Псахим 110b

אִיבְדּוּר תבלונייכי פָרְחָא זִיקָא לְמוֹרִיקָא חֲדַתָּא דְּנָקְטִיתוּ נָשִים כַשְפָנִיּוֹת אַדְּחָנְנֵי וַחֲנַנְכֵי לאֹ אֲתֵיתִי לְגוֹ הָשְתָּא דַּאֲתֵיתִי לְגוֹ קַרְחַנְנֵי וַחֲנַנְכֵי בְמַעַרְבָא לאֹ קַפְדֵי אַזּוּגֵי רַב דִימִי מִנְּהַרְדְעָא קָפֵיד אֲפִילּוּ אַרוּשְׁמָא דְחָבִיתָא הֲוְָה עוּבְדָא וּפָקַע חָבִיתָא כְלָלָא דְמִילְּתָא כָל דְקָפֵיד קַפְדֵי בַהֲדֵיהּ וּדְלָא קָפֵיד לָא קַפְדֵי בַהֲדֵיהּ וּמִיהוּ לְמֵיחַש מִיבָעֵי כִי אֲתָא רַב דִימִי אֲמַר שְתֵּי בֵיצִים וּשְתֵּי אֱגוֹזִין שְתֵּי קִישּוּאִין וְְדָבָר אַחֵר הֲלָכָה לְמשֶה מִסִּינַי וּמִסְתַּפְּקָא לְהוּ לְרַבָנַן מַאי נִיהוּ דָבָר אַחֵר וְְגַזוּר רַבָנַן בְכוּלְּהוּ זוּגֵי מִשּוּם דָבָר אַחֵר וְְהָא דַאֲמַרַן עֲשָרָה תְּמַנְיָא שִיתָּא אַרְבָעָה אִין בָהֶן מִשּוּם זוּגֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְעִנְיַן מַזִּיקִין אֲבָל לְעִנְיַן כְשָפִים אֲפִילּוּ טוּבָא נַמִי חָיְישִינַן כִי הָא דְהַהוּא גַּבְרָא דְגֵרְשָהּ לִדְבֵיתְהוּ ( אזיל ) אינסבה לְחֶנְוָאָה כָל יוֹמָא הֲוְָה אָזֵיל וּשְתֵּי חַמְרָא הֲוְָה קָא עָבְדָא לֵיהּ כְשָפִים וְְלָא קָא מְהַנְיָא לָהּ בֵיהּ מִשּוּם דַהֲוְָה מִזְדַהַר בְנַפְשֵיהּ בְּזוּגָא יוֹמָא חַד אִשְתִּי טוּבָא וְְלאֹ הֲוְָה יָדַע כַמָה שָתֵי עַד שִיתְסַר הֲוְָה צייל ואיזדהר בְנַפְשֵיהּ מִכָאן וְְאֵילָךְ לאֹ הֲוְָה צייל וְְלאֹ אִיזְדַהַר בְנַפְשֵיהּ אַפִיקְתֵּיהּ בְּזוּגָא כִי הֲוְָה אָזֵיל גַּס בֵיהּ הַהוּא טַיָּיעָא א״ל גַּבְרָא קְטִילָא הוּא דְאָזֵיל הָכָא אָזֵיל חַבְּקֵיהּ לְדִיקְלָא צָוְַוְח דִיקְלָא וּפָקַע הוּא אָמַר רַב עֲוְִירָא קְעָרוֹת וְְכִכָרוֹת אֵין בָהֶם מִשּוּם זוּגוֹת כְלָלָא דְמִילְּתָא כָל שֶגְּמָרוֹ בִידֵי אָדָם אֵין בָהֶן מִשּוּם זוּגוֹת גְּמָרוֹ בִידֵי שָמַיִם בְמִילֵּי מִינֵי דְמֵיכָל חָיְישִינַן חֲנוּת אֵין בָהֶן מִשּוּם זוּגוֹת נִמְלַךְ אֵין בָהֶן מִשּוּם זוּגוֹת אוֹרַח אֵין בוֹ מִשּוּם זוּגוֹת אִשָּה אֵין בָהּ מִשּוּם זוּגוֹת וְְאִי אִשָּה חֲשוּבָה חָיְישִינַן אָמַר רַב חִינָּנָא בְרֵיהּ דְרַבִי יְהוֹשֻעַ אִיסְפָּרָגוּס מִצְטָרֵף לְטוֹבָה וְְאֵין מִצְטָרֵף לְרָעָה אָמַר רָבִינָא מִשְּמֵיהּ דְרָבָא זוּגֵי לְחוּמְרָא וְְאָמְרִי לֵיהּ זוּגֵי לְקוּלָּא אֲמַר רַב יוֹסֵף תְּרֵי דְחַמְרָא וְְחַד דְשִיכְרָא לאֹ מִצְטָרֵף תְּרֵי דְשִיכְרָא וְְחַד דְחַמְרָא מִצְטָרֵף וְְסִימָנֵיךְ זֶה הַכְלָל כָל הַמְחוּבָר לוֹ מִן הַחֲמוֹר מִמֶנּוּ טָמֵא מִן הַקַּל מִמֶנּוּ טָהוֹר אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב תְּרֵי קַמָא תַּכָא וְְחַד אַתַּכָא מִצְטָרְפִי חַד מִקַּמֵי תַּכָא וּתְרֵי אַתַּכָא לָא מִצְטָרְפִין מַתְקִיף לָהּ רַב מְשָרְשִיָּא אַטּוּ אֲנַן לְתַקּוּנֵי תַּכָא קָא בָעֵינַן לְתַקּוּנֵי גַּבְרָא בְעִינָן וְְגַבְרָא קָא מִיתְּקַן וְְקָאֵי ( אלא א״ר משרשיא ) דְכוּלֵּי עָלְמָא תְּרֵי אַתַּכָא וְְחַד לְבָתַר תַּכָא לָא מִצְטָרְפִי הַהִיא מַעֲשֶה דְרַבָה בַר נַחְמָנִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְמוּאֵל כָל הַמָּזוּג מִצְטָרֵף חוּץ רשב״ם איבדור תבלונייכי. יהו מפוזרים תבלין שלכס: פרחיה זיקא למוריקא איבדור תבלונייכי. יהו מפוזרין תבלין שלכס: פרחיה זיקא למוריקא חדתא דנקטיתו. ישה הרוח אותו כרכוס מדם שאתן אוחזות בידכן לכסף חדתא דנקטיתו. ישא הכוח אותו נוס מדם שאתן אוחזות בידכן נו: אדחנני ואחננכי לא (6) אתי לגו. כל זמן שמסו עלי מן השמים לכסף נו: אדחנני וחננכי לא אתיתי לגו. כל זמן שמסו עלי מן השמים ואני מסתי על עלמי וחמס מסמס על ביחמיד, לא נחמי ביניכס: והשתא ואני מסתי על עלמי וחתן מסמן עלי, דאתיתי לגו קרחנני וחננכי. הואיל לא נחמי ביניכס: השתא דאתית לגו ונחמי ביניכם יודע אני שנתקלרו קרחנני וחננכי, השתח שנחמי ביניכם רחמיכן מעלי, וגם כחמי נתקלרו שלא יודע אני שנתקרכו עלי רחמיכס, וגם מסתי על עלמי: קפיד ארושמא רחמי נתקררו שלא מסתי על עלמי. דחביתא. כשמוכרין יין מוקקין פגימות ל"א " גרסי׳ מרי ממימי בדיקולי נזייה, הרבה זמנית למספר החיפות, וקפיד לוחס רותחת נסליס קרועין, יהא עלייהו כב דימי שלח ינימוס בזוגות לפומייכו נשי מכשייתא, אותן מכי יהא ויצאו: וד״א. ים פרי חמד שמקפידין מזונות לפיכס כשפניות. בתמונות מזוגותיו: והא דאמרן לעיל עשרה הגאונים: קפיד ארושמא דחביתא. תמניא כו׳ אין בהן משום זוגות. ס״מ כשמוכרים יין מוקקין פגימות נמנית היכא דליכה כספיס, נסיס כשפניות: למספר החיפות, וקפיד עלייהו שלח גם ביה. פגע נו: ס״ג פקע הוא ילאו בזוגות: כל דקפיד. יותר מדאי וצווח דקלא. יכם הדקל מכח כספיס: קפדי בהדיה השדים להזיקו, ודלא קפיד קערות. אם אכלהם שתי קערות: חנות כ״כ לח קפדי בהדיה להזיקו. ומיהו אין בה משום זוגות. חס שמס בשמי למיחם מיצעי הפילו מאן דלח קפיד חנויות לא אמרינן כשתי כוסות דמי. דלה קפדיון "] בהדיה, דחי תימח דלא לשון אחר, מנות השותה בה זוגות לח קפדי בהדיה כלל ח״כ זוגות למה נזכרו קפדי מזיקין עלה, דלחו קביעותח היה, בגמרא, כך היה להם לחכמים לומר לא וסהוא עובדח דלעיל כספיס שאני: יזהר אדם מזוגות דלה לקפדו בהדיס: איספרגוס. מסקין לסתות קודס וד״א. עדיין יש פרי חמד שמקפידין אכילתו בבוקר: זוגי לחומרא. חס בזוגותיו, " הלכה למשה מסיני דמזקי: אינו יודע הס שמה זוגות חס לחו, והא דאמרת לעיל עשרה אין בהן ישתה, דחס שמה זוגות הוחיל ודעתו משום זוגות. ה״מ היכח דליכא נסיס לזרפן מצטרפין לטובה, ואם לא שתה כשפניות: גם ביה. פגע נו. ל״ח זוגות נמלך הוא ואין מלטרפות לרעה: הבין נו שהיה מסוכן: אזל חבקיה ואמרי לה זוגי לקולא. שלא יסמה, לדקלא. מתוך מולי ודאגה נסמך עליו: דכיון דשתי גלי דעתיה לקפיד חזוגות, ס״ג צווח דיקלא ופקע בו , וסלקל יכם וחי מעיקרא לחו בזוגות קאי והסתה מכח הכספיס: קערות. אם הכל שתי שתי הוס מלטכפי להו וקפדי להו קערות תבשיל: גמרו בידי שמים. נסדיס: כל המחובר לו. גני טומחות חיישינן, דההוא דבר אחר דגזכו בשבילו קאי דמכן (כלים פכ״ז מ״נ) מפץ ' חמסה כל זוגות, גמרו בידי שמים הוי, פירות על חמשה מחללת שמה על שםה, והכי וכל דדמי ליס: חנות אין בה משום קחמר חס ים מחללת חמשה וחינו זוגות. אס שמה בשתי חנויות לא מקבל טומאה וטפח מפך מחובר לו, אמרי׳ כשני כוסות דמי. לשון אחר הואיל וממור הימנו מלטרף לו ומקבל ועיקר, מנות השומה נו זוגות לח קפדי טומאה, אבל הם מפן ארבעה וטפח מזיקין עליה, דלחו קביעותח היה, מחללת מחובר לו, הואיל וקל הוח ממנו והסוה עובדה דלעיל לההוא גברה אין מלטרף לו: ה״ג אמר רב נחמן דםמה נמנות, כספים שאני שעשתה לו תרי מקמי תכא וחדא אתכא מצטרפי, גרושתו: אורח אין בו משום זוגות. חד מקמי תכא ותרתי אתכא לא דאינו יודע אם ישקוסו עוד, הלכך מצטרפי. הואיל ושתי התכח זוגות, לא אכל כסה הוה ליה כנמלך: אשה. מהני ליה לירוף: ודכו״ע. אפילו רב שאינה משונה, כאורח דמיא, דחינה משרסיה, תרתי התכח וחד נתר מכח קבועה לשתות: אספרגוס. נלסון לה מלטרפי: משום מעשה דרבה בר פרסי קורין לכרוב אספרגוס, וזהו נחמני. דחלרכינסו לחהדוכי מכח ששנינו ג) הנודר מן הכרוב אסור קמיה, בנ״מ בהסוכר חת הפועלים באספרגוס, ומשקין הוא שעושין מכרוב (דף פו.): כל המזוג. חס שתה יין מזוג ומיין, ורגילין היו לסתותו בכל בוקר ואחר כך שמה משקה אחר המזון", לרפואה קודם אכילה, והלכך מצטרף מלטרף בין לטובה בין לרעה: לטובה ולא לרעה, דמידי דרפואה הוא: לטובה. אס שמה שניס ושמה זה שלישי, מלטרף לאפוקי מזוגות: לרעה. חס שמה א׳ חזה שני, לא ילטרף לראשון: זוגי לחומרא. אם אינו יודע אם שמה זוגות אם לאו, ישתה, ואם שמה זוגות הואיל ודעתו לזרפן מצטרפין לטובה, וחס לא שתה זוגות נמלך ואינו מזטרף לרעה: ואמרי לה זוגי לקולא. שלא ישתה, דכיון דשתי גלי אדעתיה דקפיד הזוגות, וחי מעיקרא לח בזוגות הוס קאי והשתח שתי מלטרפי להו בהדי הדדי, הלכך לא ישתה, דחפילו אי בזוגות הוס קאי דילמה כיון דלא קפיד לא קפדי נהריה: כל המחובר לו. גבי עומאות קאי דתנן" מפץ" חמש על חמש מחללת ששה על שמה, וה״ק חס ים מחללת חמשה ואינו מקבל טומאה וטפח ממפן מחובר לו, הואיל וחמור ממנו מצטרף לו ומקבל טומאה, אבל אם ים מפן הרבע וטפח מחללת מחובר לו, הואיל וקל ממנו אין מצטרף לו, הכא נמי הואיל ושתי מרי שיכרה והדר שתי חד ממרח מלטרף להס הואיל וחשוב יותר: ס״ג אמר רב נחמן תרי מקמי תכא וחד אתכא מצטרפין, חד מקמי תכא ותרי אתכא לא מצטרפי. הואיל ושתי התכח זוגות, לא מהני ליה לירוף: ודכ״ע, אפי׳ לרב משרשיה, מרי חתכה וחד במר מכח לח מלטרפי, משום מעשה דרבה בר נחמני דחלרכינהו מכח לאהדורי ] קמים, נצ״מ בהשוכר את הפועלים ), דחי חד דבמר מכא מלטרף למרי דתכח, לשקינסו כוס שלישי במר מכח נלח ההדוכי מכה: כל המזוג. אס שתה יין מזוג ואח״כ שמה משקה מזוג אחר, המזוג מלטרף בין לרעה בין לטובה, דכיון דתרווייהו מזוגין נינהו כמין אחד מסיני ומלטרפי: