Недарим 74a

תְּנַן מתני׳ שוֹמֶרֶת יָבָם בֵין לְיָבָם אֶחָד בֵין לִשְנֵי יְבָמִין ר״א אוֹמֵר יָפֵר ר׳ יְהוֹשֻעַ אוֹמֵר לְאֶחָד אֲבָל לאֹ לִשְנַיִם ר״ע אוֹמֵר לאֹ לְאֶחָד וְְלאֹ לִשְנַיִם אֲמַר ר״א מַה אִם אִשָּה שֶקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ הֲרֵי הוּא מֵיפֵר נְדָרֶיהָ אִשָּה שֶהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּמַיִם אֵינוֹ דִין שֶיָּפֵר נְדָרֶיהָ אֲמַר לוֹ ר״ע לאֹ אִם אָמַרְתָּ בְאִשָּה שֶקָּנָה הוּא לְעַצְמוֹ שֶאֵין לַאֲחֵרִים בָהּ רָשוּת תּאֹמַר בְאִשָּה שֶהִקְנוּ לוֹ מִן הַשָּמַיִם שֶיֵּש לַאֲחֵרִים בָהּ רָשוּת א״ל ר׳ יְהוֹשֻעַ עֲקִיבָא דְבָרֶיך בִשְנֵי יְבָמִין מָה אַתָּה מֵשִיב עַל יָבָם אֶחָד אָמַר לוֹ אֵין הַיְבָמָה גְּמוּרָה לַיָּבָם כְשֵם שֶׁהָאֲרוּסָה גְּמוּרָה לְאִישָּהּ׃ גמ׳ בִשְלָמָא ר״ע סָבַר אֵין זִיקָּה ור״י סָבַר יֵש זִיקָּה אֶלָּא ר״א מַאי טַעְמֵיהּ אִי יֵש זִיקָּה אֵין בְרֵירָה אֲמַר ר׳ אַמִי כְגוֹן שֶעָשָה בָהּ מַאֲמָר וְְרַבִי אֱלִיעֶזֶר סָבַר לָהּ כב״ש דְאָמְרִי מַאֲמָר קוֹנֶה קִנְיָן גָּמוּר וְְרַבִי יְהוֹשֻעַ אוֹמֵר לְך ה״מ בְחַד יָבָם אֲבָל בִשְנֵי יְבָמִין לָא מִי אִיכָא מִידֵי דְכִי אָתֵי אֲחוּהִי אָסַר עָלֶיהָ בְבִיאָה אוֹ בְגִיטָּא וּמֵפֵר ור״ע סָבַר אֵין זִיקָּה ולר׳ אֱלִיעֶזֶר דְאָמַר מַאֲמָר לב״ש אֵין קוֹנֶה אֶלָּא לִדְחוֹת בְצָרָה מַאי אִיכָא לְמֵימַר הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן כְגוֹן שֶעָמַד בַדִין וְְאִיתְחַיֵּיב לָהּ מְזוֹנוֹת וְְכִדְרַב פִנְחָס מִשְּמֵיהּ דְרָבָא דְאָמַר כָל הַנּוֹדֶרֶת עַל דַעַת בַעְלָהּ הִיא נוֹדֶרֶת וְְאִי. מתני' בין ליבם אחד. בין שזקוקה ליבס אחד בין לשני יצמין היכא דאמר אי אפשי סגי אע״ג דבהפרה לא מהני כדאיתא לקמן (עמ.), זה אמר ר׳ אליעזר יפר. ומוקמינן ליה בגמרא נשעשה נה מאמר כ״ל. ועוד דנהי דאמרינן הכח על דעת בעלה לא קפדיון חלישנה חלה אחד מהן: ומה אשה שקנה הוא לעצמו, כגון הנושא חשה נעלמה: הכי קאמרינן דאין בלבה שיתקיים הנדר הי קפיד מיה בעלה, אבל שהקנו לו מן השמים. יבמה שחייבו לו מן התורה: שאין לאחר רשות מאן לימא לן דעל דעת הכי משמע דנימח דנודר על דעת חברו מלי בה. המקדם אשה מן השוק לאחר אידך למיםרי ליה, אלא ודאי כדכתיבנה: שקידשה לא תפסי בה קידושי מחדס מתני' שומרת יבם וכו׳ ר״א אומר אמר וחהכי מלי מיפר: שיש לאחר יפר. מסקינן נגמרה דיפר בשותפות רשות בה. שחס עשה נה מחמר ינס חב קאמר, ונשעשה בה מחמר: זה וצא אחיו הח״כ ועשה בה מאמר רבי יהושע אומר לאחד ולא לשנים. תפיס בה כדחמר (יבמות ג.) ים מאמר מטוס דס״ל אין ברירה וכדמפרם ] אמר מחמר: דבריך בשני יבמין. בגמרא בס״ד: רבי עקיבא אומר דבשני יצמין מלית למימר כי החי גוונא: לא לאחד ולא לשנים. דגריע ליה ינס מה אתה משיב על יכם אחד. נהח מחרום ואפי׳ בשותפות לח מלי מיפר: לא מזית למימר שים לאחריס רשות ומה אשה שקנה הוא עצמו. שאינה בה הוחיל וליכה יבס המר וחת לא שומרת ינס חלה הוא קדשה לעצמו משוית חילוק בין יבס אחד לשני יבמין: הכי סוח מיפר נדריה בשותפות דחב: א״ל אין היבמה גמורה לאישה. שהס אשה שהקנו לו מן השמים. היינו בא עליה זכ אין נסקל שאין בה לא שומרת ינס שהיה קנויה לו בלח דין ארוסה ולא דין המת חים ואין קדושין שאסורה לכל אדם עד שיחלון מייבין עליה הלח לאו דלא תהיה חשמ לה אינו דין שיפר נדריה בשותפותיה המת וגו׳ (דבריס כה): כשם שארוסה. רחב: עקיבא דבריך בשני יבמין. בעלמא גמורה לאישה שנסקלין על דכל אחד ים לו רשות נה: כשם ידה: גמ׳ קסבר אין זיקה. ואפילו שארוסה גמורה לאישה. מפרם בגמ' 8): כינס המד אינה זקוקה דמיהוי כאשתו גמ׳ בשלמא ר״ע קסבר אין זיקה. עד שתכנס למופה: ור׳ יהושע סבר ע שהיבמה זקוקה ליבס לח אלימה יש זיקה. ולהכי לאחד יפר חבל לסניס כארוסין ומשוס הכי לח מלי מיפר: אינו מיפר דאין ברירה לאיזה מהן ורבי יהושע סבר יש זיקה. דאלרצה זקוקה ולאיזה מהן מתיבס אע״ג אלימה כפי מחרוסין דהויח ככנוסה דאמרי' (יבמות כל.) מלוס בגדול ליינס ומס״ס יפר יבס למודיה, דהשתא הכי מ״מ חס בח עליה קטן קנאה"): לעולם קס״ד. מיהו אין ברירה ' דהיכא דסני ] קסבר ר״א יש זיקה. והיינו טעמה יבמין אין ברירה למי היא זקוקה ולמי דאפילו לשנים יפר בשעשה בה החמד תהיה לאשה ומש״ה אפילו שניהס מאמר דהשמח ים ברירה ואלינה אינן יכולין לספר, דכיון דבשעת הפרמן דב״ם דאמרי דמאמר קונה קנין גמור אין ברור לנו מי הוא חישה אין והיה כאשתו לכל דבר הלכך מיפר לה: ה״מ ביבם אחד. דים הפרתן כלום, דרממנה אמר" אישה יקימנו וחיםה יפירנו דבעינן זיקה: אבל בשני יבמין לא. קני מאמר דלאחר דעשה נה מאמר שיהא ידוע בשעת הפרה, וכן כתב רש״י ז״ל בפרק ד׳ חמים (יבמות כט:) אילו התי המוה מלי לאוסרה עליו בביאה חו נגיעה דים ביאה וסוגיה השמעמה דהמס מסייע ליה. וכ״ת היכי אמר דרבי יהושע וגט המר מאמר: מי איכא מילתא וכו'. מטוס האי טעמא דחילו סבר דזיקה ככנוסה דמיא, דהא לא אשכחן דאמר הכי חלח רדי איתם ליה המח להאי ידס (ד) מלי מפיק לה מיניה במר הכי שמקדםה אושעיה אליבא דר״ם ואתומצ המס ברים פרק כילד ביבמות (דף או על ידי גט וביאה וקרו להנהו קדושי מאמר ולימ' בהו משטח כולי יט.), איכא למימר דלחו מגופיה דמילמה התותב חלח למחי דמפרם סחי: ולר׳ אלעזר בן פדת דאמר מאמר כו׳ אלא לדחות בצרה לה אליבא דר״ם, מיהו אכן מזיכן למימר דס״ל לרבי יהושע ההוא בלבד. שהם היו צ׳ נשים לזה שמת ושתיהן זקוקות ליבס ואי אפשר טועמה. חי נמי כי אמרינן רבי יהושע קסבר ים זיקה לחו למימר ליינס לשתיהן דבית אחד הוא בונה ואינו בונה שמי בתים") (ה) ובהח דליהוי ככנוסה אלה דהויה כארוסה ומיפר בשותפות, ואף על גב מילמח קסברי בית שמאי דמאמר קונה לכשעושה מזו מאמר דומה דברים סך סוגיה סבירה לן דיפר לחודיה קחמר כדמוכח לקמן, לזרה ומתירה לשוק אבל עדיין זו זקוקה להמיו דמלי חסר לה הכי