גַּם
שֶדַעְתּוֹ קְצָרָה וְְטוֹב לֵב מִשְתֶּה תָּמִיד זֶה
שֶדַעְתּוֹ רְחָבָה וְְאָמַר ר׳ יְהוֹשֻעַ בֶן לֵוְִי כָל
יְמֵי עָנִי רָעִים וְְהָאִיכָא שַבָתוֹת וְְיָמִים טוֹבִים
כְדִשְמוּאֵל דַאֲמַר שְמוּאֵל שִינּוּי וְֶסֶת תְּחִלַּת
חוֹלִי מֵעַיִים תָּנוּ רַבָנָן הַקּוֹרֵא פָסוּק שֶל שִיר
הַשִּירִים וְְעוֹשֶה אוֹתוֹ כְמִין זֶמֶר וּהּקּוּרא
פָסוּק בְבֵית מִשְׁתָּאוֹת בְלאֹ זְמַנּוֹ מֵבִיא רָעָה
לָעוֹלָם מִפְנֵי שֶהַתּוֹרָה חוֹגֶרֶת שַק וְְעוֹמֶדֶת
לִפְנֵי הקב״ה וְְאוֹמֶרֶת לְפָנָיו רִבוֹנוֹ שֶל עוֹלָם
עֲשָאוּנִי בָנֶיך כַּכִּנּוֹר שֶׁמְּנַגְּנִין בוֹ לֵצִים אֱמָר
לָהּ בִתִּי בְשָעָה שֶאוֹכְלִין וְְשוֹתִין בַמֶה
יִתְעַסְּקוּ אָמְרָה לְפָנָיו רִבוֹנוֹ שֶל עוֹלָם אִם
בַעֲלֵי מִקְרָא הֵן יַעַסְקוּ בַתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים
וּבַכְתוּבִים אִם בַעֲלֵי מִשְנָה הֵן יַעַסְקוּ בְמִשְנָה
בְהִלְכוֹת וּבְהַגָּדוֹת וְְאִם בַעֲלֵי תַלְמוּד הֵן
יַעַסְקוּ בְהִלְכוֹת פֶסַח בַפֶסַח בְהִלְכוֹת עֲצֶרֶת
בָעֲצֶרֶת בְהִלְכוֹת חַג בֶחָג הֵעִיד רַבִי שִמְעוֹן
בֶן אֶלְעָזָר מִשּוּם רַבִי שִמְעוֹן בֶן חֲנַנְיָא כָל
הַקּוֹרֵא פָסוּק בִזְמַנּוֹ מֵבִיא טוֹבָה לָעוֹלָם
שֶנֶּאֱמַר וְְדָבָר בְעִתּוֹ מַה טּוֹב׃ וְהַלּוֹחֵשׁ
עַל הַמַכָה וכו׳׃ אָמַר ר׳ יוֹחָנָן וברוקק בָהּ
לְפִי שֶאֵין מַזְכִירִין שֵם שָמַיִם עַל הָרְקִיקָה
אִיתְּמַר רַב אָמַר אֲפִילּוּ נֶגַע צָרַעַת ר׳ חֲנִינָא
אֲמַר אֲפִילּוּ וְַיִּקְרָא אֶל משֶה תָּנוּ רַבָנָן סָכִין
וּמְמַשְמְשִין בִבְנֵי מֵעַיִים בַשַּבָת ולוחשין
לְחִישַׁת נְחָשִים וְְעַקְרַבִים בַשַּבָת וּמַעֲבִירִין כְלִי עַל גַּב
הָעַיִן בַשַּבָת אָמַר רשב״ג בַמֶה דְבָרִים אֲמוּרִים
בִכְלִי הַנִּיטָּל אֲבָל בִכְלִי שֶאֵינוֹ נִיטָּל אָסוּר וְְאֵין
שוֹאֲלִין בְדָבָר שֵדִים בַשַּבָת רַבִי יוֹסֵי אוֹמֵר
אַף בַחוֹל אָסוּר אָמַר רַב הוּנָא ( אין )
הֲלָכָה כר׳ יוֹסֵי וְְאַף רַבִי יוֹסֵי לאֹ אֲמָרָהּ
אֶלָּא מִשּוּם סַכָנָה כיּ הָא דְרַב יִצְחָק בַר יוֹסֵף דְאִיבְלַע בְאַרְזָא וְְאִתְעֲבִיד
לֵיהּ נִיסָּא פָקַע אַרְזָא וּפְלַטְיָה ת״ר סָכִין וּמְמַשְמְשִין בִבְנֵי מֵעַיִים בַשַּבָת וּבִלְבַד
שֶלּאֹ יַעֲשֶה כְדֶרֶךְ שֶהוּא עוֹשֶה בַחוֹל הֵיכִי עָבֵיד רַבִי חָמָא בְרַבִי חֲנִינָא אָמַר סָךְ וְְאַחַר כָךְ מְמַשְמֵש רַבִי יוֹחָנָן
אָמַר סָךְ וּמְמַשְמֵש בְבַת אַחַת תָּנוּ רַבָנָן שָרֵי שֶמֶן וְְשָרֵי בֵיצִים מוּתָּרִין לִשְאוֹל בָהֶן אֶלָּא מִפְנֵי שמכזבין לוֹחֲשִׁין
עַל שְמָן שֶבִכְלֵי וְְאֵין לוֹחֲשִׁין עַל שְמָן שֶבַיָּד לְפִיכָךְ סַכִין מִשֶּמֶן שֶבַיָּד וְְאֵין סָכִין מִשֶּמֶן שֶבִכְלֵי רַב יִצְחָק בַר
שְמוּאֵל בַר מָרְתָא אִיקְלַע לְהַהוּא אוּשְפִיזָא אַיְיתֵי לֵיהּ מִישְחָא בְמָנָא שָף נָפְקָן לֵיהּ צימחי בְאַפֵיהּ נְפַק לַשּוּק חֲזִיתֵיהּ
הַהִיא אִיתְּתָא אָמְרָה זִיקָא דַחֲמָת קָא חָזֵינָא הָכָא עָבְדָא לֵיהּ מִלְּתָא וְְאִיתַּסֵּי אֲמַר לֵיהּ ר׳ אַבָא לְרַבָה בַר מָרִי
כְתִיב כָל הַמַּחֲלָה אֲשֶר שָמְתִּי בְמִצְרַיִם לאֹ אָשִים עָלֶיך כִי אֲנִי ה׳ רוֹפְאֶךָ וְְכִי מֵאַחַר שֶלּאֹ שָם רְפוּאָה
לָמָה אֲמַר לֵיהּ הָכִי אֲמַר ר׳ יוֹחָנָן מקּרא זֶה מֵעַצְמוֹ נִדְרָש שֶנֶּאֱמַר וְַיּאֹמֶר אִם שָמוֹעַ תִּשְמַע לְקוֹל ה׳ אֱלהֶֹיך
אִם תִּשְמַע לאֹ אָשִים וְְאִם לאֹ תִּשְמַע אָשִים אעפ״כ כִי אֲנִי ה׳ רוֹפְאֶךָ אָמַר רַבָה בַר בַר חָנָה
כְשֶחָלָה ר׳ אֱלִיעֶזֶר נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ אָמַר לָהֶן חֵמָה עַזָּה יֵש בָעוֹלָם הִתְחִילוּ הֵן בוֹכִין וְְרַבִי עֲקִיבָא מְשַחֵק אָמְרוּ
לוֹ לָמָה אַתָּה מְשַחֵק אָמַר לָהֶן וְְכִי מִפְנֵי מָה אַתֶּם בוֹכִים אָמְרוּ לוֹ אֶפְשָר סֵפֶר תּוֹרָה שָרוּי בְצַעַר
וְְלאֹ נִבְכֶּה אָמַר לָהֶן לְכָךְ אֲנִי מְשַחֵק כָל זְמַן שֶאֲנִי רוֹאֶה רַבִי שֶאֵין יֵינוֹ מַחֲמִיץ וְְאֵין פִשְתָּנוֹ לוֹקֶה וְְאֵין
שַמְנוֹ מִבָאִיש וְְאֵין דוּבְשָנוֹ מדביש אָמַרְתִּי שֶמָא חַס וְְשָלוֹם קִיבֵל רַבִי עוֹלָמוֹ וְְעַכְשָיו שֶאֲנִי רוֹאֶה רַבִי בְצַעַר אֲנִי
שָמֵחַ אָמַר לוֹ עֲקִיבָא כְלוּם חיסרתי מִן הַתּוֹרָה כוּלָּהּ אָמַר לוֹ לִימַדְתָּנוּ רַבֵינוּ כִי אָדָם אֵין צַדִיק בְאֶרֶץ אֲשֶר
יַעֲשֶה טוֹב וְְלאֹ יֶחֱטָא ת״ר כְשֶחָלָה ר׳ אֱלִיעֶזֶר נִכְנְסוּ אַרְבָעָה זְקֵנִים לְבַקְּרוֹ ר׳ טַרְפוֹן ור׳ יְהוֹשֻעַ ור׳ אֶלְעָזָר
בֶן עֲזַרְיָה ור׳ עֲקִיבָא נַעֲנָה ר׳ טַרְפוֹן וְְאָמַר טוֹב אַתָּה לְיִשְרָאֵל מִטִּיפָה שֶל גְּשָמִים שְטִיפָה שֶל גְּשָמִים בָעוֹלָם הַזֶּה
וְְרַבִי בָעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָא נַעֲנָה ר׳ יְהוֹשֻעַ וְְאָמַר טוֹב אַתָּה לְיִשְרָאֵל יוֹתֵר מְגַלְגֵּל חַמָה שֶגַּלְגַּל חַמָה בָעוֹלָם הַזֶּה וְְרַבִי בָעוֹלָם הַזֶּה
וּבָעוֹלָם הַבָא נַעֲנָה רַבִי אֶלְעָזָר בֶן עֲזַרְיָה וְְאָמַר טוֹב אַתָּה לְיִשְרָאֵל יוֹתֵר מֵאָב וְְאִם שָׁאַב וְְאִם בָעוֹלָם הַזֶּה וְְרַבִי בָעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָא
נַעֲנָה רַבִי עֲקִיבָא וְְאָמַר חֲבִיבִין יִסּוּרִין אָמַר לָהֶם סָמְכוּנִי וָאֶשְׁמְעָה דִבְרֵי עֲקִיבָא תַּלְמִידֵי שֶאָמַר חֲבִיבִין יִסּוּרִין אָמַר לוֹ עֲקִיבָא זוֹ מִנַּיִן
לְך אָמַר מִקְרָא אֲנִי דוֹרֵש בֶן שְתֵּים עֶשְרֵה שָנָה מְנַשֶּה בְמָלְכוֹ וְַחֲמִשִּים וְְחָמֵש שָנָה מֶלֶךְ בִירוּשָלַיִם [ וְגוֹ׳ ] וְַיַּעַש הָרַע בְעֵינֵי ה׳ וּכְתִיב
שדעתו קצרה. מסיס ללבו כל דאגות מנירו, ודואג על כל מה שעתיד משוס לידה: כלי על העין. שכן דרך ליתן כלי מתכות על העין כדי
לצח עליו: רחבה. ואינו משיס ללבו דאגה כל כך. ל״ח דעתו קלרה לקרר העין. א״כ כגון שעושין לאדם שחם בעינו מקיפיס עינו בטבעת:
כגון: והא איכא שבתות וימים טובים. שאין לך עני בישראל שאין כלי הניטל. כגון מפתח סכין וטבעת: בדבר שדים. שכן עושין
לו מעדנים: שנוי וסת. משנה וסת ואוכל יותר שאינו רגיל לאכול כשאונדין סוס דבר שואלין במעשה סדיס והס מגידיס להס, ואסור
היינו תחילת מולי מעיים, לפיכך
לעשות בשבת מטוס ממלוח מפלך"
אפילו שבתות ויו״ט רעיס לו: ה״ג
(ישעיה נח): אף בחול אסור. לשאול
הקורא שיר השירים ועושה ] אותו
בשרים, כלמפרש לקמן משום סכנה:
כמין זמר. שקורא בנגינה אחרת
כי הא דרב יצחק. היה שואל במעשה
שאינו נקוד בה ועושה אותה כמין
שדיס ונקם השד להזיקו, ונעשה לו
שיר, אע״פ שמשיר השירים הוא
נס ובלעוש האכז: סך ואחר כך
ועיקרו שיר אסור לעשותו כמין שיר
ממשמש. סוי שנוי, דבמול דרך
אלה בקריאתו: הקורא פסוק בבית
למסמס ואח״כ לסוך: שרי שמן. ים
המשתאות בלא זמנו. במיסצ'! על יינו
מעשה סדיס ששואלין על ידי שמן
עושה שחוקותיו בדברי תורה וקורא
וקרי להו שרי שמן והיינו שרי בוהן,
פסוקים בקול רם לשחק בהס בני
ויש ששואלין בשפופרת של בילה וקרי
המשתה, אבל אם חומכו בזמנו על
לסו פרי ביליס: אלא שמכזבין. לכך
המשתה כגון שהוא יום טוב ונוטל כוס
נמנעו מלסחול בהן: לוחשים על שמן
בידו וחומר עליו דברי הגדה ופסוקיס
שבכלי. אותן העושין מעשה סדיס
מענינו של יום מניח טובה לעולם:
דרכן ללחום על שמן שבכלי, ואין דרכן
וברוקק. שכן דרך מלחשיס ללקק
ללחום על שמן שניד שאינו מועיל,
קודס הלחם, ואסור להזכיר פסוק
לפיכך חדס יכול לסוך על ידו מסמן
על הלחישה. וים למשיס שדרכן לרקק
שציד ואין לחום שמח נעשה בו מעשה
אחריהם, ואומר אותן בלשון לעז
שדיס ואין בו סכנת השד: שף. סך
ומזכירין להס שס נלסון לעז, וא״ל
שמן בפניו: צמחין. אבעבועות,
רבי דמותר, דאין אסור אלא לוחם
מלכ״ן: זיקא דחמת. כוח של אותו
אמר הרקיקה דנראה שמזכיר הסס
שד ששמו ממת אני רואה בפניך
על הרקיקה, ועוד לא נאסר אלח
שלמותך: חמה עזה יש בעולם.
כלסון הקודם אבל בלעז לח: אפילו
על עצמו היה חומר, שכעס עליו
נגע צרעת. אפילו לוחם (המרי "]
המקוס והכביד חוליו: שכל זמן
החי) קרח דלית ניה שס שמיס על
שהייתי רואה את רבי שאין יינו
הרקיקה, שקורא נגע לרעת כי תהיה
מחמיץ וכו'. כלומר שהיתה הללמה
באדם והוצא חל הכהן (ויקרא יג) למס
בכל מעשיו: אמרתי קבל רבי את
רפואה, אין לו חלק לעולם הבא:
עולמו. כל שכרו: רואה רבי בצער.
ואפילו ויקרא אל משה. שאין בו לא
ושכרו משתמר להבא, לכך אני שמח:
מולי ולא נגע דחין כחוי ללחםו על
מדביש "). מתקלקל ונעשה כלול מחמת
המכה, ואין מזכירו למס רפואה אלא
חמימות: כלום חסרתי. שאמה חומר
כסבור הוח להכלל בזכות דברי תורה
אני סובל עונותי: שגלגל חמה בעולם
שהוא מזכיר, אסור ללוחםו: וממשמשין
הזה. ולא לעתיד שמחוכות מתחלסות:
במעיים. של חולה בשנת ואין בכך
חביבין יסורין. שמכפרין עליך:
מטוס רפואה, דסיכה איתקם לסתיס":
גס
ולוחשין על נחשים ועל עקרבים
בשבת. בשביל שלא יזיקו, ואין בכך