קטן טז׃ואלו מגלחיןפרק שלישימועד קטן

תלמיד  אף דברי תורה בסתר יצא רבי חייא ושנה  לשני בני אחיו בשוק לרב ולרבה בר בר  חנה שמע ר׳ איקפד אתא ר׳ חייא לאיתחזויי  ליה א״ל עייא מי קורא לך בחוץ ידע דנקט  מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה תלתין  יומין ביום תלתין שלח ליה תא הדר שלח  ליה דלא ליתי מעיקרא מאי סבר ולבסוף  מאי סבר מעיקרא סבר מקצת היום ככולו  ולבסוף סבר לא אמרינן מקצת היום ככולו  לסוף אתא א״ל אמאי אתית א״ל דשלח לי  מר דליתי והא שלחי לך דלא תיתי א״ל זה  ראיתי וזה לא ראיתי קרי עליה ברצות ה׳  דרכי איש גם אויביו ישלים אתו מ״ט עבד  מר הכי א״ל דכתיב חכמות בחוץ תרונה  א״ל אם קרית לא שנית ואם שנית לא  שילשת ואם שילשת לא פירשו לך חכמות  בחוץ תרונה כדרבא דאמר רבא כל העוסק  בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ והא כתיב לא מראש בסתר דברתי ההוא ביומי דכלה ור׳  חייא האי חמוקי ירכיך מאי עביד לה מוקי לה בצדקה ובגמילות חסדים אלמא נזיפה דידהו תלתין  יומין נזיפת נשיא שאני ונזיפה דידן כמה הוי חד יומא כי הא דשמואל ומר עוקבא כי הוו יתבי גרס  שמעתא הוה יתיב מר עוקבא קמיה דשמואל ברחוק ד׳ אמות וכי הוו יתבי בדינא הוה יתיב שמואל  קמיה דמר עוקבא ברחוק ד׳ אמות והוו חייקי ליה דוכתא למר עוקבא בציפתא ויתיב עילויה כי היכי  דלישתמען מיליה כל יומא הוה מלוי ליה מר עוקבא לשמואל עד אושפיזיה יומא חד איטריד בדיניה  הוה אזיל שמואל בתריה כי מטא לביתיה א״ל לא נגה לך לישרי לי מר בתיגריה ידע דנקט מילתא  בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא ההיא איתתא דהוות יתבה בשבילא הוות פשטה כרעה וקא  מניפה חושלאי והוה חליף ואזיל צורבא מרבנן ולא איכנעה מקמיה אמר כמה חציפא ההיא איתתא  אתאי לקמיה דר״נ אמר לה מי שמעת שמתא מפומיה אמרה ליה לא אמר לה זילי נהוגי נזיפותא  חד יומא בנפשיך זוטרא בר טוביה הוה קפסיק סידרא קמיה דרב יהודה כי מטא להאי פסוקא ואלה  דברי דוד האחרונים א״ל אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי נינהו שתיק ולא אמר ליה ולא  מידי הדר א״ל אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי היא א״ל מאי דעתך דלא ידע פירושא  דהאי קרא לאו גברא רבה הוא ידע דנקט מילתא בדעתיה נהג נזיפותא בנפשיה חד יומא ודאתן עלה  מיהא אחרונים מכלל דאיכא ראשונים ראשונים מאי היא וידבר דוד לה׳ את דברי השירה הזאת ביום  הציל ה׳ אותו מכף כל אויביו ומכף שאול אמר לו הקב״ה לדוד דוד שירה אתה אומר על מפלתו  של שאול אלמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו היינו דכתיב שגיון לדוד אשר שר  לה׳ על דברי כוש בן ימיני וכי כוש שמו והלא שאול שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול  משונה במעשיו כיוצא בדבר אתה אומר על אודות האשה הכושית אשר לקח וכי כושית שמה והלא  ציפורה שמה אלא מה כושית משונה בעורה אף ציפורה משונה במעשיה כיוצא בדבר אתה אומר  וישמע עבד מלך הכושי וכי כושי שמו והלא צדקיה שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף צדקיה  משונה במעשיו כיוצא בדבר אתה אומר הלא כבני כושיים אתם לי ( בית ) ישראל וכי כושיים שמן  והלא ישראל שמן אלא מה כושי משונה בעורו אף ישראל משונין במעשיהן מכל האומות א״ר שמואל  בר נחמני א״ר יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על נאם דוד בן ישי שהקים עולה  של תשובה אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים מאי קאמר  א״ר אבהו ה״ק אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק שאני גוזר  גזרה ומבטלה אלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת וגו׳ מאי קאמר א״ר אבהו ה״ק ואלה שמות  גבורותיו של דוד יושב בשבת בשעה שהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא  על גבי קרקע דכל כמה דהוה רביה עירא היאירי קיים הוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות כי  נח נפשיה הוה מתני דוד לרבנן והוה יתיב על גבי קרקע אמרו ליה ליתיב מר אכרים וכסתות לא קביל  עליה תחכמוני אמר רב אמר לו הקב״ה הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזרה ואתה מבטלה  ראש השלישים תהא ראש לשלשת אבות הוא עדינו העצני כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן  עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ על שמונה מאות חלל בפעם אחת שהיה  זורק חץ ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת והיה מתאנח על מאתים דכתיב איכה ירדף אחד אלף יצתה  בת קול ואמרה רק בדבר אוריה החתי אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו אמר רבי יעקב  בר אחא אמר ר׳ שמלאי ואמרי לה אמר ר׳ תנחום אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב הונא לחודיה  אף דברי תורה בסתר. דכתיב נסיפיה דקרא מעשה ידי אומן לישרי לי מר בתיגריה. הב לי רשותח למיהדר: ידע. מר עוקבא:  התורה מעשה אומנתו של הקדוש ברוך הוא: (ח) רב בר חמוס דרבי דנקט. שמואל בדעתיה מטוס דחזיל בתריס: מי שמעת שמתא  חייה דהוא בר אחתיה, ורצה צר צר או מנה בר חמוה דר׳ חייה [דלאו] מפומיה. חי סמית לך: פסיק סידרא. לימד פרטיות: מכלל  בר אחתיה, כדאמרינן בסנהדרין "): עייא. כך כינה שמו של ר׳ חייה,  דאיכא ראשונים. והלא לח מלינו שאמר דוד דברי אלא במקרה  לסון גנאי: ראה מי קורא לך. כלומר  זה, דדברי לסון נבואה: אתה שאול.  לא מכאן: תא. בוח חלי, והדר שלמ  שכוללת נמזלו: והוא דוד. שכולל  ליה לח מיתי: וזה. שליח שני לח  במזל שלך: אבדתי כמה דוד. שהוא  רחימי: ברצות ה' דרכי איש גם  לדיק ממך: שגיון. שגגה היתה לו:  אויביו ישלים אתו. כי הוא על ככמו ']  משונה במעשיו. לדיק גמור: שהקים  נא: מאי טעמא עבדת הכי. דשנית  עולה של תשובה, שהוא שב מחלה  נסוק: ביומא דכלה. דרשה שהכל  ונתן דרך לסניס, כדאמרינן נפ״ק  מלויין סס: מוקים ליה בצדקה.  דע״ז (דף ד:) לא דוד ראוי לאותו  דמיבעי למיעבד נסתר: מר עוקבא.  מעשה, אלא שחס מטח יחיד  כתלמיד לשמואל, דשמואל גדול בתורה  אומרים לו כלך הכל דוד שמחל נו  יותר ממר עוקצה: כי יתכן בדינא  הקב״ה אותו עון אף אתה מזור  כו׳. משום דמר עוקבא היה נשיא:  בתמונה: צור ישראל. מושל בחלס חכי,  חייקי ליה דוכתיה. מנמיכין לו מקוס  מי מושל בי לדיק מושל ני ומנטלה כ:  כסיושב בדין: כי היכי דמשתמע  עירא היאירי. הוס ממני לדוד אגבל  ליה מיליה. דשמואל רציה נמוכה:  כרי׳ וכסתות, ודוד הוס ממני לרבנן על  איטריד. מר עוקבא בדינא שהיה  גבי קרקע: ראש לג׳ אבות. שהוא הולך  מחשב בדין, ולא חידכר ליה למיזל  לפניהס לעוס״צ": מעדן עצמו. כופף  נתר שמואל: לא נגה לך. כלומר  עלמו ידיו ורגליו נימל ויושב לארץ:  לא סגי לך דחזילנא נתכך: בדבר  אוריה החתי. נטלו לו מחמים: ליםכי  תלמיד  תלמיד