כב.ארבעה נדריםפרק שלישינדרים

אִילּוּ לאֹ חֲמָאת בָהּ אִימָהּ מִילִין דַעֲזִיבָה  בִכְדִי לאֹ אֲדַרְתָּהּ מִי אֲדַרְתָּהּ אָמְרָה לֵיהּ  לאֹ וְְשָרְיָיהּ בַר בְרַתֵּיהּ דר׳ יַנַּאי סָבָא אָתָא  לְקַמֵיהּ דר׳ יַנַּאי סָבָא אֲמַר לֵיהּ אִילּוּ הֲוְָה  יָדְעַתְּ דְפָתְחִין פִינְקָסָךְ וּמְמַשְּמְשִין בְעוֹבָדָךְ מִי  נָדְרַתְּ אֲמַר לֵיהּ לאֹ וְְשָרְיֵיהּ אֲמַר ר׳ אַבָא  מַאי קְרָאָהּ וְְאַחַר נְדָרִים לַבקֶֹר ואע״ג דְפָתַח  ר׳ יַנַּאי לֵיהּ אֲנַן לאֹ פָתְחִינַן לֵיהּ בְהָא וְְלָא  פָתְחִינַן בְהָדָא אַחֲרַנְיָיתָא דַאֲמַר רַבָה בַר בַר  חָנָה אָמַר ר׳ יוֹחָנָן מַאי פָתַח לֵיהּ רַבָן גַּמְלִיאֵל  לְהַהוּא סָבָא יֵש בוֹטֶה כְמַדְקְרוֹת חָרֶב וְְלָשוֹן  חֲכָמִים מַרְפֵא כָל הַבוֹטֶה רָאוּי לדוקרו בַחֶרֶב  אֶלָּא לְשוֹן חֲכָמִים מַרְפֵא וְְלאֹ פָתְחִינַן בְהָדָא  אַחֲרַנְיָיתָא דְתַנְיָא ר׳ נָתָן אוֹמֵר הַנּוֹדֵר כְאִילּוּ  בָנָה בָמָה וְְהַמְקַיְּימוֹ כְאִילּוּ מַקְרִיב עָלָיו קָרְבָן  בְרֵישָא פָתְחִינַן בְסֵיפָא אַבַיֵי אֲמַר פָתְחִינַן רָבָא  אָמַר לָא פָתְחִינַן רַב כָהֲנָא מַתְנֵי לָהּ לְהָא  שְמַעְתָּא בְהָדֵין לִישָּנָא רַב טַבְיוּמֵי מַתְנֵי הָכִי  בְסֵיפָא לאֹ פָתְחִינַן בְרֵישָא אַבַיֵי אֲמַר פָתְחִינַן  רָבָא אָמַר לָא פָתְחִינַן וְְהִלְכְתָא לאֹ פָתְחִינַן  לאֹ בְרֵישָא וְְלאֹ בְסֵיפָא וְְלאֹ פָתְחִינַן  בְהָא נַמִי דִשְמוּאֵל דְאָמַר שְמוּאֵל אַף עַל פִי  שֶמְקַיְּימוֹ נִקְרָא רָשָע אֲמַר רַבִי אַבָהוּ מַאי  קְרָא וְְכִי תֶחְדַל לַנָּדוּר לאֹ יִהְיֶה בְך חֵטְא  וְְיָלֵיף חֲדָלָה חֲדָלָה כְתִיב הָכָא כִי תֶחְדַל  לַנָּדוּר וּכְתִיב הָתָם שָם רְשָעִים חֲדָלוּ רוֹגֶז  אָמַר רַב יוֹסֵף אַף אֲנַן נַמִי תָּנֵינָא כְנִדְרֵי  כְשֵרִים לָא אָמַר כְלוּם כְנִדְרֵי רְשָעִים נָדַר  בְנָזִיר וּבְקָרְבָן וּבִשְבוּעָה אָמַר רַבִי שְמוּאֵל בַר  נַחְמָנִי אָמַר רַבִי יוֹנָתָן כָל הַכוֹעֵס כָל מִינֵי  גֵּיהִנָּם שׁוֹלְטִין בוֹ שֶנֶּאֱמַר וְְהָסֵר כַעַס מִלִּבֶך  וְְהַעֲבֵר רָעָה מִבְשָרֶך וְְאֵין רָעָה אֶלָּא גֵּיהִנָּם  שֶנֶּאֱמַר כלֹ פָעַל ה׳ לַמַעֲנֵהוּ וְְגַם רָשָע לְיוֹם רָעָה וְְלאֹ עוֹד אֶלָּא  שֶהַתַּחְתּוֹנִיּוֹת שׁוֹלְטוֹת בוֹ שֶנֶּאֱמַר וְְנָתַן ה׳ לְך שֵם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם  וְְדַאֲבוֹן נָפֶש אֵיזֶהוּ דֶבֶר שֶמְכַלֶּה אֶת הָעֵינַיִם וּמַדְאִיב אֶת הַנֶּפֶש הֱוְֵי  אוֹמֵר אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִיּוֹת עוּלָּא בְמִיסְקֵיהּ לְאַרְעָא דְיִשְרָאֵל איתלוו לֵיהּ  תְּרֵין בְנֵי חוֹזַאי בַהֲדֵיהּ קָם חַד שָחֲטֵיהּ לְחַבְרֵיהּ אֲמַר לֵיהּ לְעוּלָּא יָאוּת  עֲבַדִי אָמַר לֵיהּ אֵין וּפְרַע לֵיהּ בִית הַשְּחִיטָה כִי אֲתָא לְקַמֵיהּ דר׳ יוֹחָנָן א״ל  דִלְמָא חַס וְְשָלוֹם אַחֲזִיקִי יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵירָה א״ל נַפְשָךְ הַצָּלַת קָא תָּמַהּ רַבִי  יוֹחָנָן מִכְדִי כְתִיב וְְנָתַן ה׳ לְך שֵם לֵב רַגָּז בְבָבֶל כְתִיב א״ל הַהוּא שַעְתָּא  לאֹ  אילו לא חמאת בה אימה. חילולי שראתה נה חימה: מילין דעזיבה.  דפתחין פנקסך וממשמשין בעובדך. שמתוך שהוא נודר נראה  דברים שיפין להניתן כלומר דבר זימה: בכדי לא אדרת. במכס לא  שהוא מחזיק עלמו כחסיד שלא יכשל נגדרו, ומתוך כך מן  היתה מדירתה ומלעיזין עליה מי היית מדירה. הכח ליכח למשמע חי השמים פותחים פנקס זכיותיו וממשמסין במעשיו: אמר רבי אבא  פותמין חי לה: ' שמבקרין מעשיך. בצ״ד של מעלה בשביל שנדרמ: מאי קרא. כלומר דהכי הוא כדאמר ליה רבי ינאי: ואחר נדרים  מאי קראה. שמפני נדריס מוקלין  לבקר. אחר שנדר חדס מנקרין מעשיו:  מעשיו של חלס: ואחר נדרים לבקר.  ולא פתחין בהדין אחרנייתא דאמר  שחס נודר מנקרין מעשיו: ולא  רבה בר בר חנה. אין פותמין נואת  פתחינן. לסוס אדס בהחי אמר  החמרת שאמר רבה בר בר חנה, לפי  נדרים לבקר משום דהוי חיוס גדול  שמתוך שאומר לו שמטה כל כך שראוי  שאפי׳ אין דעתו להפר יאמר עכשיו  לדקרו נמרצים לחום שחומר שמתחרט  שכלונו לספר. ולא בהני תרמי  אע"פ שאין מתחרט: הנודר כאילו  אמרנייתח כמי מסוס דהוי חיוס גדול  בנה במה. בשעת איסור הכמות.  ואומר שדעתו לספר וחינו כן: כל  ונראה בעיני דלהכי מדמיכן לה לנונה  הבוטה. כל הנודר. כמו מבטח שפתיה  במה מטוס דסליק חדעתיה דגודר  (במדברל): ולשון חכמים מרפא. שמתירין  דמלוה קה עמיד, דרחמנא חסרים  לו: כאילו בנה במה. לעבודת כוכבים:  במילי דאיסורא וחיהו נמי חסר  ברישא פתחינן. בתחילת דבריו של  אנפשיה, וקאמר דטעי דאדרבה לנונה  ר׳ נתן דאמר כאילו בנה במה פתחיכן  במה דמי, דנהי דרחמנא חזהריה  ליה דלא הוי עונשו יתירה כל אימת  לאקרובי קרבנות בפניס' הזהריה דלא  דלא עבד עלה קרבן וליכא חיוס כל  לוסיף עלה לבנות במה ולהקריב בחון,  כך חבל בסיפא כאילו מקטיר עליה  ה״כ נהי דרחמנא חסר עליה דברים  מתחייב מיתה היינו היום יתירה:  האסורים כי מוסיף איהו חמאי דחסר  בסיפא. דברי הכל לא פתמיכן: כי  רחמנא פשע, כענין שאמרו בירושלמי  תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. מכלל  בפרק פותחים" לא דייך במה שחסרה  דחי נדר ועבד ליה חיכה מטה:  מורה חלה שאתה חוסר עליך דברים  כנדרי רשעים. אע״פ שנודריס ומקיימין  אחרים, ושייך ביה נמי החי לישנה  מיקרו רשעיס: לב רגז. היינו כעס  מטוס דנודר ממפיס בקרבן וכיון שאין  בשביל לב רגז יהיה כליון עינים:  קרבנו כלוי נמצא כבונה במה ומקריב  במיסקיה. כשעלה לח״י: איתלון.  נמון: והמקיימו. כלומר שאינו  עשו לו לוייס: בני חוזאי. יהודיס  נשאל עליו, כאילו הקריב על אותה  היו: א״ל אין ופרע לו בית שחיטה.  במה קרבן ומייצ מטוס שמוטי מון:  וכמיירה לומר לו שלא עשה יפה שמה  ברישא פתחינן. בריסח דבריימה  יהרגנו: כי אתא. עולה לקמיה דרבי  דרבי נתן דהנודר כאילו בנה במה  יוחנן: אמר דלמא אחזיקי ידי עוברי  פתחיכן, שלפי שאין העבירה גדולה כל  עבירה. שאמרתי לו זיל ופרע בית  כך חס אינו מתחרט בלבו לא יתביים  שמיטה: א״ל יפה עשית. שכך אמרת  מלומר החמת: בסיפא. של אותה  לו שנפסך הכלת באותו דיבור: תמה  ברייתא דהיינו המקיימו כאילו הקריב  ר׳ יוחנן. על דהוס ליה לההוא  עליה קרכן: רבא אמר לא פתחינן.  בר מוזחה כעס כל כך שהרג  דאיכא למיחם שמח מתוך חומר  למצירו הואיל דהוה בארץ ישראל:  העבירה אע״פ שאינו מתחרט מתוך  לא  שהוא מתניים ישקר לומר שהוא  מתחרט: ויליף חדלה חדלה. להכח  ס״ק וכי מחדל לכדור לא יהיה כך מטה  הח הם לא תחדל יהיה כך מטה:  כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן  ובשבועה. אלמא נודר כשע מקרי:  כל אדם הכועם כל מיני גיהנם שולטים  בו. לפי שהכעס מציאו לכפור בעיקר,  כדאמרינן בפרק רבי אליעזר דחורג  (שבת קה:) דמשבר כליו נחמתו יהיה  בעיניך כעובד עבודת כוכביס: ופרע  ליה בית השחיטה. שימות מסר:  נפשך הצלת. שאלמלא כן היה הורגך: קא תמה רבי יוחנן ונתן לך שם לב רגז בבבל כתיב. והיאך גבר כעסו של אותו כן  מחוזה כל כך להרוג את חבירו: ההוא שעתא לא עברינן ירדנא, ועבר הירדן לא נתקדם להנחת העומר ולמקלת  קלופות: *) בגובה" אפו. נתגבורת כעסו: אין אלהים כל מזמותיו. ששכינה אינה חשובה כנגדו: שנאמר כי כעם בחיק  כסילים ינוח. חלמח דכועס הוי כסיל: וכסיל יפרוש אולת. חלמח מוסיף טפסות: לא נתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר  יהושע. שעיקרן של שחר נביאים לא היה אלא להוכיח ישראל על עבירות שבידם, ואלמלא (לא) חטאו לח הולרכו לתוכחה:  מפני שערכה של ארץ ישראל היא, שבספר יהושע מפורשות עיירות שנאכן ישראל והנחלות אשר נחלו, ולפיכך אפילו לא חטאו היו לריכין  ספר יהושע: שנאמר כי ברוב חכמה רב כעם. ברוב דברי חכמות הנביאים ים סימן לרוב כעס שהכעיסו ישראל להקדוש ברוך הוא: