שמשהין
מאי קרא ממעי אמי אתה גוזי מאי משמע
דהאי גוזי לישנא דאשתבועי הוא דכתיב
גזי נזרך והשליכי ואמר רבי אלעזר למה ולד
דומה במעי אמו לאגוז מונח בספל של מים
אדם נותן אצבעו עליו שוקע לכאן ולכאן תנו
רבנן שלשה חדשים הראשונים ולד דר
במדור התחתון אמצעיים ולד דר במדור
האמצעי אחרונים ולד דר במדור העליון וכיון
שהגיע זמנו לצאת מתהפך ויוצא וזהו חבלי
אשה והיינו דתנן חבלי של נקבה מרובין
משל זכר ואמר רבי אלעזר מאי קרא אשר
עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ דרתי
לא נאמר אלא רקמתי מאי שנא חבלי נקבה
מרובין משל זכר זה בא כדרך תשמישו וזה
בא כדרך תשמישו זו הופכת פניה וזה אין
הופך פניו תנו רבנן שלשה חדשים הראשונים
תשמיש קשה לאשה וגם קשה לולד אמצעיים
קשה לאשה ויפה לולד אחרונים יפה לאשה
ויפה לולד שמתוך כך נמצא הולד מלובן
ומזורז תנא המשמש מטתו ליום תשעים כאילו שופך דמים מנא ידע אלא אמר אביי משמש והולך ושומר
פתאים ה׳ תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם הקב״ה ואביו ואמו אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים
וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין והקב״ה
נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ובינה והשכל וכיון
שהגיע זמנו להפטר מן העולם הקב״ה נוטל חלקו וחלק אביו ואמו מניח לפניהם אמר רב פפא היינו דאמרי
אינשי פוץ מלחא ושדי בשרא לכלבא דרש רב חיננא בר פפא מאי דכתיב עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות
עד אין מספר בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם נותן חפץ בחמת צרורה ופיה
למעלה ספק משתמר ספק אין משתמר ואילו הקב״ה צר העובר במעי אשה פתוחה ופיה למטה ומשתמר
דבר אחר אדם נותן חפציו לכף מאזנים כל זמן שמכביד יורד למטה ואילו הקב״ה כל זמן שמכביד
הולד עולה למעלה דרש רבי יוסי הגלילי מאי דכתיב אודך ( ה׳ ) על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך
ונפשי יודעת מאד בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם נותן זרעונים
בערוגה כל אחת ואחת עולה במינו ואילו הקב״ה צר העובר במעי אשה וכולם עולין למין אחד דבר
אחר צבע נותן סמנין ליורה כולן עולין לצבע אחד ואילו הקב״ה צר העובר במעי אשה כל אחת ואחת
עולה למינו דרש רב יוסף מאי דכתיב אודך ה׳ כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני במה הכתוב מדבר
בשני בני אדם שיצאו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהן התחיל מחרף ומגדף לימים שמע שטבעה ספינתו
של חבירו בים התחיל מודה ומשבח לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב
עושה נפלאות ( גדולות ) לבדו וברוך שם כבודו לעולם אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו דריש רבי
חנינא בר פפא מאי דכתיב ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת מלמד שלא נוצר אדם מן כל הטפה
אלא מן הברור שבה תנא דבי רבי ישמעאל משל לאדם שזורה בבית הגרנות נוטל את האוכל ומניח
את הפסולת כדרבי אבהו דרבי אבהו רמי כתיב ותזרני חיל וכתיב האל המאזרני חיל אמר דוד
לפני הקב״ה רבש״ע זיריתני וזרזתני דרש רבי אבהו מאי דכתיב מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע
ישראל מלמד שהקב״ה יושב וסופר את רביעיותיהם של ישראל מתי תבא טיפה שהצדיק נוצר הימנה
ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע אמר מי שהוא טהור וקדוש ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ
בדבר זה מיד נסמית עינו דכתיב נאם הגבר שתום העין והיינו דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב וישכב
עמה בלילה הוא מלמד שהקב״ה סייע באותו מעשה שנאמר יששכר חמור גרם חמור גרם לו
ליששכר אמר רבי יצחק אמר רבי אמי אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת
נקבה שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר תנו רבנן בראשונה היו אומרים אשה מזרעת תחילה יולדת
זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה ולא פירשו חכמים את הדבר עד שבא רבי צדוק ופירשו אלה בני
לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו תלה הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים ויהיו בני אולם
אנשים גבורי חיל דורכי קשת ומרבים בנים ובני בנים וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים אלא מתוך
מאי קרא. דמשביעין אותו ביוס הלידה: נזרך. לשון נזירות האב והאם נעשין בריה אחת: צבע. כמה סממנין לריך לזבע שמור
דהיינו נדר דדמי לשבועה: למה ולד דומה: חבלי. לערה: רקמתי.
קליפת עך וטחינת ריחיים של נפחיס וכמה דברים וכולן נעסין
היינו יצירה ראשונה, וכתיב בתחתיות דהיינו מדור תחתון: דרך שמור, ואינו יכול לכובעו ניוכה המת משכים וסלסה גוונים נסניס
תשמישן. החים פניו למטה כן זכר נולד פניו למטה, ונקבה פניה וסלסה מקומות: כל אחד ואחד עולה למינו. לונן מן החים ושמור מן
למעלה, הילכך נקבה לריכה להתהפך,
האשה: כי אנפת בי. מפני שכעסת
דהח כשהיה במעי חמה פניה למטה
עלי אני מודה לך, שלטובתי היה: ישב
כדאמרינן (ח) לעיל ול רחשו לו בין
לו קוץ ברגלו לאחד מהם. ולא
ברכיו], אבל זכר אין צריך להתהפך:
יכול לצאת: לבדו. הוא לבדו יודע
קשה לאשה וקשה לולד. מפני סדר
שהוא נס, אבל בעל הנס אינו מכירו:
במדור התחתון. קשה לאשה לא
ארחי. משמים, כמו דרך גבר
ידענה למחי: זרע מלבן הת הולד
נעלמה (משלי ל): ורבעי. משמים,
מגיעוליו: מזורז. חזק ובריא: ליום
לסון לרבעסי): זרית. ניכרממ נכפה
תשעים. לסלים ימיס הוי מיותו: מנא
שקורין וו״ן, כמו (ישעיה ל) ברמת
ידע. הח לח ידע חימת מעצרה:
ובמזכה: הברור. קלי״ר בלע״ז:
קלסתר. זיו: מראה העין. סאע״פ
ותזרני. מסר א׳ט לסון מזכה:
שכבראת העין מן האב והחס אינו
ותאזרני. לשון מגירת כח במתניס:
רואה, מדע שהרי המת ים לו עינים
זיריתני. מן הברור ואח״כ זיכזמני:
ויש לו שפתיס ויש לו חזכיס ואינו
רביעיותיהם. עונת משמיסן: הוא.
רואה ולא שומע ולח מדבר: פוץ
קודשא בריך הוא סייעה סנטה
מילחא. המלך המלח מן הבשר וסוב
חמורו של יעקב לאהל לחם, וחותו
אינו ראוי הלא לכלבים, כך הנשמה
הלילה של האחרות היה: ולא
היה מלח לגוף לקיימו כיון שהלכה
פירשו. את הדבר מכלן: זכרים
חז מסריח הגוף: עולה למעלה.
בנקבות. בני לחה: נקבות בזכרים.
כדמני לעיל המכונים דר במדור
והמ דינה נתו, מטוס סך דרסה
העליון: כולין עולין למין אחד. זרע
אים מזריע מחלה יולדת נקבה: שמסהין
שמשהין