מַקִּיש
את״ל הָא לאֹ אֲמַר לָהּ אֲמַר לָהּ מוּפָר לֵיכִי
לְמָחָר מַהוּ מִי אָמְרִינַן לְמָחָר לאֹ מָצֵי מֵיפֵר
דְהָא קַיְּימֵיהּ לִנְדָרֶיהָ הַיּוֹם אוֹ דִלְמָא כֵיוְָן דְלָא
אֲמַר לָהּ קַיָּים לֵיכִי הַיּוֹם כִי קָאָמַר לָהּ מוּפָר
לֵיכִי לְמָחָר מֵהַיּוֹם קָאָמַר וְְאִם תִּמְצָא לוֹמַר
אֲפִילּוּ הָכֵי כֵיוְָן דְקִיְּימוֹ הַיּוֹם לְמָחָר כְמַאן
דְאִיתֵיהּ דָמֵי ( א״ל ) קַיָּים לֵיכִי שָעָה מַהוּ מִי
אָמְרִינַן כְמַאן דְאָמַר לָהּ מוּפָר לֵיכִי לְאַחַר
שָעָה דָמֵי אוֹ דִלְמָא הָא לאֹ אֲמַר לָהּ אִם
תִּמְצָא לוֹמַר הָא לאֹ אֲמַר לָהּ מִיהוּ אֲמַר לָהּ
מַאי מִי אַמְרִינָן כֵיוְָן דְקִיְּימוֹ קִיְּימוֹ אוֹ דִלְמָא
כֵיוְָן דְכוּלֵּיהּ יוֹמָא בַר הֲקָמָה וּבַר הֲפָרָה הוּא
כִי אֲמַר מוּפָר לֵיכִי לְאַחַר שָעָה מְהַנֵּי ת״ש
הֲרֵינִי נְזִירָה וְְשָמַע בַעְלָהּ וְְאָמַר וְַאֲנִי אֵין
יָכוֹל לְהָפֵר וְְאַמַאי נֵימָא וְַאֲנִי דַאֲמַר הוּא עַל
נַפְשֵיהּ דְהָוְֵי נָזִיר אֲבָל הֲרֵינִי נְזִירָה דִילָהּ
דְשָעָה אַחַת קַיְימָא לְאַחַר שָעָה אִי בָעֵי
לֵיפֵר אַמַאי אֵין יָכוֹל לְהָפֵר לָאו מִשּוּם
דְכֵיוְָן דְקִּיְּימוּ קִיְּימוֹ לָא קָסָבַר כלֹ וְַאֲנִי
כְמַאן דַאֲמַר קַיָּים לֵיכִי לְעוֹלָם דָמֵי׃ מתני׳
מֵת הָאָב לאֹ נִתְרוֹקְנָה רְשוּת לְבַעַל מֵת
הַבַעַל נִתְרוֹקְנָה רְשוּת לָאָב בָזֶה יָפֶה כחַֹ
הָאָב מִכחַֹ הַבַעַל בְדָבָר אַחֵר יָפֶה כחַֹ
הַבַעַל מִכחַֹ הָאָב שֶהַבַעַל מֵפֵר בְבֶגֶר
וְְהָאָב אֵינוֹ מֵפֵר בְבֶגֶר׃ גמ׳ מַאי טַעְמָא
דְאָמַר קְרָא בִנְעוּרֶיהָ בֵית אָבִיהָ מֵת הַבַעַל
נִתְרוֹקְנָה רְשוּת לָאָב מְנָלַן אֲמַר רַבָה דְאָמַר
קְרָא וְְאִם הָיוּ תִהְיֶה לְאִיש וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ
מַקִּיש
אמר לה מופר ליכי למחר מהו. דהח קיימים לנדריה היוס דכיון ואם תמצא לומר הא לא אמר לה. מהחי לישנה משמע דחילו
דאמר מופר ליכי למחר חלמה דבהחי יומא דשמע ניה הוי נדר אמר קיים ליכי היום ומופר ליכי למחר פשיטה ליה דמהני, ובתר
(3) וקיומי קיימים ותו לא מלי מיפר לה: או דלמא כיון [דלה] המר (ג)
הכי משמע דלא מהני, דהדר בעי מופר ליכי למחר מהו וכו׳ או
ומופר ליכי בהדי קייס ליכי מהיום דשמע לה קאמר דמיסוי מופר:
דלמא כיון דלא אמר קיים ליכי היום כי אמר לה מופר ליכי למחר
(7) אם תמצא לומר כיון דקיימו היום.
מהיום קחמר, חלמח פשיטה
ולה מיילה הפרה עד למחר חלמח
ליה לרבה דחילו אמר לה קייס ליכי
דבהחי יומא דשמע ניחא ליה דלקייס
היום ומופר ליכי למחר לא מהני,
וכמאן דחיתיה לקיוס דמי דקיימו
וקסיין אהדדי. אלה דרבה נכולהו
בידיס ולה הוי הפרה כלל: אמר לה
גווני מספקת ליה, וכי קחמר חמ״ל
קיים ליכי שעה. אחת מסו: או דלמא
הח לח קאמר לה לישנא [קטיע]
הא לא אמר לה. מופר ליכי לאחר
נקט, ואין הכי נמי דבעי למימר
שעה אחת: אם תמצא לומר. דמיסוי
חמ״ל הח לח אמר לה ולא עוד אלא
קיום הוחיל ולה אמר לה: מיהו אמר
דחפי׳ המר לא מהני: אם תמצא
לה. מופר ליכי לאחר שעה מסו: מי
לומר כיון דקיימיה היום למחר כמאן
אמרינן כיון. דאמר לה קייס ליכי
דאיתיה דמי. מסוס דכיון דאמר
שעה אחת דקיימו לעולס ושוב אינו
מופר ליכי למחר מכלל דחוקמי׳ היוס,
מיפר: או דלמא כיון דכוליה יומא.
וכיון דחוקמיה היום למחר כמאן
דשמע ציה נדרה בר הקמה והפרה
דאיתיה דמי דמחר אינו זמן הפרה:
הוא שאם לא קיימו בשחרית וקיימו
קיים ליכי שעה מהו. דלא דמי
בערבית הוי מקוייס וכן חס לא
שעה ואמר שעה ליום] ומחר מסוס
הפירו בשחרית והפירו בערבית הוי
דהכא כוליה יומה בר הפרה הוא:
מופר דכל היום כשר להפרת נדריסג)
ואמר ואני אין יכול להפר. דכיון
וכי הדר ואמר מופר ליכי ליהוי
דאמר ואני שהתפיס בנזירומה גלי
מופר: ושמע בעלה ואמר ואני.
אדעתיה דניחא ליה וה״ל כאילו
כלומר ואני אהיה נמי כמומיך כיון
לוקמיה לנזירותה ומש״ה אינו יכול
דאמר הכי אינו יכול להפר נזירות
לספר: ואמאי נימא ואני דאמר הוא
אשתו: ואמאי נימא דהאי דאמר
על נפשיה דהוי נזיר. כלומר דעתיה
ואני אנפשיה הוא דאמר. דליהוי
שיהח הוח נזיר ומשוס הכי התפיס
כזיכ: אבל הריני נזירה דילה.
בנזירותה, אבל נזירות דילה נהי דעל
דקאמרה חיהיג שעה אחת: קיימיה.
כרמיך שעה המת קיימים דאי לא
בעל מטוס להתפוסי בה דידיה:
היכי מתפיס ניה, לאחר שעה חי בעי
אבל לאחר שעה. דכנר מל נזירות
ליפר חס היתה דכי המר קייס ליכי
עילויס: אי בעי למיפריה. המחי
שעה ומופר ליכי לאחר שעה מהני,
אינו יכול להפר אלא כיון דקיימו מסוס
דודחי אי מהני לא שנח כי המר הכי
להתפוסי נה נזירות דידיה קיימו והכא
בבת אחת ח״כ דחמר קייס ליכי שעה
כמי בנדרים כיון דקייס שעה אחת
ולאחר מיכן אמר מופר ליכי. אלא
קיים לעולם ושוב לה מלי מיפר: לא.
ודאי מס״ה אמרי' דחינו יכול להפר
מסכה ליכה למשמע מינה (ה) טעמה
מסוס דכיון דקיימו קיימו: ודחינן
דאינו יכול להפר דקסבר כל ואני
מהח לא תפסוט, דחה״ג דלאחר שעה
כמאן דאמר קיים ליכי לעולם [דמי] ומו לח מלי מיפר אבל היכא דלא מלי מיפר, אלא דקסבר דכיון דאמר ואני סתמח כמאן דאמר קייס ליכי
קיימו חלה שעה אחת וחזר וסיפר לה בשעה אחרת תיבעיה לך: לעולם דמי. ולח הפשיטה ולמומרח הלכך לא הויח הפרה: מתני' מת
מתני' מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל. דאין הצעל מיפר חלה האב לא נתרוקנה רשות לבעל. שאין הבעל יכול לספר: שהבעל
השותפות כדמפרם לעיל (דף סח:): מת הבעל נתרוקנה רשות לאב.
מיפר בבגד. בגמ׳ מפרס: גמ׳ מאי טעמא דאמר קרא בנעוריה
כדמפרם בגמ׳: בזה יפה כח האב מכח הבעל. דנתרוקנה רשות לאב:
בית אביה. מאי טעמא לא נתרוקנה רשות לבעל כמו" להב, והיינו
שהבעל מיפר בבגר. כדאמרינן במסכת כתובות (דף מ.) הגיע זמן דאמר הכח מאי טעמא ולקמן בסמוך גבי מת הבעל נתרוקנה
ולא נשאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה וכל הנודרת על דעת נעלה רשות לחב בעי מנלן: בנעוריה בית אביה. משמע אע״ג דלימים
נודכמי שמאכילה הואילי והוי חייב במזונותיה כי נודכת יכול להפר לאב חכמי איתיה נית חציה: ואם היו תהיה לאיש. לעיל מינים
לה: אב אינו מפר בבגד. כדכתיב בנעוריה ולא בבגרותה: כתיב הפרה דאב, וסמיך ליה ואם היו תהיה לחים שמי סויומ נמשמע:
גמ׳ בנעוריה בית אביה. כל זמן שהיא נערה שלא נגרה לא מלח
מקים
מרשות חניה ואפילו היא ארוסה במשמע הלכך כי מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל: אם היו תהיה לאיש. בשני הויות הכתוב מדבר: