קה.הבונהפרק שתים עשרשבת

ועלו בידו שתים חייב והתנן פטור לא קשיא  הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני׃ כתב אות  אחת נוטריקון רבי יהושע בן בתירה מחייב  וחכמים פוטרין׃ א״ר יוחנן משום ר׳ יוסי בן  זימרא מנין ללשון נוטריקון מן התורה שנא׳  כי א״ב המו״ן גוים נתתיך אב נתתיך  לאומות בחור נתתיך באומות המון חביב  נתתיך באומות מלך נתתיך לאומות ותיק  נתתיך באומות נאמן נתתיך לאומות ר׳  יוחנן דידיה אמר אנכי נוטריקון אנא נפשי  כתיבת יהבית רבנן אמרי אמירה נעימה  כתיבה יהיבה איכא דאמרי אנכי למפרע  יהיבה כתיבה נאמנין אמריה דבי רבי נתן  אמרי כי יר״ט הדרך לנגדי יראה ראתה  נטתה דבי רבי ישמעאל תנא כרמ״ל כר  מלא רב אחא בר יעקב אמר והוא קללני  קללה נמרצ״ת נוטריקון נואף הוא מואבי  הוא רוצח הוא צורר הוא תועבה הוא ר״נ  בר יצחק אמר מה נדבר ומה נצטד״ק  נכונים אנחנו צדיקים אנחנו טהורים אנחנו  דכים אנחנו קדושים אנחנו׃ מתני׳ הכותב  ב׳ אותיות בשתי העלמות אחת שחרית  ואחת בין הערבים ר״ג מחייב וחכמים  פוטרין׃ גמ׳ במאי קמיפלגי ר״ג סבר  אין ידיעה לחצי שיעור ורבנן סברי יש  ידיעה לחצי שיעור׃  הדרן עלך הבונה רבי אליעזר אומר האורג שלשה  חוטין בתחילה ואחת על האריג חייב וחכ״א  בין בתחילה בין בסוף שיעורו ב׳ חוטין  העושה שתי בתי נירין בנירין בקירוס  בנפה בכברה ובסל חייב והתופר ב׳ תפירות  והקורע ע״מ לתפור ב׳ תפירות׃ גמ׳ כי  אתא רבי יצחק תני שתים והאנן תנן ג׳ לא  קשיא הא באלימי הא בקטיני אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא  אמרי לה להאי גיסא אלימי תלתא לא סתרי תרי סתרי קטיני תרי נמי לא סתרי  ואמרי לה להאי גיסא קטיני תלתא ידיעי תרי לא ידיעי אלימי תרי נמי ידיעי  תניא האורג ג׳ חוטין בתחילה ואחד על האריג חייב וחכמים אומרים בין  בתחילה בין בסוף שיעורן ב׳ חוטין ובשפה ב׳ חוטין ברוחב ג׳ בתי נירין הא  למה זה דומה לאורג צלצול קטן ב׳ חוטין ברוחב ג׳ בתי נירין והאורג נ׳  חוטין בתחילה ואחד על האריג חייב סתמא כר״א תניא אידך האורג ב׳  חוטין על הגס ועל האימרא חייב ר״א אומר אפילו אחד ובשפה שני חוטין  ברוחב שלשה בתי נירין חייב הא למה זה דומה לאורג צלצול קטן שני חוטין  על רוחב ג׳ בתי נירין והאורג ב׳ חוטין על הגס ועל האימרא חייב סתמא  כרבנן׃ העושה ב׳ בתי נירין כו׳׃ מאי [ בנירין ] אמר אביי תרתי בבתי נירא  וחדא בנירא׃ בקירוס׃ מאי בקירוס אמר רב מצוביתא׃ והתופר ב׳ תפירות׃  הא תנינא באבות מלאכות והתופר ב׳ תפירות משום דקבעי למיתנא סיפא  והקורע ע״מ לתפור ב׳ תפירות קתני נמי התופר והקורע הא נמי תנינא באבות  מלאכות אלא משום דקבעי למיתני סיפא הקורע בחמתו ועל מתו משום הכי  קתני [ התופר שתי תפירות ]׃ והקורע ע״מ לתפור שתי תפירות׃ היכי משכחת לה  דעבדה.  ועלו בידו שתים. היינו נמי מתכוין לכתוב מ׳ וכתב שני זייני״ן:  הא. דתנן פטור: דבעי זיוני, שעדיין לריכות ראשי הזייני״ן לזיינן  בתגין שלהן שהזייני״ן צריכות ג׳ זיונין ימין ושמאל ולמעלה כדאמרינן  במנחות (דף כט:): מלך נתתיך. נשיא אלהים אתה (בראשית כג):  אנכי. מדלא אמר אני: אנא נפשי.  אני בעלמי: אמירה, שהיא נעימה:  כרמל. גבי מנחת העומר כתיב גרם  כרמל שמביאה כשהיא למה בעוד  שהורע נפוח והכר של קם מלא  הימנו: מתני' אמת שמרית ואמם  בין הערבים. כיון לסו״ל שהות  בינתים כדי לידע הוה ליה כשתי  העלמות: גמ׳ ים ידיעה למלי  שיעור. לחלק כדי שלא ילטרף עמו  מלי סאמר:  רבי אליעזר. הואמא לפרושי שיעור  אורג שמנו בחנות מלאכות  (לעיל דף עג.) דתנן המס שני מוטין:  במתילה. אם זו תחלת הריגתו של  נגד: והמת על האריג. הם מוסיף  הוא על האריג שיעורו באמת  דמלטרף עם השאר: נתי נירין.  שנתן ב׳ מוטין של שתי בניכה שקורין  לילי״ם: בנירין ובקידום. מפרט  בגמרא: בנפה ובכברה. הנך לאו  נירין ממש אלא משרשר ומרכיב מוט  ח׳ [של ערב) בשתי מלמטה ואמר  מלמעלה ומעמיד השתי בהן כתקנו:  גב׳ כי אמא ר׳ יצחק סני. מתני'  הכי ר״ח אומר החורג ב׳ מוטין  בתחלה ולא פליג ר״ח הרבנן אלא  באחד על האריג: להאי גיסא. חלימי  ג׳ ולא ב׳ מטוס השניס סתרי  דמתוך עוניין אינן נדבקים יפה זה  כזה וקטיני בשנים מימייב: ואמרי  ליה להאי גיסא. אלימי שניס חייב:  דידיעי. דבר הנראה הוא הבל  קטיני בשנים פטור: ובשפה ב׳  מוטין ברומצ ג׳ נתי נירין. ים  שאורגין סביב [הנגד] השפה באורך  הבגד כולו מין אחר של [שתי]  ורוחב ברוחב הבגד כשיעור סלסה  נתי נירין והאורג בו סני מוטין (1)  חייב: למה זה דומה. כלומר להכי  מחייבי באריג קלר כי החי ולא אמרי  כמלא רוחב הסיט כדמשערינן במתני׳  באורג באמצע הבגד: דומה לאורג  זלזול קטן. מגורה קלרה שאינה  רחבה יותר משלשה נתי נירין: על  הנם. חריג הרבה: על האימרא.  מחלת הבגד שחורגין בו ערב ממין  אחר לאימרה: ובשפה. לאורך השתי  כולו עושין אותו: מרתי בבתי נירא  וקדא בגירה. נ׳ פעמים מרכיב למוט של  שתי בבת נירא דהיינו שקורין ליל״ה:  ואחת בנירה. ופעם שלישית מרכינו על  מוט הגירה שקורין ליל״א המורכב על  הקנה: מלוביתה. ביריעת גרדין  האורגין ברגל הוא וקורין לימיי״ם והיה  במקום הקנה העולה ויורד ביריעת  אריגת נשים שקורין פריש״א: הא תנינה  ליה באבות מלאכות. ולמה לי למיהדר  ולמתנייה הכח הואיל ולא לפרוסי  נה מידי אתה. בשלמח חורג משום פלוגתא ושתי בתי נירין לאשמועינן בנירין ובקידום ובנפה ובכברה וסל דלה (1) מנה לה המס:  והתניא פטור. אין נראה לר״י לגרוס והתניא דאמאי לא  הוה פריך ממתני׳ ומיהו איכא למימר דממתני׳ לא  קשיא ליה מדקתני וכתב שני זיינין ולא נקט ב׳ אותיות אחרות דלא  בעי זיוני משמע דמשום זיון פטר ליה אבל מברייתא דקתני סתמא  פריך שפיר אבל קשה דאי ברייתא  היא הא דפריך מינה אמאי נקט  נתכוין לכתוב אות אחת ועלו בידו  שתים אפי׳ נתכוין לאותן שתים שכתב  וכתבן בלא זיון פטור כיון דמוקמי לה  בדבעי זיוני דהא בברייתא לא קתני  וכתב שני זיינין דנוכל לומר דאתי  לאשמעינן הא כתב שתי אותיות  אחרות דלא בעי זיון חייב כדפירשתי  במתניתין לכך נראה דממתני׳ פריך  וגרסינן והתנן׃  רבן גמליאל סבר אין ידיעה לחצי  שיעור. נראה דטעם דרשב״ג  משום דכתיב או הודע אליו חטאתו  ידיעת חטאת הוא דשמה ידיעה אבל  ידיעה דלאו חטאת לאו שמה ידיעה׃  ורבנן סברי יש ידיעה לחצי כו׳.  פירש בקונט׳ הא דנקט  אות אחת שחרית ואחת בין הערבים  כיון דהוי שהות בינתים כדי לידע  חשיב כשתי העלמות ואין נראה חדא  דהוה ליה לפרש שיעור שהות ועוד  דאמר לעיל כתב אות אחת בציפורי  ואות אחת בטבריא חייב אע״ג  דמסתמא יש שהות כדי לידע ונראה  דמיירי שידע בינתים ואחת שחרית  ואחת ערבית נקט לרבותא דאף על גב  דיש עם הידיעה הפסק ושהות גדול בינתים  מחייב ר״ג׃ הדרן עלך הבונה  מתני׳ האורג. אומר ר״י דה״ג וחכ״א  בין בתחלה בין בסוף  ול״ג בין באמצע בין בסוף דא״כ הוה  משמע בסוף הבגד ממש והתם אפי׳  רבנן מודו דחייב אפילו באחת  כדאמרינן סוף פרק הבונה ( לעיל דף  קד׃) אבל אי לא גרסינן באמצע אתי  שפיר דבסוף לא בסוף ממש קאמר׃