בר קשא דפומבדיתא דטרקיה חיויא הוה
תליסר חמרי חיורתא בפומבדיתא קרעינהו
לכולהו ואישתכחו טריפה הואי חדא בההוא
גיסא דפומבדיתא עד דאזלי מייתי לה אכלה
אריה אמר להו אביי דילמא חיויא דרבנן
טרקיה דלית ליה אסותא דכתיב ופורץ
גדר ישכנו נחש אמרו ליה אין רבי דכי נח
נפשיה דרב גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא
דלימטייה אסא וגידמי לבי הילולא [ בטבלא
] ואזל איהו אמטי אסא וגידמי לבי הילולא
בטבלא טרקיה חיויא ומית האי מאן דכרכיה
חיויא לינחות למיא וליסחוף דיקולא ארישא
ולהדקיה מיניה וכי סליק עילויה לישדיה
למיא וליסלוק וליתי האי מאן דמיקני ביה
חיויא אי איכא חבריה בהדיה לירכביה ארבע
גרמידי ואי לא לישואר נגרא ואי לא ליעבר
נהרא ובליליא לותביה לפוריא אארבעה
חביתא וניגני בי כוכבי ולייתי ד׳ שונרי
וליסרינהו בארבעה כרעי דפורייה וליתי
שחפי ולישדי התם דכי שמע קלי אכלי
ליה האי מאן דרהיט אבתריה לירהיט בי
חלתא האי איתתא דחזיא חיויא ולא ידעה
אי יהיב דעתיה עילוה אי לא יהיב דעתיה
עילוה תשלח מאנה ונשדייה קמיה אי
מכרך בהו דעתיה עילוה ואי לא לא יהיב
דעתיה עילוה מאי תקנתה תשמש קמיה
איכא דאמרי כ״ש דתקיף ליה יצריה אלא
תשקול ממזיה ומטופרה ותשדי ביה ותימא
דישתנא אנא האי איתתא דעייל בה חיויא
ליפסעה ולתבוה אתרתי חביתא וליתי
בישרא שמנה ולישדי אגומרי וליתי אגנא
דתחלי וחמרא ריחתנא ולותבו התם
וליטרוקינהו בהדי הדדי ולינקוט צבתא בידה דכי מירח ריחא נפיק ואתי
ולישקליה וליקלייה בנורא דאי לא הדר עילוה׃ כל האוכלין כו׳׃ כל האוכלין
לאיתויי מאי לאיתויי טחול לשינים וכרשינין לבני מעיים כל המשקין
לאיתויי מאי לאיתויי מי צלפין בחומץ א״ל רבינא לרבא מהו לשתות מי
רגלים בשבת א״ל תנינא כל המשקין שותה ומי רגלים לא שתו אינשי׃
חוץ ממי דקלים׃ תנא חוץ ממי דקרים מאן דתנא מי דקרים שהם דוקרים
את המרה ומאן דאמר מי דקלים שיוצאין מן שני דקלי מאי מי דקלים
אמר רבה בר ברונא תרתי תלאי איכא במערבא ונפקא עינא דמיא
מבינייהו כסא קמא מרפי אידך משלשל ואידך כי היכי דעיילי הכי נפקי אמר
עולא לדידי שתי שיכרא דבבלאי ומעלי מינייהו והוא דלא רגיל ביה ארבעין
יומין רב יוסף אמר זיתום המצרי תילתא שערי ותילתא קורטמי ותילתא
מילחא רב פפא אמר תילתא חיטי ותילתא קורטמי ותילתא מילחא ( וכמונא
) וסימניך סיסאני ושתי להו בין דבחא לעצרתא דקמיט מרפי ליה ודרפי
קמיט ליה׃ וכוס עקרין׃ מאי כוס עקרין אמר ר׳ יוחנן לייתי מתקל
זוזא קומא אלכסנדריא ומתקל זוזא גביא גילא ומתקל זוזא כורכמא
רישקא ולישחקינהו בהדי הדדי לזבה תלתא בחמרא ולא מיעקרא לירקונא
תרין בשיכרא ומיעקר לזבה תלתא בחמרא ולא מיעקרא ואי לא לייתי תלתא
קפיזי.
בר קשה. ממונה למלך וישראל היה: דילמא מיויש דרבנן. שעבר על
נידוי חכמים ונחש הנושכו על כך אין לו רפואה לפיכך לא נמצא לו
רפואה: אין רבי. אין רבינו כך היה: דכי נת נפשיה דרב גזר רב
ילחק. שיהיו ממעטים משמחה אותה שנה ולא יהא אדם מביא הסא
וגידמי להילולה בטבלה שהיו רגילים
להניח הדם וענפי דקלים לשמוח לפני
החתן והכלה וכשמביאים אותן לפניהס
מקשקשים לפניהס בשוק בבואס
בתופים חוגין טבלא אםקליט״ה וגזר
שלא יקשקטו לפניהס עוד: דכרכיה.
נכרך סביבותיו: וליסתוף דיקולא.
סל: ארישיה. דמיויה למעלה מראשו:
וליסדקים מיניה. יוריד הסל מעט
מעט לנד הנחם ויבדיל נו הנמם
מבשרו שיעלה על הסל שהס אומזו
בידו או מנתקו בחזקה יכעוס וישכנו:
וכי סליק. הנחש על הסל ימהר וישליכנו
במיס ויברח לו: דמיקני ביה מיויה.
כועס ורודף אחריו ומריח ריח פעמיו
וכודפו: לירכביה ארבע גרמידי.
שיפסקו עקבי פעמיו ולא יוכל
להכימס: לישואר נגרא. מריץ של
מיס ידלוג: ארבע הביתה. שלא
יעלה אליו מהר ולא יריח רימו: כי
כוכבי. במקום גלוי שלא יעלה דרך
הגג ויפיל עלמו עליו: שתפי. ענפים
וקסמים וכל דבר המקשקם זה בזה
ומשמיע קול כשיעבור עליהן וירגישו
החתולים ויאכלוהו: בי הלמא. בין
החולות שאין נחם יכול לרון פס
וימזור להמוריו: אי יהיב דעקים
עלה. למאות משמים: משלת מאנה.
תפשוט בגדיה ומשליכם לפניה: מאי
מקנהא. אי יהיב דעתיה עלה:
משמש קמיה. עם בעלה ותתגנה
בפניו: וספרי ניה. ותזכוק בים:
דשסנא אנה. דרך נשים לי ולמם
בעלמא הוא: דעייל נה מיויא. כשהוא
תחב לה נכנס כולו באותו מקום:
ליפסעה. יפסקו את רגליה זה מזה:
אמרתי תביתי. מקלתה על זו ומקלתה
על זו כדי שיפתח כממה: וניםדי
אגומרי. כי היכי דניסליק כימה:
אגנא סמלי. סל מלח םמליים:
ריממנה. שיש לו ריח טוב: וליםבו
התס. על גבי קרקע תחת מושבה:
וליטרוקינסו בסדדי. היין והשמליים
כדי שיעלה הריח: לנתח. איטנליי״ם:
דאי לא. קלי ליה הדר עילוה: לאיסויי
עקול לשינים. ואע״פ שקשה לבני
מעיים: כרטינין לבני מעיים. ואע״פ
שקטה לשיניס כדאמרינן בברכות
(דף מד:). סל״ח כיון שקטים לאדס לאו
אורחים למיכלינהו אי להו לרפואה שים
בהם ומוכחא מילתא ונימסר קמ״ל:
ללפים. פרי של זלף קפריי״ר: סלאי.
דקלים נטיעות מין תמריס שנקרא
בלשון ארמי מחלי: כסא קמא. דשתו
מהנהו מיה: מרפי. זבל שבמעיס
במקלת: אידך. כוס שני: משלשל.
מחד: היכי דעיילי. עלולים: הכי
נסקי. שמנקיןט) המעיים מן הרעי
מראשונים: והוא דלא רגיל. למשתי שיכרה כבר עברו מ׳ יוס: רב יוסף אמר זיתוס המלרי. הוא מי דקרים ועל שם שדוקרים את המולי:
מילתא קורטמי. כרכום: סימני. כלי שנותנין בו תמרים כדאמרינן בעלמא (נ״מ דף סז:) ואי אגבהינהו בסיסני קננהו, וסימניך דלא תחליף
שמעתתא שם כלי זה יהא לך סימן שיש בו שני סמכין רב יוסף אמר שערי: בין דבמש לעזרתה. בין פסח לעצרת: דקמיט. על'ור: קומה אלכסנדריה.
שרף אילנות של אלכסנדריה: נביא גילא. אלו״ס בלע"ז: כורכמה רישקה. כרכום של גן קרו״ג אוריינט״ל הגדל נגנים: לונה. הנך מלתה מיני
לישקייה בחמרה: ולא מיעקרא, אינה נעקרת מלילד לפי שהיין מפיג מחזקן של סמנים וממרפאה מן המולי: לירקונה מרי. מינייהו לישתי בשיכרה
חזהו רפואתו: ומיעקר. מלהוליד: לונה מלא בחמרה, הדר נקט ליה משום הנך רפואות דנקט ואזיל: ואי לא כו׳. כולהו לח מעלו אלא לובה:
והתניא
חיויא דרבנן טרקיה דלית ליה אסותא. אע״ג דגבי בן דמא בן
אחותו של ר׳ ישמעאל בפרק ב׳ דמס׳ ע״ז ( דף כז׃) קאמר
שלא עבר על דברי חבירים שנאמר ופורץ גדר ישכנו נחש אע״ג דלא
הוה ליה אסותא שהרי מת התם לא היה לו רפואה מזומנת אבל הכא
שהרפואה היתה מזומנת ונאבדה
ממנו במזל רע קאמר דלית ליה אסותא׃
וליתי אגנא דתחלי. משמע
הכא דהנחש אוהב שחליים וכן
בשלהי דנדרים ( דף צא׃) דקאמר ליה
נואף לבעל לא תיכול מהני תחלי
דטעמינהו חיויא וא״כ יש בהן משום
גילוי ובפרק ב׳ דמס׳ ע״ז ( ל׃ ושם
) אמר דשחליים אין בהם משום גילוי
וי״ל דהתם לא ממש שחליים קאמר
אלא בהנך דאמר התם ( מס׳ ע״ז דף
סז.) וכן היו עושין בערבי שבתות
בצפורי [ נותנין חומץ לתוך גריסין ]
והיו קורין אותו שחליים אי נמי בשילהי
נדרים ( דף צא׃) מיירי דהוה ביה חלא
כדמסקינן התם במס׳ ע״ז ( דף ל׃)
אבל אית בהו חלא מיגרי בהו
והכא נמי חמרא מיגרי בהו׃
רב יוסף אמר זיתום המצרי. ר״ת כל הך
מילתא מחק מספרו ואומר דל״ג אלא
בריש אלו עוברין ( פסחים מב׃) ונראה
לר״י שמחקה משום דזיתום המצרי
מותר לשתות כדתניא בפרק בתרא
(דף קנו.) ושוין שבוחשין את השתית
ושותין זיתום המצרי ואומר ריב״א
דאין צריך למחוק דרב יוסף לא קאי
לפרש מי דקרים דמתני׳ אלא אמילתיה
דעולא קאי דאמר שיכרא בבלאי מעלי
מינייהו ואומר רב יוסף דזיתום
המצרי מעלי מינייהו מיהו משמע
כפירוש הקונט׳ דאמתני׳ קאי מדלא
קאמר בהדיא זיתום המצרי מעלי מינייהו׃
סיסאני. ולא קאמר וסימניך
סמך סמך כדאמר בשילהי במה
אשה ( לעיל סו.) משום דשערי
לא כתיב בסמך׃