קפיזי שמכי פרסאי ונישלוק בחמרא ונשקייה
ונימא לה קום מזוביך ואי לא לותבה אפרשת
דרכים ולינקטה כסא דחמרא בידה וליתי
איניש מאחורה וליבעתה ולימא לה קום
מזוביך ואי לא ליתי בונא דכמונא ובונא
דמוריקא ובונא דשבלילתא ונישלוק בחמרא
ונשקייה ונימא לה קום מזוביך ואי לא ליתי
שיתין שיעי דדנא ולשפיה ולימא לה קום
מזוביך ואי לא ליתי פשטינא ולישלוק
בחמרא ולשפיה ונימא לה קום מזוביך ואי
לא ליתי חרנוגא דהיגתא רומיתא וליקלי
וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי
דעמר גופנא בסיתוא ואי לא ליכרי שבע בירי
וליקלי בהו שבישתא ילדה דערלה ולינקטה
כסא דחמרא בידה ולוקמה מהא ולותבה
אהא ולוקמה מהא ולותבה אהא ואכל חדא
וחדא לימא לה קום מזוביך ואי לא לייתי
סמידא וליסכה מפלגא לתתאי ולימא לה קום
מזוביך ואי לא ליתי ביעתא דנעמיתא וליקלי
וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי
דעמר גופנא בסיתוא ואי לא ליפתח לה
חביתא דחמרא לשמה ואי לא לנקיט שערתא
דמשתכחת בכפותא דכודנא חיורא אי נקטה
חד יומא פסקה תרי יומי ואי נקטה תרי יומי
פסקה תלתא יומי ואי נקטה תלתא יומי פסקה
לעולם׃ לירקונא תרין בשיכרא ומעיקר ואי
לא לייתי רישא דשיבוטא דמילחא ולישלוק
בשיכרא ולישתי ואי לא לייתי מוניני דקמצי
ואי ליכא מוניני דקמצי לייתי מוניני דנקירי
וליעייליה לבי בני ולישפייה ואי ליכא בי בני
לוקמיה בין תנורא לגודא אמר רבי יוחנן
הרוצה שיחממנו יקנחנו בסדינו רב אחא בר
יוסף חש ביה עבד ליה רב כהנא ואיתסי ואי
לא ליתי תלתא קפיזי תמרי פרסייתא ותלתא
קפיזי דקירא דנישתרופי ותלתא קפיזי אהלא
תולענא ולישלוקינהו בשיכרא ולישתי ואי לא
ליתי עילא בר חמרא וליגלח מציעתא דרישא
ולישביק ליה דמא מאפותיה ולותביה
ארישיה וליזהר מעיניה דלא ליסמי להו ואי
לא ליתי רישא דברחא דמנח בכיבשא ולישלוק בשיכרא ולישתי ואי לא ליתי
דבר אחר חוטרנא וליקרעיה ולותביה אליביה ואי לא ליתי כרתי מכבתותא
דמישרי ההוא טייעא דחש ביה אמר ליה לגינאי שקול גלימאי והב לי מישרא
דכרתי יהיב ליה ואכלה א״ל אושלן גלימיך ואיגני ביה קלי איכרך גנא ביה
כד איחמם וקם נפל פורתא פורתא מיניה׃ לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר ומי
שרי והתניא מניין לסירוס באדם שהוא אסור ת״ל ובארצכם לא תעשו בכם
לא תעשו דברי ר׳ חנינא הני מילי היכא דקא מיכוין הכא מעצמו הוא דאמר
ר׳ יוחנן הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו והאמר רב אשי
רמות רוחא הוא דנקיטא ליה אלא בסריס והאמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן
הכל
קפיזי. כלי מחזיק ג׳ לוגין: שמכי. כללים: פרסאי. גדולים הם:
קוס מזוניך. מדלי מזוביך כמו ויעמוד השמן (מלכים ב ד): וליבעקה.
יבעתנה בלי ידיעתה פתאום: בונה. מלח אגרוף: מוריקה.
כרכום: מבלילתא. תלתן פנגרי״ג: שיעי דדנא. מגופת מבית:
ולשייפיה. לכשישורו במים: פשטינה.
עשב שאינו גדל בקומה הלא הולך
ופשט על גבי קרקע: מרגונא. מין
עשב הוא שגדל אצל הסינים: סינתא
רומיסא. מין הגה הוא שנקראת
רומית: וליםבה בשהקי דכיתנה.
יקמו אותו האפר בכלחי בגדי פטמן
נקין: דעמר נופנא. קוטו״ן: ליכרי
שב כירי. שבעה גומות: שניםתא
דערלה. זמורות של כרס ילדה:
ולינקטה כסא דתמרא. יהמו כום של
יין בידה ותשב על הגומא: ולוקמה
מהא. מעל גומה זו יושינוה על זו
ועל כל עמידה נימא לה קוס מזוכיך:
קמחא דסמידה. קמח סולת: וליםכה.
יסוכו אותה ממנו: דנעמיתה. בת
היענה: ליפסת לה הביתה דתמרא
לשמה. כלומר יין הרבה תשתה
תמיד: שערסא דמשמכת בכפותא
רכודנא מיורתי. שעורה הנמלאת
בגללי פרדה לבנה: אי נקטה. לה
בידה חד יומה פסקה מזונה מרי
יומי. הית דגרם נקטה מדא נימא
גרעין אחד: לירקונה. דחמרן לעילד)
קומה וגביה גילה וכורכמה מרי
בשיכרה ומיעקר: ואי לא. דלית
ליה. אי נמי עביד ולא אהני: כיסא
דשיבוטא. ראש דג ששמו שיבוטא:
דמילתא. שהוא מלוח: מוניני דקמלי.
ליר מגבים: דנקירי. מין עופות
קטנים: וליפייפיה. ישפטפוהו נו:
בין תנור לגודא. בין תנור לכותל
במקום מס שיזיע וילה המולי: הרולה
שיתממנו. לזה: יקנמנו נסדינו.
יעטפנו נסדינו יפה או בסדין של
מולה אמר של מולי זה: עבד ליה רב
כהנא. רפואה זו של סדין: קירא
דנישפרופי, שעוה הלפה ונוטפת
מכוורת שנתמלאה ועודפת: אסלה.
אלויי״ן: סולטנה. אדום: עילא בר
ממרא. עייר בן חתונות: וליגלה.
החולה: מליעתה דריטיה. המלעית
ראשו: ולישבוק ליה דמא מאפותיה.
יקיו לעייר ממלמו: ולומביה אריםיה.
ישפך הדס על המגלמת: ולודהר
מעיניה. שלא יכנס מדס זה בעיניו:
רישא דברמה. של איל: דמנת נכבשה.
כבוש במומן או בליר: דבר אחר
מוטרנא. מזיר טלוח (ב) נחברבורות
מנומר: מכבמוסא דמיטרי. מאמצע
הערוגה שהם חריפים: אושלן גלימיך.
השאילני הטלית: ואינני נה. ואישן בה:
קלי. מעט: איכריך גנא. נכרך זה וישן
נה: נפל פורמא פורמה. קדמה הטלית
מחוס שריפת המולי שילא עם הזיעה
ונפלה חתיכות דקות: ומי שרי. לשתות
כוס עיקרין: לא עשו. קרי ביה לא
מיעשו: ומספרם מאליו, ואע״ג דסיכום אסור בידים: והא אמר רב אשי. דההוא לאו סיכום הוא חלה כמות רומא נקיטה ליה לתרנגול ומשניטל
הודו הוא מתאצל ואינו משמש אבל בסיכום אפילו ממילא אסור: אלא בסרים. הך השרי למישתי כום של עיקרין במי שהוא סרים כבר עסקינן:
והתניא מניין לסירוס שהוא אסור. וא״ת אפילו לא אסור סירוס
תיקשי ליה דליתסר משום פריה ורביה וכ״ת משום דהוי
מצי לשנויי ביש לו בנים הא משמע בסוף הבא על יבמתו ( יבמות דף
סה׃) גבי דביתהו דר׳ חייא דאי הוה מיפקדה אפריה ורביה לא הוה
שתיא סמא דעקרתא אע״ג דהוי לה
שתי נקבות ושני זכרים משום בבקר
זרע [ את ] זרעך ולערב אל תנח ידך
(קהלת יא ) ובאשה לא שייך סירוס
אוקי במסקנא לרבי יוחנן בן ברוקה
דמחייב בפריה ורביה בעקרה וזקנה
ולא מוקי ביש לה בנים ויש לומר
דמסירוס ניחא ליה למפרך משום
דאיכא למ״ד בפרק הבא על יבמתו
(שם דף סא׃) כיון דקיימא פריה ורביה
תו לא צריך׃ תלמוד לומר
ובארצכם לא תעשו. מכם קא דריש
והא דאמר בחגיגה ( דף יד׃) שאלו את
בן זומא מהו לסרוסי כלבא אמר להו
בארצכם לא תעשו כל שבארצכם לא
תעשו התם נפקא לן מארץ כדמפרש
בשאלתות דרב אחאי דהא חובת
הגוף הוא מה לי בארץ מה לי בחו״ל
אלא האי בארץ לכל אשר בארץ אתא
והכא מכם דריש כדפי׳ ומה שמפרש
בשאלתות דהא דאסר לשתות סמא
דעקרתא היינו כרבי יהודה דאמר
דבר שאין מתכוין אסור ואע״ג דקי״ל
כר״ש דשרי היינו דוקא בשבת משום
דבעינן מלאכת מחשבת אבל בכל
התורה כולה סבירא לן כרבי יהודה
ואין נראה לר״י דבכל התורה כולה
קי״ל כר״ש דשרי כדמשמע לעיל בפ׳
המוציא ( פא׃) דאמרי׳ דרבי יוחנן סבר
כסתם משנה דנזיר חופף ומפספס
וכו׳ והיינו כרבי שמעון דשרי דבר
שאינו מתכוין וכן משמע בפרק כל
פסולי המוקדשין ( בכורות דף לד.)
דשמואל סבר כר״ש בכל התורה כולה
דדבר שאין מתכוין שרי גבי המקיז
דם בבכור דפסק שמואל התם כר״ש
דשרי להקיז ופריך עד השתא לא
אשמועינן שמואל דדבר שאין מתכוין
מותר דאמר רב חייא בר אשי כו׳ ואי
יש חילוק בין שבת לדעלמא איצטריך
התם שפיר לפסוק כר״ש אע״ג דכבר
אשמעינן דבשבת הלכה כר״ש והכא
אתיא אפילו לר׳ שמעון דפסיק רישיה
הוא דודאי יסתרס בשתיי׳ כוס עיקרין׃