קד׃הבונהפרק שתים עשרשבת

מתני׳ הכותב שתי אותיות בהעלם אחד  חייב כתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס  ובקנקנתום ובכל דבר שהוא רושם על שני  כותלי זויות ועל שני לווחי פינקס והן נהגין  זה עם זה חייב הכותב על בשרו חייב  המסרט על בשרו ר׳ אליעזר מחייב חטאת  וחכמים פוטרין כתב במשקין במי פירות  באבק דרכים באבק הסופרים ובכל דבר  שאינו מתקיים פטור לאחר ידו ברגלו בפיו  ובמרפיקו כתב אות אחת סמוך לכתב  וכתב על גבי כתב נתכוון לכתוב חי״ת  וכתב ב׳ זיינין אחת בארץ ואחת בקורה  כתב על ב׳ כותלי הבית על שני דפי פנקס  ואין נהגין זה עם זה פטור כתב אות אחת  נוטריקון ר׳ יהושע בן בתירא מחייב וחכמים  פוטרין׃ גמ׳ דיו דיותא סם סמא סקרא  אמר רבה בר בר חנה סקרתא שמה קומוס  קומא קנקנתום אמר רבה בר בר חנה אמר  שמואל חרתא דאושכפי׃ ובכל דבר שהוא  רושם׃ לאתויי מאי לאתויי הא דתני רבי  חנניא כתבו במי טריא ואפצא כשר תני  ר׳ חייא כתבו באבר בשחור ובשיחור  כשר׃ המסרט על בשרו׃ תניא אמר  להן רבי אליעזר לחכמים והלא בן סטדא  הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו  אמרו לו שוטה היה ואין מביאין ראיה מן  השוטים׃ כתב אות אחת סמוך לכתב׃  מאן תנא אמר רבא בר רב הונא דלא כר׳  אליעזר דאי ר׳ אליעזר האמר אחת על  האריג חייב׃ כתב על גבי כתב׃ מאן תנא  א״ר חסדא דלא כר׳ יהודה דתניא הרי  שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב  יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו  קולמוס ומקדשו דברי ר׳ יהודה וחכמים  אומרים אין השם מן המובחר תנא כתב  אות אחת והשלימה לספר ארג חוט אחד  והשלימה לבגד חייב מאן תנא אמר רבא  בר רב הונא ר׳ אליעזר היא דאמר אחת  על האריג חייב רב אשי אמר אפילו תימא  רבנן להשלים שאני א״ר אמי כתב אות  אחת בטבריא ואחת בציפורי חייב כתיבה  היא אלא שמחוסר קריבה והתנן כתב על  שני כותלי הבית ועל שני דפי פנקס ואין  נהגין זה עם זה פטור התם מחוסר מעשה  דקריבה הכא לא מחוסר מעשה דקריבה  תנא הגיה אות אחת חייב השתא כתב  אות אחת פטור הגיה אות אחת חייב אמר רב  ששת הכא במאי עסקינן כגון שנטלו לגגו של חי״ת ועשאו שני זיינין רבא אמר  כגון שנטלו לתגו של דל״ת ועשאו ר״ש תנא נתכוין לכתוב אות אחת  ועלו  מתני׳ על שני כוסלי זויום, המת במזרח והמת בלפון סמוכות זו  לזו במקצוע: על שני לומי פנקס. פנקס של חנוונים כעין אותן של  סוחריםל) שיש להם לומיס הרבה מקוקין וטימין בשעוה: על שני לומי  פנקס. רצומא אשמועינן דאע״ג דלאו חלום אחד הס חס נהגין  ונקרין זה עם זה שכתובין על שני  שפתי הלוומין סמוכים זה לזה חייב:  הכותב על בשרו. בדיו: המסרט.  במכתב או נסידמ): נמשקין. כמו מי  תותים שמשמירין: או במי פירות.  כל פירות: באנק דרכים. בטיט.  לשון אחר נאבק דרכים נחלבעו שרט  כמו אותיות בעפר נגוב: נאבק  הסופרים. עפרורית של קסת הסופר:  לאתר ידו. בגב ידו שאמו הקולמום  בחלבעותיו והפך ידו וכתב: מרפיקו  (6). אצילי ידיו: כתב אות אחת סמוך  לכהב. חלל חות הכתובה זיוג אומ  להשלימה לשתיס: כתב ע״ג הכתב.  העביר הקולמום על אותיות הכתובים  כבר ומדשס: נתכוין לכתוב קי״מ.  ודילג הקולמום ולא נראה הגג של  מי״מ חלה שני הרגלים ונראה כשני  זייני״ן: על שני כותלי הבית, שאינו  במקצוע: על שני דפי פנקס. שעשוי  עמודים כמגילה וכתב חות בעמוד  זה ואות בזה ואינו יכול לקרבן אלא  חס כן יחתוך הפסק שביניהם וה״ה  לכותלי הבית רחוקין זה מזה. ותנא  ברישא שני כותלי הבית דסתמה אין  נהגין זה עם זה והדר תנח שני דפי  פנקס וה״ה לכותלי הבית ולה זו אף  זו קתני: כתב אות אחת על פס  נוטריקון. שעשה סימן נקודה עליה  לומר שלהבין בה מינה שלימה כתבה:  גמ׳ סמא. חורפימינ״ט: סקרקה.  אימני״ח לבע אדום שלובעין בה  תריסין: קומה. גומ״ח שרף אילן:  קרתא דאושכפי. הרמינ״ט: כתבו.  לגט: נמי טריא. י״ח מין פרי וי״מ  מי גשמים: אפלה. מי עפליס גל״ם:  באנר. בעופרת ומשחיר כשהוא  משפשף עופרת על הקלף: בשחור.  פימס: שימור. אדרמינ״ט: הוליא  כשפים. שלא היה יכול להוליאן  כתובים שהיו המרטומין בודקין כל  היולאים שלח יוליהו כשפים ללמדס  לבני מדינה אחרת: שוטה היה.  שטות היה נו לעשות מה שאין דרך  בני אדם עושים ומסר נפשו על  הדברי: א׳ על האריג. מוט א׳ ארג  על קלת חריג: וטעה ולא העיל 15  דלת. ונמצא שם נכתב במקומו אבל  לא בכוונה: מעביר עליו קולמוס.  לכוונת פס על כל אותיותיו כאילו הוא  כותנו: והשלימה לספר. חות המכונה  של אחת מכ״ד ספרים: מחוסר  מעשה דקרינה. איני מקרבן אלא  על ידי קלילה המפסיק ביניהן. וכי  קאמר רב חמי כגון כתב המת על שפת  לוח זו בטבריה ואמת על שפת לומ זו  בלפורי ואתה יכול לקרבן שלא במעשה  אלא קרינה בעלמא: ועשאו שני זיינין.  והספר לכך צריך: רצח אמר כגון שנטלו לתנא דדלי״ת. דלא הוי אלא הגהת חות המת ובדבר מועט חייב הואיל חזהו תיקון הספר סדאסור לאדם  לשהות ספר שאינו מוגה משום אל משכן באהליך עולה (איוב יא) והוה ליה ככתב חות אחת והשלימה לספר דחמרן לעיל דחייב ואפי׳ לרבנן:  נתכוין לכתוב ח׳ וכתב שני זיינין. וא״ת מאי איריא נתכוין..  לכתוב ח׳ דלא נעשית מחשבתו אפילו נתכוין לכתוב ז׳  אחד וכתב שני זיינין פטור כמו נתכוין לזרוק ב׳ וזרק ד׳ ( לעיל דף  עג.) וכן קשה אברייתא. דמייתי בגמרא נתכוין לכתוב אות אחת ועלו  בידו שתים חייב אמאי חייב מ״ש  מנתכוין לזרוק שתים וזרק ד׳ וי״ל  דמיירי כגון שהיה צריך לכתוב שתי  אותיות איזה שתי אותיות שיהיו  דהשתא נתכוון לדבר איסור וגם  נעשית מחשבתו ואפילו הכי פטור  כדמפרש בגמ׳ משום דבעי זיוני וא״ת  מאי איריא נתכוין לכתוב חי״ת אפי׳  נתכוון לכתוב שני זיינין וכתב בלא  זיון פטור וי״ל דנקט נתכוין לכתוב ח׳  לרבותא דדוקא כתב שני זיינין דבעי  זיון פטור אבל כתב שתי אותיות  אחרות דלא בעו זיון חייב ואע״ג  דהשתא מיהא לאחת הוא דמתכוין׃  שיחור. פירש רש״י איידרמנ״ט  ואין נראה דאמאי הוה  קרי ליה רבי חייא בל״א ולא נקט  ליה בלשון מתני׳׃ בן סטדא.  אור״ת דהא בן סטדא דאמרינן  הכא דהוה בימי פפוס בן יהודה דהוה  בימי רבי עקיבא כדמוכח בפרק  בתרא דברכות ( דף סא׃)׃  אמר רב חסדא דלא כר׳ יהודה.  וא״ת רב אחא ברבי יעקב  דקאמר אההיא דקאמר רב חסדא  בפ׳ שני דגיטין ( דף כ.) גט שכתבו  שלא לשמה והעביר עליו קולמוס  לשמה באנו למחלוקת ר׳ יהודה ורבנן  דתניא נתכוין לכתוב כו׳ ודחי רב  אחא בר יעקב דלמא לא היא ע״כ לא  קאמרי התם גבי תורה אלא משום  זה אלי ואנוהו אבל גבי גט מודו א״כ  מתני׳ דהכא כמאן אתיא וי״ל דדוקא  בגט שהיה כתוב שלא לשמה הוי כתב  עליון כתב לכולי עלמא שהאחרון  מתקן יותר מן הראשון שעושהו לשמה  אבל כשאין כתב העליון מתקן כלום  לכ״ע לא הוי כתב ובהכי מיירי מתני׳  ואתיא ככ״ע ורב חסדא דקאמר הכא  דמתני׳ אתיא דלא כר״י לטעמיה  דקאמר התם גבי גט באנו למחלוקת  ר״י ורבנן ומשמע ליה דמתני׳ דהכא  בכל ענין איירי אפי׳ כשמתקן בכתב  האחרון אבל לרב אחא בר יעקב ע״כ  מתני׳ לא איירי בכל ענין דבגט לא מצי איירי׃  התם מחוסר מעשה. בפרק  כל המנחות באות מצה ( מנחות  דף נז.) בהניח בשר על גבי גחלים  ונצלה בו כגרוגרת בשני מקומות  איכא מאן דמחייב ואיכא מאן  דפטר מאן דמחייב סבר דלא  דמי לכתב על שני כותלי הבית  שאין מזיק שם חסרון קריבה כמו  כאן׃