Недарим 72b

מתני׳ דֶרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עַד שֶלּאֹ הָיְתָה בִתּוֹ יוֹצְאָה מֵאֶצְלוֹ אוֹמֵר לָהּ כָל נְדָרִים שֶנָּדַרְתְּ בְתוֹךְ בֵיתִי הֲרֵי הֵן מוּפָרִין וְְכֵן הַבַעַל עַד שֶלּאֹ תִּכָנֵס לִרְשוּתוֹ אוֹמֵר לָהּ כָל נְדָרִים שֶנָּדַרְתְּ עַד שֶלּאֹ תִּכָנְסִי לִרְשׁוּתִי הֲרֵי הֵן מוּפָרִין שֶׁמִּשֶּׁתִּכָּנֵס לִרְשוּתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר׃ גמ׳ בָעֵי רָמִי בַר חָמָא בַעַל מַהוּ שֶיָּפֵר בְלאֹ שְמִיעָה וְְשָמַע אִישָהּ דַוְְקָא הוּא אוֹ לָאו דַוְְקָא הוּא אָמַר רָבָא ת״ש דֶרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עַד שֶלּאֹ יָצָאת בִתּוֹ מֵאֶצְלוֹ אוֹמֵר לָהּ כָל נְדָרִים שֶנָּדַרְתְּ בְתוֹךְ בֵיתִי הֲרֵי הֵן מוּפָרִין וְְהָא לָא שָמַע לְכִי שָמַע הוּא דְמֵיפֵר א״כ כִי לאֹ שָמַע לָמָה לֵיהּ לְמֵימַר הָא קָמַשְמַע לָן אוֹרְחֵיהּ דְצוּרְבָא מֵרַבָנַן לַהֲדוּרֵי ת״ש מִסֵּיפָא וְְכֵן הַבַעַל עַד שֶלּאֹ תִּכָנֵס לִרְשוּתוֹ אוֹמֵר לָהּ הָכָא נַמִי דְאָמַר לָהּ לְכִי שָמַעֲנָא ת״ש הָאוֹמֵר לְאִשְתּוֹ כָל נְדָרִים שֶתִּדוֹרִי עַד שֶאָבאֹ מִמָקוֹם פְלוֹנִי הֲרֵי הֵן קַיָּימִין לאֹ אָמַר כְלוּם הֲרֵי הֵן מוּפָרִין רַבִי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מוּפָר וְְהָא לָא שָמַע הָכָא נַמִי דְאָמַר לְכִי שָמַעֲנָא וְְלָמָה לִי מִן הַשְתָּא לְכִי שְמַע לֵיפֵר לָהּ קָסָבַר דִלְמָא מִטְרִידְנָא הַהִיא שַעְתָּא תָּא שְמַע הָאוֹמֵר לְאַפוֹטְרוֹפוֹס כָל נְדָרִים שֶנּוֹדֶרֶת אִשְתִּי מִכָאן וְְעַד שֶאָבאֹ מִמָקוֹם פְלוֹנִי הָפֵר וְְהֵפֵר לָהּ יָכוֹל יְהוּ מוּפָרִין תַּלְמוּד לוֹמַר אִישָהּ יְקִימֶנּוּ וְְאִישָהּ יְפֵרֶנּוּ דִבְרֵי רַבִי יאֹשִיָּה אָמַר לוֹ רַבִי יוֹנָתָן מָצִינוּ בְכָל הַתּוֹרָה כוּלָּהּ שְלוּחוֹ שֶל אָדָם כְמוֹתוֹ וְַאֲפִילּוּ רַבִי יאֹשִיָּה לָא קָאָמַר אֶלָּא מִשּוּם דִּגְזֵירַת הַכָתוּב הוּא אִישָהּ יְקִימֶנּוּ וְְאִישָהּ יְפֵרֶנּוּ אֲבָל דְכוּלֵּי עָלְמָא שְלוּחוֹ שֶל אָדָם כְמוֹתוֹ וְְהָא לָא שְמִיעַ לֵיהּ דְאָמַר מתני' דרך תלמידי חכמים וכו׳. לפי שנערה המאורסה לאחר מתני' דרך תלמידי חכמים וכו'. מפרט בגמרא: אם משתכנם שכשאת אי אפשר שתהא הפרה לנדריה דרכן של חב ובעל כשהן לרשותו אינו יכול להפר. דאין הבעל מיפר נקולמין: גמ׳ מהו תלמידי חכמים להפר נדריה קודם שתנסה. ובגמרא מפרם סך שיפר בלא שמיעה. שיאמר כל נדרים שנדרס חשתי יהו מופריס הפרה חי קודם שמיעה היא חי לאחר שמיעה: שאם תכנס לרשותו אע״ג שלא שמע בהן וה״ה נמי בחצ אי מלי למיפר נלח שמיעה: אינו יכול להפר. לפי שאין הבעל ושמע אישה דוקא הוא. דחינו מיפר מיפר נקודמין: גמ׳ בעי רמי בר חלה הס כן שמע: והא לא שמע. חמא בעל מהו שיפר בלא שמיעה. והיכי מלי מיפר להו: לכי שמע הוא כגון שלא שמע ולא ידע כלל הס דמיפר. דהח דמיפר להו לח מסוס גדרה אס לחו מהו סיפר לה על דהשמח מיפר צלח שמיעה הלח לכי הספק: " כל נדרים שנדרת יהו שמע ליה לכדר לחח״כ ליהוי מופר מופרין. והחי בעל דקצעי רמי בר בהח הפרה שהיפרס כל זמן שהיא ממח ל״ם הכוס ולח שנה נעל ולח שנה ברשותו: א״כ. דחכתי לא שמע ולא באביה בכולהו מספקח ליה: ושמע הוו מופרים בהפרה זו למה ליה למימר אישה דוקא הוא, או לאו דוקא. השמח הח לח מהני ולח מידי: להדורי. חלה אורחא דמילתא נקט: אמר לחזור" ולבדוק המכ נתו חס ים עליה רבא ת״ש דרך תלמידי חכמים וכו׳ שוס נדר דליפר לה שלא מצא לידי והא לא שמע. דמדקמני כל נדריס מכסול: ת״ש האומר לאשתו וכו׳ הרי משמע דלא שמע, דחי שמעינסו סוס הן קיימין לא אמר כלום. דעדיין לא ליה למימר נדר פלוני ופלוני: לכי בח הנדר לעולם והיאך יכול לקיימו: שמע הוא דמיפר. כשישמע חמ״כ כגון דאמר לה לכי שמענא. יהן נדרים שכדרה מוזר ומיפר חומן: מופריס: ומחחר דהפרה מליח א״כ כי לא שמע למה ליה למימר. בשמיעה למה ליה למימר המתח לכי מה לו להפר על הספק הפרה שחינה שמע מפר לה: קסבר דלמא מטרידנא מועלת כיון שסופו לחזור ולהפר ההיא שעתא. בשעה שישמע הגדר כשישמע נדריס: אורחיה דצורבא שמח יהח טכוד ולא יפרנו: אישה מרבנן לאהדורי. דרכו של מ״מ למזל יפרנו וגו׳. ולח שליח: ואפי׳ ר׳ יאשיה. עליה ולומר לה כל נדרים שנדרת הכי אית ליה דשלוחו של אדם כמותו חי הן מופריס כדי להכניסה בדברים, לחו משום דכתיב חישה יפרנו והיכי שמתוך כך היא נותנת אל לבה וחומרת מלי מסוי שליח כל זמן שלא נדרה נדר פלוני נדרתי והוא מפר. וכי תימא הח לא שמע לכדכה חלח לחו ושמע למה לן לדמוקי נפסין בהכי, לימה הכי ] לאו דוקא וחהכי מלי מסוי שליח: דאמר לה לכי שמענה כלומר דקודס דאמר שמיעה חומר לה מופר ליכי לכי שמענה ומהני דהכי מחרלא לקמן, י״ל לח דמי, דלקמן כי מתרליכן הכי ס״מ בחומר לאשתו דלכי שמע נמי ברשותיה קיימה ומש״ה מהני, אבל הכח דלכי שמע כבר ילחת מכסות אב שהכי כשהת כי המר לה לכי שמענח מחי הוי הרי בשעת שמיעה אינה ברשותו: ת״ש וכן הבעל וכו' הא נמי לכי שמע, והא קמ״ל דאורחא דצורבא מרבנן להדורי. כך היא הגירסה במקלת ספרים, ולהאי גירסה הוה ליה פירוקה כי ההיא דלעיל. ואיכא נסחי דגרסי הכי לכי שמענה, דסבירא להו דנהי דכי היכי דחב לאחר שמיעה לא מזי מיפר הכי נמי בעל לאחר שמיעה לא מלי מיפר שאין הבעל מיפר נקודמין"), אפי׳ הכי נהי דגני חב לא מלינן לתרולי דאמר לכי שמענא גבי בעל מתרליון הכי דאמר לה קודם שמיעה לכי שמענה תחול הך הפרה, דבשלמא אב לח מלי עביד הכי משום דבושואין נפקא ליה מרשותיה לגמרי, אבל בעל אדרבה בנשואין עיילא ליה לרשותיה, ומאי טעמא אמרינן דאין הצעל מיפר בקודמין משום דהסתלק ליה אב, אבל הכא כיון דאב הפר חלקו קודם שנשהת, ובעל נמי לרפה להפרה דידיה בהדי הפרה דבעל" קודס שנשאת, נהי דכי חיילא לה הפרה דבעל הסתלק ליה חב אפילו הכי חם מיפר. ואפשר נמי דלכי שמע משעה שהפר לה הוח דחיילא הפרה דיליה וחיכה לרופא מעליה דחב בהדי בעל. זה נראה לי לפרש לפי גרסה זו: ת״ש האומר לאשתו וכו' הרי הן קיימין לא אמר כלום. כדמפרס (3] טעמא לקמן במתני׳: הרי הן מופרין ר׳ אליעזר אומר מופר. ומכ״ח אינו מופר: והא לא שמע. לחו מדר״ח בלמוד פסטיה אלא אפילו מדרבנן, דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר״ח חלה משום דחכמי לח מיילי, וכדקה מסדרי ליה אינהו דכיון דלא באו לכלל הקס, אבל הכא"ג לכ״ע מהניח אע"ג דלא שמע, הלמח ושמע חישה לחו דווקא: הכא נמי לכי שמע". ולאינך נסחי דגרסי לעיל הכח דאמר לכי שמענא גרסי הכח נמי דאמר לכי שמענא. ולאינך שי פרשו בתוספות דלחו למימרא דהוח חומר סתם מופר ליכי והנדר בכל מאליו כשישמענו, אלא דאמר לה בהדיא נטולש ליכי לכי שמענה: ת״ש האומר לאפוטרופוס וכו׳ מכאן ועד שאבא. משחלא לדרך עד שחשוב, והיינו לישנא דמכאן ולה אמר מיוס זה: ת״ל אישה יקימנו ואישה יפרנו. דכיון דכתב רחמנא אישה מרי זמני משמע דוקא חישה ולא השליח: מצינו בכל התורה שלוחו של אדם כמותו. וכדילפינן בפ׳ החים מקדם (קדושין מ): והא לא שמע ליה. כלומר בעל, אלמה לא בעיא שמיעה, וכי מימח לעולם חימה לך דבעי שמיעה, ושאני הכא דאיכא שמיעה דאפוטרופוס וכיון דשלוחו של אדם כמותו סוס ליה כאילו שמע בעל, מרלו בתוספות בשם הרב רבי יוסף ז"ל דליתא, דאם היתה דבעי שמיעה מי חיכח מידי דבעל לח מלי מפר ושליח מלי משוי, דהח מהאי טעמא גופיה חוקים לה להך ברייתא במסכת נזיר (דף יב:) כר״ח דס"ל דאדם מיפר נדרי אשתו קודם שמדור, דאי לרבנן היכי לימה רבי יונתן מלינו בכל התורה כולה ששלוחו של אדם כמותו מי חיכה מידי דחיהו לח מלי מיפר כיון דהכתי לא נדרה אשתו ושלימ מלי משוי, הלכך שפיר מוכח דלא בעיא שמיעה, כי" שמע אפוטרופוס מאי הוי, כיון דבעל לח מלי מיפר דהח לא שמע שליח כמי לה מלי מפר: