וליפרקיה ) דתנן *הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה
דאורייתא 'לקלוט דרבנן וכי גזור רבנן כי אתנהו
דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב ב) לא תעשון כן לה׳
אין דנין אותו בכלל ופרט דמר אית ליה דרבי אבין
ושקיל האי דכתיב 3) לך הראה אל אחאב [ואתנה]
היה
וליפרקיה לכוליה. ומשני כר״י דאמר לא חלים למתפס פדיונו" בההיא
מנה " גופה במס׳ מעשר שני (פ״ג מ״י), והיינו נמי מעשר שני דקאמר כר״י דאמר יקבר אי הכי מאי איריא עיר הנדחת
יגנו בקבורה: אלא לעולם. במעשר שני דעיר הנדחת טהור, ואסקוס אפילו דעלמא נמי אלא לעולם בטהור וכגון דנפול
לגוס, ודקאמר לישתרי באכילה דהח קלטוהו ממילות המר שנכנס מחיצות וכדרבא 3) דאמר רבא 2מחיצה לאכול
לחומת ירושלים: דאמר רבא. ") בשמיטת חולין פ׳ בהמה המקפה
(דף סח): מחיצות לאכול דאורייתא. מן התורה מזוה לאכול לפניס
מן החומה: אבל מחיצות לקלוט. שיהיו מחילות קולטות בין לענין למחיצה כי ליתנהו למחיצה לא: כתבי הקדש יגנזו:
פדייה בין לכל ענין מדרבנן הוא, וכי גזור רצון דתיהני קליטת מחילות מתניתין דלא כר״א ) דתניא ר״א אומר כל עיר שיש
למעשר לשוב אינו יכול לפדותו א] ולענין עיר הנדחת כמי שלא יהא בה אפי׳ מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת שנא׳
בשריפה היכא דאיתנהו מחילות: דכתיב ואבדתם. את שמס מן א) ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל והיכא
המקום ההוא וגו׳ וסמיך ליה לא תעשון כן לה׳ אלהיכם, ובמזוזה
הואיל וכתיב בה אזכרות אי אפשר לשרפה מטוס קרא דלא תעסון אלהיכם: ר״ש אומר אמר הקב״ה וכו׳: לימא בדר׳
כן, ולכן בעינן שללה וליכא דהי ״ג] שלל שמיס הוא: כלל בעשה ופרט אבין א״ר אילעא קמיפלגי ) דא״ר אבין א״ר אילעא
בלא תעשה, כגון והיתה תל עולם כלל דאפילו גנות ופרדסים לא
מעשה חלא תהיה מל עולם שהוא עשה, לא מבנה עוד בנין במיס כל מקום שאתה מוצא כלל בעשה ופרט בלא תעשה
והוא לא תעשה, אין דנין אותו בכלל ופרט לומר אין בכלל הלא מה
שבפרט, דלא תעשה פירוש הוא, כלומר והיתה תל עולם לבנין קאמר ומר לית ליה דרבי אבין לא דכ״ע אית להו דר׳ אבין
אבל לגנות ופרדסים שרי, אלא מרי מילי קאמר קרא, דלא אמרינן והכא בהא קמיפלגי מר סבר עוד לגמרי משמע ומר
פירושי קמפרם אלא מילי מילי קאמר, והיתה מל עולם לגנות ופרדסים,
סבר עוד לכמה שהיתה: אינה נבנית אבל נעשית
לא מבנה עוד כל בנינין שבעולם ואפילו לגנות ופרדסים לא מבנה היא גנות ופרדסים: ת״ר דהיו בה אילנות תלושין
עוד, ודרשינן ליה לדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על אסורין מחוברין מותרין של עיר אחרת בין תלושין
עלמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יזאל, ולומר בנין בכלל היה, ולמה
יצא להקים לך מה בנין מיוחד שהוא ישוב בני אדם חף כל בנין כגון בין מחוברין אסור מאי עיר אחרת אמר רב חסדא
גנות ופרדסים, (לישנא המרינה ]) ור׳ יוסי הגלילי סבר אין דנין כר׳ יריחו דכתיב ג) והיתה העיר חרם 5 לה'. ד) וישבע יהושע
אבין, ודרים הכי והיתה תל עולם מכל מילי שלא יעשה נה מוס דבר, בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה׳ אשר יקום
ולא מבנה עוד דמשמע בנין בתים חשמועינן לחו בבנין במים, וגנות ובנה את העיר הזאת את יריחו בבכורו ייסדנה
ופרדסים איסור עשה הוא דחיכה. כך שמעתי: ר״ע סבר דנין. ובצעירו יציב דלתיה תניאי! ) לא יריחו על שם עיר
דלא כר׳ חנין: דכ״ע אית להו דר׳ אבין. ואפילו ר״ע, והא דקאמר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו דכתיבג ח) בנה
דעיר הנדחת נעשית גנות ופרדסים לחו משוס דנעלמה לית ליה חיאל בית האלי את יריחו באבירם בכורו יסדה
דר׳ אבין, דודחי מלמא קח מפרטי והיתה תל עולם במאי בבנין במיס,
דלה מבנה עוד לא משמע ליה בכל בנינין דקסברי] עוד לכמו ובשגוב צעירו הציב דלתיה תניא "באבירם בכורו
שהיתה משמע, כלומר לא תחזור ולא ממנה עוד משמע כגון שהיתה רשע לא היה לו ללמוד בשגוב צעירוי! היה לו ללמוד
מתחלה לח מבנה עוד אבל נעשה גנות ופרדסיס: ומד סבר עוד אבירם ושגוב מאי עבוד (מאי קאמרס]) ה״ק באבירם
לגמרי משמע. כגון דאמר לעולם ועד, ועוד לסון ועד הוא, מ) שלה בכורו" היה לו ללמוד לאותו רשע בשגוב צעירו"
תבנה לעולם לשום דבר, לא לבנין במיס ולח לגנות ופרדסים לא ממשמע שנאמר באבירם בכורו איני יודע ששגוב
מבנה עוד: מחוברין מותרין. לתקנון ושרפת אמרה רחמנא מי צעירו מה ת״ל שגוב צעירו מלמד שהיה מקבר
שאינו מחוסר חלה קבילה ושריפה, יזה זה שמחוסר תלישה וקצילה והולך מאבירם עד שגוב אחאב שושביניה הוה
ושריפה: וכל אשר בה. אפילו אילנות ממוצרין אשר בה נאסרין: אתא איהו ואליהו למשאל בשלמא בי טמיא יתיב
ס״ג שז וישבע יהושע לאמר ארור האיש וגו׳. וקרא קדרים וחזיל, בנכולו
ייסדנה ובלעירו יליב דלמיה" וכשיעמיד דלתיה ימות בנו הקטן: לא וקאמר דילמא כי מילט יהושע הכי לט לא יריחו
יריחו על שם עיר אחרת. שלא יבנה ירימו ויסצ שמה על מס עיר על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו
אחרת, ולא עיר אחרת על מס יריחו, שאפי׳ בנה עיר אחרת וקראה א״ל אליהו אין אמר ליה] השתא לווטתא דמשה לא
ירימו אסור לבנותה, שאפי׳ בס יריחו יממה לעולם, וכתיבת] בימיו ננה קא מקיימא דכתיב ") וסרתם ועבדתם וגו׳ וכתיב " וחרה
מיאל בית החלי את ירימו בימיו של המאב, ועל שעבר על החלה קרי אף ה׳ בכם ועצר את השמים וגו' וההוא גברא אוקים
ליה בית החלי: את יריחו. ולא ירימו עלמו בנה חלה עיר אחרת ליה עבודת כוכבים " על כל תלם ותלם ולא שביק
על שם ירימו שקראה לה יריחו, ולא התפרם הח מנלן: באבירם ליה מיטרא דמיזל מיסגד ליה לווטתא דיהושע
בכורו יסדה. אמירס רשע, כשמת חצירס הרשע לא היה לו למיאל
ללמוד שלה לבנות את ירימו: אבירם ושגוב מאי עבוד. דקרי להו תלמידיה מקיימא מיד ח) ויאמר אליהו התשבי
רשעים: " איני יודע ששגוב צעירו. מילמח באנפי נפשיה הוא, ולמדרסה מתושבי גלעדש חי ה' אלהי ישראל אם יהיה" טל
ממשמע שנאמר בחציכם בכורו איני יודע ששגוב לעירו, אלא מה ומטר וגו׳ בעי רחמי והבו ליה אקלידא דמטרא וקם
מ״ל שגוב לעירו שהיה קובר והולך מחבירס ועד שגוב שהוח לעיר ואזל מ) ויהי דבר ה׳ אליו לאמר לך מזה ופנית לך
מכלס: אחאב שושבינו. אוהנו של מיחל היה המחב: בי טמיא. קדמה ונסתרת בנחל כרית ") והעורבים מביאים לו לחם
וי״ח ני טעמה, בית החבל שמטעימים אותו בדברים לנחמו, ובכמה ובשר בבקר וגו׳ ") מהיכא אמר רב יהודה אמר רב
דוכמין כתיב בבראשית רבה טמיה בלח עיי״ן לסון אצלכ: על כל תלם מבי טבחי דאחאב כ) ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי
ותלם. שורה וערוגה, ומקוס גנוס הוא: ולא שביק מיטרא מיזל לא היה גשם בארץ כיון דחזא דאיכא צערא בעלמא
ומסגד, שהיה הלכלוך הולך וגדל מרוב הגשמים הבחין לעולם שאין כתיב ל) ויהי דבר ה׳ אליו לאמר קום לך צרפתה
מנכימין לילך להשתחוות לעבודת כוכבים מתוך דרכים כאן מלוכלכות
וכתיב ?) ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה
בטיט: מיד ויאמר אליהו חי ה׳ אם יהיה השנים האלה מטר וגו׳.
האי קרא סמוך לקרח דמיחל בית החלי: אקלידא דמטרא. מפתח בעלת הבית בעא רחמי למיתן ליה אקלידא דתחיית
של מטר: כיון דחזא. הקב״ה דאיכא לערה נעלמה א״ל הקב״ה המתים אמריס] ליה ") שלש מפתחות לא נמסרו
לאליהו לך לרפתה, לגלגל הדבר שיחזיר לו מפתח של מטר כדקה לשליח של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים
מפרס וחזיל: שלש מפתחות לא נמסרו ביד שליח. על חולרו כב] של יאמרו שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב אייתי הא
הקב״ה ים מפתחות ומסרס ליד שלומים הממונים, אבל ג׳ מפתחות
ים'לו בידו שלא מינה שליח עליהם מבראשית אלא בידו הס ולא כלה מטר דרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא משל
למסור כ שליח עליהם, וקאמר הקב״ה לאליהו אותם ג׳ מפתחות עכנתי דאליהו למה הדבר דומה לגברא דטרקיה לגליה
בידי מבראשית ולח מנימי שלימ עליהם אלא אותך שעשיתי ממונה ואבדיה למפתחיה דרש ר' יוסי בצפורי אבא אליהו
על אחת מהם, ועתה משאל מפתח שני יאמרו שניס ביד תלמיד
ואחד ביד הכב: דטרקיה לגליה, שסמס שער שלו ואבדיה למפתחיה, כך עשה אליהו נעל לשערי מטר ולבסוף אנד המפתח של גשמים,
שלא נפתח השער של מטר על ידו: מודכתב לך הראה אל אחאב ואתנה מטר. ולא כתיב ומן מטר: אבא אליהו. חציבי וגדולי: