קיא׃שמנה שרציםפרק ארבעה עשרשבת

אסור להדוקיה ביומא טבא בההיא אפילו  ר״ש מודה דאביי ורבא דאמרי תרווייהו  מודה ר״ש בפסיק רישיה ולא ימות והאמר  רב חייא בר אשי אמר רב הלכה כר׳  יהודה ורב חנן בר אמי אמר שמואל הלכה  כר״ש ורב חייא בר אבין מתני לה בלא  גברי רב אמר הלכה כר׳ יהודה ושמואל  אמר הלכה כר״ש אלא אמר רבא אני וארי  שבחבורה תרגימנא ומנו רבי חייא בר אבין  הלכה כר״ש ולאו מטעמיה מאי הלכה כר׳  שמעון ולאו מטעמיה אילימא הלכה כר״ש  דשרי ולאו מטעמיה דאילו ר״ש סבר מסי  ורב סבר לא מסי וסבר רב לא מסי והא  מדקתני בני מלכים סכין על גבי מכותיהן  שמן וורד מכלל דמסי אלא הלכה כר״ש  דשרי ולאו מטעמיה דאילו ר״ש סבר אף  ע״ג דלא שכיח שרי ורב סבר אי שכיח אין ואי  לא שכיח לא ובאתרא דרב שכיח משחא דוורדא׃  הדרן עלך שמנה  שרצים ואלו קשרים שחייבין עליהן קשר הגמלין  וקשר הספנין וכשם שהוא חייב על  קישורן כך הוא חייב על היתרן ר״מ אומר  כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו אין  חייבין עליו׃ גמ׳ מאי קשר הגמלין וקשר  הספנין אילימא קטרא דקטרי בזממא וקטרא  דקטרי באיסטרידא האי קשר שאינו של  קיימא הוא אלא קיטרא דזממא גופיה  ודאיסטרידא גופה׃ ר״מ אומר כל קשר כו׳׃  בעי רב אחדבוי אחוי דמר אחא עניבה  לר״מ מהו טעמיה דר״מ משום דיכול  להתירו באחת מידיו הוא והא נמי יכול  להתירו או דילמא טעמא דר״מ משום דלא  מיהדק והא מיהדק תיקו׃ מתני׳ יש  לך קשרין שאין חייבין עליהן כקשר  הגמלין וכקשר הספנין קושרת אשה מפתח  חלוקה וחוטי סבכה ושל פסקיא ורצועות  מנעל וסנדל ונודות יין ושמן וקדירה של  בשר ראב״י אומר קושרין לפני הבהמה  בשביל שלא תצא׃ גמ׳ הא גופא קשיא  אמרת יש קשרין שאין חייבין עליהן  כקשר הגמלין וכקשר הספנין חיובא הוא  דליכא הא איסורא איכא והדר תני קושרת  אשה מפתח חלוקה אפילו לכתחילה הכי  קאמר יש קשרין שאין חייבין עליהן  כקשר הגמלין וכקשר הספנין ומאי ניהו  קיטרא  אסור להדוקיה. בנקב מטוס סחיטה ואע״ג דלא קח מכוין  לסחוט. אלמח לח ס״ל כר״ם בדבר שאין מתכוין: הלכה כר׳  יהודה. בדבר שאין מתכוין דאסור: כלי גברי. מתני לה  לפלוגתא דרב ושמואל בלח אמוראים החומרים משמס חלא  הס עלמס נחלקו בה: סרגימנא.  דלא תיקשי דרב אדרב: הלכה  כר״ם. השרי בשמן ווכד: אבל לא  מטעמים. דאין הטעם כדבריו:  דאילו כ״ט סבר מסי. ואפ״ה שרי  דאין לך דמותר לזה ואסור לזה:  מכלל דמסי. אפי׳ לת״ק דחי לאו  דמסי למחי חילטריך ליה: אע״ג  דלא שכיח. שמן וורד במקומו של  זה הסך ממנו ודמיו יקרים והכל  יודעין שאינו סכו אלא לרפואה  שרי דכל ישראל בני מלכים הסי)  וכ׳ יהודה חוסר דמוכמה מילמא  ורב נמי כר״י ס״ל אלא במקומו  הוא הטרי דשכיח דסכין שמן  וורד ולא מוכמה  מילמה: ואלו קשרים. המנוין בחנות  מלאכות דקתניו) הקושר  והמתיר קשר של קיימא שאינו מתירו  לעולם דומיא דקושרי מוטי יריעות  הנפסקות: קשר הגמלין וקשר  הספנין. בגמרא מפרש להו: כך  הוא חייב על היתרן. כדילפי׳ בכלל  גדול (לעיל דף עד:) מליידי המלזון  שכלרכין לפרקים להתיר קשרי  רשתות הקיימות כדי לקלרן או  להרמיבן: שיכול להסירו. דלא  הדקיה: אין חייבין עליו. ואפי׳  עםחי לקיימא: גמ׳ זממא.  מנקצין לנאקה במוטמה ונותנין  בה טבעת של רגועה וקושרין  אומה ועומדת שס לעולס וכשרולה  לקושרה לבהמה קושר רצועה ארוכה  באותה טבעת וקושרין נה ופעמים  שמתירה: קטרא דקטרי נוממה.  זהו קשר הרצועות שקושרין בטבעת:  היסטרידא. גם הוא כמין טבעת  שעושין מן עקל חו מן כלועה  בנקב שנראם הספינה ואותו קשר  מתקיים וכשרולה להעמידה קושר  רגועה באותה טבעת ומעמידה בה  וכשרולה להתיר מתיר הרצועה  ונוטלה: קטרא דקטרי באסטרידה.  קשר רגועה הארוכה: עניבה.  ומסדקה שפיר לר״מ מסו: מתני'  יש לך קשרין שאין מייבין עליהן.  מטאת כמו שמייצין על קשר  הגמלין אלא פטור אבל אסור  ובגמרא מפרש הי נינהו: מפסק  חלוקה. כמו שיש לגלחיס כעין  לשונות לכאן ולכאן וקושרים של  ימין בכתף שמאל ושל שמאל בכתף  ימין דכיון דכל יומא שרו ליה לא  דמי מידי לקשר של קיימה ומותר לכתחילה: סככה. קוייפ״א: ושל  פסקיא. אזור רחב ומוטין תלויין בראשו לקושרו בהן וקורין פינדנ״ן:  ונודות יין. של עור שכופפין פיהם וקושרין: וקדרה של בשר. פעמים  שקושרין נגד לפיה: קושרין בפני הבהמה. חבל ברוחב הפתח: גמ׳  אימור  וטעמא משום דאין אדם חושש לסוחטו כיון דע״י סחיטה אינו  יכול לנקותו מריחו וחזותו גם אין דרך לסחוט בגד לצורך משקה  שבו אבל מ״מ אסור לסחוט דכי סחיט ליה מתלבן הבגד קצת  והוי מכבס או משום מפרק כמו סוחט זיתים וענבים כדאמרי׳  בפרק מפנין ( לקמן קכח׃) אם היתה  צריכה שמן חבירתה מביאה לה  בשערה ופריך והא אתי לידי סחיטה  אלמא יש סחיטה בשמן ובפרק תולין  (לקמן דף קמא.) קאמר רבא לא  ליהדוק אינש אודרא אפומא דשישא  דילמא אתי לידי סחיטה ופי׳ בקונט׳  כד של שמן ובפרק נוטל ( לקמן דף  קמג.) ספוג אם יש לו בית אחיזה  מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו  משום סחיטה ולהכי אסור להדוקה  וא״ת דאמר בפרק בתרא דיומא  (דף עז׃) ההולך להקביל פני רבו  או פני אביו או פני מי שגדול  הימנו עובר עד צוארו במים ואינו  חושש ואמר נמי בפ״ב דביצה ( דף יח.)  גבי טבילת כלים בשבת דנדה שאין  לה בגדים מערמת וטובלת בבגדיה  ולא גזרינן דילמא אתי לידי סחיטה  וי״ל דמצוה שאני ואם תאמר היכי  שרי התם ליכנס בבגדיה ונדה  נמי איך טובלת בבגדיה נימא  שרייתו זהו כיבוסו כדאמרי׳ בזבחים  בפרק דם חטאת ( דף צד׃) וי״ל  דדוקא היכא דאיכא טיפת דם  או טינוף אמר שרייתו זהו כיבוסו  דבהכי מיירי בפ׳ דם חטאת ומצא  ר״י מוגה בספר הישר דלא אמר  שרייתו זהו כיבוסו בדבר שאינו כ״א  לכלוך כמו סיפוג באלונטית וקינוח  ידים במפה והני שהולכין במים  עם הבגדים הוי נמי דרך לכלוך  ולא דרך נקיון ועל תינוק שלכלך  בגדי אמו במי רגלים אין לזרוק  עליו מים דשרייתו זהו כיבוסו  ושמע ר״י מפי הנשים שהתיר ר״ת  [ליטול ידיה ] ולקנח ידיה בבגד  כיון שהוא דרך לכלוך כדי שתוכל  להתפלל ולברך ואין נראה לר״י  שהרי היא מתכוונת לטהר הלכלוך  ודרך רחיצה וליבון הויא זה הקינוח׃  מודה ר״ש בפסיק רישיה. והא  דאמר גבי לא ליהדוק  אינש אודרא אפומא דשישא דילמא  אתי לידי סחיטה ולא הוי פסיק  רישיה יש לחלק דהתם מיירי בכיסוי  שאינו בולע כ״כ וגם אינו סותמו  כל כך בחוזק שאינו חושש רק  שיהא מכוסה אבל הכא שהוא בצד  הגיגית בולע הרבה וגם מהדקו  בחוזק כדי שלא יצא היין והוי  פסיק רישיה׃  ושלש מחלוקות בדבר. אית ספרים דל״ג  ליה׃ הדרן עלך שמנה שרצים  מתני׳ ואלו קשרים. עניבה לר״מ מהו. וא״ת אמאי לא פשיטא מדתנן  לקמן חבל דלי שנפסק לא יהא קושרו אלא עונבו ומוכח׳ בפ״ק  דפסחים ( ד׳ יא.) דהנהו רבנן היינו ר״מ דפריך התם מינה לרבנן שהם ר״מ  וי״ל דהתם נמי פריך מספק אם הנהו רבנן הם ר״מ כמו שמסתפק כאן׃