דאיתפח
וְְאַף אֲחִיָּה הַשִּילוֹנִי טָעָה וְחָתַם דְהָא יֵהוּא
צַדִיקָא רַבָה הֲוְָה שֶנֶּאֱמַר וְַיּאֹמֶר ה׳ אֶל יֵהוּא
יַעַן אֲשֶר הֲטִיבוֹת לַעֲשוֹת הַיָּשָר בְעֵינֵי כְכלֹ
אֲשֶר בִּלְבָבִי עָשִיתָ לְבֵית אַחְאָב בְנֵי רְבִיעִים
יָשְבוּ לְך עַל כִסֵּא יִשְרָאֵל וּכְתִיב וְְיֵהוּא לאֹ
שְמרֹ לָלֶכֶת בְתוֹרַת ה׳ אֱלהֵֹי יִשְרָאֵל בְכָל
לְבָבוֹ לאֹ סָר מָעַל חַטָּאת יָרָבְעָם אֲשֶר הֶחֱטִיא
אֶת יִשְרָאֵל מַאי גָּרְמָא לֵיהּ אֲמַר אַבַיֵי בְרִית
כְרוּתָה לַשְּפָתַיִם שֶנֶּאֱמַר אַחְאָב עֶבֶד הַבַעַל
מְעַט יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵה רָבָא אֲמַר חוֹתָמוֹ
שֶל אֲחִיָּה הַשִּילוֹנִי רָאָה וְְטָעָה דִכְתִיב
וּשְחָטָהּ שִטִּים הֶעְמִיקוּ וְַאֲנִי מוֹסֵר לְכוּלָּם
אָמַר רַבִי יוֹחָנָן אֲמַר הקב״ה הֵם הֶעְמִיקוּ
מִשֶּלִּי אֲנִי אָמַרְתִּי כלֹ שֶאֵינוֹ עוֹלֶה לָרֶגֶל
עוֹבֵר בַעֲשֵה וְְהֵם אָמְרוּ כָל הָעוֹלֶה לָרֶגֶל
יִדָקֵר בַחֶרֶב וְַיְהִי בָעֵת הַהִיא וְְיָרָבְעָם יָצָא
מִירוּשָלַםִ וְַיִּמָצֵא אוֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּילוֹנִי הַנָּבִיא
בַדֶרֶךְ וְְהוּא מִתְכַסֶּה בִשְלמֹהֹ חֲדָשָה תָּנָא
מִשּוּם רַבִי יוֹסֵי עֵת הִיא מְזוּמֶנֶת לְפוּרְעָנוּת
בָעֵת פְּקוּדָּתָם יאֹבְדוּ תָּנָא מִשּוּם רַבִי יוֹסֵי עֵת
מְזוּמֶנֶת לְפוּרְעָנוּת בְעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיך תָּנָא
מִשּוּם ר׳ יוֹסֵי עֵת מְזוּמֶנֶת לְטוֹבָה וּבְיוֹם פָקְדִי
וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטּאֹתָם תָּנָא מִשּוּם רַבִי יוֹסֵי
עֵת הִיא מְזוּמֶנֶת לְפוּרְעָנוּת וְַיְהִי בָעֵת הַהִיא
וְַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אָחִיו תָּנָא מִשּוּם ר׳ יוֹסֵי עֵת
מְזוּמֶנֶת לְפוּרְעָנוּת וְַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְכֶם כִי
שְכֶם בָא כָל יִשְרָאֵל לְהַמְלִיךְ אוֹתוֹ תָּנָא
מִשּוּם ר׳ יוֹסֵי מָקוֹם מְזוּמָן לְפוּרְעָנוּת בִשְכֶם
עֵינוֹ אֶת דיּנּהּ בִשְכֶם מָכְרוּ אָחִיו אֶת יוֹסֵף
בִשְכֶם נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵית דָוְִד וְְיָרָבְעָם יָצָא
מִירוּשָלַיִם אָמַר ר׳ חֲנִינָא בַר פַפָא שֶיָּצָא
מפיתקה שֶל יְרוּשָלַיִם וְַיִּמָצֵא אוֹתוֹ אֲחִיָּה
הַשִּילוֹנִי הַנָּבִיא בַדֶרֶךְ וְְהוּא מִתְכַסֶּה בִשְלמֹהֹ
חֲדָשָה וּשְנֵיהֶם לְבַדָם בַשָּדֶה מַאי בִשְלמֹהֹ
חֲדָשָה אָמַר רַב נַחְמָן כַּשַּׂלְמָה חֲדָשָה מַה
שְלמֹהֹ חֲדָשָה אֵין בָהּ שוּם דוֹפִי אַף תּוֹרָתוֹ
שֶל יָרָבְעָם לאֹ הָיָה בָהּ שוּם דוֹפִי ד״א שְלמֹהֹ
חֲדָשָה שֶׁחִידְּשׁוּ דְבָרִים שֶלּאֹ שָמְעָה אזֶֹן מֵעוֹלָם
מַאי וּשְנֵיהֶם לְבַדָם בַשָּדֶה אָמַר רַב יְהוּדָה
אֲמַר רַב שֶכָל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דוֹמִין לִפְנֵיהֶם כעשבי הַשָּדֶה וְְאִיכָא דַאֲמַר
שֶכָל טַעֲמֵי תוֹרָה מְגוּלִּין לָהֶם כִשְדֵה לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים עַל מוֹרֶשֶׁת גַּת בָתֵּי
אַכְזִיב לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְרָאֵל אֲמַר ר׳ חֲנִינָא בַר פַפָא יָצְאָה בַת קוֹל וְְאָמְרָה לָהֶן מִי שֶהָרַג אֶת הַפְלִשְתִּי וְְהוֹרִיש
אֶתְכֶם גַּת תִּתְּנוּ שילוחים לְבָנָיו בָתֵּי אַכְזִיב לְאַכְזָב לְמַלְכֵי יִשְרָאֵל אֲמַר רַב חִינָּנָא בַר פַפָא כָל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם
הַזֶּה בְלאֹ בְרָכָה כְאִילּוּ גּוֹזֵל להקב״ה וּכְנֶסֶת יִשְרָאֵל שֶנֶּאֱמַר גּוֹזֵל אָבִיו וְְאִמוֹ וְְאוֹמֵר אֵין פוֹשֵעַ חָבֵר הוּא לְאִיש
מַשְחִית וְְאֵין אָבִיו אֶלָּא הקב״ה שֶנֶּאֱמַר הֲלאֹ הוּא אָבִיך קָנֶך וְְאֵין אִמוֹ אֶלָּא כְנֶסֶת יִשְרָאֵל שֶנֶּאֱמַר שְמַע בְנִי
מוּסַר אָבִיך וְְאַל תִּטּוֹש תּוֹרַת אִמֶך מַאי חָבֵר הוּא לְאִיש מַשְחִית חָבֵר הוּא לִירָבְעָם בֶן נְבָט שֶהִשְחִית יִשְרָאֵל
לַאֲבִיהֶם שֶבַשָּמַיִם וַיַּדַּח יָרָבְעָם ( בן נבט ) אֶת יִשְרָאֵל מְאַחֲרֵי ה׳ וְהֶחֱטֵיאָם חֲטָאָה גְּדוֹלָה אֲמַר רַבִי חָנִין כִשְתֵּי
מַקְלוֹת המתיזות זוֹ אֶת זוֹ וְְדִי זָהָב אָמְרוּ דְבֵי ר׳ יַנַּאי אָמַר משֶה לִפְנֵי הקב״ה רִבוֹנוֹ שֶל עוֹלָם בִשְבִיל כֶסֶף וְְזָהָב
שֶהִשְפַעְתָּ לָהֶן לְיִשְרָאֵל עַד שֶיּאמְֹרוּ דַיִּי גָּרַם לָהֶם לַעֲשוֹת לָהֶם אֱלהֵֹי זָהָב מִשֶּל אֵין אֲרִי דוֹרֵס ונוהם
מִתּוֹךְ קוּפָה שֶל תֶּבֶן אֶלָּא מִתּוֹךְ קוּפָה שֶל בָשָר אָמַר ר׳ אוֹשַעֲיָא עַד יָרָבְעָם הָיוּ יִשְרָאֵל יוֹנְקִים מִעְגָּל אֶחָד מִכָאן
וְְאֵילָךְ מִשְּנַיִם וּשְלשָה עֲגָלִים אָמַר ר׳ יִצְחָק אֵין לְך כָל פוּרְעָנוּת וּפוּרְעֲנוּת שֶבָאָה לְעוֹלָם שֶאֵין בָהּ אֶחָד מֵעֶשְרִים
וְְאַרְבָעָה בהכרע לִיטְרָא שֶל עֵגֶל הָרִאשוֹן שֶנֶּאֱמַר וּבְיוֹם פָקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטּאֹתָם אָמַר רַבִי חֲנִינָא לְאַחַר
עֶשְרִים וְְאַרְבָעָה דוֹרוֹת נֶגְבָה פסּוּקּ זּהּ שֶנֶּאֱמַר וְַיִּקְרָא בְאָזְנֵי קוֹל גָּדוֹל לֵאמרֹ קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר וְְאִיש
כְלִי מַשְׁחֵתוֹ בְיָדוֹ אַחֵר הַדָבָר הַזֶּה לאֹ שָב יָרָבְעָם מִדַרְכוֹ הָרָעָה מַאי אַחַר אָמַר ר׳ אַבָא אַחֵר
שֶׁתָּפְשׂוּ הקב״ה לִירָבְעָם בְבִגְדוֹ וְְאָמַר לוֹ חֲזוֹר בְך וְַאֲנִי וְְאַתָּה וּבֶן יִשַי נְטַיֵיל בְגַן עֵדֶן אָמַר לוֹ מִי בְראֹש בֶן
יִשָי בְראֹש אִי הָכִי לָא בְעִינָא ר׳ אַבָהוּ הֲוְָה רָגִיל דַהֲוְָה קָא דָרֵיש בִשְלשָה מְלָכִים חֲלַש קַבֵיל עֲלֵיהּ דְלָא דָרִיש כֵיוְָן
ואף אחיה השילוני טעה בדבר. דסבר לנסויינהו חתי, וחמס באותו וכו׳. ואין גזילה כלפי מעלה וכלפי כנסת ישראל חלא זו בלבד שמונע
מעשה: שנאמר ויאמר ה' אל יהוא וגו׳ לעשות הישר, וכתיב ויהוא מלברך כנסת ישראל הואש גוזל להקב״ה, שחכמים תקנו על כל דבר
לא שמר ללכת בתורת ה׳. ואמרינן מאי גרמא ליה, ואמר רצח מותמו ודבר ברכה, כדאמר המס (ברכות דף לה.) כל הטועם וחינו מברך
של אחיה השילוני כחה וטעה, מכלל דהוא טעה: ושחטה שטים
נקרא גזלן שנאמר לה׳ הארץ ומלואה: כשתי מקלות המתיזות זו את
העמיקו. סטיס עבודת כוכבים על
זו. כאדם שים בידו מקל א׳ ומכה בו
שס סטטיס אחריה, לסחוט לעבודת
מקל החר ומתיזו ומשליכו ברמוק, כך
כוכבים: העמיקו. והחמירו, שאמרו
הדיח ירבעם חת ישראל מאחרי ה׳
שכל מי שעולה לרגל ידקר בחרב כדי
בעל כרמס: ודי זהב. איידי דאיירי
שילכו וישמטו לפני העגלים: ואני
עד השמח בעגלים של ירבעם מפרם
מוסר לכולם. כלומר אנכי לא מסתי
החי קרא: מתוך קופה של בשר.
כל כך לכבוד עלמי לומר כל מי שאינו
כשים לו הרבה לאכול הוא נוסס: עד
עולה לרגל ידקר בחבג כמו שמסו
ירבעם היו ישראל יונקים מעגל אחד.
הס לכבוד עבודת כוכבים, אלא יסולין
לוקין על חטא עגל אחד שעשו במדבר:
נעלמה יסרמיס כלומר דעבר נעסה.
ס״ג מכאן ואילך היו יונקין משלשה
ל״ח שטיס כלומר סטיות שלהס םסרו
עגלים. שניס מירבעס ושלישי של
מאמרי העמיקו עד שמיטה, שחייבו
המדבר. ולפי מה שכתוב בספרים
מימה כל מי שעולה לרגל ומניח את
שנים ושלשה עגלים ל ניחא, כלומר
העגלים. ושמטה לשון שחיטה:
משניס שעשה ירכעס ושלישי שנעשה
מזומנת לפורענות. שמס נחלקה
במדבר, וסלסה היינו שלישי, כמו
מלכות ישראל, דסמיך ליה ויקח את
(משלי ל) שלשה המס נפלחו ממני
השלמה ויקרעה לשנים עשר קרעיס
וארבעה לח ידעתיס: אחד מעשרים
וגו׳: וביום פקדי. בתשעה באב
וארבעה בהכרע ליטרא. לאו דוקא,
שבכל השנה" מאותן מ׳ שנה שעמדו
אלא כלומר דבר מועט מאד כמה שכף
במדבר, יוס מזומן לפורענות, נו מזכו
המשקל נוטה לצד זה יותר מלד זה,
מרגלים, בו נחרב הבית בראשונה
בד״צ (דף פט.) מו כמה סוי הכרע ליטרא:
ונסניס 7): ויהי בעת ההיא וירד יהודה.
לאחר כ״ד דורות. למעשה העגל:
מזומנת לפורענות, מתמר נתחייבה
פסוק זה. דכתיב בעגל וציוס פקדי,
שריפה ומתו שני בניו: בשכם
והכח בימי לדקיה כשחרב הבית כמוצ
מכרו אחיו את יוסף. כדכתיב (בראשית
קרבו פקודות העיר קרב אותו מעשה
לז) הלח אחיך רועיס נשכס, ודומן
שנאמר וביוס פקדי, וממעשה העגל
דכתיב נקרא היינו כפר הסמוך לשכם
עד לדקיה כ״ד דורות, דבימי נחשון
ונקראת על שם מכס, חי נמי כמדרסו
נעשה העגל, לא ומשוב כמה דורות
שהיו דנין עליו להרגו"): בשכם
מננחשון עד לדקיה, נחשון, סלמון בנו,
נחלקה מלכות בית דוד. כדכתיב
נועז בנו, עובד בנו, ישי בנו, דוד בנו,
במלכיס (ח יב): מפתקה של ירושלים.
שלמה בנו, רחבעם צנו, חניה ננו,
מכללה, שלא לחזור בה לעולם ולא
אסא בנו, יהושפט צנו, יורם בנו, המזיה
ליטול חלק בעבודה": מפתקה. כגון
בנו, יוחם ננו, אמליה בנו, עוזיה מנו,
(כ״מ דף פו.) נפל פתקה מרקיעה,
יומס ננו, המז ננו, חזקיה בנו, מנסה
כלומר מחזקתם של ירושלים הכתוב
בנו, אמון ננו, יחסיה בנו, יהואמז
ומתוס נס: שום דופי. גימגוס בגמ׳ ע]:
ויהויקים בניו ומלכו זה אחר זה ודור
שחדשו. דרשו דברי תורה בין ירבעס
אחד הס, יהויכין בנו של יהויקים
לאמיס: יצתה בת קול ואמרה.
סרי כ״ד, יהויקים" לא סיים מלכותו
כשהמליכו חת ירבעם: מי שהרג.
שהוגלה לבבל עם החרש והמסגר
717: " את הפלשתי. וע״י כן היה
והמליכו לדקיהו דודו במקומו", והלכך
מורים לכס גת, לכן מתנו שלומיס לבניו
לא קח משיב לדקיה דור באפיה
שתעזבו מלכות בית דוד וממליכו
נפשיה דהוא מלך גדול כ״ל: דהוה
אמריס: בתי אכזיב לאכזב. למלכי
דריש בשלשה מלכים. דסוס קאי
בית דוד המס מכזבים והלכתס אמר
במתני׳ דשלשה מלכים אין להם חלק:
מלכי ישראל, לפיכך תהיו נמסרין
אימפמ
לאכזב ביד עובדי כוכבים שהן סטי
כזב: אין אביו אלא הקב״ה שנאמר