עבידנא
נחלת יעקב אביך וגו׳ לא כאברהם שכתוב
בו קום התהלך בארץ לארכה וגו׳ ולא
כיצחק שכתוב בו כי לך ולזרעך אתן את
כל הארצות האל אלא כיעקב שכתוב בו
ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ר״נ בר
יצחק אמר ניצול משעבוד גליות כתיב הכא
והרכבתיך על במתי ארץ וכתיב התם ואתה
על במותימו תדרוך אמר רב יהודה אמר רב
כל המענג את השבת נותנין לו משאלות
לבו שנאמר והתענג על ה׳ ויתן לך משאלות
לבך עונג זה איני יודע מהו כשהוא אומר
וקראת לשבת עונג הוי אומר זה עונג שבת
במה מענגו רב יהודה בריה דרב שמואל בר
שילת משמי׳ דרב אמר בתבשיל של תרדין
ודגים גדולים וראשי שומין רב חייא בר אשי
אמר רב אפי׳ דבר מועט ולכבוד שבת עשאו
הרי זה עונג מאי היא א״ר פפא כסא
דהרסנא אמר ר׳ חייא בר אבא א״ר יוחנן
כל המשמר שבת כהלכתו אפי׳ עובד ע״ז
[כדור ] אנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש
יעשה זאת וגו׳ מחללו אל תקרי מחללו אלא
מחול לו אמר רב יהודה אמר רב אלמלי שמרו
ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן
אומה ולשון שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו
מן העם ללקוט וכתיב בתריה ויבא עמלק
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי
אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים שנא׳ כה אמר
ה׳ לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי
וגו׳ אמר ר׳ יוסי יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת א״ר יוסי יהא
חלקי מגומרי הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף
ומגדף כי קאמרינן בפסוקי דזמרא א״ר יוסי יהא חלקי ממתפללים עם דמדומי
חמה א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה א״ר זירא
מאי קרא ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים וא״ר יוסי יהא חלקי ממתי
בחולי מעיים דאמר מר רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים וא״ר יוסי יהא
חלקי ממתי בדרך מצוה וא״ר יוסי יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא
וממוציאי שבת בצפורי וא״ר יוסי יהא חלקי ממושיבי בהמ״ד ולא ממעמידי
בהמ״ד וא״ר יוסי יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה וא״ר יוסי יהא
חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו אמר רב פפא לדידי חשדן ולא הוה בי א״ר
יוסי חמש בעילות בעלתי ונטעתי חמשה ארזים בישראל ומאן אינון ר׳ ישמעאל
ברבי יוסי ור׳ אלעזר בר״י ור׳ חלפתא בר״י ור׳ אבטילס בר״י ורבי מנחם בר׳
יוסי והאיכא ורדימס היינו ורדימס היינו מנחם ואמאי קרי ליה ורדימס שפניו
דומין לורד למימרא דרבי יוסי מצות עונה לא קיים אלא אימא חמש בעילות
בעלתי ושניתי אמר רבי יוסי מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא
לאשתי ביתי ולשורי שדי אמר ר׳ יוסי מימי לא נסתכלתי במילה שלי איני
והאמרו ליה לרבי מאי טעמא קראו לך רבינו הקדוש אמר להו מימי לא
נסתכלתי במילה שלי ברבי מילתא אחריתי הוה ביה שלא הכניס ידו תחת
אבנטו וא״ר יוסי מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי וא״ר יוסי מימי לא
עברתי על דברי חברי יודע אני בעצמי שאיני כהן אם אומרים לי חבירי
עלה לדוכן אני עולה וא״ר יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי אמר
רב נחמן ) תיתי לי דקיימית ג׳ סעודות בשבת אמר רב יהודה תיתי לי
דקיימית עיון תפלה אמר רב הונא בריה דרב יהושע תיתי לי דלא סגינא
ד׳ אמות בגילוי הראש אמר רב ששת תיתי לי דקיימית מצות תפילין ואמר ר״נ
תיתי לי דקיימית מצות ציצית אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה
אבוך במאי זהיר טפי אמר ליה בציצית יומא חד הוה קא סליק בדרגא
איפסיק ליה חוטא ולא נחית ואתא כמה דלא רמיה ואמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה
נחלת יעקב. ולא נחלת אברהם ויצחק: לארכה ולרחבה. אכן זו
ולה יותר: האכלות האל. ותו לא: תבשיל של קרדין. חשוב הוא:
ראשי שומין. חשובים היו להן: כסא דהרסנא. דגים קטנים
מטוגנים בשומן קרביהן ובקמח: דור אנוש. התחילו לעבוד ע״ז
דכתיב (בראשית ד) אז הומל לקרוא
וגו׳: במריה. בתר ההיא פרשתא:
הרי זה מתכף ומגדף. שנביאים
הראשונים תיקנו לומר בפרקים
לשבח והודיה כדאמרינן בערבי
פסחים (דף קי.) חה הקוראה
תמיד כלה עתה אינו אלא כמומר
שיר ומתלונן: פסוקי דומרא. שני
מזמורים של הילוליםמ) הללו המ ה׳
מן השמים הללו חל בקדשו: דמדומי
ממה. כשהיא אדומה שחרית אמרי
הכלה מיד היא אדומה וערבית סמוך
לשקיעתה: עס שמש. עם זרימתה:
ולפני ירת. קודם אור הירח בעוד
השמש לא שקעה: ממתי מתולי בני
מעיים. שמתייסרין ביסורין ומתמרקין
עונותיסן: ממכניסי שנת בטבריה.
מפני שהיא עמוקה ומחסכת מנעול
יוס וסבורין שמשכה. וממוליאי שבת
בלפורי שיושבת ברחם ההר ובעוד
כשהחמה שוקעת נראית שס אור
גדול ומאמרין ללאת: ממושיני בית
המדרם. חוגים מחספי תלמידים
בכל יום לנא: ממעמידי. ממונים
לעת האוכל לומר הגיע עת לעמוד
ולאכול: ממחלקי. לענייס לדקה
דאמרינן בבבא בתרא פ״ק (דף מ:)
לדקה נגבית בשנים ומתחלקת
נשלפה והמחלקים אותה עליהם
לבדוק לפי הלריך לכל אחד ואחד
ופעמים שקרובין דעתם לרמס על
זה ולחלוק יותר מן הלוכך שהומדין
אותו בהרווחה ואומדין את חברו
בלמלוס: נעלתי ושניתי. כדי שיהיו
זכרים דאמר מר הכולה שיהיו בניו
זכריס יבעול וישנה (עירובין דף ק:):
לא קריתי לאשתי אשתי. שחף שיחת
חולין שלי ים ללמוד הימנה חכמה:
אשתי ביתי. שהיא עיקר של בית:
ולשורי שדי. שהוא עיקר של שדה
דכתיב ורב תבואות נכח מור ומשלי
יד): לא נסתכלתי כו׳. מרוב לניעות:
והא אמרו לו כו׳. וא״כ לרבי יוסי
נמי הוה ליה למיקרייה רבינו הקדוש:
המת אבנטו. מן החבנט ולמטה:
לא ראו קורות כו׳. (ב) כשפוסט חלוקו
[פוסטו] כמו שהוא לובטו דרך ראשו
ומכסה את עלמו מחלה משום לניעות
בסדינו מתחת ויושב במטתו: לא
אמרתי דבר וחזרתי לאתורי, שהס
בא מי שאמרתי עליו דבר ושאל אם
אמרתי כן עליו לא חזרתי בי לאמר
אינו כדבריו לפי שמתמלה אמת
אמרתי. וקסנר כל מילתא דמתאמרה
באפי מרה לית בה משוס לישנה ניםמ
וכן מפרש במסכת ערכין ודף טוב):
דקיימסי מלות תפילין. שלא הלך ארבע
אמות בלא תפילין וכן לענין לילית: עד
דרמיס, שתקנה, וזה לשון תליית לילית
כדאמרינן נעלמה (תענית ד׳ כב.) לה רמי
מוטי: דשליס מסכמים, שגרסה: עבידנה
בתליסר
בש״ס שלנורובם של צדיקים מתים בחולי מעיים. פי׳ בקונטרס למרק
עונותיהם ור״י אומר כי יש במדרש למרק אכילה
מן המעיים להיות נקיים וטהורים כמלאכי השרת׃
אימא ה׳ בעילות בעלתי ושניתי. ובירושלמי משני דיבמות היו ולא רצה
לקיים בהן מצות עונה אלא רק כדי לקיים
מצות יבום דהיינו ביאה ראשונה׃
אילו היו אומרים לי חברי עלה
לדוכן. לא ידע ר״י מה איסור
יש בזר העולה לדוכן אם לא משום
ברכה לבטלה של כהנים אמרה תורה
לברך את ישראל׃ עיון תפלה.
פי׳ בכוונת הלב וכן ההיא דאלו
דברים שאוכל מפירותיהן בעולם
הזה ( לקמן דף קכז.) דחשיב עיון
תפלה אבל הא דאמר בברכות
(דף לב׃ ונה.) המעיין בתפלתו סוף
בא לידי כאב לב ההוא עיון דמצפה
מתי יעשה הקב״ה בקשתו שסבור
שתפלתו מקובלת כדמייתי עלה
תוחלת ממושכה מחלה לב וכן ההיא
דאמר ר״י שלשה דברים מזכירין
עוונותיו של אדם קיר נטוי ועיון
תפלה [ ומוסר דין לשמים על
חבירו ] והא דאמר בפרק גט פשוט
(ב״ב קסד׃) שלשה דברים אין אדם
ניצול מהם בכל יום לשון הרע והרהור
עבירה ועיון תפלה אין לפרש
שמצפה מתי תיעשה בקשתו שהרבה
בני אדם ניצולים מזה אלא הוה כי
ההוא דשמעתין כלומר שאינו מתכוין
בתפלה שאי אפשר ליזהר כדאמרינן
בירושלמי מחזיקנא טיבו לרישא
דכי מטא למודים מנפשיה כרע׃