וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ
אֶת סוּכַת דָוְִד הַנּוֹפָלֶת א״ל הָכִי אָמַר רַבִי
יוֹחָנָן דוֹר שֶבֶן דָוְִד בָא בוֹ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים
מִתְמַעֲטִים וְְהַשְּאָר עֵינֵיהֶם כַלּוֹת בְּיָגוֹן וַאֲנָחָה
וְְצָרוֹת רַבוֹת וּגְזֵרוֹת קָשוֹת מִתְחַדְשוֹת עַד
שֶׁהָרִאשׁוֹנָה פְּקוּדָּה שְנִיָּה מְמַהֶרֶת לָבאֹ ת״ר
שָבוּעַ שֶבֶן דָוְִד בָא בוֹ שָנָה רִאשוֹנָה מִתְקַיֵּים
מקּרא זֶה וְְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְְעַל עִיר
אַחַת לאֹ אַמְטִיר שְנִיָּה חִיצֵּי רָעָב מִשְתַלְּחִים
שְלִישִית רָעָב גָּדוֹל וּמֵתִים אֲנָשִים וְְנָשִים וְְטָף
חֲסִידִים וְְאַנְשֵי מַעֲשֶה וְְתוֹרָה מִשְתַּכַחַתְּ
מִלּוֹמְדֶיהָ בִרְבִיעִית שוֹבַע וְְאֵינוֹ שוֹבַע
בַחֲמִישִית שוֹבַע גָּדוֹל וְְאוֹכְלִין וְְשוֹתִין וּשְמֵחִין
וְְתוֹרָה חוֹזֶרֶת לְלוֹמְדֶיהָ בַשִשִּית קוֹלוֹת
בַשְבִיעִית מִלְחָמוֹת בְמוֹצָאֵי שְבִיעִית בֶן דָוְִד
בָא אֲמַר רַב יוֹסֵף הָא כְמַה שְבִיעִית דַהֲוְָה כֵן
וְְלאֹ אָתָא אָמַר אַבַיֵי בַשִשִּית קוֹלוֹת בַשְבִיעִית
מִלְחָמוֹת מִי הֲוְָה וְְעוֹד כְסִדְרָן מִי הֲוְָה ( אשר
חרפו אויביך ה׳ אשר חרפו עקבות משיחך
) תַּנְיָא ר׳ יְהוּדָה אוֹמֵר דוֹר שֶבֶן דָוְִד בָא בוֹ
בֵית הַוַּועַד יִהְיֶה לִזְנוּת וְְהַגָּלִיל יֶחֱרַב
וְְהַגַּבְלָן יֶאְשַׁם וְְאַנְשֵי גְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר
לְעִיר וְְלאֹ יְחוֹנָּנוּ וְְחָכְמַת הַסּוֹפְרִים תִּסָּרַח וְְיִרְאֵי
חֵטְא יִמָאֲסוּ וּפְנֵי הַדוֹר כִפְנֵי כֶלֶב וְְהָאֱמֶת
נֱֶעדֶרֶת שֶנֶּאֱמַר וְַתְּהִי הָאֱמֶת נֱֶעדֶרֶת ( וסר
מרע משתולל ) מַאי וְַתְּהִי הָאֱמֶת נֱֶעדֶרֶת
אַמְרֵי דְבֵי רַב מְלַמֵד שֶנַּעֲשֵית עֲדָרִים עֲדָרִים
וְְהוֹלֶכֶת לָהּ מַאי וְְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל אַמְרֵי
דְבֵי ר׳ שֵילָא כָל מִי שֶׁסָּר מְרַע מִשְׁתּוֹלֵל עַל
הַבְרִיּוֹת אֲמַר רָבָא מֵרֵיש הֲוְָה אָמִינָא לֵיכָא
קוּשְטָא בְעָלְמָא אָמַר לִי הַהוּא מֵרַבָנָן וְְרַב
טָבוּת שְמֵיהּ וְְאָמְרֵי לָהּ רַב טַבְיוֹמִי שְמֵיהּ
דְאִי הֲוְוּ יָהֲבֵי לֵיהּ כָל חֲלָלֵי דְעַלְמָא לאֹ הֲוְָה
מִשְּנֵי בְדִבוּרֵיהּ זִימְנָא חֲדָא אִיקְלַעִי לְהַהוּא
אַתְרָא וְקוּשְׁטָא שְמֵיהּ וְְלָא הָוְוּ מִשְּנֵי
בדיבורייהו וְְלָא הֲוְָה מָיֵית אִינִיש מֵהָתָם בְלָא
זִימְנֵיהּ נְסִיבִי אִיתְּתָא מִינְּהוֹן וְְהָוְוּ לִי תַּרְתֵּין
בִנְיָן מִינָּהּ יוֹמָא חַד הֲוְָה יָתְבָא דְבֵיתְהוּ וְְקָא
חייפא רֵישֵהּ אֲתַאי שיבבתה טָרְפָא אַדַשָּא
סָבַר לָאו אוֹרַח אַרְעָא אָמַר לָהּ לֵיתָא הָכָא
שְכִיבוּ לֵיהּ תַּרְתֵּין בִנְיָן אָתוּ אֱינָשֵי דְּאַתְרָא
לְקַמֵיהּ אָמְרוּ לֵיהּ מַאי הַאי אֲמַר לְהוּ הָכִי
הֲוְָה מַעֲשֶה א״ל בְמָטוּתָא מִינָּךְ פוֹק מאתרין
וְְלאֹ תַּגָּרֵי בְהוּ מוֹתָנָא בְהָנָךְ אֱינָשֵי תַּנְיָא ר׳
נְהוֹרַאי אוֹמֵר דוֹר שֶבֶן דָוְִד בָא בוֹ נְעָרִים
יַלְבִינוּ פְנֵי זְקֵנִים וּזְקֵנִים יַעַמְדוּ לִפְנֵי נְעָרִים
וּבַת קָמָה בְאִמָהּ וְְכַלָּה בחמותה וּפְנֵי הַדוֹר כִפְנֵי כֶלֶב וְְאֵין הַבֵן מִתְבַיֵּיש
מֵאָבִיו תַּנְיָא ר׳ נְחֶמְיָה אוֹמֵר דוֹר שֶבֶן דָוְִד בָא בוֹ הָעַזּוּת תַּרְבֶה וְְהַיּוְקֶֹר יְעַוֵּת וְהַגֶּפֶן יִתֵּן פִרְיוֹ וְְהַיַּיִן בְיוֹקֶר וְנֶהֶפְכָה
כָל הַמַלְכוּת לְמִינוּת וְְאֵין תּוֹכֵחָה מְסַיַּיע לֵיהּ לר׳ יִצְחָק דא״ר יִצְחָק אֵין בֶן דָוְִד בָא עַד שֶׁתִּתְהַפֵּךְ כָל הַמַלְכוּת
לְמִינוּת אֲמַר רָבָא מַאי קְרָא כוּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא ת״ר כִי יָדִין ה׳ עִמוֹ [ וְגוֹ׳ ] כִי יִרְאֶה כִי אָזְלַתְּ יָד וְאֶפֶס עָצוּר
וְְעָזוּב אֵין בֶן דָוְִד בָא עַד שֶיִרְבוּ הַמְסוּרוֹת ד״א עַד שיתמעטו הַתַּלְמִידִים ד״א עַד שֶתִּכְלֶה פְרוּטָה מִן הַכִיס ד״א
עַד שיתייאשו מִן הַגְּאוּלָּה שֶנֶּאֱמַר וְאֶפֶס עָצוּר וְְעָזוּב כִבְיָכוֹל אֵין סוֹמֵךְ וְעוֹזֵר לְיִשְרָאֵל כִי הָא דר׳ זֵירָא כִי הֲוְָה
מַשְכַח רַבָנַן דמעסקי בֵיהּ אָמַר לְהוּ בְמָטוּתָא בָעֵינָא מִנַּיְיכוּ לאֹ תרחקוה דְתָנֵינָא גׁ׳ בָאִין בְהֶיסַּח הַדַעַת אֵלּוּ הֵן
מָשִיחַ מְצִיאָה וְְעַקְרָב אָמַר רַב קְטִינָא שִית אַלְפֵי שְנֵי הָוְוּ עָלְמָא וְְחַד חֲרוּב שֶנֶּאֱמַר וְנִשְׂגַּב ה׳ לְבַדוֹ בַיּוֹם הַהוּא
אַבַיֵי אֲמַר תְּרֵי חֲרוּב שֶנֶּאֱמַר יְחַיֵּינוּ מִיּוֹמַיִם בַיּוֹם הַשְּלִישִי יְקִימֶנּוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו תַּנְיָא כְוְָתֵיהּ דְרַב קְטִינָא כְשֵם
שֶׁהַשְּׁבִיעִית מְשַמֶטֶת שָנָה אַחַת לז׳ שְנַיִם כָךְ הָעוֹלָם מְשַמֵט אֶלֶף שָנִים לְשִבְעַת אַלְפַיִם שָנָה שֶנֶּאֱמַר וְנִשְׂגַּב ה׳
לְבַדוֹ בַיּוֹם הַהוּא וְְאוֹמֵר מִזְמוֹר שִיר לְיוֹם הַשַּבָת יוֹם שֶכוּלּוֹ שַבָת וְְאוֹמֵר כִי אֶלֶף שָנִים בְעֵינֶיך כְיוֹם אֶתְמוֹל כִי
יַעֲבוֹר תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ שֵשֶת אַלְפַיִם שָנָה הֱוְֵי עָלְמָא שְנֵי אֲלָפִים תּוֹהוּ שְנֵי אֲלָפִים תּוֹרָה שְנֵי אֲלָפִים יְמוֹת הַמָשִיחַ
את סוכת דוד הנופלת. מלכות דוד שנפלה, להכי קרי משיח נר כפלי: רודפין אמר היין ומשתכרין, ומתייקר היין אע״פ שרוב יין בעולם:
עד שהראשונה פקודה, עד שלא כלמה לכה ראשונה שניה ממהרת
כלו הפך לבן טהור הוא. כשפסטו הנגע בכל העור, כך כשנהפכה כל
לנא. פקודה כמו לא נפקד (במדבר לח): שבוע, שמיטה: והמטרתי המלכות למינות מצא גאולה: כי ידין ה׳ עמו. להביא להס גאולה: כי יראה
על עיר אחת. שיהא מעט מטר, ויהח רעב במקום זה ומונע במקום
כי אזלת יד. שתלך ותחזק ידן של מסורות ומללימין במלסינותן: שיתמעטו
זה: חיצי רעב, רעב מעט, שלא יהא
התלמידים. שמחזיקין ידי ישראל להחזירן
מוצע נסוס מקוס: משתכחת
למוטב: שתכלה פרוטה. והיינו אזלת יד
מלומדיה. מתוך שאין להם מה לאכול:
שיסו בידיס ריקניות: כביכול. כאלו
בששית קולות. ילחו קולות שכן לול
יכולין לומר דבר זה כלפי מעלה: אין
בא. ל״ח קולות מתקיעת שופר, שנאמר
עוזר ואין סומך לישראל. שיהיו ספליס
יתקע בשופר גדול (ישעיה כז):
למחד, וחומר אין עוזר וסומך שיהיו
מלחמות. בין עובדי כוכבים לישראל:
מתייחסין מן הגאולה: דמעסקי
דהוה הכי. שנה אחת רעב שנה אמת
ביה. לידע מתי יצא: ועקרב. נוסך
מונע ואעפ״כ לח בא בן דוד: בששית
האדס פתחוס: וחד חרוב. שחלף
קולות מי הזה. כלוס ילחו קולות
שנה יהיה מרוב מון מסמת חלפים
שכן דול נא: ועוד כסדרן מי הזה.
אלו, דהיינו חלף שביעי: תרי. חלפים
כלומר חלו הלרות דקתני הכא כסדרן
הוא חרב, אלף שביעי וחלף שמיני:
לא התרמו בשבוע אחד, אבל כי
יומו של הקב״ה אלף שנה, שנאמר כי
אמרמו חתי משיח: אשר חרפו אויביך
אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי
ה׳ אשר חרפו עקבות משיחך. לא
יעבור: משמט. ונעשה מכב:
התפרם החי קרא למחי חיכתיב הכח,
שכולו שבת. שהעולם מסמט: הוי
דהא לא קא דרים ניה מידי, ונראה
עלמא. העולס כך מתקייס: ב׳
למורי שכן נכתב בספריס מחלה
אלפים היה תהו. ממתי שלא ניתנה
כמו ששנינו בפ׳ המכון דסוטה (דף
עדיין תורה והיה העולם כתוהו,
מט:) בעקבות המשיח מולפח יסגה,
ומחדס הראשון עד שהיה חברהס כן
וכתבו פירוש זה על בעקבות שהוא
נ״צ שנה חיכה חלפיס שנה כדמוכחי
לשון סוף כמו אשר חרפו עקבות
קראי, דכשנשלמו" אלפים שנה עסק
מסימך: בית הועד. מקוס שתלמידי
אברהם בתורה, שנאמר (בראשית יב)
חכמים מתוועדין שס ללמוד תורה:
ואת הנפש אשר עשו בחרן ומתרגמיכן
ס״ג והגבלן. מקוס ששמו כך ישמומס:
דמעבידו לאורייתא נחרן, ואמריקן
ואנשי הגבול. אנשי גבול אכן ישראל.
במסכת ע״ז (דף ט.) גמירי דההוא
ל״ח אנשי גזית סנהדרין: כפני כלב.
שעתא הוה אברהם בר ממשין ותרתי
דדמיין ממש לכלב, מ״ר. ל״ח כפני
סכין: ושני אלפים תורה. מן הנפס
הכלב שלה ימנייםו זה מזה: משתולל
אשר עשו בחרן עד [חלפיס] שנות
על הבריות. כל העולם חומרין עליו
המשיח, ארבעים (ושמנים") שנה
סוטה הוא, והיינו משתולל לסון שטות,
עד שנולד ילחק, ושסיס שנה מסכולל
כמו מוליך יועלים סולל (חיוב יב):
ילמק עד שנולד יעקב הרי ק״מ, וק״ל
ליכא קושטא בעלמא. אין חדס
שהיו ליעקב כשצח לכלריס הרי כל״מ,
בעולם שידבר המת תמיד: אמר
וכד״ו שעמדו נמלריס" הרי תמ״מ,
לי ההוא מרבנן דאי הוו יהבי ליה
ומשילחו ממלריס עד שנבנה נית
כל חללי דעלמא לא משני בדבוריה.
ראשון מ״פ, דכתיב (מלכים א ו) ויהי
לשקר, וחיםמעי לי הכי זימנה מדה
בשמונים שנה וארבע מאות שנה
אקלעי לההוח התרח וקוסטה שמים:
לצאת בני ישראל מארץ מלריס וגו׳,
טרפא אבבא, שהיתה שואלת אותה:
סרי מתקכ״מ, ומ״י שעמד בית ראשון )
לאו אורח ארעא. לומר היכן היה
כדמוכחי קראי על פי חשבון שנות
סוחיל ומייפ׳ כיסה: ס״ג נערים
המלכים, וע׳ דגלות בבל, ומ״כ
ילבינו פני זקנים. כלומר יחכפו
שעמד בית שני ) הרי מת״ק ותתקכ״מ,
ויצייםו חומס: וזקנים יעמדו בפני
הרי חלפים פחות קע״צ, וקע״צ קולס
הנערים. לכבדס, והיינו דאמרינן
השלמת ד׳ חלפים נחרב הבית, ולסוף
(בסוטה ד׳ מט:) בעקבות המסיק
אותן קע״צ נשלמו שני אלפים תורה,
חולפה יסגה: בת קמה באמה.
וחיידי דהמר שני חלפים תוהו קחמר
לחרפה ולבייםס: היוקר יעות. שלא
שני אלפים תורה, ולא שתכלה מורה
יכבדו זה את זה, יקר כבוד. ל״ח
אמר שני אלפיס. מ״ל: ושני אלפים
היוקר ] יעות מכובד שבהן יהא עוומן
שנות המשיח. שלהמכ שני חלפים
וכמאי. מ״ל: והגפן יתן פריו.
תורה הוה דינו שינה משיח ומכלה
ואעפ״כ יהיה היין ביוקר, שלא יהיה
הגלות ויבטל השיעבוד מישראל:
ברכה בפרי עלמו. ל״ח שיהיו כולן
אצל