וּמִי
וּשְנֵי נַפְשָךְ בְמַאי אישני אֲמַר לֵיהּ זִיל אַיְיתִי
לִי מִסִּפְרָא ואיגזייך אֲנָא מֵהֵיכָא אַיְיתֵי א״ל
עוֹל לְהַהוּא בֵיתָא וְְאַיְיתֵי אֲזַל אַשְכַחִינְהוּ אָתוּ
מַלְאֲכֵי שָרֵת וְְאִידְמוּ לֵיהּ כְגַבְרֵי וְְהָוְוּ קָא
טחני קַשְיָיתָא א״ל הֲבוּ לִי מִסִּפְרָא א״ל טְחוֹן
חַד גְּרִיוְָא דקשייתא וְְנִיתָּן לָךְ טָחַן חַד גְּרִיוְָא
דקשייתא וְְיָהֲבוּ לֵיהּ מַסְפַּרְתָּא עַד דְאָתָא
איחשך א״ל זִיל אַיְיתִי נוּרָא אֲזַל וְְאַיְיתֵי נוּרָא
בַהֲדֵי דְקָא נַפָח לֵיהּ אִתְּלִי בֵיהּ נוּרָא בְּדִיקְנֵיהּ
אֲזַל גַּזְיֵיהּ לְרֵישֵיהּ וְדִיקְנִיהּ אָמְרוּ הַיְינוּ דִכְתִיב
וְְגַם אֶת הַזָּקֵן תִּסְפֶּה אָמַר רַב פָפָא הַיְינוּ
דְאָמְרִי אִינְשֵי גרירתיה לַאֲרַמָאָה שַפִיר לֵיהּ
אִיתְלִי לֵיהּ נוּרָא בְּדִיקְנֵיהּ וְְלָא שָבְעַתְּ חוּכָא
מִינֵּיהּ אֲזַל אַשְכַח דַפָא מִתֵּיבוּתָא דְנָח אֲמַר
הַיְינוּ אֱלָהָא רָבָא דְּשֵׁיזְבֵיהּ לְנחַֹ מטופנא אֲמַר
אִי אָזֵיל הַהוּא גַּבְרָא וּמַצְלַח מְקָרֵב לְהוּ
לִתְרֵין בְּנוֹהִי קַמָךְ שִמְעוּ בְּנוֹהִי וְְקָטְלוּהוּ הַיְינוּ
דִכְתִיב וְַיְהִי הוּא מִשְתַּחֲוְֶה בֵית נִסְרוֹךְ
אֱלהָֹיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָנָיו הִכָהוּ בַחֶרֶב
וְגוֹ׳ וְַיְחַלֵּק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וְַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם
וְגוֹ׳ אָמַר רַבִי יוֹחָנָן אוֹתוֹ מַלְאָךְ שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ
לְאַבְרָהָם לַיְלָה שְמוֹ שֶנֶאֱמַר וְהַלַּיְלָה אָמַר
הוֹרָה גָבֶר ור׳ יִצְחָק נַפָחָא אָמַר שֶעָשָה עִמוֹ
מַעֲשֶה לַיְלָה שֶנֶּאֱמַר מִן שָמַיִם נִלְחָמוּ
הַכוֹכָבִים מִמְסִלּוֹתָם נִלְחָמוּ עִם סִיסְרָא אָמַר
רֵיש לָקִיש טָבָא דְנַפָחָא מְדַבֵר נַפָחָא וַיִּרְדֹף
עַד דָן אָמַר רַבִי יוֹחָנָן כֵיוְָן שֶבָא אוֹתוֹ צַדִיק
עַד דָן תָּשַש כחֹוֹ רָאָה בְנֵי בָנָיו שֶעֲתִידִין
לַעֲבוֹד ע״ז בְדָן שֶנֶּאֱמַר וְַיָּשֶם אֶת הָאֶחָד
בְבֵית אֵל וְְאַתְּ הָאֶחָד נָתַן בְדָן וְְאַף אוֹתוֹ רָשָע לאֹ נִתְגַּבֵּר עַד שֶהִגִּיעַ
לְדָן שֶנֶּאֱמַר מִדָן נִשְמַע נַחְרַת סוּסָיו אָמַר רַבִי זֵירָא אע״ג דְשָלַח ר׳ ( יהודה בן
בתירא מנציבין ) הִזָּהֲרוּ בַזָּקֵן שֶשָּכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אוֹנְסוֹ וְְהִזָּהֲרוּ בוורידין כר׳
יְהוּדָה וְְהִזָּהֲרוּ בִבְנֵי עַמֵי הָאָרֶץ שֶמֵהֶן תֵּצֵא תּוֹרָה כִי הָא מִילְּתָא מוֹדְעִינָן לְהוּ צַדִיק אַתָּה ה׳ כִי אָרִיב
אֵלֶיך אַךְ מִשְפָטִים אֲדַבֵר אוֹתָךְ מַדוּעַ דֶרֶךְ רְשָעִים צָלֵחָה שֶלּוֹ כָל בוגדי בֶגֶד נְטַעְתֶּם גַּם שורשו יֵלְכוּ גַּם עָשוּ
פְרִי מַאי אַהַדַרוּ לֵיהּ כִי אֶת רְגָלִים רָצְתָה וַיַּלְאוּךָ וְְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים וּבָאָרֶץ שָלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ וְְאֵיךְ
תַּעֲשֶה בִגְאוֹן הַיַּרְדֵן מָשָל לְאָדָם אֶחָד שֶאָמַר יָכוֹל אֲנִי לָרוּץ גׁ׳ פַרְסָאוֹת לִפְנֵי הַסּוּסִים בֵין בִּצְעֵי הַמַיִם
נִזְדַמֵן לוֹ רַגְלֵי אֶחָד רָץ לְפָנָיו גׁ׳ מִילִין בַיַּבָשָה וְְנִלְאָה א״ל וּמַה לִפְנֵי רַגְלֵי כָךְ לִפְנֵי הַסּוּסִים עאכ״ו וּמַה
שְלשֶת מִילִין כָךְ גׁ׳ פַרְסָאוֹת עַל אַחַת כַמָה וְְכַמָה וּמַה בַיַּבָשָה כָךְ בֵין בִּצְעֵי הַמַיִם עַל אַחַת כַמָה וְְכַמָה
אַף אַתָּה וּמָה בִשְכַר אַרְבַע פְסִיעוֹת שֶׁשִּׁלַּמְתִּי לְאוֹתוֹ רָשָע שֶרֶץ אַחֵר כְבוֹדִי אַתָּה תָּמֵיהַּ כְשֶאֲנִי מְשַלֵּם
שָכָר לְאַבְרָהָם יִצְחָק וְְיַעֲקבֹ שֶרָצוּ לִפְנֵי כְּסוּסִים עאכ״ו הַיְינוּ דִכְתִיב לַנְּבִיאִים נִשְבַר לְבֵי בְקִרְבֵי רָחֲפוּ
כָל עַצְמוֹתַי הָיִיתִי כְאִיש שְכוֹר וּכְגֶבֶר עָבְרוּ יַיִן מִפְנֵי ה׳ וּמִפְנֵי דִבְרֵי קָדְשוּ הָנֵי ד׳ פְסִיעוֹת מַאי הִיא
דִכְתִיב בָעֵת הַהִיא שָלַח מְרוֹדַךְ בַלְאֲדָן בֶן בַלְאֲדָן מֶלֶךְ בָבֶל סְפָרִים וְגוֹ׳ מִשּוּם כִי חַלָּה חִזְקִיָּהוּ וְַיַּחֲזֵק
שְדַר לֵיהּ סְפָרִים וּמִנְחָה ( אין ) לִדְרוֹש ( את ) הַמּוֹפֵת אֲשֶר הָיָה בְאֶרֶץ דְאָמַר רַבִי יוֹחָנָן אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶמֵת
בוֹ אָחָז שְתֵּי שָעוֹת הָיָה וְְכִי חַלָּה חִזְקִיָּהוּ וְְאִיתְּפַח אַהַדְרִינְהוּ קוּדְשָא בְרִיךְ הוּא לְהָנָךְ עָשָר שָעֵי נִיהֲלֵיהּ
דְכָתַב הִנְנִי מֵשִיב אֶת צֵל הַמַעֲלוֹת אֲשֶר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בְשַמָש אֲחוֹרַנִּית עָשָר מַעֲלוֹת וְַתֵּשֶב הַשֶּמֶש
עָשָר מַעֲלוֹת בְמַעֲלוֹת אֲשֶר יָרְדָה א״ל מַאי הַאי א״ל חִזְקִיָּהוּ חֲלַש וְְאִיתְּפַח אֲמַר אִיכָא גַּבְרָא כִי הַאי וְְלאֹ בָעֵינָא
לִשְדוּרֵי לֵיהּ שְלָמָא כְתָבוֹ לֵיהּ שְלָמָא לְמַלְכָא חִזְקִיָּה שָלֵם לְקַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם שָלֵם לֵאלָהָא רָבָא נְבוּכַדְנֶאצַר ספריה
דבלאדן הֲוְָה הַהִיא שַעְתָּא לָא הֲוְָה הָתָם כִי אָתָא אָמַר לְהוּ הֵיכִי כתביתו אָמְרוּ לֵיהּ הָכִי כָתְבִינַן אֲמַר
לְהוּ קריתו לֵיהּ אֱלָהָא רָבָא וכתביתו לֵיהּ לְבַסּוֹף אֲמַר אֶלָּא הָכִי כְתוֹבוּ שָלֵם לֵאלָהָא רָבָא שָלֵם לְקַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם שָלֵם
לְמַלְכָא חִזְקִיָּה אֲמַרִי לֵיהּ קַרְיָינָא דְאִיגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוְֵי פַרְוְַוְנְקָא רְהַט בַתְרֵיהּ כדרהיט אַרְבַע פְסִיעוֹת אֲתָא גַּבְרִיאֵל וְְאוֹקְמֵיהּ אָמַר
ר׳ יוֹחָנָן אִילְמָלֵא ( לא ) בָא גַּבְרִיאֵל וְְהֱֶעמִידוֹ לאֹ הָיָה תַּקָּנָה לְשוֹנְאֵיהֶם שֶל יִשְרָאֵל מַאי בַלְאֲדָן בֶן בַלְאֲדָן אָמְרִי בַלְאֲדָן
מַלְכָא הֲוְָה וְְאִישְתַּנֵּי אַפֵיהּ וְַהֲוְָה כִי דְכַלְבָא הֲוְָה יָתֵיב בְרֵיהּ עַל מַלְכוּתָא כִי הֲוְָה כְתִיב הֲוְָה כְתִיב שְמֵיהּ וּשְמֵיהּ דַאֲבוּהּ בַלְאֲדָן מַלְכָא
הַיְינוּ דִכְתִיב בֶן יְכַבֵד אָב וְְעֶבֶד אֲדנָֹיו בֶן יְכַבֵד אָב הָא דַאֲמָרָן וְְעֶבֶד אֲדוֹנָיו דכתי׳ וּבְחוֹדֶש הַחֲמִישִי בֶעָשוֹר לַחדֶֹש הִיא שְנַת תְּשַע
עֶשְרֵה [ שָנָה ] לַמֶלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָבֶל בָא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָבֶל בִירוּשָלָם וְַיִּשְרףֹ אֶת בֵית ה׳ וְְאֶת בֵית הַמֶלֶךְ
אשני נפשך. שנה עלמך כדי שלא יכירוך: ואגזייך אנא. אני אגלמך: כי הא מילתא. דלקמן מודעינן להו, כי היכי דחזינן לקמן דלא זכה
קשייתא. גרעיני תמריס: טחון. אלו גרעינין וניתן לך מספרים, והיינו נבוכדנזר לחותו כבוד אלא מפני זכות ד׳ פסיעות כדאמרינן לקמן,
דכתיב נתער השכירה על מס" שטרח נתנו לו מער לגלח, ואיזהו ה״נ אמרי׳ לבני עמי הארץ דלה זכו לחותו כבוד אלא מחמת זכות
שכר נתנו לו בעברי נהר, דברים שדרכן לעשות על ידי נהר דהיינו מעט שהיה בחציהם, מ״ר. וחית דאמרי דרבי זירא אדלעיל קאי אבני
טחינת רימיס: וגם הזקן תספה.
סנחריב, אע״ג דםלמ רבי יהודה הזהכו
דלה כתיב גלומ חלה הרחם, אבל הזקן
בבני ע״ה לכבדן שמהם מלא מורה כי
כתיב מספה לסון כלוי על ידי חור,
היכי דנפקו מסנחריב, כי הח מילתא
שכלמה לגמרי: גרירתיה לארמאה
מודיעים להו לבני ע״ה דהא דמוקרין
ושפר באפיה. אם אתה מחכך את
להו לחו משוס חציהס הלא משוס מוכה
הארמחי והוטב בעיניו, הצער לו חם
שבהם, שלא מזומ דעתם עליהם ויאמרו
בזקנו ולה שבעת מוכח מיניה: בית
אבותיהם לדיקיס היו: מדוע דרך
נסרך אלהיו. לשון נסר, שהשתמוס
רשעים צלחה. מפני מס הללימ
לנסר ועשחו חלום: היינו דכתיב ויהי
נבוכדכלר וכנס ירושלים: אהדרו ליה.
הוא משתחוה. משמע מפני שמשתמוה
לירמיה: בצעי מים. מרס״קו בלעז:
למס הכוסו: ויחלק עליהם. איידי
ד׳ פסיעות. מפורש לקמן: על אחת
דאיירי במלאכים איירי ו נמי בהאי קרה
כמה וכמה. סיסו כל אדם יכולין
דכתיב ויהי בלילה ההוא וילה מלאך
לתמוה על מתן שכר גדול שישתלס
ה׳ וגו׳ נקט וימלק עליהם לילה וגו׳:
עליהס פ: לנביאים. אברהם יצחק
מלאך שנזדמן לאברהם לילה שמו.
ויעקב: נשבר לבי בקרבי. כלומר
וסוח סייעו: מעשה לילה. שכלממו
תמהתי על מתן שכרן: שתי שעות.
בשבילו כוכבי לילה כמו שעשו בשביל
כדי שלא יהח פנאי לספדו ולקצרו:
ברק: טבא מליה דר׳ יצחק נפחא
אתפח. נתרפה: אהדרינהו הקב״ה.
מדבר נפחא. ר׳ יוחנן דמקרי בר
להכך שעות לחזקיהו, דאותו היום
נפתח בכולה הש״ס, כמו (ב״מ דף פה:)
שנתרפה חזקים היה של כ״צ שעות:
מאן עייל בר נפחה. נראה למוכי לאציו
רהט בתריה. לשליח: לא היה להם
של ר׳ יוחנן הוי נפחה ולהכי מיקרי
תקנה. שהיה שכרו מרוצה והיה לו
בר נפחא, ואית דמפרשי בר נפחה על
רשות לאבד שהריתנו: הוה כתיב
סס יופיו2): הזהרו בזקן. אע״פ סטכמ
שמיה ושמיה דאבוה. כדי שימכבד
תלמודו, הואיל ומחמת אונסו הוא:
אביו, לכך נקרא שס אביו עליו שנקרא
הזהרו בורידין כר׳ יהודה. דאמר
מרודך בלחדן, דחי לה כתיב חלה
בשמיטת חולין (דף כז.) עד שישמוט חת
מרודך כן מלאדן לא הוי מימקרי
הורידין של עוף, הואיל ולולהו כולו
עליה שמיה דאבוס, דהכי כתבי כולהו
כאחד אינו מומכו ומולמו כבשר
אינשי פלוני בן פלוני, להכי כתיב
מיס ובסמס: הזהרו בבני עמי הארץ.
מרודך בלחדן: בחדש החמישי בעשור
שנעשו תלמידי חכמים לעשות להס
לחדש בא נבוזר אדן רב טבחים
כבוד, שמהם מלא תורה לישראל, שהרי
עמד לפני מלך בבל בירושלם.
ילחו שמעיה ואבטליון מבני בניו של
אלמה נבוכד גלר סליק לירושלס:
סנחריב, ומבני בניו של המן למדו תורה
וכני
בבני ברק כדלקמן", ואע״ג דאמר
רבי יהודה הכי הזהרו בבני עמי הארץ: