קטז׃כל כתביפרק ששה עשרשבת

דַהֲוְָה שָקֵיל שֶמָא דְלָא מְקַבֵל שוּחֲדָא בָעוּ  לְאַחוּכֵי בֵיהּ אַעַיְּילָא לֵיהּ שְרָגָא דְדַהֲבָא  וְְאָזוּל לְקַמֵיהּ אֲמָרָה לֵיהּ בָעֵינָא דְנִיפְלְגִי לִי  בְנִכְסֵי דְבֵי נָשֵי אֲמַר לְהוּ פְלוֹגוּ א״ל כְתִיב  לָן בִמְקוֹם בְרָא בְרַתָּא לאֹ תֵירוּת א״ל מִן  יוֹמָא דִגְלִיתוּן מֵאַרְעֲכוֹן אִיתְנְטַלִּית אוֹרַיְיתָא  דְמשֶֹה וְְאִיתְיְהִיבַת סִפְרָא אַחֲרִיתִי וּכְתִיב  בֵיהּ בְרָא וּבְרַתָּא כַחֲדָא יֵרְתוּן לְמָחָר הֲדַר  עַיֵּיל לֵיהּ אִיהוּ חֲמָרָא לוּבָא אָמַר לְהוּ  שְפִילִית לְסֵיפֵיהּ דְסִפְרָא וּכְתִב בֵיהּ אֲנָא לאֹ  לְמִיפְחַת מִן אוֹרַיְיתָא דְמשֶֹה אֲתֵיתִי [ וְְלאֹ  ] לְאוֹסְפֵי עַל אוֹרַיְיתָא דְמשֶֹה אֲתֵיתִי וּכְתִיב  בֵיהּ בִמְקוֹם בְרָא בְרַתָּא לאֹ תֵירוּת אֲמָרָהּ  לֵיהּ נְהוֹר נְהוֹרָיךְ כִשְרָגָא א״ל רַבָן גַּמְלִיאֵל  אֲתָא חֲמָרָא וּבְטַש לִשְרָגָא׃ וּמִפְנֵי מָה אֵין  קוֹרִין כו׳׃ אָמַר רַב לאֹ שָנוּ אֶלָּא בַזְּמַן בֵית  הַמִדְרָש אֲבָל שֶלּאֹ בִזְמַן בהמ״ד קוֹרִין  וּשְמוּאֵל אָמַר אֲפִילּוּ שֶלּאֹ בִזְמַן בֵית הַמִדְרָש  אֵין קוֹרִין אִינִי וְְהָא נְהַרְדְעָא אַתְרֵיהּ דִשְמוּאֵל  הֲוְָה וּבִנְהַרְדְעָא פָסְקֵי סִידְרָא בַכְתוּבִים  בְמִנְחָתָא דְשַבְתָא אֶלָּא אִי אִיתְמַר הָכִי  אִיתְמַר אֲמַר רַב לאֹ שָנוּ אֶלָּא בְמָקוֹם בהמ״ד  אֲבָל שֶלּאֹ בִמְקוֹם בהמ״ד קוֹרִין וּשְמוּאֵל אָמַר  בֵין בְמָקוֹם בהמ״ד בֵין שֶלּאֹ בִמְקוֹם בהמ״ד  בִזְמַן בהמ״ד אֵין קוֹרִין שֶלאֹ בִזְמַן בֵית הַמִדְרָש  קוֹרִין וְְאָזְדָא שְמוּאֵל לְטַעֲמֵיהּ דְבִנְהַרְדְעָא  פָסְקֵי סִידְרָא דִּכְתוּבִים בְמִנְחָתָא דְשַבְתָא  רַב אַשִי אֲמַר לְעוֹלָם כְדַאֲמָרַן מֵעִיקָּרָא  וּשְמוּאֵל כְרַבִי נְחֶמְיָה דְתַנְיָא אע״פ שֶאָמְרוּ  כִתְבֵי הַקּדֶֹש אֵין קוֹרִין בָהֶן אֲבָל שוֹנִין בָהֶן  וְְדוֹרְשִין בָהֶן נִצְרַךְ לִפְסוֹק מֵבִיא וְְרוֹאֶה בוֹ  א״ר נְחֶמְיָה מִפְנֵי מָה אָמְרוּ כִתְבֵי הַקּדֶֹש  אֵין קוֹרִין בָהֶן כְדֵי שֶיּאֹמְרוּ בְּכִתְבֵי הֶקְדֵש  אֵין קוֹרִין וכ״ש בִשְטָרֵי הֶדְיוֹטוֹת׃ מתני׳ מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר  וְָתִיק הַתְּפִילִּין עִם הַתְּפִילִּין ואע״פ שֶיֵּש בְתוֹכָן מָעוֹת וּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן  לְמָבוֹי שֶאֵינוֹ מְפוּלָּש בֶן בְתֵירָא אוֹמֵר אַף למפולש׃ גמ׳ ת״ר אַרְבָעָה עָשָר  שֶחָל לִהְיוֹת בְשַבָת מַפְשִיטִין אֶת הַפֶסַח עַד הֶחָזֶה דִבְרֵי רַבִי יִשְמָעֵאל בְנוֹ שֶל  רַבִי יוֹחָנָן בֶן בְרוֹקָה וחכ״א מַפְשִיטִין אֶת כוּלּוֹ בִשְלָמָא לְרַבִי יִשְמָעֵאל בְנוֹ שֶל  ר׳ יוֹחָנָן בֶן בְרוֹקָה דְהָא אִיתְעֲבֵיד לֵיהּ צוֹרֶךְ גָּבוֹהַּ אֶלָּא לְרַבָנָן מ״ט אָמַר רַבָה  בַר בַר חָנָה א״ר יוֹחָנָן דְאָמַר קְרָא כלֹ פָעַל ה׳ לַמַעֲנֵהוּ וְְהָכָא מַאי לַמַעֲנֵהוּ  אִיכָא רַב יוֹסֵף אָמַר שֶלּאֹ יַסְרִיחַ רָבָא אָמַר שֶלּאֹ יְהוּ קָדְשֵי שָמַיִם מוּטָלִין  כִּנְבֵלָה מַאי בֵינַיְיהוּ אִיכָא בֵינַיְיהוּ דְמַנַּח אַפְתוֹרָא דְדַהֲבָא אִי נַמִי יוֹמָא דְאִסְתְּנָא  וְְרַבִי יִשְמָעֵאל בְנוֹ שֶל רַבִי יוֹחָנָן בֶן בְרוֹקָה הַאי פעַֹל ה׳ לַמַעֲנֵהוּ מַאי עָבֵיד  לֵיהּ שֶלּאֹ יוֹצִיא אֶת הָאֵימוּרִין קוֹדֶם הפשטת הָעוֹר מ״ט אָמַר רַב הוּנָא בְרֵיהּ  דְרַב נָתָן מִשּוּם נִימִין אָמַר רַב חִסְדָא אָמַר מָר עוּקְבָא מַאי אַהַדַרוּ לֵיהּ חֶבְרַיָּיא  לְרַבִי יִשְמָעֵאל בְנוֹ שֶל רַבִי יוֹחָנָן בֶן בְרוֹקָה הָכֵי קָאָמְרִי לֵיהּ אִם מַצִּילִין תִּיק  הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר לאֹ נפשיט אֶת הַפֶסַח מֵעוֹרוֹ מִי דָמֵי הָתָם טִלְטוּל הָכָא  מְלָאכָה אָמַר רַב אַשִי בְתַרְתֵּי פְלִיגִי פְלִיגֵי בטּלּטּוּלּ וּפְלִיגִי בִמְלָאכָה וְְהָכִי  קָאָמְרִי לֵיהּ אִם מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר לאֹ נטלטל עוֹר אַגַּב בָשָר  מִי  דהוה שקיל שמה דלא מקבל שוחדא. היה מוליה עליו שס שאינו  מקבל שוחד מבעלי דינין הבחין לפניו והיה מקבלו בסתר: א"ל.  פילוספח לר״ג מיומח דגלימון כו׳: שפילים. כל סוף הדבר הוא  תחתית שלו ושייך למימר שפילית לסיפיה: נהור נהורך כשרגא.  הנהר אורך כשרגה. רמזה שנתנה לו  מנורה בשומד: אמר לו כ״ג אמא  תמרא ובטשא. דחפתו לארץ כלומר  אני נלמתי בשוחד "[והכל כדי שישמעו  המתאספים שס נצלותו ומי הוא]:  בזמן בית המדרש. קודם אכילה היו  דורשים: שלא בזמן בית המדרש.  לאחר אכילה לא דרשו משום שכרות:  פסקי סדרא בכתובים, ח)[היו רגילים  לקרא בנסמ״ר פרשה בכתובים]:  כמקום בהמ״ר. שהמכס דורם דהיינו  כבהמ״ל חבל בעלמא קורין: בין  במקום בהמ״ד כו׳ בזמן בהמ״ד אין  קורין. לפי שמבטלו מלילך אצל  הדורש חבל שלא בזמן בהמ״ד כגון  לאחר אכילה קורין: ושמואל. דאמר  לעיל הפילו לאחר אכילה אין קורין:  כר׳ נחמיה, אמרה למילתיה דלית  ליה טעמא דאין קורין מטוס נטול  אלא כדי שיאמרו קל וחומר לפטרי  הדיוטות. ומיהו שמואל הנהיג במקומו  כדברי חכמים דמתניתי' דאמרי  טעמה (דמתני׳) משום ביטול תורה  הלכך לאחר אכילה דליכא דרשה  קורין: טונין נסן. כגון מדרש  שס״ם וקהלת: שטרי הדיוטות. כגון  של חשבונות או איגרות השלומות  למלא חפץ: גמ׳ עד המזה. מתחיל  מרגליו האחרונים עד החזה שיוכל  להוציא הימורים שהקטר מלכיו  דומין שנת ותו לא מפסיכו מידי עד  אורמה דלורך הדיוט הוא: למענהו.  לכבודו: שלא יסרים, שהעור ממממו  ומסרימו ואין זה כבודו להיות פרס  אוכלי שולחנו מגואל: אפתוכי דרהבא.  שאינו מוטל בבזיון אבל לשמח יסרימ  מיים רב יוסף ורבא לא מיים עד  חורמה: יומא דהסתנא. כוח לפונים  שהיה בינונית לח ממה ולא לנה  כדאמרינן ביבמות בפרק הערל (דף  עב.) ואיזו כוח המסרמת רוח מזרחית  בשעת המוס כדאמרינן בגיטין (דף לא:)  אפילו שכבת זרע שנמעי חשה מסכמת  נו דכתיב (הושע יג) יבא קלים רות ה׳  ממדבר עולה וגו׳. ים מפרטין יומא  דחסמנה רוח דרומית שהיא לוננת.  אמת שרוח דרומית לוננת אבל הסתנא  על כרחיך לפונית היא ונוחה כדאמר  נעלמה (עירובין ד׳ סה.) לריכא שמעמא  לילומח כיומח רחמנא וכומ דרומית  היא בלשון ארמי יומח דשותאע): קורס  הפשטות העור. עד המוס: מ״ט.  עור לאימוכין מאי קא עביד: מפוס  נימין. של למר הנדבקין באימוכין:  חברייא. בני מחלוקתו: אס מלילין.  בשבת: סיק עם הספר. ואע״פ  שיש בתוכו מעות ומשוס כבוד הספר  שהוא צורך גבוה עבדיון בהדיה הללת  מעות שהן לורך הדיוט: לא נפשיט את הפסח. בתמיה, משום עורך גבוה לא שכי לורך הדיוט בהדיה: המס. תיק ומעות דקמייתי ראיה מיניה  לשלחין דאמרן במה טומנין (לעיל מט) שמטלטלין אותן דהתם עור בהמה גסה דחזי למישטחיה ולמיוגה עליה: והכי קאמרי ליה. תשובה לענין  טלטול: לא נטלעל עור אנב בשר. דהוי נמי כבוד שמים דבשר דומיא דספר ומותר לטלטלו מחמה לכל ואגב בשר יטלטלו עור המחובר כו:  הָכָא  וּשְמוּאֵל דְאָמַר כר׳ נְחֶמְיָה. וְְלָא פָלֵיג אַדְרַב דְשַפִיר מוֹדֶה  דלמתני׳ דִמְפָרַש טַעֲמָא מִפְנֵי בִיטּוּל בֵית הַמִדְרָש קוֹרִין  שֶלאֹ בִזְמַן בֵית הַמִדְרָש אֶלָא בָא לוֹמַר דר׳ נְחֶמְיָה פָלֵיג עֲלָהּ  דמתני׳׃ וכ״ש בִשְטָרֵי הֶדְיוֹטוֹת. פֵירַש בְּקוּנְטְרֵס אִיגְּרוֹת ותימה  דְנָהֲגוּ הָעוֹלָם לִקְרוֹת בִכְתָב  וְְאִיגְּרוֹת הַשְּׁלוּחִים מִמָקוֹם לְמָקוֹם  ולטלטלן וְַדַאי שָרֵי דְהָא רְאוּיִין לָצוּר  ע״פ צְלוֹחִית וְְנִרְאֶה לר״י דְלָא קָרֵי  שְטָרֵי הֶדְיוֹטוֹת אֶלָּא שְטָרֵי חוֹבוֹת  וְְכַיּוֹצֵא בָהֶן אֲבָל אִיגְּרוֹת שָרֵי דִּפְעָמִים  שֶיֵּש בָהֶן פִקּוּחַ נֶפֶש ואפי׳ יוֹדֵעַ שֶאֵין  בוֹ פִקּוּחַ נֶפֶש מַתִּיר ר״ת דְלָא הָוְֵי  שְטָרֵי הֶדְיוֹטוֹת כֵיוְָן שֶאֵין צָרִיךְ לָמָה  שֶּכָתוּב בָהּ לְפִי שֶיּוֹדֵעַ מַה שבאיגרות  וְְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶמָא יֵש בוֹ צוֹרֶךְ גָּדוֹל  אוֹ פִקּוּחַ נֶפֶש וְְשָרֵי וכ״מ בִּירוּשַׁלְמִי  דְקָאָמַר מִפְנֵי מָה אֵין קוֹרִין בְּכִתְבֵי  הֶקְדֵש מִפְנֵי שְטָרֵי הֶדְיוֹטוֹת שֶאִם  אַתָּה אוֹמֵר לוֹ שֶהוּא מוּתָּר אַף הוּא  אוֹמֵר מָה בְכָךְ אִם אִתְעַסַּק בשטרותי  מַשְמַע דַוְְוְקָא כְעֵין חוֹבוֹת וּשְטָרוֹת  קָאָמַר וְְכֵן פי׳ רש״י לְקַמָן גַּבֵי גְּזֵירָה  שֶלּאֹ יִקְרָא בִשְטָרֵי הֶדְיוֹטוֹת דבשטרי  מֶקָּח וּמֶמְכָר קָאָמַר וְְכֵן הִגִּיהַּ בפי׳  כְתַב יָדוֹ וּמִיהוּ אוֹתָן מִלְחָמוֹת הַכְתוּבִין  בלע״ז נִרְאֶה לְרַבֵּינוּ יְהוּדָה דְאָסוּר  לְעַיֵּין בָהֶן דְלָא גָּרַע מֵהָא דְתַנְיָא בפ׳  שוֹאֵל ( לקמן קמט.) כָתַב שֶתַּחַת הַצּוּרָה  והדיוקנאות אָסוּר לִקְרוֹת בָהֶן בַשַּבָת  ואפי׳ בַחוֹל לָא יָדַע ר״י מִי הִתִּיר דהו״ל  כמושב לֵצִים׃  פְלִיגִי בטּלּטּוּלּ כו׳. פי׳ אַחֵר  שֶׁנִּפְשַׁט כָל הָעוֹר פְלִיגִי  דְרַבָנַן שָרוּ לְטַלְטֵל שֶעֲדַיִין צָרִיךְ לְבָשָר  שֶלּאֹ יִתְלַכְלֵךְ ור׳ יִשְמָעֵאל אָסַר אֲבָל  כְשֶאֵינוֹ מוּפְשָׁט אֶלָּא עֵד הֶחָזֶה שָרֵי  לכ״ע לְטַלְטֵל כִּדְמוּכָח בְסָמוּךְ ואע״ג  דר׳ יִשְמָעֵאל לָא שָרֵי לְהַפְשִיט אֶלָּא  עֵד הֶחָזֶה מ״מ פְלִיגִי בַמוּפְשָט כוּלּוֹ  כְגוֹן שֶעָבַר וְהִפְשִׁיט אִי נַמִי בתמידים  וּמוּסָפִים דְמוּתָּר להפשיטן׃