לג׃בית שמאיפרק חמישינזיר

הא  הכל ואם שותה שני ימים יין צריך שימנה ימים אחרים בלא שתיית  יין וה״ג אי רבנן קשיא נזירות מרובה פירוש אפי׳ מרובה [ דבין ]  נזירות מרובה כמו ק׳ ימים ושתה [ בהם ] יין סותר הכל [ ובין ] נזירות  מועטת כגון ל׳ יום ושתה ב׳ ימים צריך למנות ב׳ ימים אחרים ומתני׳  משמע דמונה [ משעה ] שנדר כלומר מקצת ימים שנדר שאינו סותר  הכל אלא רק ל׳ יום ול׳ יום האחרים יעלו לו והיינו נמי כר׳ יוסי אבל  בנזירות מועטת קשיא שאפי׳ לר׳ יוסי סותר כולו ובמתני׳ משמע שעולה  לו למנין׃  איבעית אימא ר׳ יוסי בנזירות מרובה. מתני׳ בנזירות מרובה ושלשים יום סותר ול׳  יום יעלו לו למנין כמו בנזירות מועטת והא דקאמר ר׳ יוסי שיסתור הכל בנזירות מועטת  ושתה בכולן יין דאז סותר כל שלשים יום אבל בנזירות מרובה מודה ר׳ יוסי דאין סותר הכל מדקאמר ר׳  יוסי דיו׃  ואי בעית אימא רבנן מאי [ משעה ] שנדר כמשעה שנדר ה״פ. מונה ימים של איסור  דהיינו מאה ימים והוא שתה בכולן יין [ וכן ] בנזירות מועטת והכי משמע לישנא דמתני׳  מונה  משעה  שנדר חוזר ומונה כך וכך ימים שהיו משעה שנדר ועבר עליהן עתה [ מונה ] פעם אחרת  משבא לפני חכמים וינהוג בהן איסור שתיית יין אבל ודאי אם קודם ששתה יין מנה מקצת נזירות  אותם ימים אינו סותר אפי׳ לרבנן דשתיית יין. מדרבנן בעלמא׃  מתני׳  נשאל  עליה מתני׳ פירשתי לעיל׃ א״ר ירמיה מדב״ש נשמע לב״ה. דקאמרי ב״ש הקדש  [ טעות הקדש וכיון ] דמגליא מלתא דלאו שפיר נדר תצא ותרעה בעדר כדתנן במתניתין  בהדיא א״ל ב״ה לב״ש אי אתם מודים בזה שהוא הקדש בטעות ותצא ותרעה בעדר לפי  שנשאל לחכמים והתירו דלא הוי קבלה הלכך הקרבנות שהפריש לנזירות חולין הן כאדם  שאומר  זו לחטאת והוא אינו בר חטאת הכי נמי לב״ה אע״פ דאמרי דתמורה בטעות הוי תמורה בהא מודו ב״ה כדדרשינן  מיהיה  לרבות  שוגג כמזיד׃ ה״ג ה״מ כדאיתיה לעיקר אבל כי איתעקר לעיקר הקדש אתעקר נמי לתמורה ותצא  התמורה לעדר. וה״פ כגון אם הקדיש בהמה לעולה והביא בהמה אחרת ואומר זו תמורת זו ונשאל לחכם  על הראשונה והתירו החכם לומר שאינו עולה תצא גם  התמורה לעדר והוי כאילו אומר זו תמורת זו על בהמת חולין׃  טעותו ולא כוונתו. דאי במתכוון קרא לתשיעי עשירי אינו מקודש׃  רב  חסדא  אמר טעותו וכ״ש כוונתו. ומתני׳ דקתני מי שטעה  כו׳ רבותא קאמר כ״ש כוונתו׃  ואשתיקו להו ב״ה. לאו דוקא אשתיקו דהא השיבו  להם גזירת הכתוב הוא אלא כלומר אשתיקו  שלא השיבו להו סברא מיניה וביה אלא הביאו משנים עשר ושמיני לימא להו מהכא שאינו קדוש בכוונה כשאר  הקדשות ולכך על כרחיה גזירת הכתוב היא׃  אמר רב שימי בר אשי מה דלא אמרי להון ב״ה אותה תשובה דא״כ הוו אמרי להון  ב״ש  לב״ה ומה מעשר שאינו קדוש ( בהן ) כמו הקדש להיות קדוש בכוונה אפ״ה חל בטעות הקדש לא  כ״ש ולא היא הקדש בדעתיה דמריה תליא. כל זה מדברי רב שימי כלומר אין זה ק״ו טוב לקפח ב״ה  דודאי הקדש בדעת ובכוונת הבעלים דאיש אשר יקדיש את ביתו אמר רחמנא מדעת ובכוונתו  הלכך בטעות לא הוי הקדש [ ומעשר ] מגזירת הכתוב כמו שמראים ב״ה פנים במשנתנו  מי״ב  ושמיני ולא קשה לרב נחמן אמאי לא השיבו ב״ה מיניה  וביה דאיכא למימר דב״ה חד מתרי טעמי נקט׃  .  אמר  רבא  שטפו רבנן לר״א ואוקמיה במילתייהו. כלומר נצחוהו  שחזר  לדבריהם  ואוקמי׳ בשטתייהו דאמרי אין פותחין בנולד דלא שכיח כמו חורבן הבית דאילו ר״א היה בשעת חורבן כדאמר  בהניזקין  ( גיטין נו.) נכנס ר״א מצד א׳ ור׳ יהושע מצד אחד לישא  מטתו של ריב״ז בירושלים ולא דבר כלום ולא חלק עליהן לומר דשפיר הוי חרטה כדתנן ר״א אומר פותחין  בנולד אלא הדר ביה ממילתיה כיון שלא חלק על חכמי דורו׃  אבל פותחין בתנאי נולד דאמרינן להו אילו אתא איניש ואמר לכון דחרב ב״ה מי הוי נזר. ופי׳ אילו בא  בן  אדם  אליך  בשעה שנדרת והיה מיעצך כי [ אולי ] חרב בית המקדש טרם כלות נזירותיך כלום נדרת וזה דומה לחרטה  אילו באו עשרה בני אדם שיפייסוך מי נדרת שאין לחלק מאיזה טעם יהיה הפיוס שאפילו טעם הפיוס משום  דבר  נולד  אין בכך כלום דהוי חרטה׃  אמר רב אסי אי הואי התם ה״א להו היכל ה׳ היכל ה׳ היכל ה׳ המה. כלומר הייתי אומר לאותם  הנזירים לא כחכמים עשיתם שנדרתם שהיה לכם לירא  פן יהרס שהרי בפסוק מוזכר ולא היה בא להתיר להו  נדרים בפתח זה אלא להוכיחם בא למה לא זכרו על פסוק זה ולהמנע מלדור והפסוק הוא סימן לדבר שהן  שלשה  היכל והשנים עתידין ליחרב והשלישי כסא יום הגדול  והנורא לא ימוש לנצח ורש״י פירש הפסוק בענין אחר בירמיה׃  נהי  דידעי  דחריב מי ידעינן אימתי ולא ידעינן לאימת והא כתיב בדניאל שבועים שבעים נחתך  על  עמך ועל עיר קדשך. דקאמר ליה המלאך לדניאל דלסוף שבעים שמיטות יחרב בית שני  וכשתמלא ע׳ של גלות בבל וארבע מאות וכ׳ שנה של בית שני יעלה לשבעים שמיטות דהיינו  שבע פעמים שבעים ומשני אכתי מי ידעי בהי יומא כלומר בתחלת שנה או באמצעיתה או  בסופה וסבורים הם שיכלה נזירות ויביאו קרבנות קודם לכן׃ מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר.  הא