מֵעַמּוֹן
כִי בֵי חָשַק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִי יָדַע שְמִי
יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמוֹ אָנכִֹי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ
וַאֲכַבְּדֵהוּ אוֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ
בִּישׁוּעָתִי אָמַר ר״ש בֶן לָקִיש מַאי דִכְתִיב
וְְיִמָנַע מֵרְשָעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָֹּבֵר
מִפְנֵי מָה עי״ן שֶל רְשָעִים תְּלוּיָה כֵיוְָן שֶנַּעֲשָה
אָדָם רָש מִלְּמַטָּה נַעֲשֶה רָש מִלְמַעְלָה וְְלאֹ
נִכְתְּבֵיהּ כְלָל ר׳ יוֹחָנָן ור״א חַד אָמַר מִפְנֵי
כְבוֹדוֹ שֶל דָוְִד וְְחַד אֲמַר מִשּוּם כְבוֹדוֹ שֶל
נְחֶמְיָה בֶן חֲכַלְיָה תָּנוּ רַבָנָן מְנַשֶּה הָיָה שוֹנֶה
חֲמִשִּים וְַחֲמִשָּה פָנִים בְתוֹרַת כהֲֹנִים כְנֶגֶד
שְנֵי מַלְכוּתוֹ אַחְאָב שְמנִֹים וְַחֲמִשָּה יָרָבְעָם
מֵאָה וּשְלשָה תַּנְיָא הָיָה ר״מ אוֹמֵר אַבְשָלוֹם
אֵין לוֹ חֵלֶק לעוה״ב שֶנֶּאֱמַר וְַיַּכוּ אֶת
אַבְשָלוֹם וימיתוהו ויכוהו בעוה״ז וימיתוהו
לעוה״ב תַּנְיָא ר״ש בֶן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּוּם ר״מ
אָחָז וְאַחְזֵיהּ וְְכָל מַלְכֵי יִשְרָאֵל שֶכָתוּב בָהֶן
וְַיַּעַש הָרַע בְעֵינֵי ה׳ לאֹ חַיִּין וְְלאֹ נִידוֹנִין וְְגַם
דָם נָקִי שָפַךְ מְנַשֶּה הַרְבֵה מְאדֹ עַד אֲשֶר
מִלֵּא אֶת יְרוּשָלַיִם פֶה לָפֶה לְבַד מֵחַטָּאתוֹ
אֲשֶר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשוֹת הָרַע בְעֵינֵי
ה׳ הָכָא תַּרְגִּימוּ שֶהָרַג יְשַעְיָה בְמַעַרְבָא
אָמְרִי שֶעָשָה צֶלֶם מַשּאוֹי אֶלֶף בְנֵי אָדָם
וּבְכָל יוֹם וְְיוֹם הוֹרֵג ( את ) כוּלָּם כְמַאן אָזְלָא
הָא דְאָמַר רַבָה בַר בַר חָנָה שְקוּלָה נְשָמָה
שֶל צַדִיק אֶחָד כְנֶגֶד כָל הָעוֹלָם כוּלּוֹ כמ״ד
יְשַעְיָה הָרַג כְתִיב פָסַל וּכְתִיב פְסִילִים
א״ר יוֹחָנָן בַתְּחִלָּה עָשָה לוֹ פַרְצוּף אֶחָד
וּלְבַסּוֹף עָשָה לוֹ אַרְבָעָה פַרְצוּפִים כְדֵי
שֶתֵּרָאֶה שְכִינָה ותכעוס אָחָז הֱֶעמִידוּ בַעֲלִיָּיה
שֶנֶּאֱמַר וְְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶר עַל הַגַּג עֲלִיַּית
אָחָז וְגוֹ׳ מְנַשֶּה הֱֶעמִידוּ בַהֵיכָל שֶנֶּאֱמַר
וְַיָּשֶם אֶת פָסַל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶר עָשָה בַבַיִת
אֲשֶר אמַֹר ה׳ אֶל דָוְִד וְְאַל שְלמֹהֹ [ בְנוֹ
] בַבַיִת הַזֶּה וּבִירוּשָלַיִם אֲשֶר בָּחַרְתִּי מִכָל
שִבְטֵי יִשְרָאֵל אָשִים אֶת שְמִי לְעוֹלָם אָמוֹן
הִכְנִיסוּ לְבֵית קָדְשֵי הַקָּדָשִים שֶנֶּאֱמַר כִי
קָצַר הַמַצָּע מֵהִשְתָּרֵעַ וְְהַמַסֵּכָה צָרָה כְהִתְכַנֵּס
מַאי כִי קָצַר הַמַצָּע מֵהִשְתָּרֵעַ אָמַר רַבִי שְמוּאֵל בַר נַחְמָנִי אָמַר רַבִי יוֹנָתָן [ כִי
] קָצַר הַמַצָּע זֶה מִלְּהִשְׂתָּרֵר עָלָיו שְנֵי רֵעִים כְאֶחָד מַאי וְְהַמַסֵּכָה צָרָה וְגוֹ׳ אָמַר רַבִי שְמוּאֵל בַר נַחֲמָנִי
רַבִי יוֹנָתָן כִי הֲוְָה מָטֵי לְהַאי קְרָא הֲוְָה קָא בָכֵי מִי שֶכָתַב בוֹ כוֹנֵס כַנֵּד מֵי הַיָּם תַּעֲשֶה לוֹ מַסֵּכָה צָרָה
[אָחָז בִטֵּל אֶת הָעֲבוֹדָה ] וְחָתַם אֶת הַתּוֹרָה שֶנֶּאֱמַר צוּר תְּעוּדָה חֲתוּם תּוֹרָה בְּלִמּוּדָי מְנַשֶּה קֵדָר אֶת
הָאַזְכָרוֹת וְהָרַס אֶת הַמִזְבֵחַ אָמוֹן [ שָרַף אֶת הַתּוֹרָה ] וְְהֱֶעלָה שֶמֵמִית עַל גַּבֵי הַמִזְבֵחַ אָחָז הִתִּיר אֶת
הָעֶרְוְָה מְנַשֶּה בָא עַל אֲחוֹתוֹ אָמוֹן בָא עַל אִמוֹ שֶנֶּאֱמַר כִי הוּא אָמוֹן הַרְבֵה אַשְׁמָה רַבִי יוֹחָנָן ור״א
חַד אֲמַר שֶשָּרַף אֶת הַתּוֹרָה וְְחַד אָמַר שֶבָא עַל אִמוֹ אָמְרָה לוֹ אִמוֹ כְלוּם יֵש לְך הֲנָאָה מִמָקוֹם
שֶיָּצָאת מִמֶנּוּ א״ל כְלוּם אֲנִי עוֹשֶה אֶלָּא לְהַכְעִיס אֶת בּוֹרְאִי כִי אֲתָא יְהוֹיָקִים אָמַר קַמַאי לָא יָדְעִי
לארגוזי כְלוּם אָנוּ צְרִיכִין אֶלָּא לְאוֹרוֹ יֵש לָנוּ זָהָב פרויים שֶאָנוּ מִשְתַּמְשִין בוֹ יִטּוֹל אוֹרוֹ אָמְרוּ לוֹ
וְַהֲלאֹ כֶסֶף וְְזָהָב שֶלּוֹ הוּא שֶנֶּאֱמַר לִי הַכֶסֶף וְְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה׳ צְבָאוֹת אָמַר לָהֶם כְבָר נְתָנוֹ לָנוּ
שֶנֶּאֱמַר הַשָּמַיִם שָמַיִם לה׳ וְְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי הָאָדָם א״ל רָבָא לְרַבָה בַר מָרִי מִפְנֵי מַה לאֹ מָנוּ אֶת
יְהוֹיָקִים מִשּוּם דִכְתִיב בֵיהּ וְְיָתֵר דִבְרֵי יְהוֹיָקִים ותועבותיו אֲשֶר עָשָה וְהַנִּמְצָא עָלָיו מַאי וְהַנִּמְצָא
עָלָיו רַבִי יוֹחָנָן ור״א חַד אֲמַר שֶחָקַק שָם עֲבוֹדַת כוֹכָבִים עַל אַמָתוֹ וְְחַד אָמַר שֶחָקַק שֵם שָמַיִם עַל
אַמָתוֹ א״ל בַמְלָכִים לאֹ שָמַעְתִּי בְּהֶדְיוֹטוֹת שָמַעְתִּי מִפְנֵי מַה לאֹ מָנוּ אֶת מִיכָה מִפְנֵי שְפָתוֹ מְצוּיָה
לְעוֹבְרֵי דְרָכִים שֶנֶּאֱמַר כָל הָעוֹבֵר וְְשָב אֶל הַלְוְִיִּם וְְעָבַר בַיָּם צָרָה וְְהִכָה בַיָּם גַּלִּים א״ר יוֹחָנָן זֶה
פִסְלוֹ שֶל מִיכָה תַּנְיָא רַבִי נָתָן אוֹמֵר מגרב לְשִילהֹ גׁ׳ מִילִין וְְהָיָה עָשָן הַמַעֲרָכָה וְַעֲשַן פָסַל מִיכָה
מִתְעָרְבִין זֶה בָזֶה בִקְּשוּ מַלְאֲכֵי הַשָּרֵת לְדוֹחֲפוֹ אָמַר לָהֶן הקב״ה הַנִּיחוּ לוֹ שְפָתוֹ מְצוּיָה לְעוֹבְרֵי דְרָכִים
וְְעַל דָבָר זֶה נֶעֶנְשׁוּ אַנְשֵי פִּלֶּגֶשׁ בַגִּבְעָה אָמַר לָהֶן הקב״ה בִכְבוֹדִי לאֹ מְחִיתֶם עַל כְבוֹדוֹ שֶל בָשָר וְָדָם
מְחִיתֶם א״ר יוֹחָנָן מִשּוּם רַבִי יוֹסֵי בֶן קָסְמָא גְּדוֹלָה לְגִימָה שֶׁהִרְחִיקָה שְתֵּי מִשְפָחוֹת מִיִּשְרָאֵל שֶנֶּאֱמַר עַל
דְבַר אֲשֶר לאֹ קִדְמוּ אֶתְכֶם בַלֶּחֶם וּבַמַיִם וְְרַבִי יוֹחָנָן דִידֵיהּ אָמַר מְרֻחֶקֶת אֶת הַקְּרוֹבִים ומקרבת אֶת הָרְחוֹקִים
ומעלמת עֵינַיִם מִן הָרְשָעִים וּמַשְרָה שְכִינָה עַל נְבִיאֵי הַבַעַל וְְשִגְגָתוֹ עוֹלָה זָדוֹן מְרֻחֶקֶת אֶת הַקְּרוֹבִים
כו בי חשק. לא שייך חלה ברצונה דעלמא, כלומר אותו שחפן מכל וכל עד שהרגו עכבים קוריהן ע״ג המזבח: היתר. נעשה לו
צי וצירחמי הפלטהו: ע׳ שברשעים תלויה. שאינה כתובה בשיטת כהיתר: ממקום שיצאת משם. מקוס שאדם יולא ממנו שבע הוא
אותיות התיבה חלה תלויה היח למעלה, ונראה ככתוב רסיס: כיון ממנו ואינו מתחוס להנחת אותו מקוס: קמאי לא ידעי לארגוזי.
שנעשה אדם רש מלמטה. שיש לו שונאין, ואין כוח הבריות נוחה הימנו: מלכים ראשונים שלפנינו לא היו יודעים להכעיס המקום כמו שהוא
נעשה רש מלמעלה. כידוע סטונאין
מכף ואמר כלום הנו לריכין חלה
אותו מלמעלה, להכי כתוב כשיס שני
לחוכו שמאיר לנו הסכם יצא ויטול
מיני כסות: ולא נכתביה. לעי״ן
אוכו: שאנו משתמשין בו. שמחיר
כלל: משום כבודו של דוד. שאין
ביותר: אמרו לו. בני דורו והלא
הדבר נוהג בלדיקים, ולוד היו לו
כסף וכו׳, דבני דורו לדיקיס היו,
שוכחים סכנה: ונחמיה" בן חכליה.
כדחמרן" נסתכל צדורו של יהויקים
שהיו לו שונאים הרבה מנכריס
ונתקררה דעתו: מפני מה לא מנו
שמבקשין להרגו על שהיה
את יהויקים. בהלי הכך שאין להס
בונה בית המקדם, כדכתיב בעזרה
חלק לעולם הבא: משום דכתיב
(נחמיה ד) וחמת מחזקת השלמ וגו׳.
ויתר דברי יהויקים. בתמיהה, מסוס
ל״ח היו לו קנאים מישראל, דכתיב
דכתיב ניה רשע כזה לא מנחוהו:
(שם ו) רבים ביהודה בעלי שבועה
שם עבודת כוכבים על גופו"].
לו כי הוא חתן לשכניה בן חרח,
מתוך שהיה חלוק בה: שם שמים.
שהיו מצוין אותו, בקדושין (דף ע.)
מסוס מיון: במלכים לא שמעתי.
מפרם להחי קרה. ולהכי חיכתבה
מפני מה לח מנו חת יהויקים:
לומר שברשעים אמרינן ולח בלדיקיס:
בהדיוטות שמעתי. מפני מה לא
היה שונה חמשים וחמשה פנים
מנו מיכה בהדי ארבעה הדיוטות
בתורת כהנים. ספר ויקרא היה
דמתניתין: פתו מצויה לעוברי
מחלם בו כל שנה ושנה ולוכסו
דרכים. שהיו כל העולם מתארמין
מפלפולו: לא חיין. לח ימיו לעולס
חזלו, כדכתיב (במקרה) כל העובר
הנח עם הלדיקים, ואין נדונין כמי
ושב חל הלויס זה מיכה: זה פסלו
בגיהנס. ודוקא קאמר מלכי ישראל,
של מיכה. כשכתב משה חת הסס
חבל שלמה ולדקיה מבית דוד חתו,
והשליכו על נילוס להעלות ארונו
ואף על גב דכתיב בהו") ויעם הרע
של יוסף נח מיכה ונטלו בהמצא,
מיין הן לעתיד: אחז ואחזיה. ממלכי
והיינו דכתיב ועבר ביס לרה
יהודה, וקיס להו שהיו רשעים. ואמון
כשהעביר הקדוש ברוך הוא לישראל
ויהויקיס לח משיב, ואף על גב דהוו
עבר מיכה עמהס םבידו השס
רשעים מחד כדלקמן, בהנהו קיס
לעשות העגל". ל״ח מיכה עשה פסל
לסו למיין: הורג את כולן. סהיו
והציחו עמו כשעברו ישראל היס:
ננקעין בכובד המסחוי: כמ״ד שהרג
גרב. מקומו של מיכה. בגרב סוס
ישעיה, וחהח קאמר קרח מלח את
פסלו של מיכה קבוע, ובשילה היה
ירושלים פה לפה, שנשמתו של לדיק
המסכן: לדוחפו. למיכה: ועל דבר
שקולה כמו שמלח את ירושלים
זה. על פסלו של מיכה שלח מימו
מללים: כתוב. (במלכיס) [לה״צ
ישראל בידו נענשו אנשי פילגם
לג] וישס חת פסל הסמל אשר
בגבעה, שנפלו ביד בנימין והרגו מהס
עשה בבית החלהיס: וכתיב. והעמיד
ארבעים אלף: לגימה. אכילה
את החסרים והפסיליס בד״ה (שס):
שמחכילין חורמיס: שתי משפחות.
ולבסוף עשה. מנסה לחותו דמות ד׳
עמון ומואב, שלפי שלה קדמו ישראל
פרלופיס: כדי שתראה שכינה מכל
בלחם ובמים נכתב שלא יצאו בקהל:
צד. שתכנס להיכל מראה פרלוף כנגדו
מעלמת עינים מן הרשעים. מעלמת
ומכעוס: מלהשתרר עליו שני רעים.
מעיני המקום שלח להביט ברשעו
שכינה ודמות הפרלוף: מצע. בית
לשלם לו כדרכו הרעה, אלא עושה
המקדם: תעשה לו מסכה צרה.
כאילו אינו רואה במעשיו:
כחשה שנעשית לרה לחברתה: העלה
עמון
שממית. קורי עכבים, שנטל עבודה