Санедрин 92b

גְּדוֹלִים וְְאִם תּאֹמַר אוֹתָן שָנִים שֶעָתִיד הקב״ה לַחדֶֹש בָהֶן אֶת עוֹלָמוֹ שֶנֶּאֱמַר וְנִשְׂגַּב ה׳ לְבַדוֹ בַיּוֹם הַהוּא צַדִיקִים מָה הֵן עוֹשִין הקב״ה עוֹשֶה לָהֶם כְנָפַיִם כִּנְשָׁרִים וְשָׁטִין עַל פְנֵי הַמָיִם שֶנֶּאֱמַר עַל כֵן לאֹ נִירָא בְּהָמִיר אֶרֶץ בַמוֹט הָרִים בְלֵב יַמִים וְְשֶמָא תּאֹמַר יֵש לָהֶם צַעַר ת״ל וְקוֹוֵי ה׳ יַחֲלִיפוּ כחַֹ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוֹצוּ וְְלאֹ יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְְלאֹ יִיעָפוּ וְְנֵילַף מִמְתִים שֶהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל סָבַר לָהּ כְמַאן דַאֲמַר בֶאֱמֶת מָשָל הָיָה דְתַנְיָא ר״א אוֹמֵר מֵתִים שֶהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְְאָמְרוּ שִירָה וּמֵתוּ מַה שִּירָה אָמְרוּ ה׳ מֵמִית בְצֶדֶק וּמְחַיֶּה בְרַחֲמִים ר׳ יְהוֹשֻעַ אוֹמֵר שִירָה זוֹ אָמְרוּ ה׳ מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְאוֹל וְַיָּעַל ר׳ יְהוּדָה אוֹמֵר אַמַת מָשָל הָיָה אָמַר לוֹ רַבִי נְחֶמְיָה אִם אֱמֶת לָמָה מִשֶּל וְְאִם מָשָל לְמָה אֱמֶת אֶלָּא בֶאֱמֶת מָשָל הָיָה ר״א בְנוֹ שֶל ר׳ יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר מֵתִים שֶהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְרָאֵל וְְנָשְאוּ נָשִים וְְהוֹלִידוּ בָנִים וּבָנוֹת עָמַד ר״י בֶן בְתֵירָא עַל רַגְלָיו וְְאָמַר אֲנִי מִבְנֵי בְנֵיהֶם וְְהַלָּלוּ תְּפִילִּין שֶהִנִּיחַ לִי אֲבִי אַבָא מֵהֶם וּמַאן נִינְהוּ מֵתִים שֶהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל אֲמַר רַב אֵלּוּ בְנֵי אֶפְרַיִם שַמְנוֹ לְקֵץ וְְטָעוּ שֶנֶּאֱמַר וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבָרָד בְנוֹ וְְתַחַת בְנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְְתַחַת בְנוֹ וְזָבָד בְנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְנוֹ וְְעֵזֶר ( ואלעזר ) [ וְאֶלְעָד ] וַהֲרָגוּם אַנְשֵי גַּת הַנּוֹלָדִים בָאָרֶץ וְגוֹ׳ וּכְתִיב וְְיִתְאַבֵל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִים וְַיָּבאֹוּ אָחִיו לְנַחֲמוֹ וּשְמוּאֵל אָמַר אֵלּוּ בְנֵי אָדָם שֶכִפְרוּ בִתְחִיַּית הַמֵתִים שֶנֶּאֱמַר וְַיּאֹמֶר אֵלַי בֶן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָל בֵית יִשְרָאֵל הֵמָה הִנֵּה אוֹמְרִים יָבְשוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ ר׳ יִרְמְיָה בַר אַבָא אָמַר אֵלּוּ בְנֵי אָדָם שֶאֵין בָהֶן לַחְלוּחִית שֶל מִצְוְָה שֶנֶּאֱמַר הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשוֹת שִמְעוּ דְבַר ה׳ ר׳ יִצְחָק נַפָחָא אָמַר אֵלּוּ בְנֵי אָדָם שֶחִיפוּ אֶת הַהֵיכָל כוּלּוֹ שְקָצִים וּרְמָשִים שֶנֶּאֱמַר וָאָבוֹא וְָאֶרְאֶה וְְהִנֵּה כָל תַּבְנִית רֶמֶש וּבְהֵמָה שֶקֶץ וְְכָל גִּלּוּלֵי בֵית יִשְרָאֵל מְחוּקָה עַל הַקִּיר סָבִיב וְגוֹ׳ וּכְתִיב הָתָם וְְהַעֲבִירֵנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב ר׳ יוֹחָנָן אָמַר אֵלּוּ מֵתִים שֶׁבְּבִקְעַת דוּרָא וא״ר יוֹחָנָן מִנְּהַר אֵשֶל עַד רַבַת בְקַעַת דוּרָא שֶבְשָעָה שֶהֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָע אֶת יִשְרָאֵל הָיוּ בָהֶן בַחוּרִים שֶהָיוּ מְגַנִּין אֶת הַחַמָה בְיוֹפְיָין וְְהָיוּ כַּשְׂדִּיּוֹת רוֹאוֹת אוֹתָן וְשׁוֹפְעוֹת זָבוֹת אָמְרוּ לְבַעֲלֵיהֶן וּבַעֲלֵיהֶן לַמֶלֶךְ צִוָּה הַמֶלֶךְ וַהֲרָגוּם וְַעֲדַיִין הָיוּ שוֹפְעוֹת זָבוֹת צִוָּה הַמֶלֶךְ וּרְמָסוּם תָּנוּ רַבָנָן בְשָעָה שֶהִפִיל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָע אֶת חֲנַנְיָה מִישָאֵל וְַעֲזַרְיָה לְכִבְשַן הָאֵש אָמַר לוֹ הקב״ה לִיחֶזְקֵאל לָךְ והחייה מֵתִים בְבִקְעַת דוּרָא כֵיוְָן שהחייה אוֹתָן בָאוּ עֲצָמוֹת וְְטָפְחוּ לוֹ לְאוֹתוֹ רָשָע עַל פָנָיו אֲמַר מָה טִּיבָן שֶל אֵלּוּ אָמְרוּ לוֹ חַבְרֵיהֶן שֶל אֵלּוּ מְחַיֶּה מֵתִים בְבִקְעַת דוּרָא פְתַח וְַאֲמַר אָתוֹהִי כַמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כַמָה תַקִּיפִין מַלְכוּתֵיהּ מַלְכוּת עֶלֶם וְשֻׁלְטָנֵיהּ עִם דְר וְְדָר וְגוֹ׳ א״ר יִצְחָק יוּצַק זָהָב רוֹתֵחַ לְתוֹךְ פִיו שֶל אוֹתוֹ רָשָע שֶאִילְמָלֵא ( לא ) בָא מַלְאָךְ וְְסטְֹרוֹ עַל פִיו בִיקֵּש לְגַנּוֹת כָל שִירוֹת וְְתוּשְבָחוֹת שֶאָמַר דָוְִד בְסֵפֶר תְּהִלִּים ת״ר שִשָּה נִסִּים נַעֲשוּ בְאוֹתוֹ הַיּוֹם וְְאֵלּוּ הֵן צָף הַכִבְשָן וְנִפְרַץ הַכִבְשָן והומק סוֹדוֹ וְנֶהְפַּךְ צֶלֶם עַל פָנָיו וְנִשְׂרְפוּ אַרְבַע מַלְכֻיּוֹת והחייה יְחֶזְקֵאל אֶת הַמֵתִים בְבִקְעַת דוּרָא וְְכוּלְּהוּ גְּמָרָא וְְאַרְבַע מַלְכֻיּוֹת קְרָא דִכְתִיב וּנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָא שָלַח לְמִכְנַשׁ לַאֲחַשְדַרְפְנַיָּא סִגְנַיָּא ופחוותא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְְכָל שִׁלְטוֹנֵי מְדִינְתָא וְגוֹ׳ וּכְתִיב אִיתַי גּוּבְרִין יְהוּדָאיִן וּכְתִיב וּמִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא ופחוותא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָא חַזְיָין לְגֻבְרַיָּא אֵלֵךְ וְגוֹ׳ תָּנֵי דְבֵי רַבִי אֱלִיעֶזֶר בֶן יַעֲקבֹ אֲפִילּוּ בִשְעַת הַסַּכָנָה לאֹ יְשַנֶּה אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִן הָרַבָּנוּת שֶלּוֹ שֶנֶּאֱמַר בֵאדַיִן גֻּבְרַיָא אֵלֵךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פַּטְּשֵׁיהוֹן וְכַרְבְּלָתְהוֹן וְגוֹ׳ אָמַר רַבִי יוֹחָנָן ואותן שנים שעתיד הקב״ה לחדש את עולמו. ויהיה עולם זה מרצ יחזקאל להחיותס: אלו מתים שבבקעת דורא. שהמית נבוכדנלר אלף שנים, אותן לדיקים היכן הם הואיל ואינן נקצרין בארץ: לא מלך בבל על שהיו יפיס כדלקמן: מנהר אשל עד רבת. מקומות נירא בהמיד ארץ. כשמחליף הקב״ה את הארץ לח נירח לפי שאנו סן היום בבקעת דורא: שופעות. מחמת מחוס: וצוה המלך והרגן, כלב ימיס: וקווי ה׳ יחליפו כח. שיהח להס כח לשוט ולעופף בלי ועדיין היו שופעות, שהיתה נראית זיו מארס, ולוה המלך ורמסוס: לער: וניליף ממתים שהחיה יחזקאל. ובאו עצמות מן הבקעה וטפחו לו שחזרו ומתו, כך לדיקיס שעתיד לאותו רשע על פניו. והלכו להס. להחיות יחזרו לעפרס, כך שמעתי. וחית דאמרי שמאותן עלמות היה לו יחזקאל הגלהו נבוכדכלר עס יכניה כלים, וכשהגיעה שעה שמיו טפחו לו מלך יהודה, והיה יחזקאל מתנבא על פיו כשהיה כולה לסתות נהס: בבצל וירמיה בארץ ישראל באומן אמת חבריהם של אלו מחיה מתים. על עשרה שנה שמלך לדקיה: באמת. יחזקאל היו חומרין שהיה מציכן" של בברור: משל היה, שהיה מרמז להס חנניה מישאל ועזריה, ונבוכדגלר היה על הגלות, כאדם מת שמוזר ומי יודע שהיה הקב״ה מחיה חומס: פתח כך ישראל ישובו מן הגלות: מהם. ואמר. להקצ״ס: אתוחי כמה רברבין. שאותן תפילין היו שלהס: שמנו לקץ. פסוק הוא (דניאל ג): יוצק זהב רותח. של יציאת מצרים: וטעו. שלא היה מטוס דקה מיירי נטנמו דנבוכדנלר להס למנות גזירת ועבדוס וענו חומס נקיט כמי לישנה מעליה ולשון קללה: חלא משנולד יצחק, דהא כתיב (בראשית סטרו. הכהו מאחורי ידו: לגנות. טו) כי גר יהיה זרעך זה יצחק, שהיה מסדר שנמות נחות יותר מדוד, דכתיב (מס כא) כי בילמק יקרה לך ואילו אמרן הקב״ה היה נוטה אחריהן זרע", והס מנו משעת הדיבור יותר מאחרי השירות שעםה דול: לחברהס, ומניח בסדר עולסג׳ אברהם באותו יום. שהשליכן לכנסן: צף אבינו בשעה שנדבר עמו בין הבתרים הכבשן. שהכנסן היה מסוקע בארץ בן שבעים שנה היה, ומבין הבתרים כעין כנסן של סיד, ולף ועומד על גבי עד שנולד ילמק היה ל׳ שנה כדכתיב קרקע כדי שיראוסו כל העולם: נפרץ (בראשית כא) וחברהס נן מחת שנה הכבשן. נפלו קלמ כותליו כדי שיוכלו בהולד לו את יצחק בנו, נמלחת חומר כולם לראות בתוכו: הומק סורו. משדבר עמו בין הבתרים עד שילחו נטפל גאותו, כמו סוכו רע (קדושין דף ממזרים היו ארבע מאות", ואותן ל׳ 35). ל״ח הומק סודו כמו יסודו שמן הדבור עד לידת ילמק טעו בני נסתלסל, וכן לימדכי' רבי יעקב בן אפרים. ומניין שבני אפרים הן סילאו יקר, חבל מורי גרם והומק סידו, קודם זמנן ונהרגו, שנאמר ובני הפריס סיד הכבשן נמסה מרוב חמימות, כך שותלמ וגו׳ והרגוס חנסי גת: ושמואל שמעתי, והיתה מושכת למרחוק, אמר. מתים שהחיה יחזקאל חלו בני ומהצל של אותו הסיד נשרפו אותן אדם שכפרו בתחיית המתים שנאמר שהשליכו חנניה מיםחל ועזריה לתוך (יחזקאל לז) אבדה תקותנו: העצמות כבסן החם: ונהפך. זלס של זהב על האלה כל בית ישראל המה. עלמות פניו: ארבע מלכיות. מלכים ואנשיהס הללו סימן לכל ישראל הן שעתידה שסייעו לנבוכדכלר להשליך חנניה להס תחיית המתים כמו לאלו, שהרי מישאל ועזריה לתוך החור: מקראי חלו המרו אבדה תקותנו ועכשו נפקי. דכתיב (דניאל ג) נבוכדגלר שלח ידעו שאני מחיה את הממיס, וסימן למכנם לחמסדרפניה סגניהם, ולבסוף זה לכל ישראל שגס הס עתידין לאחר שבאו " מן הכבשן כתיב ומתכנסין להחיות. ולא מן הדין מיו, דהא אמרן המשדרפניה סגנית ופחותא, וסכך דלה ד) הכופר בתחיית המתים אין לו חלק כתיבי נשרפו: אל ישנה מן הרבנות לעוס״צ, חלה מסוס סימן מיו: שחיפו שלו. שהרי חנניה מישאל ועזריה להיכל. שהיו מליירין ללמיס על קירות היו לנושין בגדי מפארמן כשהושלכו ההיכל, דכתיב ואבא ואראה מחוקה על לכבשן, אל ישנה שלא יראה מבוהל הקיר סביב: וכתיב והעבירני עליהם ומפוחד, ומתביישין שונאיו מפניו": סביב סביב. כלומר על אותן חנסיס פטשיהון וכרבלתהון. עניני מלכוסין: שכתוב עליהם סביב עבר עליהם גדולים