Санедрин 112b

וְְהַהֶקְדֵשוֹת שֶבָהּ יִפָדוּ כו׳׃ ת״ר הָיוּ בָהּ (קדשי ) קָדָשִים קָדְשֵי מִזְבֵחַ יָמוּתוּ קָדְשֵי בֶדֶק הַבַיִת יִפָדוּ וּתְרוּמוֹת יֵרָקְבוּ וּמַעֲשֵר שֵנִי וְְכִתְבֵי הַקּדֶֹש יִגָּנְזוּ ר״ש אוֹמֵר בְהֶמְתָּהּ וְְלאֹ בֶהֱמַת בְכוֹר וּמַעֲשֵר שְלָלָהּ פְרָט לְכֶסֶף הֶקְדֵש וְְכֶסֶף מַעֲשֵר אָמַר מַר הָיוּ בָהּ ( קדשי ) קָדָשִים קָדְשֵי מִזְבֵחַ יָמוּתוּ וְְאַמַאי יָמוּתוּ יִרְעוּ עַד שֶיִּסְתָּאֲבוּ וְְיִמָכְרוּ וְְיִפְלוּ דְמֵיהֶן לִנְדָבָה ר׳ יוֹחָנָן אֲמַר זֶבַח רְשָעִים תּוֹעֵבָה ר״ל אָמַר מָמוֹן בְעָלִים הוּא וְְהָכָא בְקָדָשִים שֶחַיָּיב בְאַחְרַיּוּתָן ור״ש הִיא דְאָמַר מָמוֹן בְעָלִים הוּא הָא מִדְסֵיפָא ר״ש הִיא רֵישָא לָאו ר״ש בְקָדָשִים קַלִּים וְְאַלִּיבָא דְרַבִי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְאָמַר קָדָשִים קַלִּים מָמוֹן בְעָלִים אֲבָל קָדְשֵי קָדָשִים מַאי יִפָדוּ אַדְתָנֵי סֵיפָא קָדְשֵי בֶדֶק הַבַיִת יִפָדוּ לִיפְלוֹג וְְלִיתְנֵי בְדִידָהּ בד״א בְקָדָשִים קַלִּים אֲבָל קָדְשֵי קָדָשִים יִפָדוּ כֵיוְָן דְאִיכָא חַטָּאת שֶמֵתוּ בְעָלֶיהָ דִלְמִיתָה אַזְלָא לָא פְסִיקָא לֵיהּ בִשְלָמָא ר׳ יוֹחָנָן לאֹ אֲמַר כר״ל דִכְתִיב זֶבַח רְשָעִים תּוֹעֵבָה אֶלָּא ר״ל מ״ט לאֹ אֲמַר כר׳ יוֹחָנָן אָמַר לָךְ כִי אָמְרִינַן זֶבַח רְשָעִים תּוֹעֵבָה הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דאתנהו בְעֵינַיְיהוּ אֲבָל הָכָא כֵיוְָן דְאִישְתַּנֵּי אִישְתַּנֵּי׃ ר״ש אוֹמֵר בְהֶמְתֶּך וְְלאֹ בֶהֱמַת בְכוֹר וּמַעֲשֵר׃ בְמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בִתְמִימִין שְלַל שָמַיִם הוּא אֶלָּא בְבַעֲלֵי מוּמִין שְלָלָהּ נִינְהוּ אֲמַר רָבִינָא לְעוֹלָם בְבַעֲלֵי מוּמִין וּמִי שֶנֶּאֱכַל בְתוֹרַת בְהֶמְתֶּך יָצְאוּ אֵלּוּ שֶאֵין נֶאֱכָלִין בְתוֹרַת בְהֶמְתֶּך אֶלָּא בְתוֹרַת בְכוֹר וּמַעֲשֵר דשלל שָמַיִם נִינְהוּ וּפְלִיגָא דִשְמוּאֵל דְאָמַר שְמוּאֵל הַכלֹ קָרֵב וְְהַכלֹ נִפְדֶה מַאי קָאָמַר ה״ק כָל שֶקָּרֵב כְשֶהוּא תַּם וְנִפְדֶּה כְשֶהוּא בַעַל מוּם מִשְּׁלַל אימעיט וְְכָל שֶקָּרֵב כְשֶהוּא תַּם וְְאֵינוֹ נִפְדֶה כְשֶהוּא בַעַל מוּם כְגוֹן בְכוֹר וּמַעֲשֵר מִבְהֵמָה נָפְקָא׃ תְּרוּמוֹת יֵרָקְבוּ׃ אָמַר רַב חִסְדָא ל״ש אֶלָּא תְּרוּמָה בְיַד יִשְרָאֵל אֲבָל תְּרוּמָה בְיַד כהֵֹן כֵיוְָן דְּמָמוֹנֵיהּ הוּא תִּשָּרֵף מְתִיב רַב יוֹסֵף מַעֲשֵר שֵנִי וְְכִתְבֵי הַקּדֶֹש יִגָּנְזוּ וְְהָא מַעֲשֵר שֵנִי בְיַד יִשְרָאֵל כִתְרוּמָה בְיַד כהֵֹן דָמֵי וְְקָתָּנֵי יִגָּנְזוּ אֶלָּא אִי אִתְּמַר הָכִי אִתְּמַר אָמַר רַב חִסְדָא ל״ש אֶלָּא תְּרוּמָה בְיַד כהֵֹן אֲבָל תְּרוּמָה בְיַד יִשְרָאֵל תִּנָּתֵן לַכהֵֹן שֶבָעִיר אַחֶרֶת תְּנַן הָתָם עִיסָּה שֶל מַעֲשֵר שֵנִי פְטוּרָה מִן הַחַלָּה דִבְרֵי ר״מ וְַחֲכָמִים מְחַיְּיבִין אָמַר רַב חִסְדָא מַחֲלוֹקֶת בְמַעֲשֵר שֵנִי בִירוּשָלַיִם דר״מ סָבַר מַעֲשֵר שֵנִי מָמוֹן גָּבוֹהַּ הוּא וְְרַבָנַן סַבְרֵי מָמוֹן הֶדְיוֹט הוּא אֲבָל בַגְּבוּלִין דִבְרֵי הַכלֹ פָטוּר מֵתִיב רַב יוֹסֵף מַעֲשֵר שֵנִי וְְכִתְבֵי הַקּדֶֹש יִגָּנְזוּ בְמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בִירוּשָלַיִם מִי הָוְְיָא עִיר הַנִּדַחַת וְְהָתַנְיָא עֲשָרָה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בִירוּשָלַיִם וְְזוֹ אַחַת מֵהֶן אֵינָהּ נַעֲשֵית עִיר הַנִּדַחַת וְְאֶלָּא בְעִיר אַחֶרֶת וְְאַסְּקוּהוּ לְגַוָּהּ הָא קְלָטוּהוּ מְחִיצּוֹת אלּא לָאו בַגְּבוּלִין וְְקָתָנֵי יִגָּנְזוּ לאֹ לְעוֹלָם דְעִיר אַחֶרֶת וְְאַסְּקוּהוּ לְגַוָּהּ וְְהָכָא בְמַאי עָסְקִינַן שֶנִּטְמָא ולפרקיה דא״ר אֶלְעָזָר מִנַּיִין לְמַעֲשֵר שֵנִי שֶנִּטְמָא שֶפוֹדִין אוֹתוֹ אֲפִילּוּ בִירוּשָלַיִם ת״ל לאֹ תוּכַל שְאֵתוֹ וְְאֵין שְאֵת אֶלָּא אֲכִילָה שֶנֶּאֱמַר וְַיִּשָּא מַשְאתֹ מֵאֵת פָנָיו הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן בְלָקוּחַ וליפרקיה היו בה קדשי מזבח. כגון עולות וחשמות של רשעים בתוכה, נהי הנדחת: ופליגא, הח דרבינה חדשמואל, דאמר שמואל עלה דהח דלה קרינן בהו את כל בהמתה לפי חרב דהח לח בהמתה היא חלה מילתא דר״ם כי הוס קשיח לן במאי עסקינן הוי מתרץ הכי הכל בהמת שמים, אלא מחיסומה הוח להקריב קרבנות של רשעים הללו קרב והכל נפדה: מאי קאמר ה"ק. כל שהוא קרב לגבוה כשהוא שהודחו, הלכך ימותו, כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן שעורין עד מס וכשהוא בעל מוס לריך פדייה, כגון שאר קדיס קליס מוך ממעשר שכריסן נבקעת), דאפילו דמיהם חסול בהמס ובכור, הנהו משללה נפקה כדלקמן: שנאמר כליל לס׳ אלהיך דאין מחרימין חומס עמה, דהואיל ל״ג: ר״ש אומר וכו'. לקמן מפרם ולריכי פדייה במומן שלל שמיס קריכן טעמה: זבח רשעים תועבה. ואפילו ציה, ופליג עליה דת״ק דחמר קדסיס דמיסן אסולין: ור״ש הוא דאמר. קלים ממון בעליס הוא: וכל שקרב בהזהב (ב״מ נו:) קדשים שחייב באחריותן כשהוא תם ואינו נפדה כשהוא בעל ממון בעלים הוח וים בהם הונאה, מום. חלה נחכל לבעליס כגון בכור הלכך לענין עיר הנדחת כמי ממון ומעשר, הסוח לחו שלל שמיס מקרו בעלים הוח ודיינינהו' לפי חרב כשחל ואפילו בתמומן, ולא מלי למפרך והח בהמות שבתוכה והלכך אסורין דמיהן בתמומן שלל שמים הוח שהכי נהכל בהנחה, והחי דקאמר ימותו ולא אמר במומו, והלכך חלטריך בהמתה למעוטי שיחרימו אותה עמהס מסוס כבוד בכור ומעשר תמימים, דמשללה ליכה סמיס: ואליבא דרבי יוסי הגלילי למעוטינהו, והיינו פליגה דחיהו מוקי דאמר. נפ״ק דב״ק (ד׳ יב:) ומעלה לה אפילו בתמימיס, דקסנר בכור מעל בה׳ לרבות קלסיס קליס שהס ומעשר בעלי מומין בהמתה קרינה ניה ממונו, והואיל וממונו הם אסורים ובסייף: תרומה ביד ישראל. שעדיין בהנאה, דאפילו דמיהן בהמתס מיקרו, לא נתנה לכהן, דחפילו אותו ישראל אבל קלסי קלסיס (3) המאי] ירעו, כשע הוח מרומה שבידו אינה נשרפת דהא ודחי הם עלמס אינס קרציס עם שחר שללה דהח לחו דידיה הוא, דובמ רשעים מועצה, אלה ירעו עד דשמא היה נתנה לכהן לדיק שבתולה שיסתחנו וימכרו ויפלו דמיהס לכדבה: לה, הלכך אינה נשרפת, דהיינו כפקדון אי הכי מדתני׳] סיפא וכו׳. דקה דעיר אחרת והמנהו נגוה דאמל מפליג בין קדסי מזבמ לקלסי בדק לעיל דמותרין, ונהי דבאכילה לח סרינה הצית: ליפלוג וליתני בדידה. בקלפי לה דשמח היה נתנה לכהן רשע מונח עלמן בין קדסיס קליס לקלסי שבתוכה הלכך ירקנו, אבל תרומה ביד קלסיס: דלמיתה אזלא. כדאמרינן כהן לממונים הוא מסרף: וקתני יגנזו. (תמורה ד׳ טז.) ממם מטחות מתומ: אע״ג דממונים הוח לה אמר תשרף: לא פסיקא ליה. למימני קלסי קלסיס אלא תרומה ביד כהן. דממונים הוא, דעיר הנדחת ירעו, דכיון דמתו להס ולא מזלזלינן בה כולי האי הואיל וקרם חומס רשעים חי חיכה מטאות סוח: לכהן שבעיר אחרת. כלומר שהפרישו בחייהם חזלי למיתה, דכל לכהן שלא הודח עמהן: אבל בגבולין. מטאות שמתו בעליהם מתות, במסכת שאין לה היתר אכילה אלא בפדייה ד״ה הוריות (ד׳ ו.) מפרש טעמה, אבל פטורה מן המלה דממון גבוה הוא. ל״ח שאר קדשי קדשיס כגון חשמות שמתו אצל בגבולין דאין לה היתר אכילה בעליסס ירעו: דאיתנהו בעינייהו. בשעת חיוב חלה דהיינו בשעת גלגול דהן עלמן ודחי היכן קרציס מסוס העיסה לח קרינה ניה ראשית זנח רשעיס מועצה: אבל הכא. עריסותיכם (במדבר טו), ואפילו פדחה דאיכא למימר ירעו ויפלו דמיהס לאחר מיכן פטור מן החלה: י׳ דברים לנדבה: כיון דאישתני. ליכא הכא נאמרו בירושלים. נפ׳ מכונה (ב"ק פב:) זצח רשעים מועצה: ולא בהמת משיב להו: אלא בעיר אחרת ואסקו בכור ומעשר. שחס היו נה בכורות לגוה, שהיה אותו מעשר שני של או מעשר בהמה שהוא של ישראל אחד מבני עיר הנדחת והעלו אותו ומלנו ודמו קרב אין מחרימין אותו לירושלים קודס שהודחה ואח״כ הולמו, עמה דלח מיקרי בהמתה: שלל שמים אם כן המחי יגנזו, לפתרו כמי באכילה הוא. ומשללה נפקה: אלא בבעלי דהא קלטינהו מחילות דהיינו חומה: מומים. שאין בהם חלק לגבוה חלה אלא לאו בגבולין. ולא מטו ליה, וקמני נחכלין לבעלים, שללה נינהו, המחי יגנזו ואינו יוצא לישרף, נחמיה: ואם אין מחרימין אותן עמה: לעולם איתא. דבגבולין לד״ה ממון גבוה הוא בבעלי מומין. ואפ״ה אין נסרפין לשמרי נמי באכילה, אלא לחו ממון עמה, דדרשינן לקרח הכי בהמתה הדיוט הוא, ונהי דבשריפה לא מסוס למי שנאכל לבעלים בתורת בהמחס, זילותא: לעולם דעיר הנדחת ואסקיה יזאו אלו שיש להם שס לווי שאין לגוה. ולקחמרת לשמרו נמי באכילה נאכלים בתורת בהמחס, שאין דהח קלטוהו ממילות: הכא במאי חומרין בהמת עיר הנדחת חלה עסקינן כשנטמא. דלאו צר חכולי בהמת בכור ומעםר של עיר בטומאה הוא דכתיב (דברים כו) לא בערתי ממנו בטמא. ולקמן פריך מחי אירים עיר הנדחת, אפילו בחולה לה: ואפילו בירושלים. לאחר שנכנס, ואע״ג דדרשינן (מס יד) כי ירחק ממך המקום ולרת הכסף בידך ברחוק מקוס אתה פודה ולר ולא בקרוב מקוס"): ואין שאת אלא אכילה. וס״ק קרח כי ירחק ממך המקום, או כי לא תוכל לאוכלו שנטמה, ולרת הכסף בידך: בלקוח. שכבר הוציאה בהולחה לכסף מעשר ונתנוהו ציין ושכר ובשר ונטמא אותו לקוח, דההוא לית ליה פדייה, וכי קאמר ר״מ במע״ם גופיה שהעלה פירות מע״ם לירושלים ונטמאו: