ק׃חלקפרק אחד עשרסנהדרין

שֶדַעְתּוֹ  הֱוְֵי אוֹמֵר מִדָה טוֹבָה מְרוּבָה מִמִדַת  פוּרְעָנוּת בְמִדָה טוֹבָה כְתִיב וְַיְצַו שְחָקִים  מִמָעַל וְְדַלְתֵי שָמַיִם פָתָח וְַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן  לֶאֱכוֹל ובמידת פוּרְעָנוּת הוּא אוֹמֵר וַאֲרוּבּוֹת  הַשָּמַיִם נִפְתָּחוּ במידת פוּרְעָנוּת כְתִיב וְְיָצְאוּ  וְְרָאוּ בְפִגְרֵי הָאֲנָשִים הַפוֹשְעִים בִי כִי תוֹלַעְתָּם  לאֹ תָמוּת וְְאִשָּם לאֹ תִכְבֶה וְְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל  בָשָר וְַהֲלאֹ אָדָם מוֹשִׁיט אֶצְבָעוֹ בָאוּר בָעוֹלָם  הַזֶּה מִיָּד נִכְוְָה אֶלָּא כְשֵם שֶנּוֹתֵן הקב״ה כחַֹ  בָרְשָעִים לְקַבֵל פּוּרְעָנוּתָם כָךְ נוֹתֵן הקב״ה כחַֹ  בְצַדִיקִים לְקַבֵל טוֹבָתָן׃ רַבִי עֲקִיבָא אוֹמֵר  אַף הַקּוֹרֵא בִסְפָרִים הַחִיצוֹנִים וכו׳׃ תָּנָא  בְּסִפְרֵי מִינִים רַב יוֹסֵף אֲמַר בְסֵפֶר בֶן סִירָא  נַמִי אָסוּר לְמִיקְרֵי א״ל אַבַיֵי מַאי טַעְמָא אִילֵימָא  מִשּוּם דְכָתַב [ בֵיהּ ] לאֹ תינטוש גִּילְדָנָא  מֵאוּדְנֵיהּ דְלָא לֵיזִיל מַשְכֵיהּ לְחַבְלָא אֶלָּא  צָלִי יָתֵיהּ בְנוּרָא וְְאֵיכוּל בֵיהּ תַּרְתֵּין גריצים  אִי מִפְשָטֵיהּ בְאוֹרַיְיתָא נַמִי כָתַב לאֹ תַשְחִית  אֶת עֵצָה אִי מִדְרָשָא אוֹרַח אַרְעָא קמ״ל דְלָא  ליבעול שֶלּאֹ כְדַרְכָהּ וְְאֶלָּא מִשּוּם דִכְתִיב בַת  לְאָבִיהָ מטמונת שָוְְא מִפַּחְדָּהּ לאֹ יִישַן בַלַּיְלָה  בְּקַטְנוּתָהּ שֶמָא תִּתְפַתֶּה בנערותה שֶמָא  תִּזְנֶה בָגְרָה שֶמָא לאֹ תִּינָּשֵא נִישֵּאת שֶמָא  לאֹ יִהְיוּ לַה בָנִים הִזְקִינָה שֶמָא תַּעֲשֶה  כְשָפִים הָא רַבָנָן נַמִי אֲמַרוּהָ אִי אֶפְשָר  לָעוֹלָם בְלאֹ זְכָרִים וּבְלאֹ נְקֵבוֹת אַשְרֵי מִי  שֶבָנָיו זְכָרִים אוֹי לוֹ לְמִי שֶבָנָיו נְקֵבוֹת אֶלָּא  מִשּוּם דִכְתִיב לאֹ תַּעֵיל דויא בְלִבְך דְגַבְרֵי  גִּיבָּרִין קְטַל דויא הָא שְלמֹהֹ אָמְרָהּ דְאָגָה  בְלֶב אִיש יַשְחֶנָּה ר׳ אַמִי ור׳ אַסִי חַד אֲמַר  יְשִיחֶנָּה מִדַעְתּוֹ וְְחַד אָמַר יְשִיחֶנָּה לַאֲחֵרִים  וְְאֶלָּא מִשּוּם דִכְתִיב מְנַע רַבִים מִתּוֹךְ בֵיתְך  וְְלאֹ הַכלֹ תָּבִיא אֶל בֵיתֶך וְְהָא רַבִי נַמִי אֲמַרָה  דְתַנְיָא רַבִי אוֹמֵר לְעוֹלָם לָא יַרְבֶה אָדָם רֵעִים  בְתוֹךְ בֵיתוֹ שֶנֶּאֱמַר אִיש רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ  אֶלָּא מִשּוּם דִכְתִיב זלדקן קוּרְטַמָּן עבדקן  סכסן דנפח בכסיה לאֹ צָחֵי אָמַר בְמַאי אֵיכוּל  לַחְמָא לַחְמָא סַב מִינֵּיהּ מָאן דְאִית לֵיהּ  מַעְבַרְתָּא בדיקני׳ כוּלֵּי עָלְמָא לאֹ יָכְלֵי לֵיהּ  אָמַר רַב יוֹסֵף מִילֵּי מְעַלַּיְיתָא דְאִית בֵיהּ  דָרְשִינַן לְהוּ אִשָּה טוֹבָה מַתָּנָה טוֹבָה בְחֵיק יְרֵא  אֱלהִֹים תִּנָּתֵן אִשָּה רָעָה צָרַעַת לְבַעֲלָהּ מַאי  תַּקַּנְתֵּיהּ יְגָרְשֶנָּה מִבֵיתוֹ וְְיִתְרַפֵא מִצָּרַעְתּוֹ אִשָּה יָפָה אַשְרֵי בַעֲלָהּ מִסְפַר יָמָיו כִפְלַיִם הַעְלֵם עֵינֶיך מֵאֵשֶת חֵן פֶן תִּלָּכֵד בִמְצוּדָתָהּ  אַל תֵּט אֵצֶל בַעֲלָהּ לִמְסוֹךְ עִמוֹ יַיִן וְְשֵכָר כִי בְתוֹאַר אִשָּה יָפְיָהּ רַבִים הוּשְחֲתוּ וְַעֲצוּמִים כָל הֲרוּגֶיהָ רַבִים  הָיוּ פִצְעֵי רוֹכֵל הַמַרְגִּילִים לִדְבַר עֶרְוְָה כְנִיצוֹץ מַבְעִיר גַּחֶלֶת כִכְלוּב מָלֵא עוֹף כֵן בָתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה מְנַע רַבִים  מִתּוֹךְ בֵיתְך וְְלאֹ הַכלֹ תָּבִיא בֵיתֶךְ רַבִים יִהְיוּ דוֹרְשֵי שְלוֹמֶך גִּלָּה סוֹדְךָ לְאֶחָד מֵאֶלֶף מִשּׁוֹכֶבֶת חֵיקֶך שְמוֹר פִתְחֵי פִיך  אַל תֵּצַר צָרַת מָחָר כִי לאֹ תֵּדַע מַה יֵּלֵד יוֹם שֶמָא לְמָחָר אֵינֶנּוּ וְְנִמְצָא מִצְטַעֵר עַל עוֹלָם שֶאֵינוֹ  שֶלּוֹ כָל יְמֵי עָנִי רָעִים בֶן סִירָא אוֹמֵר אַף לֵילוֹת בְשֶפֶל גַּגִּים גַּגּוֹ וּבִמְרוֹם הָרִים כַרְמוֹ מִמְטַר גַּגִּים לְגַגּוֹ  וּמֵעֲפַר כַרְמוֹ לַכְרָמִים [ סִימָן זיר״א רב״א משרשי״א חנינ״א טובי״ה ינא״י יפ״ה יוחנ״ן מרח״ם יהוש״ע מקצ״ר ] אָמַר  ר׳ זֵירָא אָמַר רַב מַאי דִכְתִיב כָל יְמֵי עָנִי רָעִים אֵלּוּ בַעֲלֵי תַלְמוּד וְְטוֹב לֵב מִשְתֶּה תָּמִיד אֵלּוּ בַעֲלֵי מִשְנָה רָבָא  אֲמַר אִיפְכָא וְְהַיְינוּ דְאָמַר רַב מְשַרְשִיָּא מִשְּמֵיהּ דְרָבָא מַאי דִכְתִיב מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָהֶם אֵלּוּ בַעֲלֵי מִשְנָה  וּבוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָם אֵלּוּ בַעֲלֵי תַלְמוּד רַבִי חֲנִינָא אוֹמֵר כָל יְמֵי עָנִי רָעִים זֶה מִי שֶיֵּש לוֹ אִשָּה רָעָה וְְטוֹב לֵב מִשְתֶּה  תָּמִיד זֶה שֶיֵּש לוֹ אִשָּה טוֹבָה רַבִי יַנַּאי אוֹמֵר כָל יְמֵי עָנִי רָעִים זֶה אִסְטְנִיס וְְטוֹב לֵב מִשְתֶּה תָּמִיד זֶה שֶדַעְתּוֹ יָפָה  רַבִי יוֹחָנָן אָמַר כָל יְמֵי עָנִי רָעִים זֶה רַחְמָנִי וְְטוֹב לֵב מִשְתֶּה תָּמִיד זֶה אַכְזָרִי רַבִי יְהוֹשֻעַ בֶן לֵוְִי אָמַר כָל יְמֵי עָנִי רָעִים זֶה  הוי אומר מדה טובה מרובה ממדת פורענות. דבמידה טונה כתיב לא יכלי ליה. נערמימומיה, דמתוך שחשב כל ימיו בערמות הוא מסיס  דלתות ובמדת פורענות כתיב ארונות, ודלת גדול מאכונה, דד׳ ארוכות ידו לזקנו ומושך כאדם שמחשב עד שנקרמה. ל״א גרסינן הכרתה, מי  ים בדלת, במסכת יומא בפרק יום הכפורים (דף עו.), אלמח מדה שים לו היכר מזקנו שסעד, כולי עלמא שלה סעדו מין יכולין להגיע  טובה מרוצה, ומעכשיו אין לתמוה היאך ים בחדס כח לקבל שכר כל לכמו. ל״ח גוורמה, והוא לשון קרמה. וכל הני דברי רוח ולכך אין  כך, שהרי למדת פורענות נותן הקב״ה  קולין נו: דרשינן. כלומר אמרינן  כח בחדס לקבלו כל שכן שנותן כמ  להו בפרקח ומשמעינן להו לכולי עלמה,  בחדס לקבל מדה טובה: צדוקים.  כגון כל הני חשה טובה כו׳, חסה  [שכופרין נחל חי]": רב יוסף אמר  רעה לרעת לבעלה מה תקנתו יגרםנה  אף בספר בן סירא. " שים נו דברי  מביתו, כך הלשון של ספר בן סירה.  הצאי, ונח עליהם לידי ביטול תורה "):  אשה רעה מתנה רעה ל״ג ": כפליים.  לא תיפשוט גילדנא מאודניה. כלומר  מרוב הנחה חשובין ככפלייס: אל תט  לא מעול עורו של דג אפילו מעל  אצל בעלהל. למסוך עמו יין ושכר:  חזנו, מפני שהתה מפסיד העור דחזיל  רבים היו פצעי רוכל. כמה וכמה  משכיה לחבלה להפסידה, הלח זלי  מכות מקבל רוכל המחזיר בעיר  ימיה בנורא והכול ניה מרתין גרילין,  [וכושא] תכשיטי נסיס ועסקו עמהס,  שאתה יכול לגלות עור הדג עמו  שפעמים שמולחו נעלה עמה מתיחד  ולאכול נו שמי מלומ דהוי לפתן לסמי  עם אשתו ומכהו ופולעו: המרגילים  מלות: גלדנא. מס הדג. ל״ח להכי  לדבר עבירה. ניאוף, הרי הן כנילון  נקטו מחודניה שדרכו של דג להתחיל  מבעיר גחלת כסביב המבעיר את  הפסטו מחזכו: אי מפשטיה. חי  הפחס, כך כל אשר להס כלה והולך:  ממשמעותיה קח מתמסת בחורייתא  גחלת. אקרי פחס שאינו נוער,  כמי כתיב: דלא לבעול שלא כדרכה.  כדאמרינן (ברכות דף נג:) גמלים  דאין הגון לאדם לשנות את דרכו,  עוממות. מ״ר: ככלוב. דירה של  והיינו דקאמר מחודניה: לא יישן.  עופות: רבים יהיו דורשי שלומך.  אינו יכול ליסן: קטנה. קולס  שתהח מתאהב עם הכל, ואף על פי  שהביאה שתי שערות: נערה.  כן לא מגלה סודך לכולם הלא לאחד  משהביאה שתי שערות, עד שירצה  מני חלף: מה ילד יום. מה אירע "]  שמור על הלבן הרי היא בוגרת:  היום, שמח למחר איננו שמת הוא  בנערותה שמא תזנה. משנגרס ראויה  סיוס: ונמצא. שמילר על יוס שאינו  היא לנישואין, להכי אמר שלא מנסה:  עתיד לראות, והיינו עולם שאינו שלו  דויא. דאגה: מנע רבים. חומס  שהוא מצטער עליו, ודואג על מכס  שאין לך עסק עמהס מכעס מתוך  מיוס המחרת שלא מצא עליו לכה:  ביתך: ולא הכל תביא ביתך. אפילו  כל ימי עני רעים וטוב לב משתה".  חומס שאתה מתעסק עמהס לח  פסוק הוא במשלי (טו): בשפל גגים גגו.  מביחס מדיר לביתך, אלא מנמון  שעני הוח ואינו יכול להגביהו, לפיכך  מדבר עמהס: איש רעים. שים לו  ממטר גגיס לגגו שיורד מטר  רעיס סכנה: להתרועע. לסוף  הגגים הגבוהים לגגו ומזלפים עליו  מריעים לו שמתקוטט עמהס:  הגשמים, ואין לו מנוחה אפילו  זלדקן. מי שזקנו דקה וחלוםה:  בלילות: במרום הרים כרמו. שאין  קורטמן. מדע שמכס וחריף הוא  לו השגת יד לקנות כרס בשפלה  ביותר: עבדקן סכסן. מי שזקנו  בדמים יקרים, וקונה לו באחד מן  ענה שוטה הוא: סכסן. כמו כל  ההרים בזול, וכל עפר שהוא מוציא  בר בר חנה סכסח בבבא בתרא (דף  לזבל (ולדייר) מוליך הרוח מן ההר  על.): נפח בכסיה. מי שנופח חופיה  לשאר כרמים שבבקעה ונמלח העני  שנכוסו: לא צחי. בידוע שאינו למא:  נפסד: בעלי תלמוד. שקשה ללמוד  אמר במאי איכול לחמא. החומר  מרוב קושיות וסוגיות סים נו: משנה.  באיזה לפתן חוכל פת זה: סב  כומה ללמוד: רבא אמר איפכא. דבעלי  לחמא מיניה. כידוע שאינו רעב  תלמוד נהכין מיגיעו שידעו להורות  וקם הלמס מידו, שאילו היה רעב היה  איסור והיתר, אצל בעלי משנה שונה  אוכל: מאן דאית ליה מעברתא  ואינו יודע מהו חומר, דאין מולין  בדקניה. שזקנו ממולק ומפולל וים בין  הלכה מתוך משנה): יסכן. יתחמס:  שני שנילות" כמין מעבר: כולי עלמא