Недарим 73b

מתני׳ בוֹגֶרֶת שֶשָּהֲתָה י״ב חדֶֹש וְְאַלְמָנָה ל׳ יוֹם ר׳ אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הוֹאִיל וּבַעְלָהּ חַיָּיב בִמְזוֹנוֹתֶיהָ יָפֵר וחכ״א אֵין הַבַעַל מֵיפֵר עַד שֶתִּכָנֵס לִרְשוּתוֹ׃ גמ׳ אָמַר רַבָה ר״א וּמִשְנָה רִאשוֹנָה אָמְרוּ דָבָר אֶחָד דִתְנַן נוֹתְנִין לִבְתוּלָה י״ב חדֶֹש לְפַרְנֵס עַצְמָהּ הִגִּיעַ י״ב חדֶֹש אוֹכֶלֶת מִשֶּלּוֹ וְְאוֹכֶלֶת בִתְרוּמָה אֲבָל הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בִתְרוּמָה עָשְתָה שִשָּה חֲדָשִים בִפְנֵי הַבַעַל וְְשִשָּה חֲדָשִים בִפְנֵי הַיָּבָם וְַאֲפִילּוּ כוּלָּן בִפְנֵי הַבַעַל חָסֵר יוֹם א׳ אוֹ כוּלָּן בִפְנֵי הַיָּבָם חָסֵר יוֹם א׳ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִתְרוּמָה זוֹ מִשְנָה רִאשוֹנָה ב״ד שֶל אַחֲרֵיהֶם אָמְרוּ אֵין הָאִשָּה אוֹכֶלֶת בִתְרוּמָה עַד שֶתִּכָנֵס לַחוּפָה א״ל אַבַיֵי דִלְמָא לָא הִיא עַד כָאן לָא קָא אַשְמַעִינַן מִשְנָה רִאשוֹנָה אֶלָּא לְמֵיכַל בִתְרוּמָה דְרַבָנַן אֲבָל נְדָרִים דְאוֹרַיְיתָא אֵימָא לאֹ וְְעַד כָאן לָא שָמַעְתָּ לֵיהּ לר׳ אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא גַּבֵי נְדָרִים כִדְרַב פִנְחָס מִשְּמֵיהּ דְרָבָא דְאָמַר כָל הַנּוֹדֶרֶת עַל דַעַת בַעְלָהּ הִיא נוֹדֶרֶת אֲבָל תְּרוּמָה אֲפִילּוּ מִדְרַבָנַן נַמִי לָא אָכְלָה׃ מתני' מתני' הבוגרת ששהתה י״ב חדש. הח מריזנח לה לעיל בגמ׳ (דף ע:) מתני' הבוגרת. והנערה ששהתה י״ב חדש ואלמנה ששהתה ל׳ בוגרת וששהתס י״צ מלם: הואיל ובעלה חייב במזונותיה. כלמכן בפ׳ יוס: הואיל ובעלה חייב במזונותיה. כדאמרינן נמס׳ כתובות נפ׳ אע״פ (כתובות מז.) דנותנין לבתולה י״ב מדם ולאחר מכאן חייב במזונותיה אע״פ נותנין לבתולה י״צ חדש משתבעה הבעל לפרנס את עלמה כדמכן (שס) הגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו: יפר. לצדו בלא שותפותיה וכשס שנותנים לאשה כך נותנים לחים לפרנס את עלמו הגיע זמן ולא רחב: וחכמים אומרים. היינו רצי ניסחו אוכלת משלו וכו׳ (3) ובוגרת יהושע דהוח צר פלוגמיה דר״ח בכל נותנין ל׳ יוס כאלמנה: ר״א אומר דוכמה ]: עד שתכנס לרשותו. עד יפר. כדאמר לקמן כל הנודרת על שתכנס לתופס: גב׳ ר״א ומשנה דעת בעלה כוללת: אין הבעל מיפר. ראשונה אמרו דבר אחד. דכשהגיע ימידי עד שתכנס לרשותו: גמ׳ זמנה ליכשה ולה כשהת כיון שחייב משנה ראשונה. בפרק אע״פ: היבם בעלה במזונותיה משבינן לה כנשואה אינו מאכיל. לסומרת ינס מן לקלת דברים ואע״פ שאינה בבית הלכוסין: עשתה ששה חדשים. בעלה. ר״ח הח דהמרן דחמר שהיתה ארוסה לראשון ו׳ מדסיס ולפני במתני׳ נעלה מיפר נדריה בלא סינס סטה דהיינו י״צ מדם שנותנין שותפותיס דחב: היבם אינו מאכיל לבתולה לפרנס את עלמס: ואפילו. בתרומה. כדילפי׳ המס בפרק אע״פ עשתה כולן י״צ מודם לפני הבעל (דף נח.) דקנין כספו אמר רחמנא ומסר יום אחד אחרון לפני היבס והאי קנין דחמיו: עשתה ו׳ חדשים אינו מאכילה בתרומה. הח עשתה כולן בפני הבעל. שעברו עליה ו׳ מלסיס י״צ חודש לפני הראשון ונפלה לפני בחיי הבעל מאותן י״צ מדם שנתנו היבס הוחיל וכבר חייב הבעל לה חכמים משעה שתבעה הבעל במזונותיה מאכילה ינס בתרומה אף לינסה: ואפילו כולן בפני הבעל ע״פ שלה הכניסה ככנוסה דמיה. חסר יום אחד בפני היבם. כך היא וה״כ המר ר״ח הוחיל ובעלה חייב עיקר הגירסה. ופרש״י ז״ל שס בפרק במזונותיה יפר: ב״ד של אחריהן אע״פ דלחו דוקא מסר יוס חמד, אמרו אין האשה אוכלת בתרומה כו׳. דחפי׳ כולן בפני הבעל חינה אוכלת והחס מפ׳ טעמה שמא ימזגו לה כוס ברשות הינס וכדילפי׳ המס מדכתיב בבית אביה ומשקה את אחותה: אלא קנין כספו והאי קנין כסף 3 חמיו הוא, בתרומה דרבנן. בזמן הזה דלא הוי והאי דקמני חסר יום אחד דנימה ליה אלא מדרבנן. חי נמי בתרומה דרבנן למימני בחשה שלה הכלה כלל. ואין כן כגון עלין שאינו נקוב ופירות שנכנסו דעת ר״ת ז״ל אלא דוקא מסר יום ח׳, אבל אם הכלמן כולן בפני מח״ל: אבל נדרים דאורייתא, המס קח אמרי רבנן דחינו מיפר: וע״כ הבעל אוכלת משל ינס, דנהי דינס אינו מאכיל מיהו לא מפסדה לא שמעת ליה לר״א אלא גבי נדרים. דהיינו טעמא דמשנתחייב (ג) יפר מידי מחמתיה, והכי היתה בהדיח בירושלמי") הגיע זמן ולא נשאו או משוס דרב פנחס וכו׳ והיינו לאחר שנתחייב במזונותיה אצל לגבי תרומה שמתו בעליהן אוכלות משלו ואוכלות בתרומה: זו משנה ראשונה. דינס לח מבעיה בתרומה דאורייתא דלח הכלה אפי׳ עשתה י״צ דס"ל דחשה אוכלת בתרומה קודם שתכנס לחופה: בית דין בפני הבעל חלה המוזי נעלין שאינו נקוב דתרומה דרבנן לא אכלה: שאחריהם אמרו אין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה. ומפרשי המס טעמייהו אי משום סימפון כלומר שמא ימלא בה מוס ונמלא מקחו מקח טעות, אי משום שמה משקה כוס של תרומה לחמים ולאמותה. והא דחייתי הך סיפח ולא הייתי רישא דמתני׳ דקמני בהדיא נותנין לבתולה י״צ חדש ולאלמנה ל׳ הגיע זמן ולא נשחו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, משום דהך סיפא מפרשה טפי הי משנה ראשונה והי משנה אחרונה, וחיכה נסחי דכתיבה בהו כולה מתני'. חלמה משנה ראשונה ס״ל כר״ח דמכיון שבעלה חייב במזונותיה הכי היא קלת ברשות נעלה דמש״ה אוכלת בתרומה. דקס״ד השמח דחי לאו דמשנה ראשונה ס״ל כר״ח, אף על גב דאיסור תרומה בארוסה לימיה אלא מדרבנן דגזוכ אי מטוס סימפון חי משום שמח משקה כוס של תרומה לאחיה ולאמותה, אפ״ה חי לחו דבמידי דאורייתא קיימה ברשות בעלה כר״ח לתרומה נמי אע״ג דמדרבנן היא לא הוקמוה ברשותיה, לחכמים עשו מזוק לדבריהס כשל תורה: אמר ליה אביי ודלמא לא היא, עד כאן לא אשמעינן משנה ראשונה אלא למיכל בתרומה דרבנן. משום דכיון דמדינה ארוסה אוכלת בתרומה ורצון הוא דגזור אי מטוס סימפון חו משוס שמח משקה, כל שמייצ במזונותיה ליכא למיחם להכי ושרי, דמטוס סימפון ליכא דמקמי דיהיב לה מזונות צדיק לה ע״י קרובות כי היכי דלח ליםדי זוזיה בכדי ובדיקת מון שמה בדיקה", ומשום שמא משקה נמי ליכא דכיון דאיהו מפרנס לה דוכמה מייחד להם), אבל נדרים דמדאורייתא אין חרום מיפר אפי׳ לאחר שנתחייב במזונותיה אימה לך דלה מלי מיפר בלא שותפותיה רחב: ועד כאן לא שמעת ליה לר״א אלא גבי נדרים. ולא משום דחשיב לה כנשואה אלא כדרב פנחס דאמר כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, הלכך ס״ל לכ״ח דכיון דחיהו מפרנס לה ודחי נדרה על דעתיה, אבל בתרומה אפי׳ דרבנן לא הכלה, דאיכא למימר דנהי נמי דהוא מפרנס לה חיכה למיחם מטוס סמפון דקסברי בדיקת מון לא שמה בדיקה, ולשמח משקה נמי איכא למיחם דלחו דוכמה מייחד לה: והא דאמר דטעמא דר״ח כדרב פנחס לחו למימרא דרבנן לית להו דרב פנחס, דהא מסקי׳ נכדה בפרק יוצא דופן (דף מו.) בקטנה שהשיחוה אמה ואחיה דבעלה מיפר נדריה, דאע״ג דנדריה חיילי מדאורייתא דהח קיימא לן דמופלא סמוך לאים מדאורייתא כדאיתא המס [דף מו:], וכשואי קטנה ליתנהו אלא מדרבנן, אפ״ה המו נשואין דרבנן ומנטלי נדרים דאורייתא מדרב פנחס, אלמה רבנן נמי מודו בה. אלא דבהח פליגי, ר״ח סבר כיון דאיהו מפרנס לה אינה [כוללת] אלא על דעתו, ורצון סברי מי לח מודית לן דאילו מפרנס לה אחר לא נדרה לה על דעתיה, כי מפרנס לה הכוס נמי לא על דעתיה היא נודרת עד שתכנס לחופה, ומיהו מכיון שנכנסה לחופה אפי׳ בחופה דרבנן כקטנה שהשיחוה אמה ואחיה מולו רבנן שעל דעתו היה נודרת, ומש״ה המו נשואין דרבנן ומבטלין נדרא דאורייתא וכדכתיבנה: ואיכא דילפי מהכח דמי שנדר על דעת מצירו ה״ז יכול להתיר נדרו שלא ע״פ מכס, דכי היכי דאמרינן הכח דמש״ה מזי בעל לחודיה להפר מטוס דודרה על דעתיה, במפרם נמי על דעת מצירו מלי מפר, דלא גרע מפרש דמצירו מסמס דבעל דהיינו טעמא הכח והתס משום דכנדר על תנאי דמי. וזו אזלי שגגת הוראה, דהח אף ע״ג דאמר דעל דעת בעלה היא נודרת אפ״ה צריך בעל שיפר לה באותו לשון שקלבה לה מורה וגזירת הכתוב הוא ומש״ה אין כל הלשונות שוין בו וכדאמר לקמן (דף עז:), וחי אמרת דבנודר על דעת מצירו נמי אידך מזי מיפר משום דכנדר על תנאי דמי הכי המרתו של בעל ואחר ראוי שתהח נאמרת בכל לשון. אלא ודאי רב פנחס ה״ק נהי דהפרה דבעל גזרת הכתוב היא מיהו מש״ה זכתה מורה לבעל בהפרת נדריה מסוס דעל דעת נעלה היא נודרת, הלכך כל שהיא נודרת על דעתו מיילא הך גזירת הכתוב דאמר רחמנא, אבל נודר על דעת מצירו דלה מדית ניה רחמנא מידי ודאי לח מלי מיפר. מיהו היכא דחמני בהדיה ואמר הריני נודר הם מצירי כולה מלי חבריה למשרי ליה, ואינו צריך לשון מיוחד אלא כל