אָמְרָה
וּכְתִיב וְַיְהִי לוֹ כֵן וַיִּרְמְסוּ אוֹתוֹ הָעָם בְשַעַר
וְְיָמוּת וְְדִילְמָא קִלְלַת אֱלִישָע גָּרְמָה לֵיהּ
דְאָמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב קִלְלַת חָכָם
אפי׳ עַל חִנָּם הִיא בָאָה אִם כֵן לִכְתּוֹב
קְרָא וירמסוהו וְְיָמוּת מַאי בְשַעַר עַל עִסְקֵי
שַעַר ( אמר ר׳ יוחנן ) מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵתִים
מִן הַתּוֹרָה שֶנֶּאֱמַר וּנְתַתֶּם מִמֶנּוּ [ אֶת ] תְּרוּמַת
ה׳ לְאַהֲרןֹ הַכהֵֹן וְְכִי אַהֲרןֹ לְעוֹלָם קַיָּים
וְַהֲלאֹ לאֹ נִכְנָס לְאֶרֶץ יִשְרָאֵל שֶנּוֹתְנִין לוֹ
תְּרוּמָה אֶלָּא מְלַמֵד שֶעָתִיד לִחְיוֹת וְְיִשְרָאֵל
נוֹתְנִין לוֹ תְּרוּמָה מִכָאן לִתְחִיַּית הַמֵתִים מִן
הַתּוֹרָה דְבֵי רַבִי יִשְמָעֵאל תָּנָא לְאַהֲרןֹ
כְּאַהֲרֹן מַה אַהֲרןֹ חָבֵר אַף בָנָיו חֲבֵרִים
א״ר שְמוּאֵל בַר נַחְמָנִי אָמַר רַבִי יוֹנָתָן
מִנַּיִין שֶאֵין נוֹתְנִין תְּרוּמָה לְכהֵֹן עַם הָאָרֶץ
שֶנֶּאֱמַר וְַיּאֹמֶר לָעָם לְיוֹשְבֵי יְרוּשָלַיִם לָתֵת
מְנָת ( לכהנים ולוים ) לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְתוֹרַת
ה׳ כָל הַמַחֲזִיק בְתוֹרַת ה׳ יֵש לוֹ מְנָת
וְְשֶאֵינוֹ מַחֲזִיק בְתוֹרַת ה׳ אֵין לוֹ מְנָת אָמַר
רַב אַחָא בַר אַדָא אָמַר רַב יְהוּדָה כָל
הַנּוֹתֵן תְּרוּמָה לְכהֵֹן עַם הָאָרֶץ כְאִילּוּ נוֹתְנָהּ
לִפְנֵי אֲרִי מָה אֲרִי סָפֵק דוֹרֵס וְְאוֹכֵל סָפֵק
אֵינוֹ דוֹרֵס וְְאוֹכֵל אַף כהֵֹן עַם הָאָרֶץ סָפֵק
אוֹכְלָהּ בְּטָהֳרָה סָפֵק אוֹכְלָהּ בְטוּמְאָה ר׳
יוֹחָנָן אָמַר אַף גּוֹרֵם לוֹ מִיתָה שֶנֶּאֱמַר
וּמֵתוּ בוֹ כִי יחללוהו דְבֵי ר״א בֶן יַעֲקבֹ תָּנָא
אַף מַשִּיאוֹ עָוֹן אַשְׁמָה שֶנֶּאֱמַר וְְהִשִּיאוּ
אוֹתָם עָוֹן אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם תַּנְיָא
ר׳ סִימָאי אוֹמֵר מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵתִים מִן
הַתּוֹרָה שֶנֶּאֱמַר וְְגַם הֲקִימוֹתִי אֶת בְרִיתִי
אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְנָעַן לָכֶם לאֹ נֶאֱמַר אֶלָּא לָהֶם מִכָאן לִתְחִיַּית הַמֵתִים מִן הַתּוֹרָה׃ ( צד״ק
ג״ם גש״ם ק״ם סימן )׃ שָאֲלוּ מִינִין אַתְּ רַבָן גַּמְלִיאֵל מִנַּיִין שֶהַקָּדוֹש בָרוּךְ הוּא מֵחַיָּה מֵתִים אֲמַר
לָהֶם מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְתוּבִים וְְלאֹ קִיבְלוּ מִמֶנּוּ מִן הַתּוֹרָה דִכְתִיב וְַיּאֹמֶר ה׳ אֶל
משֶה הָנָךְ שוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיך וְְקָם אָמְרוּ לוֹ וְְדִילְמָא וְְקָם הָעָם הַזֶּה וְְזָנָהּ מִן הַנְּבִיאִים דִכְתִיב
יִחְיוּ מֵתֶיך נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְְרַנְנוּ שוֹכְנִי עָפָר כִי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ וְָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִיל וְְדִילְמָא מֵתִים שֶהֶחֱיָה
יְחֶזְקֵאל מִן הַכְתוּבִים דִכְתִיב וְְחִכֵךְ כְיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָרִים דוֹבֵב שִפְתֵי יְשֵנִים וְְדִילְמָא רְחוּשֵׁי
מְרַחֲשָן שִפְוְָוְתֵיהּ בְעָלְמָא כר׳ יוֹחָנָן דַאֲמַר ר׳ יוֹחָנָן מִשּוּם ר״ש בֶן יְהוֹצָדָק כָל מִי שֶנֶּאֶמְרָה הֲלָכָה בִשְמוֹ
בָעוֹלָם הַזֶּה שִפְתוֹתָיו דוֹבְבוֹת בַקֶּבֶר שֶנֶּאֱמַר דוֹבֵב שִפְתֵי יְשֵנִים עַד שֶאָמַר לָהֶם מקּרא זֶה אֲשֶר נִשְבַע ה׳
לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם לָכֶם לאֹ נֶאֱמַר אֶלָּא לָהֶם מִיכָן לִתְחִיַּית הַמֵתִים מִן הַתּוֹרָה וי״א מִן הַמִקְרָא הַזֶּה אָמַר לָהֶם
וְְאַתֶּם הַדְבֵקִים בה׳ אֱלהֵֹיכֶם חַיִּים כֻלְּכֶם הַיּוֹם ( פשיטא דחיים כולכם היום אלא אפילו ביום שכל העולם
כולם מתים אתם חיים ) מַה הַיּוֹם כוּלְּכֶם קַיָּימִין אַף לעוה״ב כוּלְּכֶם קַיָּימִין שָאֲלוּ רוֹמִיִּים אֶת רַבִי יְהוֹשֻעַ בֶן חֲנַנְיָה
מִנַּיִין שהקב״ה מְחַיֶּה מֵתִים וְְיוֹדֵעַ מַה שֶּעָתִיד לִהְיוֹת אָמַר לְהוּ תַּרְוְַוְיְיהוּ מִן הַמִקְרָא הַזֶּה שֶנֶּאֱמַר וְַיּאֹמֶר ה׳
אֶל משֶה הָנָךְ שוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיך וְְקָם הָעָם הַזֶּה וְְזָנָהּ וְְדִילְמָא וְְקָם הָעָם הַזֶּה וְְזָנָהּ אָמַר לְהוּ נְקוּטוּ
מִיהָא פַלְגָּא בִּידַיְיכוּ דְיוֹדֵעַ מַה שֶּעָתִיד לִהְיוֹת אִיתְמַר נַמִי א״ר יוֹחָנָן מִשּוּם רַבִי שִמְעוֹן בֶן יוֹחַאי מִנַיִּין
שֶהַקָּדוֹש בָרוּךְ הוּא מֵחַיָּה מֵתִים וְְיוֹדֵעַ מַה שֶּעָתִיד לִהְיוֹת שֶנֶּאֱמַר הָנָךְ שוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיך וְְקָם וְגוֹ׳
תַּנְיָא א״ר אֱלִיעֶזֶר בר׳ יוֹסֵי בְדָבָר זֶה זִיַּיפְתִּי סִפְרֵי מִינִים שֶהָיוּ אוֹמְרִים אֵין תְּחִיַּית הַמֵתִים מִן הַתּוֹרָה
אָמַרְתִּי לָהֶן זִיַּיפְתֶּם תּוֹרַתְכֶם וְְלאֹ הֱֶעלִיתֶם בְיֶדְכֶם כְלוּם שֶאַתֶּם אוֹמְרִים אֵין תְּחִיַּית הַמֵתִים מִן הַתּוֹרָה
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר הִכָרֵת תִּכָרֵת הַנֶּפֶש הַהִיא עֲוֹנָהּ בָהּ הִכָרֵת תִּכָרֵת בָעוֹלָם הַזֶּה עֲוֹנָה בָהּ לְאֵימַת לָאו
לָעוֹלָם הַבָא א״ל רַב פָפָא לְאַבַיֵי וְְלֵימָא לְהוּ תַּרְוְַיְיהוּ מֵהִכָרֵת תִכְרתֹ אִינְהוּ הֱוְוּ אָמְרֵי לֵיהּ דִבְרָה תּוֹרָה
כִלְשוֹן בְנֵי אָדָם כְתַנָּאֵי הִכָרֵת תִּכָרֵת הַכָרַת בָעוֹלָם הַזֶּה תִכְרתֹ לָעוֹלָם הַבָא דִבְרֵי ר״ע אָמַר לוֹ ר׳ יִשְמָעֵאל
וְַהֲלאֹ כְבָר נֶאֱמַר אֶת ה׳ הוּא מְגַדֵף וְְנִכְרְתָה וְְכִי שְלשָה עוֹלָמִים יֵש אֶלָּא וְְנִכְרְתָה בָעוֹלָם הַזֶּה הַכָרַת לָעוֹלָם
הַבָא הִכָרֵת תִּכָרֵת דִבְרָה תּוֹרָה כִלְשוֹן בְנֵי אָדָם בֵין ר׳ יִשְמָעֵאל וּבֵין ר״ע עֲוֹנָה בָהּ מַאי עָבְדִי בֵיהּ
לְכִדְתַנְיָא יָכוֹל אֲפִילּוּ עֲשֵה תְּשוּבָה ת״ל עֲוֹנָה בָהּ לָא אָמַרְתִּי אֶלָּא בַזְּמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָהּ שְאֵלָה קְלֵיאוֹפַּטְרָא
מַלְכְתָא אֶת ר״מ אָמְרָה יָדַעְנָא דְחַיֵּי שָכְבֵי דִכְתִיב וְְיָצִיצוּ מֵעִיר כְעֵשֶב הָאָרֶץ אֶלָּא כְשֶהֵן עוֹמְדִין עוֹמְדִין עֲרוּמִין אוֹ
בִלְבוּשֵיהֶן עוֹמְדִין אָמַר לָהּ ק״ו מחיטה וּמַה חֵיטָהּ שֶנִּקְבְרָה עֲרוּמָה יוֹצְאָה בְכַמָה לְבוּשִין צַּדִיקִים שֶׁנִּקְבָּרִים
בִלְבוּשֵיהֶן עַל אַחַת כַמָה וְְכַמָה א״ל קֵיסָר לְרַבָן גַּמְלִיאֵל אָמְרִיתוּ דְּשַׁכְבֵי חַיֵּי הָא הָוְוּ עַפְרָא וְְעַפְרָא מִי קָא חַיֵּי
ויהי לו כן וירמסו אותו. דבדבר שכפר נו נדון, שלא הכל ממס ונרמס ישעיה אמרו, והוא קדם ליחזקאל, שנתנצא בימי חזקיה, והיה מתנצא
ברגלי הבאים לקנות: (" וכי אהרן קיים לעולם. כלומר וכי אהרן מיה פסוק זה על שהיה עתיד יחזקאל להחיות ממיס, אבל לעולם הבא
כל כך שתנתן לו תרומה, והלה לא נכנס לארץ ישראל, ומחי החי לא: דובב. פרונמיי״ם בלע״ז, כלומר נעות ומתנודדות שפתי יסיני
דקאמר ונתחס ממנו תרומת ה׳ לאהרן הכהן): "לעולם קיים. לאו עפר, מכלל שימיו: מרחשן שפוותיהו בעלמא. שפתומיהן נעות
דווקא, אלא כלומר הלח לא נגזר עליו
מעט בתוך הקבר אבל אין מיין
שימיה כל כך: שעתיד לחיות.
ויולחין לאויר העולם, וכרבי יוחנן
לעולם הבא: דבי רבי ישמעאל תנא.
וכו׳: ולא קבלו ממנו. עד שאמר
הח דכתיב לאהרן לחו להכי הוא
להס וכו׳: חיים כלכם היום. דהחי
דחתה, אלא לומר לך כחסרן וכו׳: מה
יוס מיותר הוא, דמלי למכתב מייס
ארי ספק דורם ואוכל. ואין אנו
כלכס, מה תלמוד לומר היום כהיוס,
יודעין כשנוטל בהמס מן העדר אס
מה היוס וכו׳, כך שמעתיע]: הנך
דעתו לדורסה ולחוכלה מיד קודס
שוכב עם אבותיך וקם. הרי מחיימ
שמסריח, או לא חלה לטרוף ולמלח
המתים, העם הזה וזכה הרי מה
(מוכו') [מאותו] ולאחר זמן יאכלנה
שעתיד להיות: פלגא בידך פ]. דמהחי
כשמסריח, וה״נ כהן עם החרן כשאנו
קרח נפקא דיודע מה שעתיד:
נותנין לו תרומה בידו אין אנו יודעין
זייפתם ולא העליתם. כזב המס
אם יהכלנה בטהרה חו בטומאה. [אי
חומרים ואין ממם בדבריכס: לאו
נמי] ספק דורס שחכי דרכו לדרוס
לעולם הבא. חלמח ים מחיית
ולרמוס בהמה ברגליו וחוכלה כשהיה
הממיס: מהכרת תכרת. הכרת
דרוסה מנוולת, ופעמים שנותנה
בעולם הזה, מכרת לעולם הבא:
במוכו ואינה מנוולת: עון אשמה.
אינהו הוו אמרי ליה דברה תורה
עונות הרבה מטעין עליו: באכלם
כלשון בני אדם. ולהכי אמר להו
את קדשיהם. ומתרגמיכן במיכלסון
הכי כי היכי דלח להוי להו פתחון
בסוחצה ית קולחיסון: אלא להם.
פס: הכרת תכרת. נעבודת כוכבים
דמשמע שהבטיח הקב״ה לאבותינו
כתיב: והלא כבר נאמר. בעבודת
אברהם יצחק ויעקב שיתן להס אכן
כוכבים את ה׳ הוא מגדף ונכרתה,
ישראל, וכי להס ניתנה, והלח לבניהס
דס״ל מגדף היינו עובד עבודת
ניתנה, אלא מלמד שעתידין לחיות
כוכביס 3): וכי שלשה עולמים יש וכו׳.
ועתיד הקב״ה ליתן להס חת אכן
ור״ע סבירה ליה דמגדף היינו מברך
ישראל: הנך שוכב עם אבותיך וקם.
השס: והשתא בין לרבי ישמעאל בין
הנה אתה מת שוכב, והנה אתה קס
לר״ע עונה בה מחי עברי ליה, מצעי
שמחים לעתיד לבא, והחי וקס אהכך
ליס וכו׳: שעונה בה. סלא שב קולס
קאי: דילמא וקם העם וזנה. דלקמי׳ מן
מימה הוי נכרת, חבל שב לה: דחיי
קאי ולאו הדלעיל, והיינו אחד (מג׳ ט)
שכבי. שהמתיס מייס: ויציצו
מקרחות שאין להס הכרע": יחיו
מעיר. שעתידין ישראל לזין ולפרוח
מתיך. דממיס שבארץ ישראל ימיו:
מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות
נבלתי יקומון. אפי׳ נפלים ימיו, במסכת
דף קיא.) הקב״ה עושה להם מחילות
כתובות"): ודילמא מתים שהחיה
לכדיקיס והולכין ועולין לירושלים:
יחזקאל. דהחי קרח יחיו מנמיך