Санедрин 110b

מַאי א״ל כָל תְּלָתִין יוֹמִין מְהַדְרָא לְהוּ גֵּיהִנָּם כְבָשָר בְתוֹךְ קַלָּחַת וְְאָמְרִי הָכִי משֶה וְְתוֹרָתוֹ אֱמֶת וְְהֵן בַּדָּאִים׃ דוֹר הַמִדְבָר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָא וכו׳׃ ת״ר דוֹר הַמִדְבָר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָא שֶנֶּאֱמַר בַמִדְבָר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְְשֵם יָמוּתוּ יִתַּמּוּ בָעוֹלָם הַזֶּה וְְשֵם יָמוּתוּ בָעוֹלָם הַבָא וְְאָמַר אֲשֶר נִשְבַעְתִּי בְאַפִי אִם יְבוֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי דִבְרֵי ר״ע ר״א אוֹמֵר ( הן באין ) לָעוֹלָם הַבָא שֶנֶּאֱמַר אִסְפוּ לִי חֲסִידֵי כּוֹרְתֵי בְרִיתִי עָלַי זֶבַח אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים אֲשֶר נִשְבַעְתִּי בְאַפִי בְאַפִי נִשְבַעְתִּי וְחוֹזְרַנִי בֵי רַבִי יְהוֹשֻעַ בֶן קָרְחָה אוֹמֵר לאֹ נֶאֱמַר פסּוּקּ זּהּ אֶלָּא כְנֶגֶד דוֹרוֹת הַבָאִים אִסְפוּ לִי חֲסִידֵי אֵלּוּ צַדִיקִים שֶבְכָל דוֹר וְָדוֹר כּוֹרְתֵי בְרִיתִי ( עלי זבח ) אֵלּוּ חֲנַנְיָה מִישָאֵל וְַעֲזַרְיָה שֶמָסְרוּ עַצְמָן לְתוֹךְ כֶבֶש הָאֵש עָלַי זֶבַח [ אֵלּוּ ] ר״ע וְַחֲבֵירָיו שֶמָסְרוּ עַצְמָן לִשְחִיטָה עַל דִבְרֵי תוֹרָה ר״ש בֶן מְנַסְיָא אוֹמֵר בָאִים הֵן לָעוֹלָם הַבָא שנא׳ וּפְדוּיֵי ה׳ יְשוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְרִנָּה אָמַר רַבָה בַר בַר חָנָה א״ר יוֹחָנָן שַבְקָהּ ר״ע לחסידותיה שֶנֶּאֱמַר הָלוֹךְ וְְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָלַיִם לֵאמרֹ זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרָיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרֵי בַמִדְבָר בָאָרֶץ לאֹ זְרוּעָה וּמַה אֲחֵרִים בָאִים בִּזְכוּתָם הֵם עַצְמָן לאֹ כָל שֶכֵן׃ מתני׳ עֲשֶרֶת הַשְּבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר שנא׳ וְיַשְׁלִיכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַיּוֹם הַזֶּה מָה הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְְאֵינוֹ חוֹזֵר אַף הֵם הוֹלְכִים וְְאֵינָן חוֹזְרִים דִבְרֵי ר״ע ר״א אוֹמֵר כַיּוֹם הַזֶּה מָה יּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר אַף עֲשֶרֶת הַשְּבָטִים שאפילה לָהֶן כָךְ עֲתִידָה לְהָאִיר לָהֶם׃ גמ׳ ת״ר עֲשֶרֶת הַשְּבָטִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לעוה״ב שֶנֶּאֱמַר וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם בָאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם בעוה״ז וְיַשְׁלִיכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת לעוה״ב דִבְרֵי ר״ע ר״ש בֶן יְהוּדָה אִיש כְפַר עַכוֹ אוֹמֵר מִשּוּם ר״ש אִם מַעֲשֵיהֶם כַיּוֹם הַזֶּה אֵינָן חוֹזְרִין וְְאִם לָאו חוֹזְרִין רַבִי אוֹמֵר בָאִים הֵם לעוה״ב שֶנֶּאֱמַר בַיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְשוֹפָר גָּדוֹל וְגוֹ׳ אָמַר רַבָה בַר בַר חָנָה א״ר יוֹחָנָן שַבְקָהּ ר״ע לחסידותיה שנא׳ הָלוֹךְ וְְקָרָאתָ אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְְאָמַרְתָּ שוּבָה משובה יִשְרָאֵל נְאֻם ה׳ וְְלאֹ אַפֵיל פְנֵי בָכֶם כִי חָסִיד אֲנִי נְאֻם ה׳ לאֹ אֶטּוֹר לָעוֹלָם מַאי חֲסִידוּתֵיהּ דְתַנְיָא קְטַנֵּי בְנֵי רִשְעֵי יִשְרָאֵל אֵין בָאִין לעוה״ב שנא׳ כִי הִנֵּה הַיּוֹם בָא בּוֹעֵר כַתַּנּוּר וְְהָיָה כָל זֵדִים וְְכָל עוֹשֵי רְשָעָה קַש וְלִהַט אוֹתָם הַיּוֹם הַבָא אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אֲשֶר לאֹ יַעֲזוֹב לָהֶם שוֹרֶש וַעֲנַף שוֹרֶש בעוה״ז וַעֲנַף לעוה״ב דִבְרֵי רַבָן גַּמְלִיאֵל ר״ע אוֹמֵר בָאִים הֵם לעוה״ב שנא׳ שוֹמֵר פְתָאִים ה׳ שֶכֵן קוֹרִין בִכְרַכֵי הַיָּם לִינוּקָא פַתְיָא וְְאוֹמֵר גּוֹדוּ אִילָנָא וְחַבְּלוּהִי בְרַם עִיקָּר שָׁרְשׁוֹהִי בְאַרְעָא שְׁבוּקוּ וְְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים לאֹ יַעֲזוֹב לָהֶם שוֹרֶש וַעֲנַף שֶלּאֹ יַנִּיחַ לָהֶם לאֹ מִצְוְָה וְְלאֹ שִיּוּרֵי מִצְוְָה ד״א שוֹרֶש זוֹ נְשָמָה וַעֲנַף זֶה הַגּוּף אֲבָל קְטַנֵּי בְנֵי רִשְעֵי עוֹבְדֵי כוֹכָבִים ד״ה אֵין בָאִין לעוה״ב ור״ג נָפְקָא לֵיהּ מותאבד כָל זָכָר לָמוֹ אִתְּמַר קָטָן מֵאֵימָתַי בָא לעוה״ב ר׳ חִיָּיא ור״ש בַר ר׳ חַד אֲמַר מִשָּעָה שֶנּוֹלַד וְְחַד אָמַר מִשָּעָה שסיפר מ״ד מִשָּעָה שֶנּוֹלַד שנא׳ יָבוֹאוּ וְַיַּגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלַד כִי עָשָה ומ״ד מִשָּעָה שסיפר דִכְתִיב זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יסופר לה׳ לָדוּר אִתְּמַר רָבִינָא אֲמַר מִשָּעָה שֶּנִּזְרַע דִכְתִיב זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ ר״נ בַר יִצְחָק אֲמַר מִשָּעָה שֶנִּימוֹל דִכְתִיב עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנּוֹעַר נָשָאתִי אימיך אֲפוּנָה תָּנָא מִשּוּם ר״מ מִשָּעָה שֶיּאֹמַר אָמֵן שנא׳ פִתְחוּ שְעָרִים וְַיָּבאֹ גּוֹי צַדִיק שוֹמֵר אמוני׳ אַל תִּקְרֵי שוֹמֵר אֱמוּנִים אֶלָּא שֶאוֹמֵר אָמֵן מאי א"ל. הסוח טייעה: כל תלתין יומין מהדר להו גיהנם. הכא": כדחמרן לעיל (מס.) כי מטו שום וכו׳, ובדבר הזה נענשו מרגלים: ואמרי הכי משה ותורתו אמת. מנסה כמה פעמים וראה שכל ל׳ יוס ר״ש אומר. מחי כהיום הזה, לומר לך חס מעשיהם כהיום הזה לא עשן יוצא משם, ושומע שאומרין משה ותורתו אמת וכו׳: בחפי לא יהא להם חלק לעוס״ב: ואם [לאו]. שיחזרו בתשובה, יחזרו גס הס גרסי׳: שנאמר. לעיל מיניה קרא מ׳ שנה הקוט כדור דהיינו דור מגלות ויש להם חלק לעולם הבא: האובדים בארץ אשור. אלו י׳ המדבר: כורתי בריתי עלי זבח. והיינו השבטים, והנדחים נחרך מלכים חלו דור המדבר שכרתו ברית של מקוס דור המדבר, וכן לסון התוספתא ), עלי זנחים ושלמיס, דכתיב (שמות ולח" שמעתי עוד: שובה משובה. כד) ויזנמו זנחים שלמיס, וכתיב (שם) שכל ישראל עתידין לחזור: קטני בני ויזרוק על העם ויאמר הנה דס רשעי ישראל. כשעי ישראל עלמן הברית אשר כרת ה׳ עמכם: פשיטה דאין להם חלק לעולם הבא, נשבעתי וחוזרני בי. והיינו חסר כדאמרי' בפ׳ בתרא דכתובות (דף נשבעתי בחפי, מפני כעסי נשבעתי קיש:) רפחיס בל יקומו מי שמרפה ומתחרט חני: אלו חנניה מישאל עלמו מדברי תורה, אצל בניס שלהס ועזריה, שמסרו עלמן למיתה בשביל קטנים ולא מטו פליגי נסו: שורש בריתו של מקוס: ופדויי ה׳. אלו וענף. חלו בניס קטניס שלהם: דור המדבר שנפדו ממלריס: שבקיה שורש בעולם הזה. שימותו נפליס: ר״ע לחסידותיה. שרגיל לזכות את ב] וענף לעולם הבא. שאף על פי ישראל, והשמח מחייב להו דחמר שאבותיהם היו רשעים הס לא לעיל (דף קת.) דור המדבר אין להס מטהו: עיקר שרשוהי בארעא חלק לעולם הבא, ולקמן מפרש מחי שבוקו. אלו הבנים קטנים, שאע״פ מסילותיס: שנאמר הלוך וקראת. שאבות אין להם חלק תקנה ים להס: כלומר שהרי היה יכול לדרום סים שלא יניח. להס הקב״ה: לא מצוה להם חלק [לעולם הבא] דכתיב הלוך ולא שיורי מצוה. לא מלוס חמורה וקרחמ וגו׳: מתני' עשרת ולה מלוה קלה, הכל יהח מעביר השבטים. שהגלה סנחריב, שנאמר ומשלס שכרס לאלתר כדי לטרדן (מלכים 3 יח) וינמס במלח ובמבור מן העולם: זו נשמה. שמעמדת נהר גוזן וערי מדי: אין עתידים הגוף כשרם שמעמיד האילן: לחזור. ממקוס שגלו. והא דאמרינן אבל קטני בני רשעי עובדי כוכבים. בגמ׳ דירמיה החזירן, לח שהמזירן דוקא קאמר רסעי, דחילו מסידי עובדי כולן חלה מקלמס החזיר: שנאמר כוכבים פליגי בה ואיכא למ״ד הן עלמן וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. באין ואיכא למ״ד אינן נאין, כדאמרן שכך גזר להס הקב״ה שכיון שעוזצין (ד׳ קה.) ישובו רשעים לסחולה כל את תורתו הוא מגלה אותן: כיום גויס שכמי אלהים מכאן שאין להם הזה מה היום מאפיל. בבקר אפל חלק, אמר לו רבי יהושע וכי נאמר ובלהרים מאיר, ח״כ בערב אפל והולך בכל גויס והלה לח נהמר הלא כל ולמחרתו מחיר, אף עשרת השבטים גויס שכמי אלהיס, הח אין שכמי (אין ) עתידין לחזור להיות להם חלק אלהיס ים להן חלק [לעוס״צ]: הכי לעולם הבא, לח בבניהס ובני בניהס גרסינן חבל קטני רסעי עובדי כוכבים קאמר, אלא אותן שגלו עלמן אין להס דברי הכל אינן נאין: מותאבד כל חלק שרשעים גמורין הס, אצל בניהס זכר למו נפקא ליה. כלומר למנה ודורות הבאים זוכין ומזכין. מ״ר: דברייתא, והחי דנפקא ליה דברי וישליכם. משמע שיהו כולס גולין הכל היה, דהא סוכם וענף מיבעיה במקום חמד אל ארץ אחרת, והיינו ליה למר כדאית ליה ומר כדאית עשרת השבטים שהגלס סנחריב ליס: זרע יעבדנו יסופר לה׳ והושיבס במקום אחד כדאמרינן לדור. זרע המסופר יעבדנו לה׳ (לעיל דף זד.) שהוליכס למדינת אפריקי, לדור ודור, שימזור לו וימים: חבל צ׳ השבטים לח גלו למקוס משעה שנזרע, משעה שנקלטו אחד הלח נתפזרו בכל החרלות, הזרע במעי חשה אפילו הפילה המו ועליהם הוא אומר השרקה להס ונממס ים לו חלק לעתיד דכתיב ולקבלס (זכריה י): ה״ג ממני' עשרת זרע יעבדנו, והכי אמר בכתובות השבטים אין עתידין לחזור: בפ׳ בתרא (דף קיא.) נבלמי יקומון גמ׳ תנו רבנן עשרת השבטים לכבות נפליס: עני אני וגוע מנוער. אין להם חלק לעולם הבא שנאמר אע״פ שאני עני גויעתי משונה גויעה ויתשם ה׳ מעל אדמתם וגו׳. וראוי לומר עלי ויגוע ויהסף, כלומר ואית דמפרסי עשרת השבטים אין שזוכה אני לעתיד לבא כלדיקיס להם חלק לעולם הבא היינו לימות שנאמר בהן גויעה"), ומאימתי המשיח, שלא יקבלס" משיח עס שהר משעה שאני נושא המיך ופמלך גליות, לפי שספרו בגנות ארץ ישראל אפונה מתגלגלת ושכונה עלי, והיינו מילה שנבשרו שאנו משמרים מחימתו של הקב״ס: אפונה. לסון חופן: