קיט׃כל כתביפרק ששה עשרשבת

דברים  מהדר אזוזי זוזי דרבנן א״ל במטותא מינייכו  לא תחללוניה אמר רבא ואיתימא ר׳ יהושע  בן לוי אפי׳ יחיד המתפלל בע״ש צריך לומר  ויכולו דאמר רב המנונא כל המתפלל בע״ש  ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה  שותף להקב״ה במעשה בראשית שנאמר  ויכולו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו אמר רבי  אלעזר מניין שהדיבור כמעשה שנאמר  בדבר ה׳ שמים נעשו אמר רב חסדא אמר  מר עוקבא כל המתפלל בע״ש ואומר ויכולו  שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין  ידיהן על ראשו ואומרים לו וסר עונך  וחטאתך תכופר תניא ר׳ יוסי בר יהודה  אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם  בע״ש מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד  רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך  ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון  שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה  אמן בעל כרחו ואם לאו מלאך רע אומר  יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו אמר ר׳  אלעזר לעולם יסדר אדם שלחנו בע״ש אע״פ שאינו צריך אלא לכזית  ואמר ר׳ חנינא לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת אע״פ שאינו  צריך אלא לכזית חמין במוצאי שבת מלוגמא פת חמה במוצאי שבת  מלוגמא ר׳ אבהו הוה עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא הוה  אכיל מיניה כולייתא כי גדל אבימי בריה א״ל למה לך לאפסודי כולי האי  נשבוק כולייתא ממעלי שבתא שבקוהו ואתא אריא אכליה אריב״ל כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל  כחו קורעין לו גזר דינו שנאמר בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה׳ מ״ט בפרוע פרעות משום דברכו  ה׳ רבי חייא בר אבא א״ר יוחנן אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו כתיב הכא בפרוע פרעות וכתיב  התם כי פרוע הוא אמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי ג״ע שנאמר פתחו  שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תיקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן מאי אמן א״ר  חנינא אל מלך נאמן א״ר יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש  חילול שבת שנאמר ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא וגו׳ והצתי אש  בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה מאי ולא תכבה אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שאין  בני אדם מצויין לכבותה אמר אביי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת שנאמר  ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם אמר ר׳ אבהו לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו ק״ש  שחרית וערבית שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדפו וגו׳ וכתיב והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין  משתיהם ואת פועל ה׳ לא יביטו וכתיב לכן גלה עמי מבלי דעת אמר רב המנונא לא חרבה  ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן שנאמר שפוך על עולל בחוץ וגו׳ מה  טעם שפוך משום דעולל בחוץ אמר עולא לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת  פנים זה מזה שנאמר הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו וגו׳ אמר ר׳ יצחק לא חרבה  ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול שנאמר והיה כעם ככהן וכתיב בתריה הבוק תבוק הארץ  אמר רב עמרם בריה דר״ש בר אבא א״ר שמעון בר אבא א״ר חנינא לא חרבה ירושלים אלא בשביל  שלא הוכיחו זה את זה שנאמר היו שריה כאילים לא מצאו מרעה מה איל זה ראשו של זה בצד  זנבו של זה אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה א״ר יהודה לא  חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה ת״ח שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו  ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה׳ בעמו עד [ ל ] אין מרפא מאי עד לאין מרפא אמר רב יהודה  אמר רב כל המבזה ת״ח אין לו רפואה למכתו אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב אל תגעו  במשיחי ובנביאי אל תרעו אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן ובנביאי אל תרעו אלו ת״ח  אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן  א״ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי א״ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא ואמר ריש לקיש  משום ר״י נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפי׳ לבנין בית המקדש ואמר ר״ל לר״י נשיאה כך מקובלני  מאבותי ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה רבינא אמר מחרימין אותה  ואמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר שוטטו בחוצות ירושלים וראו  נא [ ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש ] ( אם יש איש ) עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה איני והאמר רב  קטינא אפי׳ בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר כי יתפש איש באחיו בית אביו  (לאמר ) שמלה לכה קצין תהיה לנו דברים שבני אדם מתכסין בהן כשמלה ישנן בידיך והמכשלה הזאת תחת ידך  מהדר אווזי זוזי דרבנן. כשהיה רואה אותן זוגות זוגות ומדברין בתוכה מחזר אחריהם ואומר להם במטותא מנכון לכי והתעסקו בעונג  שנת ולא מחללוניה לבטל תענוגים: ויכלו. הקב״ה חזה שמספר בשבחו של מקום ובשבח של שנת: יסדר אדם שלמנו נע״ם. ללילי שבת:  במוצ״ש. נמי כבוד שבת ללוות ביליהתו דרך כבוד כאדם המלוה את המלך בלאתו מן העיר: ממין. לשתות ולרמון: מלוגמא. רפואה:  אכליה אריא. לעגל הראוי לשמוט: בכל כמו. בכל כוונתו: בפרוע פרעות, ביטול פורעניות כגון פרוע" דמתרגמינן נטל: בהתנדב עס  ברכו. כשמתנדבין ישראל לברך את  בוראן: כי פרוע כי פרעו אהרן.  ע״ז. והכי קאמר בהבטל פריעות  ע״ז שתשתקע ומשתכח שלא יזכר  עונס משום התנדב עם הוא: אל  מלך נאמן. כך מעיד על בוראו  שהוא אל מלך נאמן: שאין בני  אדס מלויין לכבותה. בשבת: בבקר.  בזמן ק״ם. וכן מאמרי בכסף ע):  והיה כנור ונצל. בסיפיה דקרא  ואת פועל ה׳ לא יביטו לא שמו לב  לימד שמו על בריותיו: שפוך על  עולל. ריסה דקרה ואת ממת ה׳  כלאיתי הכיל שפוך וגו׳ שפוך החמה  בנקמה בשביל שעולל למון ובטלין  מבית כבן: סוניטו כי תועבה עשו  וגו׳. סיפיה לקרא גם נום לא יבושו  וגם הכלם לא כו׳: במסימי אלו  תינוקות של בית רבן. שדרך תינוקות  למושמן בשמן": ובנביאי אלו תלמידי  חכמים. שנאמר ונציה לבב חכמה  (תהלים 5): מתריצין. איכא שיור:  מחרימין. ליכא שיור: מסכמין בהן  כשמלה. כששואלין אותן טעמי  מורה הללו עושין עצמן כמעלימין  את דבריהם מפני שאינן יודעים  להשיב: ישנן בידך. אתה בקי לפיכך  קלין תהיה לנו ותלמדנו חכמה:  אידי  ומצא נר דלוק ושולחן ערוך.  וא״ת דאמר בריש ערבי  פסחים ( דף ק׃) ושוין שאין מביאין  את השולחן אא״כ קידש וי״ל דערוך  הוא במקום אחר אלא שאין מביאין  אותו עד אחר הקידוש כי היכי דתיתי  סעודתא ביקרא דשבת כדאיתא  בשאלתות דרב אחאי ודוקא בימיהם  שהיו להם שלחנות קטנים לפני כל  אחד ואחד אבל שלנו גדולים הם  וקשה לטלטלם׃ כל העונה אמן  יהא שמיה רבא בכל כחו. פי׳ בכל  כוונתו וכן פירש רש״י ור״י אומר  דיש בפסיקתא במעשה דר׳ ישמעאל  בן אלישע דקאמר התם כשישראל  נכנסים לבתי כנסיות ואומרים יהא  שמיה רבא מברך בקול רם מבטלים  גזירות קשות׃  א״ר חנינא אל מלך נאמן. צריך  להרהר בו בשעה שאומר אמן׃