צט.מי שהיהפרק תשיעיפסחים

עֶרֶב  מִכָאן אָמְרוּ חֲכָמִים יָפָה שְתִיקָה לַחֲכָמִים  קַל וְָחוֹמֶר לַטִּפְשִים שֶנֶּאֱמַר אֱוְִיל מַחֲרִיש  חָכָם יֵחָשֵב׃ שְנַיִם שֶנִּתְעָרְבוּ פִסְחֵיהֶם וכו׳׃  לֵימָא מַתְנִיתִין דְלאֹ כר׳ יְהוּדָה דְתַנְיָא וְְאִם  יִמְעַט הַבַיִת מִהְיוֹת מִשֶּה מְלַמֵד שֶמִתְמַעֲטִין  וְְהוֹלְכִין וּבִלְבַד שֶיְּהֵא אֶחָד מִבְנֵי חֲבוּרָה  קַיָּים דִבְרֵי רַבִי יְהוּדָה רַבִי יוֹסֵי אוֹמֵר וּבִלְבַד  שֶלּאֹ יַנִּיחוּ אֶת הַפֶסַח כְמוֹת שֶהוּא א״ר יוֹחָנָן  אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִי יְהוּדָה כֵיוְָן דְאָמַר רַבִי  יְהוּדָה אֵין שוֹחֲטִין אֶת הַפֶסַח עַל הַיָּחִיד  מֵעִיקָּרָא לְאַמְנוּיֵי אַחֲרִינָא בַהֲדֵיהּ קָאֵי וּכְאֶחָד  מִבְנֵי חֲבוּרָה דָמֵי א״ר אַשִי מַתְנִיתִין נַמִי  דַיְיקָא דְקָתָנֵי וְְכֵן חָמֵש חֲבוּרוֹת שֶל חֲמִשָּה  חֲמִשָּה שֶל חֲמִשָּה אִין אֲבָל שֶל חֲמִשָּה  וְְאַרְבָעָה לָא לָאו מִשּוּם דְלָא פָיֵיש חַד מִבְנֵי  חֲבוּרָה גַּבֵיהּ שְמַע מִינָּהּ׃  מתני׳  מכאן אמרו. מפני דבר כזה אמרו יפה שתיקה כו׳, שאילו המר ואמרו כזו כולן לימשך ימנו עליו אחרים מחלה, אבל לבני חבורה ראשונה לא  השני אין לו תקנה, לא אמר ולא אמרו שניהן ראויין זה אוכל משלו כו׳:  קפיד קרא: כיון דאמר ר׳ יהודה. בפרקין דלעיל (דף זה.): מעיקרא  לימא מתני'. דקמני שניס שנתערבו פסמיהן כו׳: דלא כר׳ יהודה.  לאימנויי אחרינא עליה קאי. ואפילו אין שס תערובת, הלכך זה הבא מן  דבעי שיסח א׳ מבני חבורה הראשונה קיים עליו, דהא ודאי אותן שנים השוק ונמנה עליו בכל מקום שהוא הוה ליה אחד מבני מנורה ראשונה:  שהביאו מן השוק אינן משובין מבני  מתני׳ נמי דייקא. דר׳ יהודה היה:  מבוכה הואיל ולא היו בשעת לקיממן,  חמשה וארבעה לא. ממם מצורות  ועל כרחיך רבי יהודה אבני שעת  שיש בהן אחת של ארבעה אנשים,  לקימתו קפיד, דחי המנויין במר הכי  ואין בה כדי לתת חלק 3 חמד לכל פסח  סגי מחי חיכה בין דידיה לרבי יוסי,  ופסח, לח סרי ממני׳: מ״ט לאו משום  ונמלא שהס הוחלפו בשעת שחיטה  דלא פש אחד מבני חבורה גביה.  על ידי המנחי והמשכה אין אחד מן  שאם נתחלפו פסחן של הלו לאותה  הראשונים קייס עליו. וכיסא דקתני  חנוכה שנתחדשה אחרי כן סים  דבעינן שהוחלפו ] מכל מבוכה לכל  ארבעה מארבע מנורות ומחותה של  הפסח, טעמא משום דבעי המנויי  ארבעה לח הי׳ נה, דלרבי יוסי טעמה  ומימר חס שלך הוא הפסח הזה  מטוס דלריך אחד מבעליו שימנה נו  ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך,  את האחרון, אבל החבורה ראשונה  וחס לחו דאיכא חד מבעליו המס  דשעת לקיחה לח קפיד, אפילו חיכה  מאן קח ממני עליה, והיאך יכולין לומר  נהו חבורה של ד׳ נמני חיכה תקנתח  וכמונינו על זה בלא רשות נעליו: (6)  שימנו מן השוק חמד עמהן בכל מקום  ואם ימעט. משמע חס רלו מממעטין  שהוא פסחן ונמצאו עליו חמשה חנסיס  ונמשכין, ובלבד שיהח אחד מבני  כדי לחלק המד לכל פסח ופסח, אלא  החבורה קיים, דחס ימעט משמע סים  שמעת מינה אבני חבורה קפיד:  סיור: כמות שהוא. נלח בעלים, וחס  הדרן עלך מי שהיה טמא