צד.חלקפרק אחד עשרסנהדרין

ע״י  אִינְהוּ עֲדִיפִי מִינֵּיהּ וְְאִיהוּ עָדִיף מִנַּיְיהוּ  אִינְהוּ עֲדִיפִי מִינֵּיהּ דְאִינְהוּ נְבִיאֵי וְְאִיהוּ לָאו  נָבִיא וְְאִיהוּ עָדִיף מִנַּיְיהוּ דְאִיהוּ חֲזָא וְְאִינְהוּ  לאֹ חֲזוּ וְְכִי מֵאַחַר דְלָא חֲזוּ מַאי טַעְמָא  איבעות אע״ג דְאִינְהוּ לאֹ חָזוּ מִידֵי מַזָּלַיְיהוּ  חֲזִי אָמַר רָבִינָא ש״מ הַאי מַאן דמבעית  אַף עַל גַּב דְאִיהוּ לאֹ חָזֵי מַזְלֵיהּ חָזֵי מַאי  תַּקַּנְתֵּיהּ לִינְשוֹף מִדוּכְתֵּיהּ אַרְבָעָה גַּרְמִידֵי  אִי נַמִי לִיקְרִי קְרִיַּת שְמַע וְְאִי קָאֵי בִמְקוֹם  הַטִּנּוֹפֶת לֵימָא הָכִי עִיזָּא דְבֵי טַבָחָא שְמֵינָא  מִינַּאי לְמַרְבֵה הַמִשְרָה וּלְשָלוֹם אֵין קֵץ וְגוֹ׳  א״ר תַּנְחוּם דָרַש בַר קַפָרָא בְצִיפוֹרִי מִפְנֵי  מָה כָל מ״ם שֶבְאֶמְצָע תֵּיבָה פָתוּחַ וְְזֶה  סָתוּם בִיקֵּש הקב״ה לַעֲשוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִיחַ  וְסַנְחֵרִיב גוֹג וּמָגוֹג אָמְרָה מִדַת הַדִין לִפְנֵי  הקב״ה רבש״ע וּמַה דָוְִד מֶלֶךְ יִשְרָאֵל  שֶאָמַר כַמָה שֵירוּת וְְתִשְבָחוֹת לְפָנֶיך לאֹ  עֲשִיתוֹ מָשִיחַ חִזְקִיָּה שֶעָשִיתָ לוֹ כָל הַנִּסִּים  הַלָּלוּ וְְלאֹ אָמַר שִירָה לְפָנֶיך תַּעֲשֵהוּ מָשִיחַ  לְכָךְ נִסְתַּתֵּם מִיָּד פִתְחָהּ הָאָרֶץ וְְאָמְרָה לְפָנָיו  רבש״ע אֲנִי אוֹמֶרֶת לְפָנֶיך שִירָה תַּחַת צַדִיק  זֶה וְְעָשָהוּ מָשִיחַ פִתְחָהּ וְְאָמְרָה שִירָה לְפָנָיו  שֶנֶּאֱמַר מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירוֹת שָמַעְנוּ צְבִי  לַצַּדִיק וְגוֹ׳ אָמַר שַר הָעוֹלָם לְפָנָיו רבש״ע  צִבְיוֹנוֹ עָשָה לַצַּדִיק זֶה יָצְאָה בַת קוֹל וְְאָמְרָה  רָזֵי לִי רָזֵי לִי אָמַר נָבִיא אוֹי לִי אוֹי לִי עַד מָתַי  יָצְאָה בַת קוֹל וְְאָמְרָה בוֹגְדִים בִגְדוֹ וּבֶגֶד  בוֹגְדִים בִגְדוֹ וְַאֲמַר רָבָא וְְאִיתֵּימָא ר׳ יִצְחָק  עַד דְאָתוּ בְזוּזֵי וּבָזוּזֵי דִּבְזוּזֵי מַשָּא דוֹמֶה  אֵלַי קוֹרֵא מִשָּעִיר שוֹמֵר מַה מִלַיְלָה שוֹמֵר  מַה מִּלֵּיל וְגוֹ׳ א״ר יוֹחָנָן אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְמוּנֶּה  עַל הָרוּחוֹת דוֹמֶה שְמוֹ נִתְקַבְצוּ כָל הָרוּחוֹת  אֵצֶל דוֹמֶה אָמְרוּ לוֹ שוֹמֵר מַה מִלַיְלָה שוֹמֵר מַה מִּלֵּיל אָמַר שוֹמֵר אָתָא בקֶֹר  וְְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן בְעָיוּ שוּבוּ אֵתָיוּ תָּנָא מִשּוּם רַבִי פַפְיָיס גְּנַאי הוּא לְחִזְקִיָּה  וְְסִייעָתוֹ שֶלּאֹ אָמְרוּ שִירָה עַד שֶפִתְחָהּ הָאָרֶץ וְְאָמְרָה שִירָה שנא׳ מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירוֹת שָמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִיק וְגוֹ׳  כַיּוֹצֵא בַדָבָר אַתָּה אוֹמֵר וְַיּאֹמֶר יִתְרוֹ בָרוּךְ ה׳ אֲשֶר הִצִּיל אֶתְכֶם תָּנָא מִשּוּם רַבִי פַפְיָיס גְּנַאי הוּא לְמשֶֹה  וְְשִשִּים רִיבוֹא שֶלּאֹ אָמְרוּ בָרוּךְ עַד שֶבָא יִתְרוֹ וְְאָמַר בָרוּךְ ה׳ וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ רַב וּשְמוּאֵל רַב אָמַר שֶהֱֶעבִיר חֶרֶב חַדָּה  עַל בְשָרוֹ וּשְמוּאֵל אָמַר שֶנַּעֲשָה חִדּוּדִים חִדּוּדִים כָל בְשָרוֹ אָמַר רַב הַיְינוּ דְאָמְרִי אִינְשֵי גִּיּוֹרָא עַד עֲשָרָה דָרֵי  לאֹ תִבְזֶּה אַרְמַאי קַמֵיהּ לָכֵן יְשַלַּח הָאָדוֹן ה׳ צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן מַאי בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן אָמַר הקב״ה יָבאֹ חִזְקִיָּהוּ  שֶיֵּש לוֹ שְמוֹנֶה שֵמוֹת וְְיִפָרַע מִסַּנְחֵרִיב שֶיֵּש לוֹ שְמוֹנֶה שֵמוֹת חִזְקִיָּה דִכְתִיב כִי יֶלֶד יִוָּלֵד לָנוּ בֶן נִיתָּן לָנוּ וְַתְּהִי  הַמִשְרָה עַל שִכְמוֹ וְַיִּקְרָא שְמוֹ פֶלֶא יוֹעֵץ אֶל גִבוֹר אָבִי עַד שַר שָלוֹם וְְהָאִיכָא חִזְקִיָּה שֶׁחִזְּקוֹ יָהּ דָבָר אַחֵר  חִזְקִיָּה שחיזק אֶת יִשְרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶבַשָּמַיִם סַנְחֵרִיב דִכְתִיב בֵיהּ תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר פִּלְנְאֶסֶר שַלְמַנְאֶסֶר  פוֹל סַרְגוֹן ( סרגין ) אָסְנַפַּר רָבָא וְיַקִּירָא וְְהָאִיכָא סַנְחֵרִיב שֶׁסִּיחָתוֹ רִיב דָבָר אַחֵר שֶׁסָּח וניחר דְבָרִים  כְלַפֵי מַעְלָה א״ר יוֹחָנָן מִפְנֵי מָה זָכָה אוֹתוֹ רָשָע לִקְרוֹתוֹ אָסְנַפַּר רָבָא וְיַקִּירָא מִפְנֵי שֶלּאֹ סִיפֵר בִּגְנוּתָהּ  שֶל אֶרֶץ יִשְרָאֵל שֶנֶּאֱמַר עַד בוֹאִי וְְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם רַב וּשְמוּאֵל חַד אָמַר מֶלֶךְ פִקֵּחַ  הָיָה וְְחַד אָמַר מֶלֶךְ טִיפֵש הָיָה לְמַאן דְאָמַר מֶלֶךְ פִקֵּחַ הָיָה אִי אָמִינָא לְהוּ עֲדִיפָא מארעייכו אָמְרוּ קָא  מְשַׁקְּרַת וּמַאן דְאָמַר מֶלֶךְ טִיפֵש הָיָה אִם כֵן מַאי רְבוּתֵיהּ לְהֵיכָא אַגְלִי לְהוּ מָר זוּטְרָא אָמַר לְאַפְרִיקִי וְְרַבִי חֲנִינָא אֲמַר  לְהָרֵי סְלוּג אֲבָל יִשְרָאֵל סְפָרוֹ בִּגְנוּתָהּ שֶל אֶרֶץ יִשְרָאֵל כִי מָטוּ שוֹש אָמְרִי שַוְְיָא כִי אַרְעִין כִי מָטוּ עַלְמִין אָמְרוּ כְּעַלְמִין כִי מָטוּ שוֹש  תְרֵי אָמְרִי עַל חַד תְּרֵין וְְתַחַת כְבוֹדוֹ [ יָקַד ] יְקוֹד כִּיקוֹד אֵש א״ר יוֹחָנָן תַּחַת כְבוֹדוֹ וְְלאֹ כְבוֹדוֹ מַמָש כִי הָא דְרַבִי יוֹחָנָן קָרֵי לֵיהּ לְמָאנֵי  מְכַבְּדוֹתַי רַבִי אֶלְעָזָר אָמַר תַּחַת כְבוֹדוֹ מַמָש כִשְרֵיפַת בְנֵי אַהֲרןֹ מַה לְּהַלָּן שְרֵיפַת נְשָמָה וְְגוּף קַיָּים אַף כָאן שְרֵיפַת נְשָמָה וְְגוּף  קַיָּים תָּנָא מִשְּמֵיהּ דְרַבִי יְהוֹשֻעַ בֶן קָרְחָה פַרְעהֹ שֶחֵירֵף בְעַצְמוֹ נִפְרָע הקב״ה מִמֶנּוּ בְעַצְמוֹ סַנְחֵרִיב שֶחֵירֵף  אינהו עדיפי מיניה וכו׳. איידי דגרראת נעלמה קמני הכח, ומילמה יועץ חל גבור חצי עד שכ שלוס: שחיזק ישראל. העוסקין בתורה  באפי נפסה היה, וברוב ספרים אינה כתובה: מ״ט איבעות. דכתיב כדלקמן: תגלת פלאסר. שס אחד הוא, דכתיב בימי פקח כן  אבל חרדה גדולה נפלה עליהם: לנשוף. לדלוג: במקום הטנופת. רמליה בח מגלת פלחסר מלך אשור: הסופר חד, רצח חד, ויקירה  דלא מלי קרי: לימא הכי. לחם, כלומר לך הכל העזים והניחני: מ״ס מל: כלפי מעלה. כדלקמן שחיכף ע״י מלאך: אל ארץ כארצכם.  שנתינת למרבה המשרה סמוס,  ולה אמר מוטבת מחרלכס: קא  לכך נסמס לומר נסתמו הדברים  משקרת. שהרי אין אכן מעולה הימנה,  שעלו במחשבה ולא נעשה". ל״ח  ולכן לא המר מוטבת מחרלכס: להיכא  שביקש הקב״ה לסתוס לרותיהן של  אגלינהו. סנחריב לעשרת השבטים,  ישראל שנקם לעשותו משיח, ומורי  דכתיב (מלכים ב יח) וינחס נחלמ  רצי פירם לפי שנסמס פיו של חזקיה  ובמצור נהר גוזן וערי מדי הי נינהו  ולח המר סיכה: כל הנסים הללו.  אותן מקומות: אבל ישראל. כי  שניצל מסנחריב ונתרפח מחליו: שר  אגלינסו סנחריב ספרו בגנותה של  העולם. מלאך שכל העולם מסוכ בידו:  א״י, דכי מטו לאותו מקוס ששמו סום  שמענו צבי לצדיק. שר העולם שאמר  אמרו שויה לארעין, זאת הארץ סויה  עשה לציונו של לדיק: רזי לי רזי לי.  להרלנו, וכשבחו למקוס ששמו עלמין  נסתרות שלי הן, ואני יודע על מה  אמרו כי עלמין, זה המקום סוס  מעכב: אמר נביא אוי לי עד מתי. יצא  לירושלים שנקראת בית עולמיס":  מסים: עד דאתי בזוזי ובזוזי דבזוזי.  כשבאו למקום ששמו שוש תרי אמרו  עד שנתמחזוש שונאי ישראל כמה  על חד תרין. כלומר זה יפה פי  פעמיס: שר הרוחות. שהנשמות  שניס כמקומנו, ועל שס כך נקראו  נפקדות הללו, והיינו משהו דומה כך  כל אותן מקומות כך: ס״ג תחת  אמר דומה, אלי קורין הכוחות על עסקי  כבודו ולא כבודו ממש. לכבודו ממם  שעיר עמו, ואומר לי שומר מס מלילה,  משמע נשרו וגופו, תחת כבודו משמע  הקב״ה שהוא שומר, מה חומר מן  תחת הגוף והבשר, כלומר נשמה  הגלות שהוח כלילה: שומר מה מליל.  שבתוך הגוף, והשמח אמר תחת כבודו  מה דבר, מתי קן הגאולה כליל זה:  ולא כבודו ממש נשמה שבתוך הגוף,  ט] אתא בקר. נחמיה, וחית ספריס  חלה החי כבודו היינו בגדיו, דממת  דלה כתיב בהו ונכון, אמר להס השר  בגדיהס נשרפו, וכי הח דרבי יוחנן וכו׳,  כך אמר שומר הקב״ה, אתה בקר  דכל הגוף נשרף תחת הבגדים. ולא  גאולה מנה, וגם לילה חבל מתחלה  גרסי׳ תחת כבודו ולא תחת כבודו  תהיה גלות הרבה. ל"ח" שיגחלו ויבנה  ממש, דמשמע דמקרה נפקא לזה דהחי  מקדם שני ויחזרו ויגלו גלות זה. ל״מ  תחת כבודו לא תחת כבודול ממם,  וגס לילה לרשעים, וכן תרגומו מוכיח  ומסיכה תיפוק ליה החי, אבל הםמה  אית הגר לנדיקיה וחית פורענות  דדרשה מ נעלמה דרים ליה: תחת  לכםיעיש: אם תבעיון. חס מנקסו  כבודו ממש. תחת גופו ממם, שהגוף  להגחל: בעיו. נקטו כחמיס: שובו.  קייס ונשמה נשרפת: בעצמו. הוא  במסונה וחמיו לגאולה: גנאי הוא.  עלמו ולא ע״י שליח לא היה ביזוי כל כך,  דבר מגונה עםו: חרב חדה. סמל  ולכך הקב״ה כמו כן נפרע ממנו נעלמו  את עלמו ונתגייר: חדודין חדודין.  ולא נמביים כל כך, דאינו דומה מתביים  קמטין קמטין, שהיה מילר מחד על  מן הגדול למתציים מן הקטן":  מפלת מלריס: גיורא עד עשרה  על  דרי, הכי הוח משל בני אדם, ומיהו  ימכו · לחו עשירי סוס: פלא