Рош а-Шана 31a

וּמִיַּבְנֶה שָאנֵי הָתָם דשירה דְיוֹמֵיהּ הִיא תַּנְיָא רַבִי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּוּם ר״ע בָרִאשוֹן מֶה הָיוּ אוֹמְרִים לה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ עַל שֵם שֶקָּנָה וְהִקְנָה וְְשַלִּיט בְעוֹלָמוֹ בַשֵּנִי מֶה הָיוּ אוֹמְרִים גָּדוֹל ה׳ וּמְהוּלָּל מְאדֹ עַל שֵם שֶחִילֵּק מַעֲשָיו וּמֶלֶךְ עֲלֵיהֶן בַשְּלִישִי הָיוּ אוֹמְרִים אֱלהִֹים נִצָּב בַעֲדַת אֵל עַל שֵם שגילה אֶרֶץ בְחָכְמָתוֹ וְהֵכִין תֵּבֵל לַעֲדָתוֹ בָרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים אֵל נְקָמוֹת ה׳ עַל שֵם שֶבָרָא חַמָה וּלְבָנָה וְְעָתִיד לִיפָרַע מֵעוֹבְדֵיהֶן בַחֲמִישִי הָיוּ אוֹמְרִים הַרְנִינוּ לֵאלהִֹים עוּזֵּנוּ עַל שֵם שֶבָרָא עוֹפוֹת וְְדָגִים לְשֶבַח לִשְמוֹ בַשִּשִּי הָיוּ אוֹמְרִים ה׳ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵש עַל שֵם שֶגָּמַר מְלַאכְתּוֹ וּמֶלֶךְ עֲלֵיהֶן בַשְּבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים מִזְמוֹר שִיר לְיוֹם הַשַּבָת לְיוֹם שֶכוּלּוֹ שַבָת א״ר נְחֶמְיָה מָה רָאוּ חֲכָמִים לְחַלֵּק בֵין הַפְרָקִים הַלָּלוּ אֶלָּא בָרִאשוֹן שֶקָּנָה וְהִקְנָה וְְשַלִּיט בְעוֹלָמוֹ בִשְנֵי שֶחִילֵּק מַעֲשָיו וּמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם בַשְּלִישִי שגילה אֶרֶץ בְחָכְמָתוֹ וְהֵכִין תֵּבֵל לַעֲדָתוֹ בָרְבִיעִי שֶבָרָא חַמָה וּלְבָנָה וְְעָתִיד לִיפָרַע מֵעוֹבְדֵיהֶן בַחֲמִישִי שֶבָרָא עוֹפוֹת וְְדָגִים לְשֶבַח לִשְמוֹ בַשִּשִּי שֶגָּמַר מְלַאכְתּוֹ וּמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם בַשְּבִיעִי עַל שֵם שֶשָּבַת וְְקָמִיפַלְגִי בִדְרַב קְטִינָא דְאָמַר רַב קְטִינָא שִיתָּא אַלְפֵי שְנֵי הֲוְָה עָלְמָא וְְחַד חֲרוּב שֶנֶּאֱמַר וְנִשְׂגַּב יי׳ לְבַדוֹ בַיּוֹם הַהוּא (אמר אביי ) תְּרֵי חֲרוּב שנאמ׳ יְחַיֵּינוּ מִיּוֹמַיִם בְמוּסָפֵי דְשַבָתָּא מַה הָיוּ אוֹמְרִים אָמַר רַב עָנָן בַר רָבָא אָמַר רַב הזי״ו ל״ך וְְאָמַר רַב חָנָן בַר רָבָא אָמַר רַב כְדֶרֶךְ שֶׁחֲלוּקִים כָאן כָךְ חֲלוּקִין בְבֵית הַכְנֶסֶת במנחת׳ דְשַבָתָּא מַה הָיוּ אומרי׳ אָמַר רַבִי יוֹחָנָן אָז יָשִיר וּמִי כָמוֹך וּאזּ יָשִיר איבעי׳ לְהוּ הָנֵי כוּלְּהוּ בְחַד שַבְתָא אָמְרִי לְהוּ אוֹ דִלְמָא כָל שַבְתָא וְשַׁבְּתָא אַמְרֵי חַד תָּא שְמַע דְתַנְיָא א״ר יוֹסֵי עַד שֶׁהָרִאשׁוֹנָה אוֹמֶרֶת אַחַת שְנִיָּה חוֹזֶרֶת שְתַּיִם שְמַע מִינָּהּ כָל שַבְתָא וְשַׁבְּתָא אַמְרֵי חַד שְמַע מִינָּהּ אֲמַר רַב יְהוּדָה בַר אִידִי א״ר יוֹחָנָן עֶשֶר מַסָּעוֹת נִסְעָה שְכִינָה מִקְּרָאֵי וּכְנֶגְדָן גָּלְתָה סַנְהֶדְרִין מִגְּמָרָא עָשָר מַסָּעוֹת נִסְעָה שְכִינָה מִקְּרָאֵי מְכַפֶרֶת לַכְרוּב וּמִכְּרוּב לַכְרוּב וּמִכְּרוּב לְמִפְתָּן וּמִמִּפְתָּן לֶחָצֵר וּמֵחָצֵר לַמִזְבֵחַ וּמִמִּזְבֵּחַ לְגַג וּמִגַּג לַחוֹמָה וּמֵחוֹמָה לָעִיר וּמֵעִיר לְהַר וּמֵהַר לְמִדְבַר וּמִמִדְבָר עָלְתָה וְְיָשְבָה בִמְקוֹמָהּ שֶנֶּאֱמַר אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי מכפורת לַכְרוּב מִכְרוּב לַכְרוּב וּמִכְּרוּב לְמִפְתָּן דִכְתִיב וְְנוֹעַדְתִּי [ לְך שָם וְְדִבַרְתִּי ] אִתְּך מֵעַל הַכַפוֹרֶת וּכְתִיב וַיִּרְכַּב עַל כְרוּב וַיָּעֹף וּכְתִיב וּכְבוֹד אֱלהֵֹי יִשְרָאֵל נַעֲלָה מָעַל הַכְרוּב אֲשֶר הָיָה עָלָיו אֶל מִפְתַּן הַבַיִת וּמִמִּפְתָּן לֶחָצֵר דִכְתִיב וְַיְמַלֵּא הַבַיִת אֶת הֶעָנָן וְהֶחָצֵר מְלֵאָה אֶת נָגַהּ כְבוֹד ה׳ מֵחָצֵר לַמִזְבֵחַ דִכְתִיב רָאִיתִי אֶת ה׳ נִצָּב עַל הַמִזְבֵחַ וּמִמִּזְבֵּחַ לַגַּג דִכְתִיב טוֹב לַשַּבָת עַל פִּנַּת גַּג מִגַּג לַחוֹמָה דִכְתִיב וְְהִנֵּה ה׳ נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ מֵחוֹמָה לָעִיר דִכְתִיב קוֹל ה׳ לָעִיר יִקְרָא וּמֵעִיר לְהַר דִכְתִיב וְַיַּעַל כְבוֹד ה׳ מָעַל תּוֹךְ הָעִיר וְַיַּעֲמדֹ עַל הָהָר אֲשֶר מִקֶּדֶם לָעִיר וּמֵהַר לְמִדְבַר דִכְתִיב טוֹב שַבָת בָאָרֶץ מְדַבֵר וּמִמִדְבָר עָלְתָה וְְיָשְבָה בִמְקוֹמָהּ דִכְתִיב אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי וְגוֹ׳ א״ר יוֹחָנָן שִשָּה חֲדָשִים נִתְעַכְּבָה שְכִינָה לְיִשְרָאֵל בַמִדְבָר שֶמָא יַחְזְרוּ בִתְשוּבָה כֵיוְָן שֶלּאֹ חָזְרוּ אָמַר תִּיפַח עַצְמָן שֶנֶּאֱמַר וְְעֵינֵי רְשָעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם וְתִקְוָתָם מַפַּח נֶפֶש וּכְנֶגְדָן גָּלְתָה סַנְהֶדְרִין מִגְּמָרָא מִלִּשְכַת הַגָּזִית לֶחָנוּת וּמַחֲנוֹת לִירוּשָלַיִם וּמִירוּשָׁלַיִם לְיַבְנֶה ומיבנא שאני התם דשירה דיומיה היא. דלעולס כל היכא דמסתפקא או דלמא. כל פרק ופרק לשנת המת פרק אחד: עד שהראשונה. מילתא כגון נמנמה דחי היום קודם לא שייך למימר דחול וחי הוא שירת המוספין (ט) חוזרת חלילה פעם אחת: שנייה. שירת המנחה מול לא שייך למימר דקודם לא אמרינן כלל, והכח היינו טעמא דאמר של תמיד (י) הערבים: חוזרת שתים. דהמס שית פירקי והכא מלמא, שירה לחול בחמישי בשנת דשירה דיומיה היא, שיר הראוי ליאמר היום האזינו בשנת המת זכור בשנת שניה וכן כולם: עשר מסעות כו׳. הוא, ואפי׳ ברחם השנה נאמרת שירת מטוס דאיירי ממני׳ בתקנות של יבנה החול בכל תמידי הסחר הלא בחמישי נקט לה הכח למימר םשס גלמה בשנת היו מחלפין " אותו מסוס כפילה, סנהדרין בימי רבן יוחנן, '] שהיה גלות הלכך כי מסתפקא לן משוס ספק ראשונה שגלו מירושלים: נסעה שכינה. כפילה לח מנטלינן שיר של תמיד: להסתלק מעל ישראליש מעט מעט לה׳ הארץ. כל המזמור: שקנה, שמיס כשמטאו: מכפרת, שהיתה רגילה ואכן: והקנה. מכל ליוסצי נה, לשכון סס, נסתלקה על אחד מן כלומר קונה "! כדי להקנות: ושליט הכרובים שעשה שלמה העומדין בחרן בעולמו. יחידי, שלא נברחו המלאכים חמד לצפון הארון וחמד לדרוס": עד יוס סניי): שחילק מעשיו. הבדיל ומכרוב למפתן. הבית: וממפתן הבית רקיע בין עליונים לתחתונים טו ונמעלה לחצר. לעזרה בין החולס ולמזבח: וישב נמרוס, דוגמת שכנו בעירו והר ומחצר למזבח. המילון: וממזבח לגג קלטו: שגילה ארץ. מקוס מלב עדתו, (כ) ומגג לחומת העזרה ומחומה שנאמר (בראשית א) ומראה הינסה לעיר. לירושלים: ומעיר להר. הזיתים. בשלישי ש] נאמר: שברא חמה. ברביעי: וכל סלוקים הללו לפי שבקושי היה שברא עופות ודגים לשבח לשמו. מסתלק, ומלפה שישובו: וירכב על כשאדם רואה עופות משונים זה מזה כרוב לח גרסינן, דההוח ביליאת "] נותן שנח למי שברחס: ליום שכולו מלכים קחמר "), והכי גרסינן מכפרת שבת. שעתיד העולם להיות חרב ואין לכרוב ומכרוב למפתן דכתיב ונועדתי אדם וכל המלאכות שובתות, על אותו לך שס וגו׳ (3) וכבוד אלהי ישראל יוס חומריס שיר של שבת: מה ראה נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו חל ר׳ עקיבא לחלק בין הפרשיות הללו. מפתן הבית, למדנו שתחילת עיקר שכל ששת ימים נאמרין הפרקים הללו שכינה היתה על הכפרת, ובימי יחזקאל על שס שעבר, ושל (ח) שבת על סס נסתלקה משס לכרוב ושהתה שס כמה להבה: וקא מיפלגי בדרב קטינא. ימים, כדכתיב מעל הכרוב חסר היה ר׳ נחמיה לית ליה דרב קטינה חלה עליו (ומסס) למפתן: וימלא הבית דחביי, הלכך ליכא למימר על שס וגו'. ביחזקאל כתיב המכ סילוק מן יום אחד שכולו שבת דהח מרי נינהו: הכרוב חל המפמן: נצב על המזבח. במוספי דשבתא. מחי שיר אמרי: ואע״ג דהחי קרה עמוס קחמר ליה הזי״ו ל״ך. פרשת שירת האזינו ועמוס מקמי יחזקאל דורות הרבה, חולקים אותה לסשה פרקים, הראשון (מ) היה מתנצח על העתיד, ועל כרחך האזינו, השני זכור ימות עולם, השלישי סילוקו כסדרן היו דרך יציאת מון: טוב ירכנסו על במותי ארן, הרביעי וירה לשבת על פנת גג. מחסת מדניס ה׳ וינאן, עד כאן ששה פסוקיס לפרק ונית חצר כן, על השכינה אמרו שלמה ומכאן ואילך שמונה פסוקיס לפרק, המלך, טוב לה להסתלק אל גג משנת החמישי לולי כעם חויב הגור, השחי עס אםת מדני׳ כנסת ישראל שהעמידה כי ידין ה׳ עמו: כדרך שחלוקין. צלם בהיכל"), ובית חצר בית שמברו נו פירקי השירה הזאת כאן: כך חלוקין את הסמל כנו עם השכינה: טוב לשבת בבית הכנסת. כך קוראין אותה שפה בארץ מדבר. סיפיה דקרא מחסמ הקוראין בספר תורה, והשביעי קורא מדניס [וכעס]: עד אשר יאשמו. מן השירה ולהלן: אז ישיר. שירת הים שיחזיקו את עלמס חשמיס: ומנוס עד מי כמוכה: ומי כמוכה. עד סוף אבד מנהם. מעוזס כג] נסתלק מהס: השירה: ואז ישיר. ישראל דעלי באר מלשכת הגזית לחנויות. מכויות עםו (במדבר כח): כולהו בחד שבתא להס בהר הבית וישנו שס, לומר שלא אמרי להו. הלויס, והיו מולקיס הפרקי׳ דנו דיני נפשות, למזו לנפיסי כולמיס בנעימת הקול להפסיק") ובמחלפות כדאמרי' בסנהדרין (דף מא.), וכל סכך כלי שיר ובתקיעת מלולרות": גליות דסנהדרין דבית שני קחמר, ומסעות דשכינה בבית ראשון קאמר: רוֹבַע הזי״ו לָךְ. הַאֲזִינוּ זָכוּר יַרְכִּבֵהוּ וְַיַּרְא לוּלֵי כִי יָדִין כ״כ בִסְפָרִים וכ״פ בקונט׳ וְְכֵן הַמִנְהָג וּבְמַסֶּכֶת סוֹפְרִים כְתִיב וְַיִּשְמַן לוֹ ור״ח פי׳ וְַיַּרְא לוֹ׃