קב׃הבונהפרק שתים עשרשבת

הבונה כמה יבנה ויהא חייב הבונה כל שהוא והמסתת  והמכה  בפטיש ובמעצד הקודח כל שהוא חייב זה הכלל כל  העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב (  וכן ) רשב״ג אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת  מלאכה  חייב מפני שהוא כמתקן מלאכה׃ גמ׳ כל שהוא  למאי חזיא א״ר ירמיה שכן עני חופר גומא להצניע  בה פרוטותיו דכוותה גבי משכן שכן תופרי יריעות  חופרין גומא להצניע בה מחטיהן אביי אמר כיון  דמשתכי  לא עבדי הכי אלא שכן עני עושה פיטפוטי כירה  קטנה לשפות עליה קדירה קטנה דכוותה גבי משכן  מבשלי סמנין לצבוע יריעות שחסרה מלאכתן עושין  פיטפוטי כירה קטנה לשפות עליה יורה קטנה רב  אחא בר יעקב אמר אין עניות במקום עשירות אלא שכן  בעה״ב  שיש לו נקב בבירתו וסותמו דכוותה גבי משכן שכן  קרש שנפלה בו דרנא מטיף לתוכה אבר וסותמו  אמר שמואל המצדד את האבן חייב מיתיבי אחד  נותן את האבן ואחד נותן את הטיט הנותן את הטיט חייב  וליטעמיך  אימא סיפא רבי יוסי אומר ואפילו העלה והניח על גבי  דימוס של אבנים חייב אלא תלתא בנייני הוו תתא  מציעא  ועילא תתא בעי צדודי ועפרא מציעא בעי נמי טינא  עילאי בהנחה בעלמא׃ והמסתת׃ מסתת משום מאי  מיחייב רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום  מכה בפטיש העושה נקב בלול של תרנגולים רב  אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש  עייל שופתא בקופינא דמרא רב אמר משום בונה  ושמואל  אמר משום מכה בפטיש וצריכא דאי אשמעינן קמייתא  בההיא קאמר רב משום דדרך בנין בכך אבל עושה  נקב בלול של תרנגולים דאין דרך בנין בכך אימא  מודה ליה לשמואל ואי אשמעינן בהא בהא קאמר  רב משום דדמי לבנין דעבדיה לאוירא אבל שופתא  בקופינא  דמרא דאין דרך בנין בכך אימא מודה ליה לשמואל  ואי אשמעינן בהא בהא קאמר שמואל אבל בהנך  תרתי אימא מודה ליה לרב צריכא בעא מיניה רב  נתן בר אושעיא מרבי יוחנן מסתת משום מאי מיחייב  אחוי  ליה בידיה משום מכה בפטיש והאנן תנן המסתת  והמכה בפטיש אימא המסתת המכה בפטיש ת״ש  הקודח.  הבונה. שאמרו בחנות מלאכותד) כמה יבנה כו׳: מסתת. מרבע את האבן  ומתקנה הכל לפי המקום שיש מקומות שרגילין להחליק ויש מקומות  שרגילין  למכון נה מכילים מכילים בארץ אשכנז: המכה בפטיש. גם הוא בחנות מלאכותה), והוא  בלע״ז פי״ק שמפולן בו את האבן מן הסלע  לאחר שמלב את האבן סביב ומבדיל מן ההר  קלת הוא מכה בפטיש מכה גדולה והיא  מתפרקת ונופלת חזהו גמר מלאכה של מולבי  אבן וכל הגומר בשנת מלאכה מולדת מכה  בפטיש  היא: מעלד. אף הוא כמו קורנס גדול של  ברזל לבנין של ברזלי: והקודת. נוקב ען או  אבן בכותל: כל שהוא. הכולהו קאי המסתת  ומכה בפטים ובמעלד והקולח: כל העושה  מלאכה  ומלאכתו מתקיימת. שיש מתקיימת כיולא בו  ז)[ואין מוסיף עליהן: בשבת. אעושה מלאכה  קאי: על הסדן. בלע״ן אינקלומ״מ: קורנם.  מרטי״ל:  מפני שהוא כמתקן מלאכה. ואע"פ שאינו  מכה על הפעולה הלא על הסדן ובגמרא  ) מפרט מחי מתקן: גמ׳ רמשתכי, מעלין  חלודה  המחטין רואי״ל: פטפוטי. רגלי כירה כמין  כלי ברזל שקורין טרפיי״ד מעמידין הכירה  של מכם: מנטלי סממנים לצבוע שמסרה  מלאכתן.  שלמלמו למר לביעתן ומסרה למלאכתן והולרכו  לחזור ולבשל סמנין וללנוע מעט: יורה קטנה  גרסינן  הכא: אין עניוק במקום עשירות. לא עשו  דבר כלמלוס חלא הכל מתחלתן דייס וסותר:  בבירתו. בירה נאה שהוא אוכל ושוכב מקפיד  על חור קטן שנה אם מגונה הוח וסותמו  בטיט: דרגא. תולעת: המלדד את האבן.  מושיבה  ומלדדה עד שמתיישבת בקרקעית יסוד הבנין  יפה. מתוך שהוא מלדרה הוח מכינה תחתיה  ומושינה  בארץ חייב ואפילו לא נתן טיט הוי בונה  כל שהוא דים מקיימין כן בלה טיט: הנותן  את הטיט חייב. אבל הנותן האבן פטור:  דימום. שורת אבני חומה. אלמא בהנחה  בעלמא חייב ואפילו לא לידד ועדיפה הח  מדשמואל:  אלה. לאו קושיא תלתא בנייני הוו: סמא.  יסוד המומה תחתית שמושיבין אבנים על  הארץ בלא טיט בלדודי ועפר כל עלמו אינו  אלא לגדר את האבן שתשב בשוה ולח מטה  לכאן ולכאן ויהח עפר סביב לה לסומכה  ובההוא  אמר שמואל מילתיה. וברייתא במילעא בל  הבנין כולו שמן היסוד עד שורה העליונה  בעי נמי טינה עם הלידוד: עילאה. דימום  העליון  שאין על גביו עוד דימום אינו חושש הס  נוטה האבן לזר אחד הלכך בהנחה בעלמא  סגי והוח מילתא דרבי יוסי: מטוס מאי.  ולהוציא: [ועי' לקמן קמו.]: אבל בהנך תרתי אימא איזו תולדה מן החנות הוא: מכה בפטיש. גמר מלאכה הוא שהמקום מודה בו׳. ומקמייתא ובתרייתא  נמי לא ידעינן מליעתה: שמרן מכין זה לא ימכון עוד: לול של תרנגולין. של עץ הוא וסתוס בשלמא ומנקבו שילה הריח של זוהה ולא יזיק להו: משוס מכה  בפטים.  שהוא  הבונה. צריך ליתן טעם אמאי תני בונה אחר זריקה והוצאה׃ מכה בפטיש. פי׳ בקונטרס שמפוצץ בו את הסלע לאחר שחצבה ואין נראה לר״י דבמשכן לא הוה בנין אבנים ולא שביק תנא גמר מלאכה דכלים דהוה  במשכן ונקט מכה בפטיש דאבן דלא הוה במשכן אלא נראה לר״י דהאי מכה בפטיש היינו מכוש אחרון שמכה על הכלי בשעת גמר מלאכה׃ כל שהוא למאי חזי. דוקא הכא איצטריך לפרושי דהוה דכוותיה במשכן משום  דלא חשיב בנין כל שהוא אבל מוציא עיטרן ופלפלת כל שהוא סברא הוא דמיחייב׃ הכי גרסינן המצדד את האבן חייב. ול״ג משום מכה בפטיש דבמסקנא מוקי לה בתתאה דלא שייך שם מכה בפטיש ועוד דאכתי קאי  בבונה׃ ולטעמיך אימא סיפא אפילו העלה ע״ג דימוס כו׳. ול״ג ר׳ יוסי אומר אפילו העלה דאי גרסינן ליה מאי קאמר וליטעמיך הא פליגי רבנן עליה ובתוספתא נמי ל״ג ליה׃ העושה נקב בלול. קשה לרב דאמר משום בונה אמאי הפסיק מכה בפטיש בין מסתת לקודח דהוו תרווייהו משום בונה ולשמואל נמי ליתני תרווייהו בהדי הדדי׃ האי מאן דעייל שופתא בקופינא רב אמר חייב משום בונה. ואע״ג דקי״ל אין בנין. בכלים אור״י דהיינו דווקא בהחזרת בתי תריסין או במנורה של חוליות אבל בנין גמור מיחייב בכלים כמו בקרקע כדאמרי׳ בס״פ כירה ( לעיל דף מז.) גבי מטה של טרסיים אם תקע חייב חטאת ומחזיר קני מנורה חייב חטאת וקרן עגולה ואין חילוק. בין כלים לקרקע. אלא במקום שאין חיזוק ואומנות דבכלי לא חשיב בנין ובקרקע חשיב בנין ובפ׳ בכל מערבין ( עירובין דף לה.) גבי נתנו במגדל דמוקי לה רבה ורב יוסף במגדל של עץ דמ״ס כלי הוא ואין בנין בכלים ומ״ס אהל הוא התם מיירי במנעול וקטיר במיתנא כדמסיק אביי לבסוף ולא הוצרכו לפרש משום דפשיטא דבהכי איירי דבע״א יש סתירה ובנין בכלים וכן משמע מדמוקי אביי במנעול וקטיר. במיתנא דהוי כמו חותמות שבכלים הא לאו הכי אסור ובריש סוגיא דפריך ואמאי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא אע״ג דסתם מגדל של עץ הוא דהוי כלי כדמוכח בכמה דוכתי מעיקרא הוה סבר דאיירי שאי אפשר לקחת העירוב אלא על ידי סתירה גמורה׃ לול של תרנגולין. דלא חשיב ליה שמואל בונה אומר ר״י משום דלא חשיב להאי פתח עשוי להכניס ולהוציא׃ [ועי׳ לקמן קמו. ]׃ אבל בהנך תרתי אימא מודה כו׳. ומקמייתא ובתרייתא נמי לא ידעינן מציעתא׃