לגיגית
אבל עושה הוא את מי המלח וטובל בהן פתו ונותן לתוך התבשיל א״ר
יוסי והלא הוא הילמי בין מרובה ובין מועט ואלו הן מי מלח המותרין נותן
שמן לכתחלה לתוך המים או לתוך המלח׃ גמ׳ מאי קאמר א״ר יהודה אמר
שמואל ה״ק אין עושין מי מלח מרובין אבל עושה הוא מי מלח מועטין׃ א״ר
יוסי והלא הוא הילמי בין מרובין בין מועטין׃ איבעיא להו רבי יוסי לאסור
או להתיר אמר רב יהודה להתיר מדלא קתני רבי יוסי אוסר א״ל רבה הא מדקתני
סיפא ואלו הן מי מלח המותרין מכלל דר׳ יוסי לאסור אלא אמר רבה לאסור
וכן אמר רבי יוחנן לאסור תניא נמי הכי אין עושין מי מלח מרובין לתת לתוך
הכבשין שבתוך גיסטרא אבל עושה הוא מי מלח מועטין ואוכל בהן פתו ונותן
לתוך התבשיל א״ר יוסי וכי מפני שהללו מרובין והללו מועטין הללו אסורין
והללו מותרין יאמרו מלאכה מרובה אסורה מלאכה מועטת מותרת אלא אלו
ואלו אסורין הן ואלו הן מי מלח המותרין נותן שמן ומלח או שמן ומים ובלבד
שלא יתן מים ומלח לכתחלה׃ ( עזין צנון ואתרוג סימן )׃ תני רבי יהודה בר
חביבא אין עושין מי מלח עזין מאי מי מלח עזין רבה ורב יוסף בר אבא
דאמרי תרווייהו כל שהביצה צפה בהן וכמה אמר אביי תרי תילתי מילחא
ותילתא מיא למאי עבדי לה א״ר אבהו למורייסא תני רבי יהודה בר חביבא
אין מולחין צנון וביצה בשבת רב חזקיה משמיה דאביי אמר צנון אסור וביצה
מותרת אמר רב נחמן מריש הוה מלחנא פוגלא אמינא אפסודי קא מפסידנא
ליה דאמר שמואל פוגלא חורפי מעלי כיון דשמענא להא דכי אתא עולא ואמר
במערבא מלחי כישרי כישרי ממלח לא מלחנא טבולי ודאי מטבילנא תני
ר׳ יהודה בר חביבא אתרוג צנון וביצה אילמלא קליפתן החיצונה אינן יוצאין
מבני מעיים לעולם כי אתא רב דימי אמר מעולם לא טבע גברא בימא דסדום
אמר רב יוסף הפוכה סדום והפוכה מילה גברא הוא דלא טבע כשורא טבע
אמר ליה אביי לא מיבעיא קאמר לא מבעיא כשורא דאפילו בכל מימות
שבעולם לא טבע אלא אפילו גברא דטבע בכל מימות שבעולם בימא דסדום
לא טבע למאי נפקא מינה כי הא דרבין הוה שקיל ואזיל אחוריה דרבי ירמיה
אגודא דימא דסדום אמר ליה מהו למימשי מהני מיא בשבת א״ל שפיר דמי
מהו למימץ ולמיפתח אמר ליה זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי דאמר ר׳ זירא
זימנין א״ל משמיה דרב מתנה וזימנין אמר לה משמיה דמר עוקבא ותרווייהו
משמיה דאבוה דשמואל ולוי אמרין חד אמר יין בתוך העין אסור על גב העין
מותר וחד אמר רוק תפל [ אפילו ] על גב העין אסור תסתיים דאבוה דשמואל
הוא דאמר יין בתוך העין אסור על גב העין מותר מדאמר שמואל שורה אדם
פיתו ביין ונותנו על גב העין בשבת דשמיעא ליה ממאן לאו דשמיעא ליה
מאבוה וליטעמיך הא דאמר שמואל רוק תפל אפי׳ ע״ג העין אסור דשמיעא ליה
ממאן אילימא דשמיעא ליה מאבוה אלא לוי ולא חדא אמר אלא חדא שמיעא
ליה מאבוה וחדא שמיעא ליה מלוי ולא ידעינן הי מאבוה הי מלוי אמר מר
עוקבא אמר שמואל שורה אדם קילורין מע״ש ונותן על גב עיניו בשבת ואינו
חושש בר ליואי הוי קאי קמיה דמר עוקבא חזייה דהוה מייץ ופתח אמר ליה
כולי האי ודאי לא שרא מר שמואל שלח ליה רבי ינאי למר עוקבא לישדר לן
מר מהנך קילורין דמר שמואל שלח ליה שדורי משדרנא לך דלא תימא צר
עין אנא אלא הכי אמר שמואל טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים
בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם תניא נמי הכי אמר רבי מונא משום
רבי יהודה טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים ערבית מכל קילורין
שבעולם הוא היה אומר יד לעין תיקצץ יד לחוטם תיקצץ יד לפה תיקצץ יד
לאוזן תיקצץ יד לחסודה תיקצץ יד לאמה תיקצץ יד לפי טבעת תיקצץ יד
לגיגית.
אבל עושה כו'. מפרט בגמ׳: והלא הוא הילמי בין רב בין מעט. ואם המרובים הסורים אף המועטים הסורים והם אלו מותרים אף אלו
מותרין. ובגמרא מפרש דלחומרה א״ר יוסי דכולן לאיסור מפני שהוא כמעבד מתקן את האוכל הנתון לתוכו כדי שיתקיים: ואלו הן המוסרין
נותן שמן לתוך מים במחלה. קודם שיתן המלח נותן שמן לתוך המלח בתחלה קודם שיתן המים דהשמן מעכב שאין המלח מתערב יפה עם
המים ומתים את כחו מהיות מי מלח עזין אבל לא יתן מים ומלח תחילה אפילו נותן שמן לבסוף דבשעה שנותן מים ומלח יחד הוא נראה
כמעבד: גב׳ מאי קאמר. מחי
הילמי ומחי מי מלח: לאסור או
להסיר. האי דקאמר שניהן שויץ
לאיסור או להיתר: כבסין. ירק
מכונם להתקיים: גיסטרא. כלי
שבור של חכם ואינו ראוי לכל משמים
כשלס ומקלין אותו לכך: שהצילה
לפה בהם. כח המלח מעכבת
מלשקוע: למורים. של דגים: אין
מולמין לנון ובילה. ג׳ וד׳ חתיכות
יחד שהמלח מעברן ונעטין קטין והוי
תיקון: מרים הוה מלחנא פוגלא.
בשנתא: פוגלא. לנון: כשרי. תילין
גבוהים עיגול על עיגול: מימלח לא
מלמנה. שתיס יחד: טבולי. בשעת
אכילה מטבילנה ואכילנא: קליפה
חילונה דבילה היא החלבון אלא
איידי דתני בהדי אתרוג ולנון קליפה
נקט בה נמי לשון קליפה: אין יולאין
מבני מעיס. שמתקשרין ומתקטין
ונעלרין: לא טבע גברא נימא דמדום.
מפני שהמים מלומין וכח מליממן
מעכנו מלטבוע: והפוכה מילה.
דברים האמורים נה הפוכין: כשורא
טבע. נחמיה: מהו למימשי מהני
מיא גרסינן. מי אסור משום רפואה
לגזור רבנן בכל רפואות בשנת משום
שחיקת סממנין ואלו מרפאות את
העין: שפיר דמי. דלחו מוכמה
מילמח דלרפואה עביד. אף על פי
שמרפאין שרי דטעמא דרפואה
דאסירא ליתא אלא גזירה שמא ישחוק
סממנין דדמי לטחינה שהוא חב
מלאכה: מהו למימן ולמפתח. לשון
אין מעמלין את המת ולקמן דף קנא:
) עולם עיניו. כשהוא רומן מהן בשנת
מהו שיסגיר ויפתח עיניו כדי שיכנס
מהן לעין: כיולא נו שמעתי. דהיכא
דמוכמה מילמח דלרפואה עביד אסור
ומימן ומפתח נמי מוכחא מילתא
והח הסהדומה דכב דימי דאמר לא
טבע גברח נימא דסדוס נפקא לן
מינה הח כיון דמליחי טונה מסו
ואסור למימן ולמפתח: זימנין א״ל
וכו׳. שקכל משניהם: וקרוייהו. רב
מתנה ומר עוקבא: משמיה דאבוס
דשמואל ולוי אמרי, תרתי מילי המור
חדה משמיה דאבוה השמוהל ומדה
משמיה דלוי: חד אמר. או הנוה
דשמואל או לוי: יין בתוך העין.
דעמין ופתח אסור דמוכמה מילתא:
על גב העין מותר. דאמרי לרמילה לגיגית
נעלמה עבדי: רוק מפל. שלא טעם
כלום משניעור משנתו: אפילו על גב
עין אסור. דמוכמה מילמח דלרפואה דאילו לרמילה מאים. להכי נקט רוק מפל לפי שהוא חזק ומרפא: וליטעמיך כו'. ח״כ לוי ולא מדה
אמר נחמיה והא חדא משמיה אתמר כלאמרן: שורה. במים: קילורין. לחי״א בלע"ז: ונותן ע״ג עיניו. דלדידיה כיון דאלרכוה לשרותה מע״מ
איכא היכרה וליכא למיגזר ומאן דחזינהו סבר דרחילה בעלמא היא דכסבר שהוא יין: כולי האי ודאי לא שרה. דמוכמה מילתא: מר עוקבא הוה
שכיח גבי מר שמואל ואב ב״ד היה בימיו כדאמרינן לעיל (דף נה, ובמועד קטן דף טז): טיפת לונן. לתת בעיניו: ורמילת ידים ורגלים בחמין
ערבית, נמי מאירה העינים: הוא היה אומר. כ׳ מונא: יד לעין, שמרית קודם שיטול ידיו: תיקון. נוח לו שתקלן שרוח רעה שורה על היד ומסמתו וכן
כולן: למסודה, כיבדא דכוסילתא פלימאיה בלע"ז: לפי טבעת, נקב הרעי שעגול כטבעת: מיקלן. ולא תגע שוב בעין או באוזן קודס נטילה: