קיב׃ערבי פסחיםפרק עשיריפסחים

גַּזְיָיתָא  שֶאֵין כָל אֶצְבָעוֹת שָוְוֹת מִצְוְָה וְְגוּף גָּדוֹל  אוֹכֵל פֵירוֹת וְְלאֹ שְכַר מִצְוְָה וְְגוּף טָהוֹר נוֹשֵא  אִשָּה וְְלוֹ בָנִים אַרְבָעָה דְבָרִים צִוָּה רַבֵינוּ  הַקָּדוֹש אֶת בָנָיו אַל תָּדוּר בְּשַׁכְנְצִיב מִשּוּם  דליצני הָוְוּ וּמָשְׁכוּ לָךְ בְּלֵיצָנוּתָא וְְאַל תֵּשֵב  עַל מִטַּת אֲרַמִית אִיכָא דְאָמְרִי דְלָא תִּיגְנִי  בְלאֹ קְרִיַּת שְמַע וְְאִיכָא דְאָמְרִי דְלָא תִּינְסַב  גִּיּוֹרְתָּא וְְאִיכָא דְאָמְרִי ארמאית מַמָש וּמִשּוּם  מַעֲשֶה דְרַב פָפָא וְְאַל תַּבְרִיחַ עַצְמְך מִן הַמֶכֶס  דִילְמָא משכחו לָךְ וְְשַקְלֵי מִנָּךְ כָל דְאִית לָךְ  וְְאַל תַּעֲמוֹד בִפְנֵי הַשּוֹר בְשָעָה שֶעוֹלֶה מִן  הָאֲגַם מִפְנֵי שֶהַשָּטָן מְרַקֵּד בֵין קַרְנָיו אָמַר  רַבִי שְמוּאֵל בְשוֹר שָחוֹר וּבְיוֹמֵי נִיסָן תָּנֵי רַב  אוֹשַעֲיָא מַרְחִיקִין מִשּוֹר תָּם חֲמִשִּים אַמָה  מִשּוֹר מוֹעֵד כִמְלאֹ עֵינָיו תָּנָא מִשְּמֵיהּ דְרַבִי  מֵאִיר רֵיש תּוֹרָא בְדִיקוּלָא סַק לְאִיגְרָא וּשְדִי  דַרְגָּא מִתּוּתָךְ אָמַר רַב ניזהא דְתוֹרָא הֵן הֵן  ניזהא דְּאַרְיֶה זֶה זֶה ניזהא דְגַמְלָא דָא דָא  ניזהא דְאַרְבָא הֵילֶנֵי הַיָּיא הִילָא וְהִילוּק הוּלְיָא  אָמַר אַבַיֵי עוֹר דָג וְְכוֹס חַמִין וּבֵיצִים וְכִנִּים  לְבָנִים כוּלָּן קָשִין לְדָבָר אַחֵר עוֹר מַאן דְגָנֵי  אַמַשְכָא דִּצְלָא דָג שִׁיבּוּטָא בְיוֹמֵי נִיסָן כוֹס  שִיּוּרֵי כָסָא דְהַרְסְנָא חַמִין חֲמִימֵי דַחֲמִימֵי  מִשְּׁדֵרוֹ עִילָּוְֵיהּ בֵיצִים מַאן דְּמַדְרַךְ אקליפים  כִינִּים לְבָנִים מַאן דמחוור לְבוּשֵיהּ וְְלאֹ נָטִיר  לֵיהּ תָּמַנְיָא יוֹמֵי וְְהָדַר לָבוּש לָהּ בָרְיָין הָנָךְ  כִינִּים וְְקָשִין לְדָבָר אַחֵר אָמַר רַב פַפָא בֵיתָא  דְאִית בֵיהּ שוּנָרָא לאֹ נֵיעוּל בָהּ אִינִיש בְלאֹ מְסָנֵי מַאי טַעֲמָא מִשּוּם דְּשׁוּנָרָא  קָטֵיל לְחִיוְיָא וְְאָכֵיל לֵיהּ וְְאִית בֵיהּ בְּחִיוְיָא גַּרְמֵי קְטִינֵי וְְאִי יָתֵיב לָהּ גְּרָמָא  דְחִיוְְיָא אַכַרְעֵיהּ לָא נָפֵיק וְאִסְתַּכַּן לֵיהּ אִיכָא דְאָמְרִי בֵיתָא דְלֵית בֵיהּ שוּנָרָא  לאֹ נֵיעוּל בֵיהּ אִינִיש בהכרא מַאי טַעְמָא דִילְמָא מיכריך בֵיהּ חִוְְיָא וְְלאֹ  יָדַע וּמִסְתַּכַּן גׁ׳ דְבָרִים צִוָּה ר׳ יִשְמָעֵאל בר׳ יוֹסֵי אֶת רַבִי מק״ש סִימָן ) אֶל  תַּעַשׂ מוּם בְעַצְמְך מַאי הִיא לאֹ תֶּיהֱוְֵי לָךְ דִינָא בַהֲדֵי תְּלָתָא דְחַד הָוְֵי בַעַל  דִּינָךְ וּתְרֵי סַהֲדֵי וְְאַל תַּעֲמוֹד עַל הַמֶקָּח בְשָעָה שֶאֵין לְך דָמִים אִשְתְּך  טָבְלָה אֶל תִּזָּקֵק לָהּ לַיְלָה הָרִאשוֹנָה אָמַר רַב וּבְנִדָה דְאוֹרַיְיתָא הוֹאִיל  וְְהוּחֲזַק מַעְיָן פָתוּחַ דִילְמָא מָשְכָה זִיבָה שְלשָֹה דְבָרִים צִוָּה רַבִי יוֹסֵי בר׳  יְהוּדָה אֶת רַבִי אַל תֵּצֵא יְחִידִי בַלַּיְלָה וְְאַל תַּעֲמוֹד בִפְנֵי הַנֵּר עָרוֹם וְְאַל  תִּכָנֵס לַמֶרְחָץ חדֶֹש שֶמָא תִּפְחַת עַד כַמָה אריב״ל עַד י״ב חדֶֹש וְְאַל תַּעֲמוֹד  בִפְנֵי הַנֵּר עָרוֹם דְתַנְיָא הָעוֹמֵד בִפְנֵי הַנֵּר עָרוֹם הָוְֵי נִכְפֶה וְְהַמְשַמֵש מִטָּתוֹ  לְאוֹר הַנֵּר הָוְְיָין לוֹ בָנִים נִכְפִין ת״ר הַמְשַמֵש מִטָּתוֹ עַל מִטָּה שֶׁתִּינוֹק יָשָן  עָלֶיהָ אוֹתוֹ תִּינוֹק נִכְפֶה וְְלָא אֲמָרַן אֶלָּא דְלָא הָוְֵי בַר שַתָּא אֲבָל הָוְֵי בַר שַתָּא  לֵית לָן בָהּ וְְלָא אֲמָרַן אֶלָּא דְגָנֵי לַהֲדֵי כַרְעֵיהּ אֲבָל גָּנֵי לַהֲדֵי רֵישֵיהּ לֵית לָן בָהּ  וְְלָא אֲמָרַן אֶלָּא דְלָא מַנַּח יָדֶיהָ עִילָּוְֵיהּ אֲבָל מַנַּח יָדֶיהָ עִילָּוְֵיהּ לֵית לָן בָהּ אֶל  תֵּצֵא יְחִידִי בַלַּיְלָה דְתַנְיָא לאֹ יָצָא יְחִידִי בַלַּיְלָה לָא בְלֵילֵי רְבִיעִיּוֹת וְְלאֹ בְלֵילֵי  שַבָתוֹת מִפְנֵי שֶׁאָגְרַת בַת מַחֲלַת הִיא וּשְמוֹנָה עֲשָרָה רִבוֹא שֶל מַלְאֲכֵי חַבָלָה  יוֹצְאִין וְְכָל אֶחָד וְְאֶחָד יֵש לוֹ רְשוּת לְחַבֵל בִפְנֵי עַצְמוֹ מֵעִיקָּרָא הָוְוּ שְכִיחִי כוּלֵּי  יוֹמָא זִמְנָא חֲדָא פְּגַעָה בְרַבִי חֲנִינָא בֶן דוֹסָא אֲמָרָהּ לֵיהּ אִי לַאו דמכרזן  עֲלָךְ בָרָקִיעַ הִזָּהֲרוּ בַּחֲנִינָא וּבְתוֹרָתוֹ סַכִּנְתִּיךְ אֱמָר לָהּ אִי חֲשִיבְנָא בָרָקִיעַ  גּוֹזֵר אֲנִי עָלֶיך שֶלּאֹ תַעֲבוֹרִי בַיִּישּוּב לָעוֹלָם אָמְרָה לֵיהּ בְמָטוּתָא מִינָּךְ שְבַק לִי  רַוְְוְחָא פוּרְתָּא שְבַק לָהּ לֵילֵי שַבָתוֹת וְְלֵילֵי רְבִיעִיּוֹת וְְתוּ חֲדָא זִמְנָא פְּגַעָה בֵיהּ  בְּאַבַּיֵי אֲמָרָהּ לֵיהּ אִי לַאו דְּמַכְרְזִי עֲלָךְ בָרָקִיעַ הִזָּהֲרוּ בְנַחֲמָנִי וּבְתוֹרָתוֹ  הֲוְָה סַכִּנְתִּיךְ א״ל אִי חֲשִיבְנָא בָרָקִיעַ גּוֹזְרַנִי עלייכי שֶלּאֹ תַעֲבוֹרִי בַיִּישּוּב לְעוֹלָם הָא קָא חָזֵינַן דְעָבְרָה אַמְרֵי הָנֵי  גַּזְיָיתָא.  רשב״ם  שאין כל האצבעות שוות. חבר משמים, שלא יהא משמים זה טוב  שאין כל האצבעות שוות. חבר משמים, ומתוך שאין משמיםו של זה נוח לה כראשון ומזלזל בו: מצוה וגוף גדול. אם תרזה לעשות מלוה  לה כשל ראשון תשכח אותו: מצוה וגוף גדול. אס מרלה לעשות  וגס משתכר בה שיגדל ממוכך: אוכל פירות ולא שכר. הלוס  מלוס וגם משתכר בה: אוכל פירות ולא שכר. הלוה מעות מבירך מעות על הקרקע לאכול פירות בנכיימח בזול, שמנכה לו  למבירך על קרקע לאכול פירות  דבר מועט מן הדמים, והיינו ריומ  בנכייתה בזול, [שתנכה] לו דבר  גדול, וגם מלוס היה, שים ללוס שכר  מועט מן הדמיס כמשכנתא דסורא  ריות שלריך למעות ולסמוכה: דלא  (כ״מ דף סז:), והיינו כיומ גדול, וגס  תיגני בלא ק״ש. שזה מנהג הארמאין:  מלוס היא, שיש לו ללוה שכר כיומ  איכא דאמרי אל תשב במטה ארמית  שלריך למעות לסחורה: דלא תיגני  ממש משום מעשה דרב פפא. שהיתה  בלא ק״ש. שזהו מנהג דארמאין:  ארמית המת חייבת לו מעות, ונכנס  וא״ד. על מטה חרמית ממם, מחוס  מדי יום יוס בביתה לגבות הימנה,  מעשה דרב פפא, שהיתה חרמנית המת  יוס המד מנקה את בנה ונמנתו על  חייבת לו מעות, ונכנס בביתה לגבות  המטה, וכשנכנס רב פפא אמרה לו  הימנה, מנקה את בנה ונמנתו על  שב עד שחציה מעומיך, וכן עםה,  המטה, וכשנכנס רב פפא אמרה לו שב  כשנחתה אמרה המתה חת בני, וברמ  על המטה עד שאניא מעומיך וכן עשה,  מן המדינה: וביומי ניסן, שהלמחיס עולין,  כשנחתה אמרה לו המתה את בני, וברמ  וגם לנו בהן ונוגח: בדיקולא. בטלסקל  לו מן המדינה: לא תינסוב גיורתא.  שהוא אוכל נו: ניזהא (א) דתורא.  מטוס דאמרינן גיורא עד עשרה דרי  לחם על השוכ שלא ינגמנו: אמשכא  לא מנזי הרמאה נחפיה (סנהדרין לד.):  דצלא. סיסן על עור בבית העצדנין  מפני שהשטן מרקד. לאו דווקא,  קודס שמגמר מלאכתו: חמימי דחמימי  חלה משוגע כדמפרס לקמן: וביומי  דשדא עילויה. אס רגיל לשפוך עליו  ניסן. שהלמחיס עולין, וגם לנו ונוגח:  מים חמים יותר מדחי על בשרו: מאן  ריש תורא בדיקולא. רבותח היה,  דמחוור לבושי׳. ולבים להו מקמי ח׳ יומי,  אפילו כשראם השור בתוך הסל שהוא  דאכתי לא מטי ח׳ יומי לחםלמינהו,  אוכל בו וטכוד באכילתו: שדי דרגא.  הנסו כנים הדרי, ואכתי חיכה בהו  פן יעלה המליך: ניזהא דתורא. לחם  חיותה וחכלי ליה, וקשין לדבר אמר:  על הסוכ שלא ינגמנו, כך פירם רבינו.  בהדי תלתא. דהוס מל בעל דיכך ומרי  ונראה בעיני שאינו לחם חלה גערה,  ליסוי סהלך: ובנדה דאורייתא. קולס  שגוער בו בלשון הזה להבריחו מעליו  שהחמירו על עצמן ליםב שבעה נקיים,  או כדי שיעשה מלאכה, וכן כולן: ניזהא.  וטובלת ביוס שפסק המעין, אל מזקק  גערה: ניזהא דארבא. כדי למוסכה  באותו לילה, הואיל והיוס ראתה והוחזק  בחבל ולהוליכה לנסר: אמר אביי עור  מעיין פתוח דילמה שפעה זינה: שמא  ודג כו'. לקמן מפרם להו וחזיל: משכא  תפחת. ותחתיה חלל מלח מים:  דצלא, הישן על העור קודס שתגמר  עבודתו. לללא הוא עבדן, כדאמרי' בב״צ  (דף ה.) ארבעה לגלח וארבעה לזללא:  חמימי שדא עליה. חס רגיל לשפוך  מיס ממין יותר מדאי על בשרו: מאן  דמחוור לבושיה. ולבוש להו מקמי  שמנה יומי, דחכמי לא מטו שמנה יומי  שכינסן, הנהו כניס סדרי ואיכא בהו  מיומא, וקטין לדבר אחר, לרעת:  בהכרא. במוסך: דחד הוי בעל  דינך. ומרי לסהדו עלך, ויחלקו בין  שלשמן, ומתוך שנאה שנחלקת עמהן  יעשו עליך קנוניה זו למנוע ממך:  אל תעמוד על המקח. לסמור  והמוכר ישראל הוא ואין לך דמיס  לקנות המקח ונמלא מפסידו מכס  שלא יקמנו החר מאחר שהתה מהפך  נו: בנדה דאורייתא. קודס שהחמירו  על עלמן ליםב שבעה נקיים", ואפילו  כוחות כל שבעה טובלות צליל  שמונה ומשמשות, וחל מזקק באותו  הלילה, הואיל והיום ראתה והוחזק  מעין פתוח: דילמא שפעה זיבה.  בשעת משמים: שמא תפחת. וממתיה  חלל מלח מיס: בנחמני. אניי, ולפי  שגידלו רבה בר נחמני קרוי כן: