בשר
אבל לא את הטבל וכו׳׃ פשיטא לא צריכא
בטבל טבול מדרבנן שזרעו בעציץ שאינו
נקוב׃ ולא מעשר ראשון וכו׳׃ פשיטא לא
צריכא שהקדימו בכרי שנטל ממנו מעשר
ולא נטלה ממנו תרומה גדולה מהו דתימא
כדאמר ליה רב פפא לאביי קמ״ל כדשני
ליה אביי׃ ולא את מעשר שני וכו׳׃
פשיטא לא צריכא דנפדו ולא נפדו כהלכתן
מעשר שפדאו על גבי אסימון דרחמנא אמר
וצרת הכסף בידך דבר שיש בו צורה
הקדש שחיללו על גבי קרקע דרחמנא אמר
ונתן הכסף וקם לו׃ ולא את הלוף׃ ת״ר
מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל
לצביים ואת החרדל מפני שהוא מאכל
ליונים רשב״ג אומר אף מטלטלין שברי
זכוכית מפני שהוא מאכל לנעמיות אמר
ליה רבי נתן אלא מעתה חבילי זמורות
יטלטלו מפני שהוא מאכל לפילין ורשב״ג
נעמיות שכיחי פילין לא שכיחי אמר אמימר
והוא דאית ליה נעמיות אמר רב אשי
לאמימר אלא דקאמר ליה ר׳ נתן לרשב״ג
חבילי זמורות יטלטל מפני שהוא מאכל
לפילין אי אית ליה פילין אמאי לא אלא
ראוי ה״נ ראוי אמר אביי רשב״ג ורבי
שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו
סבירא להו כל ישראל בני מלכים הם
רשב״ג הא דאמרן ר׳ שמעון דתנן בני
מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן וורד
שכן דרכן של בני מלכים לסוך בחול ר״ש
אומר כל ישראל בני מלכים הם ר׳ ישמעאל
ור׳ עקיבא דתניא הרי שהיו נושין בו אלף
מנה ולבוש איצטלא בת ק׳ מנה מפשיטין
אותו ומלבישין אותו איצטלא הראויה לו
תנא משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי
עקיבא כל ישראל ראוין לאותה איצטלא׃
חבילי קש וחבילי כו׳׃ תנו רבנן חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אם
התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן רשב״ג
אומר חבילין הניטלין ביד אחד מותר לטלטלן בשתי ידים אסור לטלטלן
חבילי סיאה אזוב וקורנית הכניסן לעצים אין מסתפק מהן בשבת למאכל
בהמה מסתפק מהן בשבת וקוטם ביד ואוכל ובלבד שלא יקטום בכלי
ומולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה דברי רבי יהודה וחכמים
אומרים מולל בראשי אצבעותיו ואוכל ובלבד שלא ימלול בידו הרבה
כדרך שהוא עושה בחול וכן באמיתא וכן בפיגם וכן בשאר מיני תבלין
מאי אמיתא ניניא סיאה אמר רב יהודה ( סיאה ) צתרי אזוב אברתא
קורנית קורניתא שמה והא ההוא דאמר להו מאן בעי קורניתא ואישתכח
חשי אלא סיאה צתרי אזוב אברתא קורניתא חשי׃ איתמר בשר מליח מותר
לטלטלו בשבת בשר תפל רב הונא אמר מותר לטלטלו רב חסדא אמר
אסור לטלטלו רב הונא אמר מותר לטלטלו והא רב הונא תלמיד דרב
הוה ורב כר׳ יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה במוקצה לאכילה סבר לה
כרבי יהודה במוקצה לטלטל סבר לה כרבי שמעון רב חסדא אמר אסור
לטלטלו והא רב יצחק בר אמי איקלע לבי רב חסדא וחזא ההוא בר
אווזא דהוו קא מטלטלו ליה משמשא לטולא ואמר רב חסדא חסרון כיס
קא חזינן הכא שאני בר אווזא דחזי לאומצא ת״ר דג מליח מותר לטלטלו
דג תפל אסור לטלטלו בשר בין תפל ובין מליח מותר לטלטלו ( וסתמא
כרבי שמעון ) תנו רבנן מטלטלין את העצמות מפני שהוא מאכל לכלבים
שלא ניטלה תרומתו. קח סלקא דעתך שלא ניטלה תרומת מעשר
שלו: אסימון. שאין עליו לוכה: חלב. עםנ שמטתרם בעומק כנגדו
ואין שרשיו מתפשטין ובו מומימס יהושע את הארץ לישראל: נעמיום.
בנות היענה: יטלטלו. ראוי הוא להיות לו פילין ולהאכילן: על
מכומיסן. בשנת ולח גזר מטוס
שחיקת סממנין: שכן דרכן לסוך.
כלא מכה הלכך לחו מוכחא מילתא
דלרפואה: הסקינן. הזמיץן: אסור
לטלטלן. ואפילו הזמינם למאכל
בהמה דטירמה היא: סיאה אזוב
וקורנית. לקמיה מפרש לה: הכניסן
לעלים. לייכמן: שלא יקטוס בכלי.
כדרך מול כדאמרן (לעיל דף עד:)
האי מאן דפריס סילקה דמי לטומן:
במילתיה דרבי יהודה גרסינן מולל
ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה
ומכמי׳ אומרים מולל בראשי אצבעותיו
ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך
חול. כך מלהתי בתוספתא דרבנן
מממרי דבכולי ידח אסור אלא
בראשי אצבעותיו, ומהו מולל כגון אס
נח להכול הזרע מועל השרביטין
שהזרע בתוכם: וכן באמיתה.
לקמיה מפרט מאי חמימה: ניניה.
מינטש״י: פינס. רוד״מ: למרי.
שדריהיה לוי״ה. ל״א פוליחו"ל:
חברתא. הישגי״א: משי. שדריה״ה.
וללשון הראשון לא פורש: בשר מפל.
שאינו מלוח. ומאן דגרים תפוח היה
היא: מותר לטלטלו. דלית ליה
מוקלה בטלטול: במוקלה לאכילה
סבר לה כר׳ יהודה. כלומר באיסור
מוקלה לענין אכילה סבר לה כרבי
יהודה דחסר לאוכלו (ג) ובאיסור מוקלה
לטלטול סבר לה כרבי שמעון: בר
אווזא. שמוט: משמשא לעולה. שלה
יסרים: ואמר להו רב חסדא מסרון
כים מזינה הכה. שהמס מניחים אותה
בשמש ומתחמס וסלקוהו על פיו
מחמה לזל: באומלה. כשהוא מי
אוכלין אותו כלה מלח: דג ספל
אסור לטלטלו. דאינו ראוי לכלוס
ולכלבים לאו דעתיה למישדייה אבל
מליח נאכל מי על ידי מלמו: כשר
בשר
אבל לא את הטבל. והא דאמר רבה בפרק כירה ( לעיל דף
מג.) טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן
ה״מ לענין ביטול כלי מהיכנו שלא החמירו כמו לענין טלטול בידים׃
שפדאו אגב אסימון. הא דנקט אסימון היינו דלא כרבי דוסא
דפרק הזהב ( ב״מ דף מז׃) והוה מצי
למימר מעות הניתנות סימן לבית
המרחץ לד״ה אלא משום דאם כן מאי
קמ״ל אבל השתא קמ״ל כרבנן׃
ונתן הכסף וקם לו. אין הפסוק
כן אלא ויסף חמישית כסף
ערכך עליו וקם לו ( ויקרא כז ) ודרך.
הש״ס לקצר ולומר בלשון אחר קצר
כי ההיא דפרק הדר ( עירובין דף סה.)
רבי חנינא ביומא דרתח לא מצלי
שנאמר בצר אל יורה ובפרק הרואה
(ברכות דף נה׃) שנאמר כל החלומות
הולכים אחר הפה וקשה לר״י נימא
כסף דוקא וכ״ת דשוה כסף ככסף
חדא דגבי נזקין מצרכינן קרא ישיב
לרבות שוה כסף ועוד דאם כן אפילו
קרקע נמי ומנלן למעוטי קרקע ואומר
ר״י דמכלל ופרט נפקא כדתנן
בבכורות בפרק יש בכור לנחלה
(דף נא.) אין פודין לא בעבדים ולא
בקרקעות ולא בהקדשות ומפרש
בגמרא דבעי למימר ולא הקדשות בכל
אלו לענין פדיון בכור דרשינן התם כלל
ופרט ופדויו מבן חדש כלל כסף פרט
תפדה חזר וכלל מה הפרט מפורש
דבר המיטלטל כו׳ ה״נ איכא למימר
בפדיון הקדשות ונתן כלל כסף פרט
וקם לו חזר וכלל כו׳ מיהו בת״כ דריש
ליה מקרא אחרינא וכל ערכך יהיה
בשקל הקדש מה ת״ל לפי שנאמר
תפדה יכול בעבדים ושטרות וקרקעו׳
ת״ל בשקל הקדש אין לי אלא סלעים
מניין לרבות כל דבר המיטלטל ת״ל
ופדה בערכך א״כ למה נאמר בשקל
פרט לעבדים ושטרות וקרקעות
אלא כן דרך הש״ס שאינו מביא עיקר
הדרשה כמו שרגיל להביא ( כתובות
דף מו׃) בנעוריה בית אביה כל שבח
נעורים לאביה אע״ג דההוא בהפרת
נדרים הוא דכתיב וכן הרבה׃
רשב״ג אומר אף מטלטלין שברי
זכוכית. משמע דמודה
לת״ק דמתיר חרדל והא דתנן רשב״ג
מתיר בלוף וכל שכן דמתיר בחרדל׃
הכניסן לעצים אין מסתפק.
איכא למימר דה״ק הא
סתמא נעשה כמי שהכניסן למאכל
בהמה כי היכי דלא תקשה רישא
לסיפא׃ דחזי לאומצא. מכאן
ראיה דדם האברים שלא פירש
מותר דקאמר דחזי לאומצא אע״ג
דלא מליח׃ דג תפל אסור לטלטלו.
תימה מדשרי בשר תפל אלמא
כר״ש אתיא אם כן דג תפל נמי
לישרי כמו בשר תפל וי״ל דדג
תפל אינו ראוי לכלבים אי נמי כר׳
יהודה אתיא ודג תפל אע״פ שראוי
לכלבים אסור לטלטלו דכל מידי
דחזי לאינש לא מקצה לכלבים בשר
תפל מותר לטלטלו לרבי יהודה מפני
שהוא מאכל לחיה׃
מטלטלין את העצמות. לר׳
יהודה דאית לי׳ מוקצה
מיירי כגון שלא הי׳ עליה׳ בשר מאתמול׃