צא׃חלקפרק אחד עשרסנהדרין

יִקְּבוּהוּ  בְכוֹרוֹת נָאוֹת וְְהוֹשִיב בוֹ שֵנִי שוֹמְרִים  אֶחָד חִיגֵּר וְְאֶחָד סוּמָא אָמַר לוֹ חִיגֵּר לְסוּמָא  בְכוֹרוֹת נָאוֹת אֲנִי רוֹאֶה בַפַרְדֵס בָא וְהַרְכִּיבֵנִי  וּנְבִיאֵם לְאָכְלָם רֶכֶב חִיגֵּר עַל גַּבֵי סוּמָא  וְֶהֱבִיאוּם וַאֲכָלוּם לְיָמִים בָא בַעַל פַרְדֵס אָמַר  לָהֶן בְכוֹרוֹת נָאוֹת הֵיכָן הֵן אָמַר לוֹ חִיגֵּר כְלוּם  יֵש לִי רַגְלַיִם לְהַלֵּךְ בָהֶן אָמַר לוֹ סוּמָא כְלוּם יֵש  לִי עֵינַיִם לִרְאוֹת מֶה עָשָה הִרְכִיב חִיגֵּר עַל גַּבֵי  סוּמָא וְְדָן אוֹתָם כְאֶחָד אַף הקב״ה מֵבִיא נְשָמָה  וְזוֹרְקָהּ בַגּוּף וְְדָן אוֹתָם כְאֶחָד שֶנֶּאֱמַר יִקְרָא  אֶל הַשָּמַיִם מָעַל וְְאַל הָאָרֶץ לַדִין עִמוֹ יִקְרָא אֶל  הַשָּמַיִם מָעַל זוֹ נְשָמָה וְְאַל הָאָרֶץ לַדִין עִמוֹ  זֶה הַגּוּף׃ א״ל אַנְטוֹנִינוֹס לְרַבִי מִפְנֵי מָה  חַמָה יוֹצְאָה בַמִזְרָח וְְשוֹקַעַת בַמַעֲרָב א״ל  אִי הֲוְָה אִיפְכָא נַמִי הָכִי הֲוְָה אָמְרַתְּ לִי  א״ל הָכֵי קָאָמִינָא לָךְ מִפְנֵי מָה שוֹקַעַת  בַמַעֲרָב א״ל כְדֵי לִיתֵּן שָלוֹם לַקּוֹנֶה שֶנֶּאֱמַר  וּצְבָא הַשָּמַיִם לְך מִשְתַּחֲוְִים א״ל וְְתֵיתֵי  עַד פַלְגָּא דְרָקִיעַ וְְתִתֵּן שְלָמָא וְתֵיעוֹל מִשּוּם  פוֹעֲלִים וּמִשּוּם עוֹבְרֵי דְרָכִים וא״ל אַנְטוֹנִינוֹס  לְרַבִי נְשָמָה מֵאֵימָתַי נִיתְּנָה בְאָדָם מִשְּעַת  פְקִידָה אוֹ מִשְּעַת יְצִירָה א״ל מִשְּעַת יְצִירָה  א״ל אֶפְשָר חֲתִיכָה שֶל בָשָר עוֹמֶדֶת שְלשָה  יָמִים בְלאֹ מֶלַח וְְאֵינָהּ מַסְרַחַת אֶלָּא מִשְּעַת  פְקִידָה אָמַר רַבִי דָבָר זֶה לַמְדֵנִי אַנְטוֹנִינוֹס  וּמִקְרָא מְסַיְּיעוֹ שֶנֶּאֱמַר וּפְקוּדָּתְךָ שָמְרָה  רוּחִי וְְאָמַר לֵיהּ אַנְטוֹנִינוֹס לְרַבִי מֵאֵימָתַי  יצה״ר שוֹלֵט בְאָדָם מִשְּעַת יְצִירָה אוֹ מִשְּעַת  יְצִיאָה א״ל מִשְּעַת יְצִירָה א״ל א״כ בוֹעֵט  בִמְעֵי אִמוֹ וְְיוֹצֵא אֶלָּא מִשְּעַת יְצִיאָה אָמַר  רַבִי דָבָר זֶה לַמְדֵנִי אַנְטוֹנִינוֹס וּמִקְרָא  מְסַיְּיעוֹ שֶנֶּאֱמַר לַפֶתַח חַטָּאת רוֹבֵץ ר״ל  רָמֵי כְתִיב בָם עוֹר וּפֶסַח הָרָה וְְיוֹלֶדֶת יַחְדָו וּכְתִיב אָז יְדַלֵּג כְאֵיל  פֶסַח וְתָרוֹן לָשוֹן אִלֵּם כִי נִבְקְעוּ בַמִדְבָר מַיִם וּנְחָלִים בָעֲרָבָה הָא כֵיצַד עוֹמְדִין בְמוּמָן וּמִתְרַפְּאִין עוּלָּא  רָמֵי כְתִיב בָלַע הַמָוְֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה׳ דִמְעָה מָעַל כָל פָנִים וּכְתִיב כִי הַנַּעַר בֶן מֵאָה שָנָה יָמוּת  לָא יִהְיֶה מִשָּם עוֹד עוֹל יָמִים לאֹ קַשְיָא כָאן בְיִּשְרָאֵל כָאן בְּעוֹבְדֵי כוֹכָבִים וְְעוֹבְדֵי כוֹכָבִים מַאי בָעוּ  הָתָם הָנָךְ דִכְתִיב בְהוּ וְְעָמְדוּ זָרִים וְְרָעוּ צאֹנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכוֹרְמֵיכֶם רַב חִסְדָא רָמֵי כְתִיב  וְְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָה הַחַמָה כִי מֶלֶךְ ה׳ צְבָאוֹת וּכְתִיב וְְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כָאוּר הַחַמָה וְְאוּר הַחַמָה  יִהְיֶה שִבְעָתַיִם כָאוּר שִבְעַת הַיָּמִים לאֹ קַשְיָא כָאן לִימוֹת הַמָשִיחַ כָאן לעוה״ב וְְלִשְמוּאֵל דַאֲמַר אֵין  בֵין העוה״ז לִימוֹת הַמָשִיחַ אֶלָּא שִיעְבוּד גָּלֻיּוֹת בִלְבַד לָא קַשְיָא כָאן בְמַחֲנֵה צַדִיקִים כָאן בְמַחֲנֵה  שְכִינָה רָבָא רָמֵי כְתִיב אֲנִי אָמִית וְַאֲחִיָּה וּכְתִיב מָחַצְתִּי וְַאֲנִי אֶרְפָא אָמַר הקב״ה מַה שָאנֵי מֵמִית  אֲנִי מֵחַיָּה וְַהֲדַר מַה שֶּׁמָּחַצְתִּי וְַאֲנִי אֶרְפָא ת״ר אֲנִי אָמִית וְַאֲחִיָּה יָכוֹל שֶתְּהֵא מִיתָה בְאֶחָד וְְחַיִּים בְאֶחָד  כְדֶרֶךְ שֶהָעוֹלָם נוֹהֵג ת״ל מָחַצְתִּי וְַאֲנִי אֶרְפָא מַה מְחִיצָּה וּרְפוּאָה בְאֶחָד אַף מִיתָה וְְחַיִּים בְאֶחָד מִיכָן  תְּשוּבָה לאומרין אֵין תְּחִיַּית הַמֵתִים מִן הַתּוֹרָה תַּנְיָא אָמַר רַבִי מֵאִיר מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵתִים מִן הַתּוֹרָה  שֶנֶּאֱמַר אָז יָשִיר משֶה וּבְנֵי יִשְרָאֵל אֶת הַשִּירָה הַזּאֹת לה׳ שַר לאֹ נֶאֱמַר אֶלָּא יָשִיר מִכָאן לִתְחִיַּית  הַמֵתִים מִן הַתּוֹרָה כַיּוֹצֵא בַדָבָר אַתָּה אוֹמֵר אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻעַ מִזְבֵחַ לה׳ בְנָהּ לאֹ נֶאֱמַר אֶלָּא יִבְנֶה מִכָאן  לִתְחִיַּית הַמֵתִים מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵעַתָּה אָז יִבְנֶה שְלמֹהֹ בָמָה לִכְמוֹש שִקּוּץ מוֹאָב הָכִי נַמִי דְּיִבְנֶה  אֶלָּא מַעֲלָה עָלָיו הַכָתוּב כְאִילוּ בָנָה א״ר יְהוֹשֻעַ בֶן לֵוְִי מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵתִים מִן הַתּוֹרָה שֶנֶּאֱמַר  אַשְרֵי יוֹשְבֵי בֵיתֶך עוֹד יְהַלְלוּך סֶלָה היללוך לאֹ נֶאֱמַר אֶלָּא יְהַלְלוּך מִכָאן לִתְחִיַּית הַמֵתִים מִן הַתּוֹרָה  וא״ר יְהוֹשֻעַ בֶן לֵוְִי כָל הָאוֹמֵר שִירָה בעוה״ז זוֹכֶה וְאוֹמְרָהּ לָעוֹלָם הַבָא שֶנֶּאֱמַר אַשְרֵי יוֹשְבֵי בֵיתֶך  עוֹד יְהַלְלוּך סֶלָה א״ר חִיָּיא בַר אַבָא א״ר יוֹחָנָן מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵתִים מִן הַתּוֹרָה שֶנֶּאֱמַר קוֹל צוֹפַיִךְ  נָשְאוּ קוֹל יַחְדָו יְרַנֵּנוּ וְגוֹ׳ ריננו לאֹ נֶאֱמַר אֶלָּא יְרַנֵּנוּ מִכָאן לִתְחִיַּית הַמֵתִים מִן הַתּוֹרָה וא״ר חִיָּיא בַר  אַבָא א״ר יוֹחָנָן עֲתִידִין כָל הַנְּבִיאִים כוּלָּן אוֹמְרִים שִירָה בְקוֹל אֶחָד שֶנֶּאֱמַר קוֹל צוֹפַיִךְ נָשְאוּ קוֹל יַחְדָו  יְרַנֵּנוּ אָמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב כָל הַמוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִי תַּלְמִיד כְאִילּוּ גּוֹזְלוֹ מִנַּחֲלַת אֲבוֹתָיו שֶנֶּאֱמַר תּוֹרָה צִוָּה  לָנוּ משֶה מוֹרָשָה קהילת יַעֲקבֹ מוֹרָשָה הִיא לְכָל יִשְרָאֵל מִשֵּשֶת יְמֵי בְרֵאשִית אָמַר רַב חָנָא בַר בִיזְנָא אָמַר  רַבִי שִמְעוֹן חֲסִידָא כָל הַמוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִי תַּלְמִיד אֲפִילּוּ עוּבָרִין שֶבִמְעֵי אִמוֹ מְקַלְּלִין אוֹתוֹ שֶנֶּאֱמַר מוֹנֵעַ בַר  בכורות. מחני הבכורות: יקרא אל השמים מעל. כלומר יקרה כשיולא ממעי חמו, חו משעת ילזירה: א״ל. רבי משעת יצירה:  הקב״ה לנשמה הנחה לו לתוך גופו של אדם (א) מחל השמים מעל,  אמר לו אנטונינוס א״כ בועט במעי אמו ויוצא, אלא משעת יליחתה:  ויקרא אף אל הגוף שנח מן הארן: מפני מה שוקעת במערב.  כם עור ופסח. שחיין עס מומן: וכתיב אז ידלג כאיל פסח.  מסובב את כל העולם עד שתחזור למקום זריחתה למזרח ותשקע, דאי  דמשמע שמתרפחין: עומדין במומן. ואח״כ מתרפחין: בלע המות  סוה הכי לא הוה אמינה לך מפני מה  לנצח. דלעתיד לבא מאחר שמיין סוב  שוקעת במזרח, דנוהג העולם כך הוא  אינן ממין: כי הנער. כלומר כשימות  ממקוס שילח שס נכנס: כדי ליתן  אדם לעתיד ומת בן מאה שנה יאמרו  שלום לקונה. להקב״ה, שהשכינה  נער הוא מת, "כי הנער בן מאה שנה  במערב"), וכיון שמגעת עד מערב  ימות חלמח ממין: וחפרה הלבנה  הולכת ומשתמוס לפני הקב״ה שנראה,  ובושה החמה. משמע שיהח אוכס  ולכך שוקעת ונכנסת כפופה לפני  כהה, וכתיב והיתה חור הלבנה כחול  סקנ״ס: ותיתי עד פלגא דרקיעא.  הממס: כאן לימות המשיח. כשיכלה  דחס לכך מתכוונת למה הולכת בתוך  השיעבוד והיתה חור הלבנה כחול  המערב, מנח עד אמצעו של רקיע  החמה, ולעתיד לבא ומפרה הלבנה  ומשקע לסס ומשס משתחוה כלפי  ובושה החמה מרוב נגהס של  מערב, שכן דרך צ״ח שמשתמוס ברמוק  לדיקיס: ולשמואל דאמר. בדוכמה  לפני המלך ואינו מתקרב כל כך: משום  אחריתי אין בין העולם הזה וכו׳.  פועלים. דחילו כן היה ממשיך פתחוס,  אידי ואידי לעוס״צ: אלא כאן במחנה  שכשממה באמצע הרקיע מחירה  שכינה. ומפרה מזיו השכינה: כאן  ביותר, וסבוריס שעדיין יש שהות  במחנה צדיקים. כאן במחנה רשעיס  ציוס, והיו פועלין שוהין במלאכתן  לא גרסינן: כתיב אני אמית ואחיה.  עד שמשיכה, ועוברי דרכים נמי לא  דמשמע כשם שאני אמית את האדם  היו יודעין מתי יחסוך לבקש להס בית  כך אני מחייהו, כשמת בעל מוס  לינה, ולכך שוקעת במערב, שכשהולכת  עומד ומי בעל מוס: וכתיב מחצתי  ומשתפלת והולכת וכלה אורה יודעין  ואני ארפא. שכשהוא מחיה מרפא  שמגיע שעת משיכה: משעת יצירה.  את המחן ועומד סלס: והדר מה  שנקרס כולו בנשר וגידין ועלמות:  שמחצתי. שלהמר כן מתרפא,  פקידה. משעה שהמלאך פוקד  וכדלעיל עומדין במומן ומתרפחין:  הטיפה ומביאה לפני המקום מה  מיתה באחד וחיים באחד. וס״ק אני  מהח עליה כדאמרינן בפרק כל היד  ממית אדם זה ומחיה חדס אמר:  במסכת נדה (דף עז:), מיד נזרקה  כדרך שהעולם נוהג. שזה מת וזה  נו נשמה ומיות: אמר ליה. רבי  כולל: מה מחץ ורפוי באחד. ואין "  מסעת ילירה: ואמר לו. אנטונינוס  רפואה חלה במקוס ממן: ישיר.  וכי אפשר לחתיכה שתתקיים אפילו  משמע לעתיד: נשאו קול יחדיו.  ג׳ ימיס בלה מלמ שאינה מסרמת,  היינו קול חמל: המונע הלכה.  וה״כ חילו לה היתה נשמה נתונה  מללמדו: מששת ימי בראשית.  עד שעת ילירה היאך תתקיים  דכתיב בראשית ברא", בשביל התורה  הטיפה שלא תסרימ במעיה, וכיון  שהיא ראשית וישראל נקראו " ראשית  שטיפה מסרמת שוב אינה מולדת:  מבואמה שעתידין להנחיל׳ ברח  למדני אנטונינוס. מדבריו למדתי:  אלהים את השמיס וגו׳: בר. תורה:  ופקודתך שמרה רוחי. משעמ  יקבוסו  פקידה נשמר כומי: משעת יציאה.