Санедрин 103a

כִי בִגְלַל מְנַשֶּה דְלָא עֲבַד תְּשוּבָה א״ר יוֹחָנָן כָל הָאוֹמֵר מְנַשֶּה אֵין לוֹ חֵלֶק לעוה״ב מַרְפֶּה יְדֵיהֶן שֶל בַעֲלֵי תְּשוּבָה דְתָנֵי תַּנָּא קַמֵיהּ דר׳ יוֹחָנָן מְנַשֶּה עָשָה תְּשוּבָה ( ל ) שְלשִים וְְשָלש שָנִים דִכְתִיב בֶן שְתֵּים עֶשְרֵה שָנָה מְנַשֶּה בְמָלְכוֹ וְַחֲמִשִּים וְְחָמֵש שָנָה מֶלֶךְ בִירוּשָלַיִם וְַיַּעַש (הרע ) [ אֲשֵרָה ] כַאֲשֶר עָשָה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְרָאֵל כַמָה מָלַךְ אַחְאָב עֶשְרִין וְְתַרְתֵּין שְנִין מְנַשֶּה כַמָה מָלַךְ חֲמִשִּים וְְחָמֵש דַל מִינַּיְיהוּ עֶשְרִים וְְתַרְתֵין פַשוּ לְהוּ תְּלָתִין וּתְלָת א״ר יוֹחָנָן מִשּוּם רשב״י מַאי דכתי׳ וְַיִּשְמַע אֵלָיו וַיֵּחָתֶר לוֹ וְַיֶּעְתַּר לוֹ מִיבָעֵי לֵיהּ מְלַמֵד שֶעָשָה לוֹ הקב״ה כְמִין מַחְתֶּרֶת בָרָקִיעַ כְדֵי לְקַבְלוֹ בִתְשוּבָה מִפְנֵי מִדַת הַדִין וא״ר יוֹחָנָן מִשּוּם רשב״י מַאי דִכְתִיב בְרֵאשִית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים בֶן יאֹשִיָּהוּ וּכְתִיב בְרֵאשִית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה וּכיּ עַד הָאִידְנָא לאֹ הָוְוּ מַלְכֵי אֶלָּא בִקֵּש הקב״ה לְהַחֲזִיר אֶת הָעוֹלָם כוּלּוֹ לְתוֹהוּ וְָבוֹהוּ בִשְבִיל יְהוֹיָקִים נִסְתַּכֵל בְדוֹרוֹ ונתקררה דַעְתּוֹ בִקֵּש הקב״ה לְהַחֲזִיר אֶת הָעוֹלָם כוּלּוֹ לְתוֹהוּ וְָבוֹהוּ בִשְבִיל דוֹרוֹ שֶל צִדְקִיָּה נִסְתַּכֵל בְּצִדְקִיָּה ונתקררה דַעְתּוֹ בְּצִדְקִיָּה נַמִי כְתִיב וְַיַּעַש הָרַע בְעֵינֵי ה׳ שֶהָיָה בְיָדוֹ לְמַחוֹת וְְלאֹ מִיחָה וא״ר יוֹחָנָן מִשּוּם רשב״י מַאי דִכְתִיב אִיש חָכָם נִשְפָט אֶת אִיש אֱוְִיל וְרָגַז וְְשָחַק וְְאֵין נַחַת אָמַר הקב״ה כָּעַסְתִּי עַל אָחָז וּנְתַתִּיו בְיַד מַלְכֵי דַמֶשֶק זִיבַח וְְקִיטֵּר [ לֵאלהֵֹיהֶם ] שֶנֶּאֱמַר וְַיִּזְבַח לֵאלהֵֹי דַרְמֶשֶׂק הַמַּכִּים בוֹ וְַיּאֹמֶר [כִי ] אֱלהֵֹי מַלְכֵי אֲרָם הֵם מַעְזְרִים אוֹתָם לָהֶם אֲזַבֵּחַ וְיַעְזְרוּנִי וְְהֵם הָיוּ [ לוֹ ] לְהַכְשִׁילוֹ וּלְכָל יִשְרָאֵל שִׂחַקְתִּי עִם אֲמַצְיָה וְְנָתַתִּי מַלְכֵי אָדוֹם בְיָדוֹ הֵבִיא אֱלהֵֹיהֶם וְְהִשְתַּחֲוְָה לָהֶם שֶנֶּאֱמַר וְַיְהִי אַחֲרֵי ( כן ) בָא אֲמַצְיָה מֵהַכּוֹת אֶת אֲדוּמִים וְַיָּבאֹ אֶת אֱלהֵֹי בְנֵי שֵעִיר וַיַּעֲמִידֵם [ לוֹ ] לֵאלהִֹים וְְלִפְנֵיהֶם יִשְתַּחֲוְֶה וְְלָהֶם יקטר אָמַר רַב פָפָא הַיְינוּ דְאָמְרִי אִינְשֵי בִּכְיִי לֵיהּ לְמָר דְלָא יָדַע חִיַּיְכִי לְמָר דְלָא יָדַע וְַוְי לֵיהּ לְמָר דְלָא יָדַע בֵין טַב לָבֵיש וְַיָּבאֹוּ כָל [ שָרֵי ] מֶלֶךְ בָבֶל ( ויבאו ) [ וְְיָשְבוּ ] בְשַעַר הַתָּוֶךְ א״ר יוֹחָנָן מִשּוּם רשב״י מָקוֹם שֶׁמְחַתְּכִין בוֹ הֲלָכוֹת אָמַר רַב פָפָא הַיְינוּ דְאָמְרִי אִינְשֵי בְאַתְרָא דְמָרֵיהּ תְּלָא לֵיהּ זַיְינֵיהּ תַּמָן קולבא רַעְיָא קוּלְּתֵיהּ תָּלָא ( סימן על שדה בתים לא תאונה ) אָמַר רַב חִסְדָא אָמַר רַבִי יִרְמְיָה בַר אַבָא מַאי דִכְתִיב עַל שְדֵה אִיש עָצֵל עָבַרְתִּי וְְעַל כֶרֶם אָדָם חָסֵר לֵב וְְהִנֵּה עֲלֵה כוּלּוֹ קמשונים כָּסּוּ פָנָיו חֲרוּלִים וְְגָדַר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה עַל שְדֵה אִיש עָצֵל עָבַרְתִּי זֶה אָחָז וְְעַל כֶרֶם אָדָם חָסֵר לֵב זֶה מְנַשֶּה וְְהִנֵּה עֲלֵה כוּלּוֹ קמשונים זֶה אָמוֹן כָּסּוּ פָנָיו חֲרוּלִים זֶה יְהוֹיָקִים וְְגָדַר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה זֶה צִדְקִיָּהוּ שֶנֶּחֱרַב בֵית הַמִקְדָש בְיָמָיו וְְאָמַר רַב חִסְדָא אָמַר רַבִי יִרְמְיָה בַר אַבָא אַרְבַע כִיתּוֹת אֵין מְקַבְלוֹת פְנֵי שְכִינָה כַת לֵצִים כַת שַׁקרָנִים כַת חניפים כַת מְסַפְרֵי לְשוֹן הָרַע כַת לֵצִים דִכְתִיב מָשַךְ יָדוֹ אֶת לוֹצְצִים כַת שַׁקרָנִים דִכְתִיב דוֹבֵר שְקָרִים לאֹ יִכוֹן לְנֶגֶד עֵינָי כַת חניפים דִכְתִיב כִי לאֹ לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא כַת מְסַפְרֵי לְשוֹן הָרַע דִכְתִיב כִי לאֹ אֵל חָפֵץ רֶשַע אַתָּה לאֹ יְגוּרְך רָע צַדִיק אַתָּה וְְלאֹ יִהְיֶה בִמְגוּרְך רָע וְְאָמַר רַב חִסְדָא אָמַר רַבִי יִרְמְיָה בַר אַבָא מַאי דִכְתִיב לאֹ תְאוּנֶּה אֵלֶיך רָעָה וְְנָגַע לאֹ יִקְרַב בְאָהָלְך לאֹ תְאוּנֶּה אֵלֶיך רָעָה שֶלּאֹ יִשְלוֹט בָהֶן יֵצֶר הָרַע וְְנָגַע לאֹ יִקְרַב בְאָהָלְך שֶלּאֹ תִּמְצָא אִשְתֶּך סָפֵק נִדָה בְשָעָה שֶתָּבאֹ מִן הַדֶרֶךְ דָבָר אַחֵר לָא תְאוּנֶּה אֵלֶיך רָעָה שֶלּאֹ יבעתוך חֲלוֹמוֹת רָעִים וְהִרְהוּרִים רָעִים וְְנָגַע לאֹ יִקְרַב בְאָהָלְך שֶלּאֹ יְהֵא לְך בֵן אוֹ תַּלְמִיד שֶׁמַּקְדִיחַ תַּבְשִילוֹ בָרַבִים עַד כָאן בָרְכוּ אָבִיו מִכָאן וְְאֵילָךְ בִּרְכָתוֹ אִמוֹ כִי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְמָרְך בְכָל דְרָכֶיך עַל כַפַיִם יִשָֹּׂאוּנְךָ וְגוֹ׳ עַל שֶחָל וָפֶתֶן תִּדְרוֹךְ וְגוֹ׳ עַד כָאן בִּרְכָתוֹ אִמוֹ מִכָאן וְְאֵילָךְ בִּרְכָתוֹ שָמַיִם בגלל מנשה דלא עשה תשובה. והמסיכן כולן אחריו: כאשר עשה מומכין הלכות נו דנין שרי בכל דיניס שלהס: באתרא דמריה תלא אחאב. דמשמע כשיעור השנים שמטה המחב נמלכו מטח מנסה, זייניה. מקוס שהאדון מולה כליו: קולבא רעיא (א). ככל כועס: קולתיה והיינו כ״צ שנה שמטה בהס כנגד כ״צ שניס שמלך המחב: פשו להו תלא. כדו חלה לחס, כמו (בראשית כד) כדה דמתרגמינן קולמא. ל״ג. שעשה תשובה: וישמע אליו ויחתר לו. ומנמוך כתיב ויעתר לו, ל״ח קודמיה מקדתו, כמו (סוטה דף ט.) מקרה של חכם: ] והנה עלה כך שמעתי: מדת הדין. היתה מעכבת כולו קמשונים זה אמון. שהעלה שלא להקצילע פני מכסה בתשובה, שממית ע״ג המזבח, לקמן ): כמו ועשה הקב״ה מחתרת ברקיע ופסטו פניו חרולים זה יהויקים. מכסה פניו ידו וקבלו בלא ידיעת מדת הדין: מחוכו של הקב״ה, כדאמר לקמן) מאי דכתיב בראשית ממלכות יהויקים כלום חנו לריכיס חלה לחוכו יטול ובראשית ממלכת צדקיה. מ״ט כמיב אוכו: על שדה איש עצל עברתי זה בהני בראשית יותר מחמריני: " וכי אחז. ולהכי קרי ליה עלל שחתם את עד האידנא לא הוו מלכי. וחי מסוס התורה ונטל את העבודה, לקמן "): מחלת ממלכתו קחמר ה״ל למכתב ועל כרם אדם חסר לב זה מנשה. בשנה ראשונה למלכותו, אלא להכי שקדר אזכרות והרס את המונח"). שני קרח בדיבורים וכתיב בראשית (ל״א )) מכוליס אורטיג״ם: זה ללמדך מעשה בראשית היה בימי צדקיה, שהיה לדיק ונהרס נית המקדם יהויקים, שנקם הקב״ה להחזיר את בימיו: משך ידו את לוצצים. מסך עולמו למסו ובסו כמו שהיה מבראשית: הקב״ה את ידיו מן הלוללים שלה כיון שנסתכל בדורו. של יהויקיס להתקרב אללס: לא יגורך רע. שהיו לדיקיס, שעדיין לא גלו החכם היינו מספרי לשון הרע דכתיב נתריה והמסגר: דורו של צדקיהו. היו מחצד דוברי כזב חים דמיס וגו׳, ועוד רשעים, שכל הלדיקים הגלו כבר עס דכתיב נתריה קרבס הוות קצר פתוח יהויכין: איש חכם נשפט. זה הקב״ה גרונס וגו׳: שלא תמצא אשתך ספק שנקרא ה׳ חים מלחמה" (שמות טו), נדה וכו׳. והיינו במהלך במסמך, אים חויל הלו מלכים שבסמוך המז כדאמרי' ") אין ההלו חלה אשה, ובשעה וחמלים, ורגז ושמק ואין נחת בין שהוא שאדם נא מן הדרך קשה לו כשימלח כועס עמהס בין שהוא שומק עמהס את אשתו ספק נדה יותר מנדה אינן יראין מלפניו ואינס ממיס ודאית, שעל ספק הוח מילר וילרו לחזור למוטב: בכי ליה למר כו׳. תקפו ואומר טהורה היא ועל מכס לאו דוקא נקט מר, אלא משום דהכי אני מונע: עד כאן ברכו אביו. מילי דחינשי כשהוא מכס כשהוא כולה דוד אביו לשלמה בנו, מסתמח לפי להישפט ולהתווכח עמהן, מבין שהוא ענין הברכות ים לידע שדוד ברכו 5], סומק עליהם בין שהוא כועס עמהן שכן דרך האב בדברים האלו בספק אינס ירחים מלפניו ואינם חמיס לחזור נדה ובילה״ר ובהרהורים רעים ובבניס למוטב: מקום שהיו מחתכין בו. ותלמידים שלא יקדימו תבשילס ודורשין הלכות נהפך למושב לליס ברבים, אצל אשה אינה נותנת דעת של שכי מלך בבל: בשער התוך. לסון בכך, אלא מהמרכמש הלב שים לה מותך, והיינו בהר הבית ובעזרה ספס מתפללת על בנה שיכלל מאבן נגף היו יושבים סנהדרין, וכדאמר נעלמה ומרומין ושדין, לפיכך קח דרים לפי (לעיל דף פו:) ג׳ במי דינין היו מס הענין שחלו ברכות ברכתו חמו כי אחד בלשכת הגזית וחמד על פתח מלאכיו יצוה לך, מ״כ. ועוד מסוס העזרה ואחד על פתח הר הבית: דכתיב כי מלאכיו משמע ליה לסליק " קולתיה תלא. כלומר במקוס שהיו ענין אחד דברכה, ומכי מלאכיו עד כי צי משק סליק מד ענין, הלכך מוקים דמי לדמי דע״כ צרכו חציו וכו׳. מ״ל: כי