Санедрин 111a

אָמַר מַאי אָמֵן א״ר חֲנִינָא אַל מֶלֶךְ נֶאֱמָן לָכֵן הִרְחִיבָהּ שָאוּל נַפְשָהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חוֹק אָמַר ר״ל לְמִי שֶּמְשַיֵּיר אפי׳ חוֹק אֶחָד א״ר יוֹחָנָן לָא נִיחָא לְמָרַיְיהוּ דְאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי אֶלָּא אפי׳ לאֹ לָמַד אֶלָּא חוֹק אֶחָד ( שנאמר ) וְְהָיָה בְכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה׳ פִי שְנַיִם בָהּ יִכָּרְתוּ וְיִגְוָעוּ וְְהַשְּלִישִית יוֹתֵר בָהּ אָמַר ר״ל שְלִישִי שֶל שֵם א״ל רַבִי יוֹחָנָן לָא נִיחָא לְמָרַיְיהוּ דְאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי אֶלָּא אפי׳ שְלִישִי שֶל נָח כִי אָנכִֹי בָעַלְתִּי בָכֶם וְְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְנַיִם מִמִשְפָחָה אָמַר ר״ל דְבָרִים כִכְתָבָן א״ל ר׳ יוֹחָנָן לָא נִיחָא לֵיהּ לְמָרַיְיהוּ דְאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי אֶלָּא אֶחָד מֵעִיר מְזַכֶה כָל הָעִיר כוּלָּהּ וּשְנַיִם מִמִשְפָחָה מְזַכִּין כָל הַמִּשְׁפָּחָה כוּלָּהּ יָתִיב רַב כָהֲנָא קַמֵיהּ דְרַב וְְיָתֵיב וְְקָאָמַר דְבָרִים כִכְתָבָן א״ל רַב לאֹ נִיחָא לֵיהּ לְמָרַיְיהוּ דְאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי אֶלָּא אֶחָד מֵעִיר מְזַכֶה כָל הָעִיר וּשְנַיִם מִמִשְפָחָה מְזַכִּין כָל הַמִּשְׁפָּחָה חַזְיֵיהּ דַהֲוְָה קָא חָיֵיף רֵישֵיהּ וְְסָלֵיק וְִיתֵיב קַמֵיהּ דְרַב א״ל וְְלאֹ תִּמָצֵא בָאָרֶץ הַחַיִּים א״ל מֵילַט קָא לָייְטַת לִי א״ל קְרָא קָאָמִינָא לאֹ תִּמָצֵא תּוֹרָה בְמִי שֶׁמְּחַיֶּה עַצְמוֹ עָלֶיהָ תַּנְיָא רַבִי סִימָאי אוֹמֵר נֶאֱמַר וְְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעַם וְְנֶאֱמַר וְְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם מַקִּיש יְצִיאָתָן מִמִצְרַיִם לְבִיאָתָן לָאָרֶץ מַה בִיאָתָן לָאָרֶץ שְנַיִם מס׳ רִיבוֹא אַף יְצִיאָתָן מִמִצְרַיִם שְנַיִם מס׳ רִיבוֹא אָמַר רָבָא וְְכֵן לִימוֹת הַמָשִיחַ שנא׳ וְְעָנְתָה שְמָהּ כִימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם תַּנְיָא אָמַר ר׳ אֶלְעָזָר בְרַבִי יוֹסֵי פַעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי לַאֲלֶכְסַנְדְרִיָּא שֶל מִצְרַיִם מָצָאתִי זָקֵן אֶחָד וְְאָמַר לִי באֹ וְְאַרְאֲך מֶה עָשוּ אֲבוֹתַי לַאֲבוֹתֶיך מֵהֶם טָבְעוּ בַיָּם מֵהֶם הֲרָגוֹ בַחֶרֶב מֵהֶם מֵעַכוֹ בְבִנְיָן וְְעַל דָבָר זֶה נֱֶענַש משֶה רַבֵינוּ שנא׳ וּמֵאָז בָאתִי אֶל פַרְעהֹ לְדָבָר בְשִמְך הָרַע לְעַם הַזֶּה אָמַר לוֹ הקב״ה חֲבָל עַל דְּאָבְדִין וְְלאֹ מִשְתַּכְחִין הֲרֵי כַמָה פְעָמִים נִגְלֵיתִי עַל אַבְרָהָם יִצְחָק וְְיַעֲקבֹ בְאֵל שָדֵי וְְלאֹ הִרְהֲרוּ עַל מִדוֹתַי וְְלאֹ אָמְרוּ לִי מַה שְּמָךְ אָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם קוּם הִתְהַלֵּךְ בָאָרֶץ לְאָרְכָהּ וּלְרָחְבָהּ כִי לְך אֶתְּנֶנָּה בִקֵּש מָקוֹם לִקְבוֹר אֶת שָרָה וְְלאֹ מָצָא עַד שֶקָּנָה בד׳ מֵאוֹת שֶקֶל כֶסֶף וְְלאֹ הִרְהֵר עַל מִדוֹתַי אָמַרְתִּי לְיִצְחָק גּוּר בָאָרֶץ הַזּאֹת וְְאֶהֱיֶה עִמְך וְַאֲבָרֶכְך בִקְּשוּ עֲבָדָיו מַיִם לִשְתּוֹת וְְלאֹ מְצָאוֹ עַד שֶעָשוּ מְרִיבָה שֶנֶּאֱמַר וַיָּרִיבוּ רוֹעֵי גְרַר עִם רוֹעֵי יִצְחָק לֵאמרֹ לָנוּ הַמַיִם וְְלאֹ הִרְהֵר אַחַר מִדוֹתַי אָמַרְתִּי לְיַעֲקבֹ הָאָרֶץ אֲשֶר אַתָּה שוֹכֵב עָלֶיהָ לְך אֶתְּנֶנָּה בִיקֵּש מָקוֹם לִנְטוֹעַ אָהֳלוֹ וְְלאֹ מָצָא עַד שֶקָּנָה בְמֵאָה קְשִיטָה וְְלאֹ הִרְהֵר אַחַר מִדוֹתַי וְְלאֹ אָמְרוּ לִי מַה שְּמָךְ וּאתּהּ אמרתּ לִי מַה שְּמָךְ בַתְּחִלָּה וּעַכְשָיו אתּהּ אוֹמֵר לִי וְְהַצֵּל לאֹ הַצָּלַת אֶת עַמְך עַתָּה תִּרְאֶה ( את ) אֲשֶר אֱֶעשֶה לְפַרְעהֹ בְּמִלְחֶמֶת פַרְעהֹ אַתָּה רוֹאֶה וְְאִי אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת שְלשִים וְְאֶחָד מְלָכִים וְַיְמַהֵר משֶה ויקוד אַרְצָה וְַיִּשְתַּחוּ מָה רָאָה משֶה ר׳ חֲנִינָא בֶן גַּמְלָא אָמַר אֶרֶךְ אַפַיִם רָאָה וְְרַבָנַן אָמְרִי אֱמֶת רָאָה׃ תַּנְיָא כמ״ד אֶרֶךְ אַפַיִם רָאָה דְתַנְיָא כְשֶעָלָה משֶה לַמָרוֹם מְצָאוֹ להקב״ה שֶיּוֹשֵב וְְכוֹתֵב אֶרֶךְ אַפַיִם אָמַר לְפָנָיו רִבוֹנוֹ שֶל עוֹלָם אֶרֶךְ אַפַיִם לַצַּדִיקִים אָמַר לוֹ אַף לָרְשָעִים א״ל רְשָעִים יאֹבְדוּ א״ל הָשְתָּא חָזֵית מַאי דְמִבָעֵי לָךְ כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְרָאֵל אָמַר לוֹ לאֹ כָךְ אָמַרְתָּ לִי אֶרֶךְ אַפַיִם לַצַּדִיקִים אמר מאי אמן. כשעונין על כל ברכה וברכה אמן היאך משמע קבלת ולקחתי אחד מעיר. בשביל חסיד חמד שבעיר חקמ את כל העיר יראת שמים: אל מלך נאמן. בנוטריקון, שמאמין עליו הקב״ה: למי כולה: חזייה. רב לרב כהנא: דקא חייף רישיה. חופף ראשו שמשייר אפילו חק אחד. מלשמכו נידון בגיסנס: לא ניחא ליה ומעדן נעלמו בשעה שהיה לו ללמוד תורה: לא תמצא בארץ החיים. למרייהו. אין הקב״ה רוצה שתהח דן את ישראל כל כך לכף חובה: משמע שמקללו לא תבוא לעוס״ב: נאמר. נפרשת וארא ולקחתי פי שנים בה יכרתו. ויגועו והשלישית אתכס לי לעם וכתיב בתריה והבאתי יותר נס: אמר ר״ל שלישי של שם. אתכס חל הארץ: מה ביאתם לארץ שצ׳ חלקים של כל העולם יהיו שנים מס׳ רבוא. שלא נשתיירו מס׳ נכרתים ומלק ג׳ יותר נה, ואיזה רצוח שילחו ממזרים חלה ב׳ אנשים חלק שלישי כל שלישיות שים לשלם יהושע וכלב, כדאמרינן בבבא בתרא אנו משלסין, שמנת נפרדו כל העולם בפ׳ ים נומלין (דף קכח.) לא נגזרה וג׳ בניס היו לו הכי סלים בניו סס, גזכה לה בפחות מכ׳ ולה ביותר מס׳ ושלישי של פס הוח הרפכשד כדכתיבה) שנה, בהכך כמי שמיס רצוח שנמנו בני שס עילס וחםוכ וחרפכסד ולוד במדבר לא המשוב לא פחות מכן כ׳ וחכם, ומסתמח מזרעו של הרפכשד שנה ויותר מס׳: אף יציאתן ממצרים יהיה שחרית הואיל וישראל יולאיס שנים מס׳ רבוא. שמכל ס׳ רצוח ממנו, ושלישי של הרפכשד שהוא שהיו במזרים לא נסתייר מהם חלה שלישי של שס שהוא שלישי של נמ שנים בלבד, וחומס שניס של ס׳ רבות יוותר וכל העולם יכרת, ולדברי ר״ל עלו [לס׳ רנוחות שילחו המדמו מס׳ נמצאו ישראל מתמעטין ביותר, רצוח שהיו בהס], והשאר מתו כולס שמחרפכםד ילחו ישראל כדכתיב נפ׳ נשלטת ימי הפילה, שלא יהיו מלריס נח" הרפכשד הוליד את שלח ושלח רואין במפלתן של ישראל": וכן לימות הוליד את עבר ועבר הוליד את המשיח. שלה ישחרו מכל ס׳ רצוח פלג עד חברהס, וכשאתה מחלק חלה ב׳: וענתה שמה כימי נעוריה לג׳ חלקים זרעו של הרפכסד כגון בני וכיום עלותה מארץ מצרים. ענייס ישראל וישמעאל שהן בני אברהם ושפלים יהיו כימי עלומה מארן ובני לוטו ובני הרן" וכן שאר החומות מלריס: מעכו בבנין. היו בונין חומס שילחו ממנו לג׳ חלקים, שמה ישראל במקוס לבניס: ועל דבר זה נענש יהיו מרובין וקרובין להיות כנגד כולם, משה רבינו, שכשראה שנעשה לישראל ולח יגיעו כל זרע הרפכסד להיות פי כך התחיל להתרעס ולהרהר לפני שניס חה״כ ישראל משלימין רובן הקב״ה, אמר משה לפני הקב״ה ומאז או הליין, ונמלחו ישראל מתמעטין נחמי: א״ל חבל על דאבדין ולא בתוך פי שניס: לא ניחא ליה משתכחין. הפסד גדול ים על גדולים? למרייהו. להקב״ה שהתה ממעט שאבדו ואיני יכול למצוא חסידיס אותן כל כך, אלא אפילו שלישי של נח, אחרים כמומס, שאין חמה כחברהס כלומר מכל בני נח דהיינו מכל העולם ויצחק ויעקב שלא הרהרו המכי כולו יותר השלים, ומסתמא אותו מדומי: אל שדי. שאמרתי לו חני מלק הג׳ שישראל בו יהיה שחרית, חל שדי פרה ורבה וגו' (בראשית לה), ואם אין ישראל מרובין כל כך להיות אני חל שדי המהלך לפני והיה ממיס אחד מג׳ שבעולס יהיו הגרים וחסידי (שס ח), והייתי מבטיחו שכל א״י עובדי כוכבים להשלים לסלים, והס לו ולבניו, ולא המרו מה שמך כמו הס מרובין להיות יותר מחלק שעשית חתה: בתחלה אמרת לי השלישית יתמעטו קלת, ומ״מ לרבי מה שמך. ועכשיו הרהרת על יוחנן אין ישראל מתמעטין כל כך מדומי והמרת הלל לח הללת חת כמו לדברי כ״ם כן לקים. מ״ר. ל״ח עמך: לנטוע אהלו. כמו [ויטע] כו שלישי של מס, והשלישית משמע שני אהלי הפדנו (דניאל יח), ולשון נטיעה שלים, לכך נאמר שלישית שלישית של שייך באהל: עתה תראה. הפעס שלישי למס, וכתיב ובני מס עילס מראה נפלחות שאני עושה להס: וחסוכ וחרפכטר, וישראל מחרפכטר מה רחם, על איזה מדה (אחת) הוו, ושלישית מחרפכשר שהוא שלישי של י״ג [מדות] ראה והשתמוס: למס יותר היינו שלישית מישראל, אמת ראה. נמדותיו שנקרא אמת, אלח שלישי שלישי של נח, כלומר כולו ונתיירה אס נתחיינו כלייה חס ארפכטר יותר בה שהוא שלישי שלישי הוא דן אותן בדין גמור, ומיהר של נח, דםס היה בן שלישי של נמ והתפלל עליהם שלא יהא דן אותן דכתיב (בראשית י) ובני נח מס מס לפי מעשיהם: ה״ג מניח כמ״ד ויפת, והרפכסד שלישי לסס, ועיקר: ארך אפים ראה, דתניח כשעלה מסה דברים ככתבן. שלא ימלטו אלא למכוס וכו׳ אמר לו רשעיס יחצדו אחד מעיר ושניס ממשפחה: ולא יהיה לך ארך אפים עליהם: ולקחתי אמר לו. הקב״ה, לח כך אמרמ ארך הפיס לצדיקים ולח לרשעים: