אימור דפליגי לענין טומאה וטהרה לענין שבת מי שמעת להו אלא אמר רב
נחמן בר יצחק לא קשיא הא דאישתהי הא דלא אישתהי במאי אוקימתא
לבתרייתא דלא אישתהי אי דלא אישתהי אפילו במי משרה נמי דהתניא
רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום ואף על פי שיש לו חטטים
בראשו במה דברים אמורים שלא נשתהא אבל נשתהא אסור אלא ים הגדול
אים הגדול לא קשיא הא ביפין שבו הא ברעים שבו מי משרה אמי משרה
נמי לא קשיא הא דאישתהי הא דלא אישתהי׃ מתני׳ אין אוכלין איזביון
בשבת לפי שאינו מאכל בריאים אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוברואה
כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה חוץ ממי דקלים וכוס
עיקרין מפני שהן לירוקה אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו וסך שמן עיקרין
שלא לרפואה׃ גמ׳ אמר רב יוסף אזוב אברתה בר המג איזביון אברתה בר
הינג עולא אמר מרוא חיורא עולא איקלע לבי רב שמואל בר יהודה אייתו
לקמיה מרוא חיורא אמר היינו אזוב דכתיב באורייתא רב פפי אמר שומשוק
א״ר ירמיה מדיפתי כוותיה דרב פפי מסתברא דתנן מצות אזוב שלשה קלחין
ובהן שלשה גבעולין ושומשוק הוא דמשתכחא הכי למאי אכלי ליה לקוקאיני
במאי אכלי ליה בשבע תמרי אוכמתא ממאי הויא מקימחא דשערי ( במנא )
דחליף עליה ארבעין יומין׃ אבל אוכל הוא את יועזר׃ מאי יועזר פותנק למאי
אכלי לה לארקתא במאי אכלי לה בשבע תמרי חיוורתא ממאי הויא מאומצא
ומיא אליבא ריקנא ומבישרא שמנא אליבא ריקנא ומבישרא דתורא אליבא
ריקנא מאמגוזא אליבא ריקנא ומגירי דרוביא אליבא ריקנא ומשתי מיא
אבתריה ואי לא ליבלע תחלי חיוורתא ואי לא ליתיב בתעניתא וליתי בישרא
שמנא ולישדי אגומרי ולימיץ גרמא וליגמע חלא ואיכא דאמרי חלא לא משום
דקשי לכבדא ואי לא לייתי גורדא דאסינתא דגרידא מעילאי לתתאי ולא
מתתאי לעילאי דילמא נפקא איידי פומיה ולישלקה בשיכרא בי שיבבי ולמחר
נסכרינון לנקבין דידיה ולישתי וכי מפני מפני אפשיחה דדקלא׃ ושותין
אבוברואה׃ מאי אבוברואה חומטריא מאי חומטריא חוטרא יחידאה למאי עבדי
לה לגילויא ואי לא ליתי חמשא כלילי וחמשא כוסתא דשיכרא ונישלוקינהו
בהדי הדדי עד דקיימא אאנפקא ונישתי אימיה דרב אחדבוי בר אמי עבדה ליה
לההוא גברא חד כלילא וחד כוסתא דשיכרא שלקה ואישקיתיה ושגרא תנורא
וגרפתיה ואותביתיה לבינתא בגוויה ונפק כהוצא ירקא רב אויא אמר רביעתא
דחלבא מעיזא חיורתא רב הונא בר יהודה אמר לייתי אתרוגא חליתא ולחייקיה
ולימלייה דובשא ולותבה בי מיללי דנורא וליכליה רבי חנינא אמר מי רגלים
בני ארבעים יום ברזינא לזיבורא רביעאה לעקרבא פלגא ריבעא לגילויא
ריבעא אפילו לכשפים מעלו אמר רבי יוחנן אניגרון ואבנגר ותירייקה מעלו
בין לגילויא בין לכשפים האי מאן דבלע חיויא לוכליה כשותא במילחא
ולירהטיה תלתא מילי רב שימי בר אשי חזייה לההוא גברא דבלע חיויא
אידמי ליה כפרשא אוכליה כשותא במילחא וארהטיה קמיה תלתא מילי ונפק
מיניה גובי גובי איכא דאמרי רב שימי בר אשי בלע חיויא אתא אליהו
אידמי ליה כפרשא אוכליה כשותא במילחא וארהטיה קמיה תלתא מילי
ונפק מיניה גובי גובי האי מאן דטרקיה חיויא ליתי עוברא דחמרא
חיורתא וליקרעיה ולותביה עילויה והני מילי דלא אישתכח טרפה ההוא
בר
שימור דפליגי לענין טומאה וטהרה. ומשום קרא: לענין שנת. דטעמא משום רפואה הוא מי שמעת להו: הא דאישמהי. בגוייהו אסור
דמוכחא מלתא דלרפואה קא מכוין: הא דלא אישתהי. אלה רחץ וילא מותר: בברייתא. דקתני רומלין בדלא אישתהי: מעטין. מאלכ״ן:
שלא נשמהי. בתוך המים דנראה כמיקר בעלמא: ציפין. שכן ומלין בהן בחול לרמילה שאינה לרפואה: ברעים. אין כומלין דמוכמה
מלמח דלרפואה, ותרוייהו בדאישמהי: מי המשרה אמי המשרה לא קשיא. הך דקמני רומלין במי המשרה אהנך תרתי דלעיל דקתני אבל לא
במי המשרה הח דאישתהי הח דלא
איסתסי: מתני' איוניון. מפרם
בגמרה שאינו מחכל בריאים ומוכמה
מלמח דלרפואה אכיל ליה: אבל
אוכל הוא את יועזר. שהרבה אוכלין
אותו כשהן בריאין: ממי דקלים.
מפרש נגמרה): וכוס עיקרין. משקה
שכותשין לתוכו עיקרי ירקות ובשמים
ובגמרא) מפרט ליה: מפני שהן
לירוקה. לחולי של ירקון ואינו מאכל
בריאים: לזמאו. אם אינו חולה:
גמ׳ אמר רב יוסף אזוב. דאורייתא
שהוכשר להזאה הוא שקורין חברתה
בר המג: איוניון. דמתניתין הוא
שקורין חברתא בר הינג. ויש מרבותי
מפרטים נר המג שגדל במקום גמי
כר הינג שגדל בין ההגיס רוגל״ן:
עולא אמר. אזוב דאורייתא הוא
מרוא חיורא בלע״ז שלוי״א: שומשוק.
הוא חזוב דאורייתא: ג׳ קלמיס.
דאגולה כמיני ואין הגולה פחות מג׳:
ובהן ג׳ גבעולין. בכל קלמ ג׳ גבעולין
קנים דקים כעין של קנבוס: לקוקייני.
תולעים שבבני מעים: דחליף עליה
מ' יומי. משנטמן: פותנק. בלע״ז
פולח״ל: לארקתה. תולעים שבכבד:
ממאי הוי. המולי: מאומלא. בשר
בנמלים: אליבא ריקנא. קודם
אכילה: ומגירי דרוניים. לולבי מילמן
כעין לולבי גפנים: רוניא. מילמן
פינגר״י: ומשמי מיה בקרייהו. האוכל
אחד מאלו קודם אכילה ושותה אחריו
מיס: ואי לה. הי לית ליה פותנק.
א״כ הכליה ולה איתסי: סמלי. שחלי
כרישו״ן: לימון גרמה. יהא מולך חבר
יפה מאותו נשר וימן שמנו בפיי:
גורדא דאמינתה. קליפה גרודה מן
הסנה: מעילאי למתאי. שתהה
גרודה מלמעלה למטה: דלמא נפקה.
התולעים: איידי פומיה. דרך פיו:
ני שבבי. בין השמשות במסכותא
דשמשי. ל״ח ני שבני בבית אחד
משכניו שלה ירים הוא הריח שהוא
קשה לו: נסכרינון לנקבים דיליה.
יסתוס נמיריו שלא יריח. ל״א יסתוס
נחיריו ונקני אזניו שלא ילא כמ
המשקה מגופו: מפני אפטיקה.
מקום שנפשת הדקל אישברנקי״כ:
מוטרא יחידאה. עץ הגדל ימידי
בלה ענף: לגילויים. מי ששתה מים מגולין: ממשה כלילי. ווכדין: כוסאמא השיכרה. כוסות: עד דקיימי אאנפקה. שיעמדו על מדה
מחזקת הנפק והיא רביעית הלוג כדאמרינן בחזקת הבתים (ב״צ נח): ושגרה מנורה. הסיקה מנור: וגרפיה, מגחלים שילטון קלמ:
ואותבה לבינתה בנויה, שישב עליה ולא יכוה: ונפק מיניה. הקיה החרם שבלע: הולא. עלה של לולב: אתרוג מליסה. מתוק:
ולמייקיה לגויה. יחקוק בתוכו מקק: וליםבה ני מילני דנורא. מנימו ע״ג גחלים לוחשות שיתבשל האתרוג בדכם: בני מ׳ יוס. שעברו
עליהם מ׳ יוס. ל״א של תינוק בן מ׳ יום: ברזינא לזיבורא, כום קטן מאד ושמו ברזינה, מאותן מי רגלים שומין למי שנשכתו לרעה ומתרפא:
רביעתא לעקרב. רביעית לוג למי שעקלו עקרב: עלנה ריבעה לגילויא. מזי לוג: רבעא. לוג: אניגרון ואבנגר ותירייקי. מיס שנסלק
בהס בנגרי מין עשב ששמו בנגרי, וסתם אניגרון מי שלק תרדין כדאמרינן (ברכות דף לה: אניגרון מיה דסילקה, ומירייקי לרי: אידמי ליה
בפרשה. מופסו ומייסרו שהפחד והמרולה והכשות מתישין כמו (6) ומחמם ומת הנחש בתוכו: נוני. חתיכות חתיכות ילא הנחש ממנו.
גוצי טרונלו״ן בלע״ן: דטרקיה, נשכו: עוצרא דתמרא מיוורתי. עובר הנמלא במעי חמורה לבנה: דלא אשתכה טרפה. האם: