגיע
שעוניו של כותל ההיכל היה
לפשפש הצפוני שחזל שער הגדול הכי
משם חמות, וכבר אמר שרמבו של פתח
שיכול ליכנס מפספס להתח, ועוד עםו
י׳ חמות, לפיכך כשיהיו לו צ׳ דלתות
לו פתח לאותו התח כנגד חלל ההיכל
בכל דלת ה׳ חמות כשיפתחו צ׳
ונכנס מהתא להיכל ופותח שס דלתות
הדלתות לפניס ימכסה עוני הכותל
פנימיות של היכל ושוב דלתות חילוניות
וישאר ממנו חמה, וכן השני דלתות
שלו, וזהו לרבנן דלקמן (ל.) ממטה
הפנימים חוזרות חל פני הבית ונקפלות
פתחים היו לחותו המח ש חמד לפספס
אל הכותל כלפניסי ומתכסה מה
ואחד להיכל, ולרבי יהודה לא היה לריך
מאחורי הדלתות. ואמר רבי יהודה שכל
התח לשני פתחים הללו שהרי מפספס
דלת מהם היה מפורקת והיא נקפלת
היה נכנס בעוני כותל היכל ומהלך
לסניס כגון דבר פלוני ודימה אותו
בעוניו לכד הדרוס עד שעומד בין
לזוכה מפורסמת אזלס, והיו סחרבע
שני זוגות שעריס שנסער הגדול: ופתח
דלתות נפתחות לפניס מן הפתח כן,
חיצונות מבפנים. ממקוס העוני שהוא
ולפי שכל דלת מהן נקפלת לסניס
עומד שס: ופנימיות של לד היכל פתח
כגון " המפורסמת אצלינו היום לכל
מבחוץ. מקוס רגליו קרי מון כלפי
הבתים היו נו הממים ומלי וכן באמריס
הפנימיות. רבי יהודה לח בעי להחי מח
שבפנים כמו שיתבאר בצורה זו (יג),
אלא ג׳ פתחים כשיעור לחניכיו אלא
והחמה הנשארת מעוני הכותל היתה
אחד מהם למסיבה כמפורט להלן (שס),
מזוזה של מלי המה מבפנים ומזוזה של
ואף בבנין יחזקאלי ה׳ המות מונח לפני
חלי חמה מבחוץ וכל זה בעוניו של
התח האחרון מכוון הללו כנגד עוני
כותל הפתח, אמ״כ הניח ראיה על זה
כותלו של היכל לפי החשבון ואפשר
שכל דלת מהד׳ היתה מתחלקת לשניס
להעמיד לו שני פתחים אחד לפספס
ומחוברת לחוליות כדי שתהח נקפלת
ואחד להיכל בדברי הימים וה׳ פתחים
מפסוק זה ממה שאמר שתיס לדלת
לו: "ג חמשה ע״ג חמשה וחמשה על
אחת ושתי דלתות להמרת, ומה שאמר
גביהם. רומנ המח מפורש לפנינו (לקמן
שתיס מוסבות דלתות ר״ל שנקפלות
לו.) התח מם וכותל המח ממם בין מחי
כמו שנקפלות הדלתות המחולקות:
המערב בין תאי הצפון " חבל לאורכו לא
כבר
לפונה שיהח לפון פנוי (מכלוס) [מכליס]: זי״ב מעלות היו שם. סכי גרסי'. וכן מוכח פ״ק דיומא (טז.) דקה משיב מנין
אולי ט״ס הוא, וצ״ל שם "וא״נ"]: יטו] עי׳ רמב״ם בפיה״מ דלדבריו קאי על רבי. ועי' תפארת ישראל: ] צ״ל המזבח
אמות של מעלות כש] הר הבית, ואי גרסי׳ י״ג מעלות לא היה החשבון מכוון: ס״ג רום מעלה חצי אמה ושלחה אמה.
כלה כנגד (גליון): כח] בכת״י איתא של עליית הר הבית. וכוונתו למנין האמות בכמה עלה קרקע הר הבית: כנ] השתא
ול״ג ושלחה מלי המה דא״כ לא היו מעלות האולם משונות ממעלות המרות שבהר הבית ואכן מכן לעיל בפ״ב (מ״ג) כל המעלות
בא לפרש ד״אמה אמה ורובד ג׳" פירושו שאחר שעלה שתי אמות בגובה היה רובד ג׳. ואח״כ הקשה על פירוש זה דא״כ
שהיו שס כום מעלה מלי אמה ושלחה מלי אמה מון משל אולם), ומיהו לח קשיח כולי האי דים מהן שהיו שלמס יותר מחלי
לימא "שתי אמות": כג] כוונתו שבאחד מהם לא היה אלא רובד שתים, אבל בשני היה שלש כרבנן: כל] כוונתו דבשלמא
חמה: ס״ג אמה אמה ורובד ג׳ אמה אמה ורובד ג׳ העליונה אמה אמה ורובד ארבע ור' יהודה אומר
הכא י״ל דר׳ יהודה דפליג לגבי הרובד של העליונה ממילא פליג גם על שיעור דכ״ב אמה, אך לקמן בפ״ה הוא סתם משנה:
העליונה אמה אמה ורובד חמש. וה״ס כי נא לפרנס כ״ב המות שבין האולם ולמזבמ נאלו י״ב מעלות, וה״ק כב] כשעלו
כס] המשלימה לגובה אמה אחת: כו] עי׳ בהשלמות בביאור מהלך דבריו: כז] מתיבות "ואיכא למ״ד" ועד כאן איתא
המעלות לצ׳ אמות דהיינו ארבע מעלות דכל מעלה יש לה גובה מלי חמה אז היה כובד ג׳, כלומר כלפה של ג׳ חמות חלקה בלא
בכת״י בסוף משנה זו. ונראה דשייך טפי הכא: כס] בדפו״י איתא בתקרות שלהם ומגיעות: כט] תיבת "הכיפה" היא
מעלה, הרי ז׳ אמות בשטח הקרקע, ד׳ אמות לשלח [של ד׳ מעלות וג׳ אמות כובד, ועוד אמה המה וכובד ג׳ הרי י״ד חמות,
בכת״י. ונראה פירושו כדרך שכתב הרא״ש בפירושו לתמיד ל: ד״ה אחד יורד "הפשפש העומד אצל השער היה כמין 'כיפת
והעליונה המה אמה וכובד ארבע עד פתח האולם והם מ׳ אמות, הרי כ״ב המות שבין החולס ולמזבח. ר׳ יהודה אומר
אבנים' בעובי חומת ההיכל". וכיו״ב פרש״י בב״מ לג. ד״ה לאמת השחי "פשפשים פתחים קטנים כמין 'כיפות' קטנות":
העליונה אמה אמה ורובד [חמש]. וז״ל השאר כובדים לר' יהודה לא היה בא׳ מהן חלה כובד שמים כג], דאי לאו הכי
הוה כ״ג חמות בין האולם ולמונח. ואין לומר דאה"נ דס"ל לר' יהודה דבין האולס ולמונח כ״ג חמה, דהא בפ״ק דיומא (טז.) דחיק לחוקמיה מתניתין דמדומ כר׳ יהודה ואי ס"ל דבין האולם ולמזבח ים כ״ג חמות היכי המיא כוותיה הח תנן לקמן (פ״ה מ״א) לכל
העזרה היתה אורך קפ״ז וקמשיב בין האולם ולמונח כ״נ אמהמד], וקשה לי לפירום זה המאי קאמר המה אמס ה״ל למימר שתי המות. וים גורסי' רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה, אמה אמה ורובד ג׳ אמה אמה ורובד ג׳ העליונה אמה
אמה ורובד ד׳. וה״פ לכל אמה ואמה שמגביה הקרקע עושה כובד ג' אמה, למעלה הראשונה היה גובה מלי חמה ולמעלה השניה כס] רובד ג׳ אמות, הרי לשתי מעלות ג׳ חמות ומלי בשטח הקרקע, לד׳ מעלות ז׳ אמות, למ׳ מעלות י״ד חמות, עוד לשתי מעלות