חדא מינייהו בטולי מבטיל קמ״ל אמר רב
יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי
אליעזר בן יעקב א״ל אביי הלכה מכלל
דפליגי אמר ליה מאי נפקא לך מינה
אמר ליה גמרא גמור זמורתא תהא׃
מתני׳ קושרין דלי בפסקיא אבל לא
בחבל רבי יהודה מתיר כלל אמר רבי
יהודה כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין
עליו׃ גמ׳ חבל דמאי אי לימא חבל דעלמא
רבי יהודה מתיר קשר של קיימא הוא אלא
חבל דגרדי למימרא דרבנן סברי גזרינן חבל
דגרדי אטו חבל דעלמא ורבי יהודה סבר
לא גזרינן ורמינהו חבל דלי שנפסק לא
יהא קושרו אלא עונבו ורבי יהודה אומר
כורך עליו פונדא או פסקיא ובלבד שלא
יענבנו קשיא דר׳ יהודה אדרבי יהודה קשיא דרבנן אדרבנן דרבנן אדרבנן
לא קשיא חבל בחבל מיחלף עניבה בקשירה לא מיחלפא דר׳ יהודה אדרבי
יהודה לא קשיא התם לא משום דמיחלפא עניבה בקשירה אלא עניבה
גופה קשירה היא א״ר אבא אמר רב חייא בר אשי אמר רב מביא אדם
חבל מתוך ביתו וקושרו בפרה ובאיבוס איתיביה רבי אחא אריכא דהוא
רבי אחא בר פפא לרבי אבא חבל שבאיבוס קושרו בפרה ושבפרה קושרו
באיבוס ובלבד שלא יביא חבל מתוך ביתו ויקשור בפרה ובאיבוס התם
חבל דעלמא הכא חבל דגרדי אמר רב יהודה אמר שמואל כלי קיואי
מותר לטלטלן בשבת בעו מיניה מרב יהודה כובד העליון וכובד התחתון
מהו אין ולאו ורפיא בידיה איתמר אמר רב נחמן אמר שמואל כלי קיואי
מותר לטלטלן בשבת אפילו כובד העליון וכובד התחתון אבל לא את
העמודים א״ל רבא לרב נחמן מאי שנא עמודים דלא אילימא דקעביד
גומות גומות ממילא קא הויין דתנן הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם
מקצת עליו מגולין אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא
משום מעשר וניטלין בשבת בשדה לא אתי לאשוויי גומות הכא בבית
אתי לאשוויי גומות בעא מיניה ר׳ יוחנן מרבי יהודה בר ליואי כלי קיואי
כגון כובד העליון וכובד התחתון מהו לטלטלן בשבת אמר ליה אין
מטלטלין מה טעם לפי שאין ניטלין׃ מתני׳ מקפלין את הכלים אפילו
ארבעה וחמשה פעמים ומציעין את המטות מלילי שבת לשבת אבל
לא משבת למוצאי שבת רבי ישמעאל אומר מקפלין את הכלים ומציעין
את המטות מיום הכיפורים לשבת וחלבי שבת קריבין ביום הכיפורים
אבל לא של יוה״כ בשבת ר״ע אומר לא של שבת קריבין ביום הכיפורים
ולא של יום הכיפורים קריבין בשבת׃ גמ׳ אמרי דבי רבי ינאי לא שנו
אלא באדם אחד אבל בשני בני אדם לא ובאדם אחד נמי לא אמרן אלא
בחדשים אבל בישנים לא וחדשים נמי לא אמרן אלא בלבנים אבל בצבועים
לא ולא אמרן אלא שאין לו להחליף אבל יש לו להחליף לא תנא של
בית רבן גמליאל לא היו מקפלים כלי לבן שלהן מפני שהיה להן להחליף
אמר רב הונא אם יש לו להחליף יחליף ואם אין לו להחליף ישלשל
בבגדיו מתקיף לה רב ספרא והא מיתחזי כרמות רוחא כיון דכל יומא לא
קעביד והאידנא הוא דקא עביד לא מיתחזי כרמות רוחא וכבדתו מעשות
דרכיך וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול וכי הא. דרבי
יוחנן קרי למאניה מכבדותי מעשות דרכיך שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך
של חול ממצוא חפצך חפציך אסורין חפצי שמים מותרין ודבר דבר
שלא
חדש מינייהו. המד מן הרחשים. [ולל"ה] חד מינייהו מבטל ליה
כשיוליה הבהמה לא יתיר הלא תחתון ויוליאנה בדוחק: מכלל
דפליני, בתמיה ואמאי איפלגו הא דמי להנך דלעיל: מתני' קוטרין
דלי בפסקיא. ע״פ הבור דפסקיא לא מבטל [ליה] המס: אבל לא בחבל.
דמבטל ליה המס והוי קשר של קיימא
שהכי קשור ותלוי שס תמיד: ורבי
יסודה מתיר. בגמרא מפרש:
גמ׳ בתצל דגרדי. פליגי דלריך לה
ולה מבטל לה: תצל דלי שנפסק.
נאמלעיתו: לא יהא קושר. לקשר
של קיימא הוא לעולם: כורך עליו.
מחבר שני ראשי הפיסוק זה על זה
וכורך עליהם פונדה אזור מלול הו
פסקיח פייסול״א: ובלבד שלא
יענבנו. למכל. דר״י סנר גזרינן עניבה
אטו קשירה ורבנן לא גזרו: מיחלף.
אינו ניכר בין זה לזה וחי שרינן
בדגרדי אתי למיטרי בדעלמא:
וקוטרו כפרה. ראשו אחד והשני
כאבוס ולח חיישינן שמא כשיתיר
הפרה לא יתיר הלא הקשר שבראשה
ויבטל המבל בחבום שיהא מוכן לכך
או יתיר שבאבום ויבטל אותו שנפרה
ונמלא האחד של קיימא: כלי קיואי.
כלי אורגיס. ואיידי דאיירי במבל
דגכדי נקט לה הכא: מותר לטלטלן.
לשני הקנים לתשמים אמר וחשמעינן
דאין גרדי מקפיד עליהם "ולא הוי
מלאכתן לאיסור: כובר העליון
והמתקון. אנשובל״ם: מהו. מי
אמריקן איידי דיקירי לא מזו סתמייהו
לתשמים המכינה " והוה ליה דבר
שמלאכתו לאיסור: ורפיא בידיה.
רפויה היתה התשובה בפיו הס
לאסור אם להתיר: העמודים.
טריור״ש בלע״ז חומס המנוקבומ
שאורגין בהן הנשים: דקא עביד
נומא. כשחולון מן הארץ שהן
תמונות בגומה מזיז העפר ועביד
גומה מקוס העמוד: מקלת עליו
מגולין. מטוס ניטלין בשנת נקט
לה דחי לא הוי מגולין אין לו במה
לאומזה: אינו חושש. לפי שאינה
מושרשת: ולא משום מעשר. להיות
נטילה בנטיעה זו וכשנוטלה יצטרך
לחזור ולעשר: לפי שאין ניטלין.
אף בחול מפני כובדן הלכך כל
מלאכתן לכך: מתני' מקפלין את
הכלים. בגדים כשפוסטן מקפלין
מפני שמתרככין מכינוסס ומתקמטים
כשאינן מקופלים: אפי׳ ד׳ וב׳
פעמים. כדי לחזור וללובסן בו ביום:
מיוה״כ לשבת. כגון הס מל יוה״כ
להיות בע״ם: קריבין ביוה״כ. שחל
להיות במוצאי שבת: גב׳ בשני בני
אדם. כשמקפלין אותן מפסטין
קמטיהן ונראין במתקנין: ישנים.
קיפולן מתקכן יותר מן החדשים
שהחדשים קשין מאליהן ואין ממהרין
לקמוט: לנועין. קיפולן ממקנן:
יש לו. אחרים להחליף היום לה: כלי
לבן שלהן. רבותא נקט וכל שכן לבועים: יש לו להחליף יחליף. מי שיש לו בגדים לבד מאותן שלבש נחול יחליפס בשבת: ישלשל בבגדיו. כלפי מטה
שיראו ארוכים, והוא מדת עשירים היושבים בביתם ואינם צריכים לסלק בגדיהם מן הארץ בשביל מלאכה וכבוד שבת הוא: מכבדומי. שמכבדין
בעליהן: שלא יהא הילוכך כו'. לקמן מפרש להו: ממלוא מפלך. כי ההוא דאמרינן בעירובין (דף לח:) לא יטייל אדם לסוף שדהו
בשנת לידע מה היא צריכה ")[אמר השבת]: מפלי שמים מומרים, כגון פוסקים לדקה ומשדכין על התינוקות ליחכם (לקמן קנ.):
כלל אמר ר״י. תימה היכא קאי אי אמילתיה קמייתא התם
מתיר לגמרי והכא קתני אין חייבין עליו משמע הא
איסורא איכא כדדייק הש״ס לעיל וי״ל דה״ק כל קשר שאינו של
קיימא אין חייבין עליו הא של קיימא חייבין עליו ואפי׳ עניבה לאפוקי
מדרבנן דאמרו עניבה לאו היינו
קשירה א״נ אמאי דקתני ברישא אין
חייבין עליהם קאי רבי יהודה׃
התם חבל דעלמא הכא חבל
דגרדי. וקמ״ל רב דלא
גזרינן חבל דגרדי אטו חבל דעלמא
וכר׳ יהודה א״נ אפי׳ רבנן מודו דאפי׳
בחבל דעלמא לא שכיח שיהיה קשר
של קיימא כשקושרו בפרה ובאבוס
ולהכי לא גזור בחבל דגרדי׃
מקפלים כלים כו׳. מכאן
למדנו דאסור לקפל
טליתות של ב״ה לפי שהם צורך
מחר׃ אבל יש לו להחליף
לא. ולנו שיש.. לנו להחליף אסור
ומסתפק ר״י אי קרי יש לו להחליף
כשאין לו יפה כזה׃