Санедрин 111b

קַשְיָא אָמַר לְפָנָיו רבש״ע וְְלאֹ כָךְ אָמַרְתָּ לִי אַף לָרְשָעִים וְְהַיְינוּ דִכְתִיב וְְעַתָּה יִגְדַל נָא כחַֹ ה׳ כַאֲשֶר דִבַרְתָּ לֵאמרֹ ר׳ חַגָּא הֲוְָה סָלֵיק וְְאָזֵיל בְדַרְגָּא דְבֵי רַבָה בַר שֵילָא שְמָעֵיהּ לְהַהוּא יְנוּקָא דְאָמַר עֵדוֹתֶיך נֶאֶמְנוּ מְאדֹ לְבֵיתְךָ נָאוְֶה קדֶֹש ה׳ לְאוֹרֶךְ יָמִים וּסְמִיךְ לֵיהּ תְּפִלָּה לְמשֶה וְגוֹ׳ אָמַר ש״מ אֶרֶךְ אַפַיִם רָאָה א״ר אֶלְעָזָר א״ר חֲנִינָא עָתִיד הקב״ה לִהְיוֹת עֲטָרָה בְראֹש כָל צַדִיק וְְצַדִיק שֶנֶּאֱמַר בַיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה׳ צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְאָר עַמוֹ וְגוֹ׳ מַאי לַעֲטֶרֶת צְבִי וְְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לְעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ וּמְצַפִּים לִישׁוּעָתוֹ יָכוֹל לְכָל ת״ל לִשְאָר עַמוֹ לְמִי שֶמֵשִים עַצְמוֹ כְשִירַיִם וּלְרוּחַ מִשְפָט לְיוֹשֵב עַל הַמִשְפָט וְְלִגְבוּרָה מְשִיבֵי מִלְחָמָה שְעָרָהּ וּלְרוּחַ מִשְפָט זֶה הָרוֹדֶה אֶת יִצְרוֹ וְְלַיּוֹשֵב עַל הַמִשְפָט זֶה הַדָן דִין אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ וְְלִגְבוּרָה זֶה הַמִתְגַּבֵר בְיִצְרוֹ מְשִיבֵי מִלְחָמָה זֶה שֶנּוְשֵֹא וְְנוֹתֵן בְמִלְחַמְתָּהּ שֶל תּוֹרָה שָעְרָה אֵלּוּ שֶמַשְכִימִין וּמַעֲרִיבִין בְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשוֹת אָמְרָה מִדַת הַדִין לִפְנֵי הקב״ה רבש״ע מַה נִּשְתַּנּוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ אָמַר לָהּ וְְגַם אֵלֶּה בַיַּיִן שָגוּ וּבַשֵּכָר תָּעוּ [ וְגוֹ׳ ] פָקוּ פְלִילִיָּה וְְאֵין פוקה אֶלָּא גֵּיהִנָּם שֶנֶּאֱמַר לאֹ תִהְיֶה זאֹת לְך לְפוּקָה וְְאֵין פְּלִילָה אֶלָּא דַיָּינִין שֶנֶּאֱמַר וְְנָתַן בִּפְלִילִים׃ מתני׳ אַנְשֵי עִיר הַנִּדַחַת אֵין לָהֶם חֵלֶק לעוה״ב שֶנֶּאֱמַר יָצְאוּ אֲנָשִים בְנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶך וַיַּדִּיחוּ אֶת (אנשי ) [ יוֹשְבֵי ] עִירָם וְְאֵינָן נֶהֱרָגִים עַד שֶיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּבֶט וְְעַד שֶיּוּדַח רוּבָהּ וְְעַד שֶׁיַּדִּיחוּהָ אֲנָשִים הִדִּיחוּהָ נָשִים וּקְטַנִּים אוֹ שֶׁהוּדַּח מְיעְוְטְה אוֹ שֶהָיָה מַדִּיחֶיהָ חוּצָה לָהּ הֲרֵי אֵלּוּ כִיחִידִים וּצְרִיכִין ב׳ עֵדִים וְְהַתְרָאָה לְכָל אֶחָד וְְאֶחָד זֶה חוֹמֶר בִּיחִידִים מבמרובים שֶׁהַיְּחִידִים בִסְקִילָה לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָלַט והמרובין בְסַיִיף לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבַד הַכֵה תַכֶה אֶת יוֹשְבֵי הָעִיר הַזּאֹת לְפִי חָרֶב הַחַמֶרֶת וְְהַגַּמֶלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָקוֹם לְמָקוֹם הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין אוֹתָהּ שנא׳ הַחֵרֶם אוֹתָהּ וְְאֶת כָל אֲשֶר בָהּ וְְאַתְּ בְהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב מִכָאן אָמְרוּ נִכְסֵי צַדִיקִים שֶבְתוֹכָהּ אוֹבְדִין שֶבְחוּצָה לָהּ פליטין וְְשֶל רְשָעִים בֵין שֶבְתוֹכָהּ בֵין שֶבְחוּצָה לָהּ הֲרֵי אֵלּוּ אוֹבְדִין שֶנֶּאֱמַר וְְאֶת כָל שְלָלָהּ תִּקְבּוֹץ אֶל תּוֹךְ רְחבָֹהּ וְגוֹ׳ אִם אֵין לָהּ רְחוֹב עוֹשִין לָהּ רְחוֹב הָיְתָה רְחָבָה חוּצָה לָהּ כוֹנְסִין אוֹתָהּ לְתוֹכָהּ שֶנֶּאֱמַר וְְשָרַפְתָּ בָאֵש אֶת הָעִיר וְְאֶת כָל שְלָלָהּ כָלִיל לה׳ אֱלהֶֹיך שְלָלָהּ וְְלאֹ שְלַל שָמַיִם מִכָאן אָמְרוּ הַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶבָהּ יִפָדוּ וּתְרוּמוֹת יֵרָקְבוּ מַעֲשֵר שֵנִי וְְכִתְבֵי הַקּדֶֹש יִגָּנְזוּ כָלִיל לה׳ אֱלהֶֹיך אָמַר ר״ש אָמַר הקב״ה אִם אַתֶּם עוֹשִין דִין בְעִיר הַנִּדַחַת מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְאִילוּ אַתֶּם מַעֲלִים עוֹלָה כָלִיל לִפְנֵי וְְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לאֹ תַעֲשֶה גַנּוֹת וּפַרְדֵסִים דִבְרֵי ר׳ יוֹסֵי הַגְּלִילִי ר״ע אוֹמֵר לאֹ תִבְנֶה עוֹד לִכְמוֹת שֶהָיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית אֲבָל נַעֲשֵית הִיא גַנּוֹת וּפַרְדֵסִים וְְלאֹ יִדְבַק בְיָדְך מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם שֶכָל זְמַן שֶהָרְשָעִים בָעוֹלָם חֲרוֹן אַף בָעוֹלָם אָבְדוּ רְשָעִים מִן הָעוֹלָם נִסְתַּלֵּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם׃ גמ׳ ת״ר יָצְאוּ הֵן וְְלאֹ שְלוּחִין אֲנָשִים אֵין אֲנָשִים פָחוֹת מב׳ דָבָר אַחֵר אֲנָשִים וְְלאֹ נָשִים אֲנָשִים וְְלאֹ קְטַנִּים בְנֵי בְלִיַּעַל בָנִים שֶׁפָּרְקוּ עוֹל שָמַיִם מצואריהם מִקִּרְבֶך וְְלאֹ מִן הַסֵּפֶר יוֹשְבֵי עִירָם וְְלאֹ יוֹשְבֵי עִיר אַחֶרֶת לֵאמרֹ שֶצְּרִיכִין עֵדִים וְְהַתְרָאָה לְכָל אֶחָד וְְאֶחָד אִיתְּמַר ר׳ יוֹחָנָן אֲמַר חוֹלְקִין עִיר אַחַת לִשְנֵי שְבָטִים ור״ל אָמַר אֵין חוֹלְקִין עִיר אַחַת לב׳ שְבָטִים אֵיתִיבֵיהּ ר׳ יוֹחָנָן לר״ל עַד שֶיְּהוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר וּמֵאוֹתוֹ שְבָט מַאי לָאו אע״ג דמדיחיה מֵאוֹתָהּ הָעִיר אִי אִיכָא מֵאוֹתוֹ שֵבֶט אִין אִי לָא לָא ש״מ חוֹלְקִין עִיר אַחַת לב׳ שְבָטִים לאֹ דְנָפְלָה לֵיהּ בִירוּשָּה א״נ דיהבוה נִיהֲלֵיהּ בְמַתָּנָה אֵיתִיבֵיהּ עָרִים תֵּשַע מֵאֵת שְנֵי הַשְּבָטִים הָאֵלֶּה מַאי לָאו אַרְבַע וּפַלְגָּא מֵהַאי וְְאַרְבַע וּפַלְגָּא מֵהַאי וש״מ חוֹלְקִין עִיר אַחַת לב׳ שְבָטִים לאֹ אַרְבָעָה מֵהַאי וְְחָמֵש מֵהַאי אִי הָכִי לִפְרוֹש פֵרוּשֵי אין אמר לפניו וכו׳. והשתא [מסתברא] כמ״ד ארך אפים ראה, שכיון אלא הרי הם כשאר הקדם שלריך פדייה כ״שלו, דשלל שמיס הס: שראה [מדה זו] בהקב״ה שהוח ארך אפים אף לרשעים שמח: עדותיך ותרומות ירקבו, ובגמ') מוקמי לה בתרומה ביד כהן דממון כהן וגו׳ ה׳ לאורך ימים, היינו מדת ארך אפים, ועליה אמר משה עדותיך הוא ומל עליה איסור דעיר הנדחת, דנהי דבשריפה לח סויה עם שחר נאמנו מאד שראה אותו בחורב, ופסוק זה מרע״ה אמרו דכתיב לעיל שללה לקדם הקרי ולח מזלזלינן ביה כולי החי מן: מעשר שני. אע״פ מיניה מפלה למשה חים החלהיס שהוא נחכל לישראל הוחיל וקדם וגו׳: יכול לכל. למי שעושין לציונו איקרי" לא אמרי׳ ישרף חלא יגנזו ט, אע״פ שמתגאה: כשירים. סירייס וכן כתבי הקדם יגמזו: ה״ג כליל לה׳ שאין נמשבין כך אינו חשוב בעיניו אלהיך אכ״ם אמר הקב״ה וכו׳ כאילו ואינו מתגאה: ולרוח משפט. סופט אתה מעלה עולה שהוח כליל לפני: את כוחו: שרודה ביצרו. שבועט לא תעשה גנות ופרדסין וכו׳. בגמ׳ ) בילרו ומוזר בתשובה מן העבירה מפרש צמחי פליגי: לכמו שהיתה. שעבר: ומתגבר ביצרו. מרגיז יל״ט בייםוב בתיס: גמ׳ יצאו הם ולא על יצה״ר, חס הילה״כ אמר לו עםה שלוחם. הס המדימין עלמן יצאו עבירה זו לא דיו שנמנע מן העבירה והלימן ] והרי הס מרוצים ודנין ] בסייף, אלא הולך ועושה מצוה, ומתגבר עדיף אבל אם הדימו ע״י שליח כיחידים מכולה: שערה. אלו בתי כנסיות: הס בסקילה וממונס פלט: אין אנשים מה נשתנו אלו מאלו. שים בהס מדומ פחות מב׳. דע״י מדיח אמד אין הללו מן השאר, אמר הקב״ה ציין נעשית עיר הנדחת: בקרבך". משמע שגו: ואין פלילה אלא דיינין: באמצע ולא מן הספר, שחס היתה מתני' יצאו אנשים בני בליעל עיר של ספר בין ממוז עובדי כוכבים מקרבך. שאין להם חלק לעוס״צ: למחוז ישראל אינה נעשית עיר וידיחו את (אנשי) [יושבי] עירם. הנדחת, דגזירת הכתוב היא שלא הח אין נהרגים עד שיהיו מדימים מעשה עיר הנדחת: יושבי העיר 3] מאותה העיר, וחומה הםנט עלמה"] ולא יושבי עיר אחרת. דהיינו מדימי׳ דכתיב מקרבך מקרב אותו שנטו מחולה לה: לאמר גלכה ונעבדה. עלמו: עד שיודח רובה. דכתיב משמע של״ל לפנינו שכך חומרים כלכה ויושבי העיר" משמע ישובה של עיר ונעבדה, ואין אמירה אלה צעדים, חלמה היינו כונה. לישנה אחרינא עד שיודח צריך עדים לכל אחד ואחד שיעידו רוצה דכתיב מקרבך קרי ביה עליהם מה שאמרו, וה״כ לריך התראה מרוכך: ה״ג עד שיודח רוצה, עד לכל א׳ וח׳ מהס: חולקין עיר אחת. מידימוס חכסיס: או שהיו מדיחיה בתחלה כשחלקו ישראל את הארן חוצה לה. שלא היו מאותה העיר: היו כשאין ליתן ולחלוק עיר א׳ לב׳ הרי אלו כיחידים. שהן בסקילה שבטיס, כגון אס אירע להס עיר וממוק פלט: וצריכים ב׳ עדים בתחום ומקלת מושכת לתחום אחר והתראה לכל אחד. כדיליף בגמרא ב] שבט המדקו נוטל חלק באותו קלמ יחידים בסקילה לפיכך ממוכן פלטו, הארץ", ע״פ הגורל נחלקה הארץ ומתוך" שהחמרת עליו במיתתו הקלת אם נפתלי עולה תחום גינוסר עולה עליו בממונו: הכה תכה את יושבי עמו, דהכי אמריקן בב״צ בפרק י״ג העיר ההיא לפי חרב, החמרת והגמלת ומנמילין (דף קכב): אין חולקין. אלא העוברת ממקום למקום מצילין. כולה של אותו השבט שרוצ׳ בתחומי׳: מדכתיב יושבי מכלל השיירה של מאי לאו אע״ג דמדיחיה מאותה עיר. ממרים וגמלים שנשתהו בעיר ל׳ חס יהיו מחותו שנט נעשית עיר יוס כדמפרם בגמרא) דהוו להו יוםבי הנדחת וחי לח לה, שחס אינו מחותו העיר הרי חלו מלילין, חס רוב חכמי שנט שהודחו אלא משבט אמר שבעיר העיר הודחו וממרים וגמלים משלימין אינו בסייף חלה בסקילה, חלמה המיעוט ועושה חומס רוב מלילין אפשר שיהו מן אותה העיר ולא עליהם שאין ממונס חבד אלח נדונים מאותו שנט, וה״ד כגון שחלקו עיר כיחידים, וגורמין נמי לעשות חומה אחת לשני שנטיס: לא. לעולם עיר הנדחת אס משלימים לעיר אימה לך דאין מולקין, והיכי משכחת הנדחת לעשות רוב, אלא הח פסיקה לה מחותה עיר ולא מחותו שבט כגון טפי דחמרת וגמלת אין דעתס דנפלה למדימיה בירושה מקלת העיר מעורבת עם בני העיר להיות כדוכין ע״י בת יורשת נמלה: ערים תשע עמסן: ס״ג החרם אותה וכל אשר מאת שני השבטים האלה. ממטה בה מכאן אמרו צדיקים וכו׳ ושל יהודה וממטה שמעון נטלו ט׳ ערים רשעים בין מתוכה בין מחוצה לה וכמכוס ללויס: מאי לאו דשקל מהאי אבודים. בגמרא מפרם לה מדכתיב ד׳ ופלגא. שהיתה עיר א׳ של כל: ואת כל שללה תקבוץ אל תוך יהודה ושמעון ונטלו מהם, אלמה רחובה, אין לה רחוב עושין לה רחוב. חולקין עיר אחת לסני סבטיס: ה״ג וכמונה להםמח כמי משמע: היה לא, ד׳ מהחי וס׳ מהחי: א״ה לפרוש רחובה חוצה לה. שמקוס קבון בני פרושי. הי נינסו שנט דסקיל מינים העיר היה מוך לעיר, כונסין חומה ה׳ וסי נינהו דםקיל מיניה ד׳, לעיר, שצריך לעשות לה רחוב בתוכה. ואמחי כתיב ערים תשע מאת רחוב סרטיה גדולה: את העיר ואת שני השבטים משמע דנסוה שקל: כל שללה ולא שלל שמים. השלל קסיה שמיס פלט: מכאן אמרו הקדשות שבתוכה יפדו. כלומר אין נשרפין