Санедрин 104a

א״ל מֵעַמּוֹן וּמוֹאָב ומקרבת אֶת הָרְחוֹקִים מִיִּתְרוֹ דְאָמַר ר׳ יוֹחָנָן בִשְכַר קְרָאָן לוֹ וְְיאֹכַל לֶחֶם זָכוּ בְנֵי בָנָיו וְְיָשְבוּ בְלִשְכַת הַגָּזִית שֶנֶּאֱמַר וּמִמִּשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יוֹשְבֵי יַעְבֵץ תִּרְעָתִים שִמְעָתִים סוּכָתִים הֵמָה הַקִינִים הַבָאִים מֵחַמַת אֲבִי בֵית רֵכָב וּכְתִיב הָתָם וּבְנֵי קֵינִי חוֹתֵן משֶה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְנֵי יְהוּדָה מְדַבֵר יְהוּדָה אֲשֶר בַנֶּגֶב עֲרָד וְַיֵּלֶךְ וְְיָשַב אֶת הָעָם ומעלמת עֵינַיִם מִן הָרְשָעִים מִמִּיכָה וּמַשְרָה שְכִינָה עַל נְבִיאֵי הַבַעַל מֵחֲבֵירוֹ שֶל עִדוֹ הַנָּבִיא דִכְתִיב וְַיְהִי הֵם יוֹשְבִים אֶל הַשֻּלְחָן וְַיְהִי דְבַר ה׳ אֶל הַנָּבִיא אֲשֶר הֱשִיבוֹ ושגגתה עוֹלָה זָדוֹן דַאֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב אִלְמָלֵי הלווהו יְהוֹנָתָן לְדָוְִד שְתֵּי כִכָרוֹת לֶחֶם לאֹ נֶהֶרְגָה נוֹב עִיר הַכהֲֹנִים וְְלאֹ נִטְרַד דוֹאֵג הָאֲדֹמִי וְְלאֹ נֶהֱרַג שָאוּל וּשְלשֶֹת בָנָיו וּמִפְנֵי מָה לאֹ מָנוּ אֶת אָחָז אָמַר ר׳ יִרְמְיָה בַר אַבָא מִפְנֵי שֶּׁמּוּטָל בֵין שְנֵי צַדִיקִים בֵין יוֹתָם לְחִזְקִיָהוּ רַב יוֹסֵף אָמַר מִפְנֵי שֶהָיָה לוֹ בשֶֹת פָנִים מִיְשַׁעְיָהוּ שֶנֶּאֱמַר וְַיּאֹמֶר ה׳ אֶל יְשַעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְאָר יָשוּב בִנְך אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְרָכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מִסּלֶֹת שָדֶה כוֹבֵס מַאי כוֹבֵס אִיכָא דְאָמְרִי דכבשינהו לְאַפֵיהּ וַחֲלַף וְְאִיכָא דְאָמְרִי אוּכְלָא דְקָצְרֵי סֹחֵף אַרֵישֵיהּ וַחֲלַף מִפְנֵי מַה לאֹ מָנוּ אֶת אָמוֹן מִפְנֵי כְבוֹדוֹ שֶל יאֹשִיָּהוּ מְנַשֶּה נַמִי לָא נְמַנֵי מִפְנֵי כְבוֹדוֹ שֶל חִזְקִיָּהוּ בָרָא מְזַכֵי אַבָא אַבָא לאֹ מְזַכֵי בָרָא דִכְתִיב וְְאֵין מִידֵי מַצִּיל אֵין אַבְרָהָם מַצִּיל אֶת יִשְמָעֵאל אֵין יִצְחָק מַצִּיל אֶת עֵשָו הַשְתָּא דְאָתִית לְהָכִי אָחָז נַמִי לָא אימני מִשּוּם כְבוֹדוֹ שֶל חִזְקִיָּהוּ וּמִפְנֵי מָה לאֹ מָנוּ אֶת יְהוֹיָקִים מִשּוּם דר׳ חִיָּיא בר׳ אֲבוּיָה דְאָמַר ר׳ חִיָּיא בר׳ אֲבוּיָה כְתִיב עַל גולגלתו [שֶל ] יְהוֹיָקִים זאֹת וְְעוֹד אַחֶרֶת זקינו דְרַבִי פְרִידָא אַשְכַח גּוּלְגָלְתָא דַהֲוְָה קָא שַדְיָא בְשַעֲרֵי יְרוּשָלַיִם וּכְתִיב בָהּ זאֹת וְְעוֹד אַחֶרֶת קִבְרָהּ וְְלאֹ איקברא קִבְרָהּ וְְלאֹ איקברא אָמַר גולגלתו שֶל יְהוֹיָקִים הִיא דִכְתִיב בֵיהּ קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְְהַשְלֵךְ וְגוֹ׳ אֲמַר מַלְכָא הוּא וְְלאֹ איכשר לְזַלְזוּלֵי בֵיהּ כְרָכָה בְשִירָאֵי וְאוֹתְבֵהּ בְּסִיפְתָא חֲזֵיתָא דְבֵיתְהוּ סְבָרָא הָא דְאִיתְּתָא קַמַיְיתָא הֲוְָה דְהָא לאֹ קָא מְנַשֵּי לָהּ שָגְרָא תַּנּוּרָא וְקֻלְּתַהּ הַיְינוּ דִכְתִיב זאֹת וְְעוֹד אַחֶרֶת תַּנְיָא אָמַר רַבִי שִמְעוֹן בֶן אֶלְעָזָר בִשְבִיל הַטּוֹב בְעֵינֶיך עָשִיתִי מַה אוֹת בִשְבִיל מַה אוֹת נָכְרִים אֲכָלוֹ עַל שוּלְחָנוֹ בִשְבִיל שֶׁנִּכָּרִים אֲכָלוֹ עַל שוּלְחָנוֹ גָּרַם גָּלוּת לְבָנָיו מְסַיַּיע לֵיהּ לְחִזְקִיָּה דְאָמַר חִזְקִיָּה כָל הַמְזֻמָּן עוֹבֵד כוֹכָבִים לְתוֹךְ בֵיתוֹ וּמְשַמֵש עָלָיו גּוֹרֵם גָּלוּת לְבָנָיו שֶנֶּאֱמַר וּבָנֶיך אֲשֶר יָצְאוּ מִמְך [אֲשֶר תּוֹלִיד ] יִקְחוּ וְְהָיוּ סָרִיסִים בַהֵיכָל מֶלֶךְ בָבֶל וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּה וְַיַּרְאֵם אֶת ( כל ) בֵית נְכֹתֹה אֶת הַכֶסֶף וְְאֶת הַזָּהָב וְְאֶת הַבְשָמִים וְְאֶת הַשֶּמֶן הַטּוֹב וְגוֹ׳ אָמַר רַב מַאי בַיִת נְכֹתֹה אִשְתּוֹ הִשְׁקָתָה עֲלֵיהֶם וּשְמוּאֵל אָמַר בַיִת גְּנָזָיו הֶרְאָה לָהֶם ור׳ יוֹחָנָן אֲמַר זַיִּן אוֹכֵל זַיִן הֶרְאָה לָהֶן אֵיכָה יָשְבָה בָדָד אֲמַר רָבָא אֲמַר רַבִי יוֹחָנָן מִפְנֵי מָה לָקוּ יִשְרָאֵל בְּאֵיכָה מִפְנֵי שֶעָבְרוּ עַל שְלשִֹים וְָשֵש כְרֵיתוֹת שֶבַתּוֹרָה אֲמַר רַבִי יוֹחָנָן מִפְנֵי מָה לָקוּ באל״ף בי״ת מִפְנֵי שֶעָבְרוּ עַל הַתּוֹרָה שֶנִּיתְּנָה באל״ף בי״ת יָשְבָה בָדָד אֲמַר רָבָא אֲמַר רַבִי יוֹחָנָן אֲמַר הקב״ה אֲנִי אָמַרְתִּי וְַיִּשְכןֹ יִשְרָאֵל בָטַח בָדָד עַיִן יַעֲקבֹ אֶל אֶרֶץ דָגָן וְְתִירוֹש אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טַל עַכְשָיו יִהְיֶה בָדָד מוֹשָׁבָם הָעִיר רַבָתִי עִם אֲמַר רָבָא אֲמַר רַבִי יוֹחָנָן שֶהָיוּ מַשִּיאִין קְטַנָּה לְגָדוֹל וּגְדוֹלָה לְקָטָן כְדֵי שֶיְּהוּ לָהֶם בָנִים הַרְבֵה הָיְתָה כְאַלְמָנָה אָמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב כְאַלְמָנָה וְְלאֹ אַלְמָנָה מַמָש אֶלָּא כְאִשָּה שֶהָלַךְ בַעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וְְדַעְתּוֹ לַחֲזוֹר אֵלֶיהָ רַבָתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְדִינוֹת אֲמַר רָבָא אֲמַר רַבִי יוֹחָנָן כָל מְקוֹם שֶהֵן הוֹלְכִין נַעֲשִין שָרִים לַאֲדוֹנֵיהֶן ת״ר מַעֲשֶה בִשְנֵי בְנֵי אָדָם שֶנִּשְבוּ בְהַר הַכַרְמֶל וְְהָיָה שַבַאי מְהַלֵּךְ אַחֲרֵיהֶם אחד. עמון ומואב. קרובין לישראל שנאו מלוט כן אמי אברהם, וכמקן ואותו כלי הפך המז על ראשו כדי שלא יכירו ישעיה, שהיה מתביים המקום שלא יצאו בקהל. ל״א קרונין ממש ליכא למימר, דהח מדין [ממנו]: יאשיהו. בן אמון: חזקיהו. אני מנסה: [ברא מזכה מבני קטורה היום) בני אברהם, וקרובים היו בני מדין לישראל יותר אבא וכו׳]. יאשיה מזכה המון אביו ולה חזקיה מנסה ננו, דכתיב מעמון ומואב, שהם בני אברהם, אלא עמון ומואב שכנים וקרובים היו אין מידי מזיל ודרשינן ליה בהגדה" אין חברהס מליל וכו׳: השתא לארץ ישראל" ומדין כמוקיס להס היו: דאתית להכי. דברה מזכה לאבא: וישבו בלשכת הגזית. " ממשפחות אחז נמי. לח מימח דכנסינהו סופרים, והאי קרא מפרם ליה כולי [לחפיה], חלה מפני כבודו של חזקיה בסיפרי בפרשת ויאמר משה למוצב: לא מנחוסו: מפני מה לא מנו את המה הקינים הבאים מחמת אבי יהויקים. באותן שאין להם חלק בית רכב. וקיניס חלו בניו של יתרו [לעוס״צ]: משום דר׳ חייא בר דכתיב ובני קיני חותן משה, ובניו של אבויה. שנתכפר על שלא ניתן יתרו הן הן בניו של רכב דכתיב לקבורה. וכל הני מפני מה לח מנו הקינים הבאים מחמת חצי בית רכב, לא בעי חלה מסכך דהוו כםעיס וכתיב (ירמיה לה) ולבית הרכבים אמר גמוריס, כלמשיצנה להו לעיל המז ירמיהו כי" כה אמר ה' [וגו׳] יען ממס את התורה וכו׳: [זאת ועוד אשר שמעתס [על] מלות [יהונדב] כו'. נקמה נעשית נה כבר ועוד חציכס [וגו׳] לא יכרת חים אחרת תעשה נה]: פרידא. כך ליונדב בן רכב [עומד] לפני כל שמו: סיפתא. ארגז: בשביל הטוב הימים, ואמרינן בסיפרי" אפשר נכריס מה אות. בשביל חזקיה [ששיבח את] הס ונכנסין להיכל, והרי כל ישראל עלמו דחמר הטוב בעיניך עשיתי לא נכנסו להיכל, אלא שהיו יוםבין גרם לו שאמר מה חות כי העלה בסנהדרין ומורין בדברי תורה. מ״ל: בית ה׳ שמאל חות מהקב״ה, שעבירה ממיכה. דאמרינן לעיל) הנימו לו גוררת עבירה"): אכלו נכרים על שפתו מלויה לעוברי דרכים: ומשרה שולחנו. חומס ששלח לו מכולך שכינה על נביאי הבעל מחברו של בלחדן ספריס ומנחה על ידס: עדו הנביא. דעדו הנציח נמנצח על ומשמש עליו. כגון חזקיה דאמריקן מזבח בית אל שיחרב מפני שהעמיד לקמן אשתו השקתה עליהם: גורם נו ירבעם ללמיס, דכתיב (במ״מ יג) גלות. דכתיב וישמח עליהם חזקיהו והנה חים החלהיס נח מיהודה וגו׳ וירהס חת (כל) בית נכחה, וכתיב ויאמר מזנח מזבח ומפרם בסדר בתריה ומבניך אשר ילחו ממך יקמו עולם ) דהיינו עדו הנביא, ובח נציה והיו סריסיס בהיכל מלך בבל: השקר והטעסו לעדו והשיבו לבית אל אשתו השקתה עליהם. היא עלמה והעבירו על מלות הקב״ה שאמר לו מוזגת להם, והיינו בית נכחה לסון לא תשוב לבית חל והאכילו, ובזכות מנכה על שם ללע שנפחתה מן שהאכילו שרתה עליו שכינה שנאמר האדם וממנה נברא חסה: בית ויהי דבר ה׳ אל החים הנציח חסר גנזיו. והכי מתרגמיון בית גניזוהי. השיבו להחכילו חללו: ושגגתה ומנחס פתר במחברתו לסון סממנים עולה זדון. שהרי מלינו ביהונתן כמו (בראשית לא) נכחת ולרי ולוטן: ששגג ולא הלוהו לדוד שמי ככרות זין אוכל זין. כגון פרזלח דשליט ונענש, דאמר רב יהודה וכו׳: בפרולא 6): איכה. ל״ו בגימטריה: לווהו. לסון לויס: לא נהרגה נוב. ל״ו כריתות. בכריתות (דף 3) משיב שלא היה צריך דוד לשחול למס לסו: לקו בא״ב. שכל מגילת איכה מכהני נוב ולה היה דואג מלסין סדורה בחלפח ביתה: בטח בדד. עליסס: ולא היה שאול נהרג. על שיוםבין יחידים ואינן מתיראין לא אותו עון: שמוטל. דחניו יומס וננו מן הנכרים ולא מן חיות רעות: חזקיה: ושאר. מישראל ממנו להיות רבתי עם. עם שמתרצה והולך יותר בניך ותלמידיך, וכל מי שישוב לביתך מסחר עס: קטנה לגדול. ס״ז של דהיינו תלמידיו , כדמתרגמינן ושאר׳ קטן אינו מבושל ואינו מזריע מהר דלה מטאו ולמבו מטיחי תלמידוסי: כשל גדול"), וכן רמס של קטנה מאי כובס דכבשינהו לאפיה. שכנם אינה קולטת מהר כשל גדולה, לפיכך את פניו והיה ממציים מפני ישעיה: משיחין גדולה לקטן כדי לכםתהא מו כובם. כמו כולם: אוכלא דקצרי זרעו [מצוםל] קולט מסר, וקטנה סחף ארישיה. כלי מנוקב סל לגדול כדי שיהח שכבת זרעו קולט כובסין שמזלפין בו מיס על הבגדים, מהר, ולא קטנה לקטן ששוסין להוליד. ולא קטן וקטנה ממש, אלא שעומדין על פרקן וראויין הם להוליד ומיהו אין זרע שלהס מבושל כל כך: