קלד.רבי אליעזר דמילהפרק תשעה עשרשבת

חַסְפַנִיתָא מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ לִימְשֵי טוּבָא בְמַיָּא  דְסִילְקָא׃ לאֹ שָחַק מֵעֶרֶב שַבָת׃ תָּנוּ רַבָנַן  דְבָרִים שֶאֵין עוֹשִין לַמִילָה בַשַּבָת עוֹשִין לָהּ  ביו״ט שוֹחֲקִין לָהּ כַמוֹן וְְטוֹרְפִין לָהּ יַיִן וְְשֶמֶן  א״ל אַבַיֵּי לְרַב יוֹסֵף מַאי שְנָא כַמוֹן בי״ט דַחֲזֵי  לִקְדֵרָה יַיִן וְְשֶמֶן חֲזִי נַמִי בַשַּבָת לְחוֹלֶה דְתַנְיָא אֵין טוֹרְפִין יַיִן וְְשֶמֶן לְחוֹלֶה  בַשַּבָת אָמַר ר״ש בֶן אֶלְעָזָר מִשּוּם ר״מ אַף טוֹרְפִין יַיִן וְְשֶמֶן א״ר שִמְעוֹן בֶן  אֶלְעָזָר פַעַם אַחַת חָש רַבִי מֵאִיר בְמֵעָיו וּבִקַּשְנוּ לִטְרוֹף לוֹ יַיִן וְְשֶמֶן וְְלאֹ הִנִּחָנוּ  אָמַרְנוּ לוֹ דְבָרֶיך יִבָטְלוּ בְחַיֶּיך אָמַר לָנוּ אע״פ שֶאֲנִי אוֹמֵר כָךְ וְַחֲבֵירַי אוֹמְרִים  כָךְ מִיָּמַי לאֹ מְלָאַנִי לִבִי לַעֲבוֹר עַל דִבְרֵי חֲבֵירַי הוּא נִיהוּ דְמַחְמִיר אַנַּפְשֵיהּ  אֲבָל לְכוּלֵּי עָלְמָא שָרֵי הָתָם לָא בָעֵי לִיכָא הָכָא בָעֵי לִיכָא הָכָא נַמִי נִיעַבִיד  וְְלָא לִילַךְ הַיְינוּ דְקָתָנֵי נוֹתֵן זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְְזֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ׃ ת״ר אֵין מְסַנְּנִין  אֶת הַחַרְדָל בַמַסְנֶנֶת שֶלּוֹ וְְאֵין מְמַתְּקִין אוֹתוֹ בְגַחֶלֶת א״ל אַבַיֵּי לְרַב יוֹסֵף מַאי  שְנָא מֵהָא דִתְנַן נוֹתְנִים בֵיצָה בְמַסְנֶנֶת שֶל חַרְדָל א״ל הָתָם לאֹ מֶיחֱזִי  כְבוֹרֵר הָכָא מֶיחֱזִי כְבוֹרֵר וְְאֵין מְמַתְּקִין אוֹתוֹ בְגַחֶלֶת וְְהָתַנְיָא מְמַתְּקִין אוֹתוֹ  בְגַחֶלֶת לָא קַשְיָא כָאן בְגַחֶלֶת שֶל מַתֶּכֶת כָאן בְגַחֶלֶת שֶל עֵץ א״ל אַבַיֵּי לְרַב  יוֹסֵף מ״ש מִבִישְרָא אַגּוּמְרֵי א״ל הָתָם לאֹ אֶפְשָר הָכָא אֶפְשָר א״ל אַבַיֵּי  לְרַב יוֹסֵף מַהוּ לְגַבֵן א״ל אָסוּר מ״ש מִלִּישָה א״ל הָתָם לאֹ אֶפְשָר הָכָא  אֶפְשָר וְְהָא אָמְרִי נְהַרְדְעֵי גְּבִינָה בַת יוֹמָא מַעַלְיָא הָכִי קָאָמְרִי דַאֲפִילּוּ  גְּבִינָה בַת יוֹמָא מַעַלְיָא׃ אֵין עוֹשִין לָהּ חָלוּק כו׳׃ אָמַר אַבַיֵי אָמְרָה לִי  אֵם הַאי חָלוּק דִינוּקָא לְפַנְיֵהּ לְסִיטְרָא לְעִילָאֵי דִילְמָא מִידְבִיק גַּרְדָא  מִינֵּיהּ וְְאָתֵי לִידֵי כְרוּת שָפְכָה אִימֵיהּ דְאַבַיֵי עַבְדָא כִיסְתָּתָא לְפַלְגָּא אֲמַר  אַבַיֵי הַאי יְנוּקָא דְלֵית לֵיהּ חָלוּק לַיְיתֵי בְלִיתָא דְאִית לֵיהּ שִיפְתָא וְְלִיכַרְכֵיהּ  לְשִיפְתָא לְתַתַּאי וְְעָיֵיף לֵיהּ לְעִילָאֵי וְַאֲמַר אַבַיֵי אָמְרָה לִי אֵם הַאי יְנוּקָא  דְלָא יְדִיעַ מַפַקְתֵּיהּ לְשַיְיפֵיהּ מִישְחָא וְְלוּקְמֵיהּ לַהֲדֵי יוֹמָא וְְהֵיכָא דְזִיג  לִיקַרְעֵיהּ בִשְעַרְתָּא שְתִי וְָעֵרֶב אֲבָל בִכְלִי מַתָּכוֹת לָא מִשּוּם דְזָרֵיף וְַאֲמַר  אַבַיֵי אָמְרָה לִי אֵם הַאי יְנוּקָא דְלָא מָיֵיץ מֵיקַר דְקָר פוּמֵיהּ מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ לַיְתוּ  כָסָא גּוּמְרֵי וְְלִינְקַטֵיהּ לֵיהּ לַהֲדֵי פוּמֵיהּ דְחָיֵים פוּמֵיהּ וּמָיֵיץ וְַאֲמַר אַבַיֵי אָמְרָה  לִי אֵם הַאי יְנוּקָא דְלָא מְנַשְתִּיה לִינְפְפֵיהּ בְנַפְוְָוְתָא וּמְנַשְתִּיה וְַאֲמַר אַבַיֵי  אָמְרָה לִי אֵם הַאי יְנוּקָא דְלָא מַעֲוְֵי לַיְתוּ סִלִיתָא דְאִימֵיהּ וְְלִישַרְקֵיהּ עִילָּוְֵיהּ  וּמַעֲוְֵי וְַאֲמַר אַבַיֵי אָמְרָה לִי אֵם הַאי יְנוּקָא דְקָטֵין לַיְיתוּ לְסִילְתָּא דְאִימֵיהּ  וְְלִישַרְקֵיהּ עִילָּוְֵיהּ מִקּוּטְנָא לְאוּלְמָא וְְאִי אָלֵים מֵאוּלְמָא לְקוּטְנָא וְַאֲמַר  אַבַיֵי אָמְרָה לִי אֵם הַאי יְנוּקָא דְסוּמָק דְאַכַתֵּי לָא אִיבְלַע בֵיהּ דְמָא ] לִיתְרַחוּ  לֵיהּ עַד דְאִיבְלַע בֵיהּ דְמָא וְְלִימְהֲלוּהּ דְיָרוֹק וְְאַכַתֵּי לָא נָפַל בֵיהּ דְמֵיהּ לִיתְרַחוּ  עַד דְנָפַל בֵיהּ דְמֵיהּ וְְלִימְהֲלוּהּ דְתַנְיָא א״ר נָתָן פַעַם אַחַת הָלַכְתִּי לִכְרַכֵי  הַיָּם וּבָאת אִשָּה לְפָנַי שֶמָלָה בְנָהּ רִאשוֹן וּמֵת שֵנִי וּמֵת שְלִישִי הֱבִיאַתּוּ  לְפָנַי רְאִיתִיו שֶהוּא אָדוֹם אָמַרְתִּי לָהּ הַמְתִּינִי לוֹ עַד שֶיִּבָלַע בוֹ דָמוֹ  הִמְתִּינָה לוֹ עַד שֶנִּבְלַע בוֹ דָמוֹ וּמָלָה אוֹתוֹ וְְחָיָה וְְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ נָתָן  הַבַבְלִי עַל שְמִי שוּב פַעַם אַחַת הָלַכְתִּי לִמְדִינַת קַפוֹטְקִיָּא וּבָאת אִשָּה  אַחַת לְפָנַי שֶמָלָה בְנָהּ רִאשוֹן וּמֵת שֵנִי וּמֵת שְלִישִי הֱבִיאַתּוּ לְפָנַי רְאִיתִיו שֶהוּא  יָרוֹק הֵצַצְתִּי בוֹ וְְלאֹ רָאִיתִי בוֹ דַם בְרִית אָמַרְתִּי לָהּ הַמְתִּינִי לוֹ עַד שֶיִּפוֹל  בוֹ דָמוֹ וְְהִמְתִּינָה לוֹ וּמָלָה אוֹתוֹ וְְחָיָה וְְהָיוּ קוֹרִין שְמוֹ נָתָן הַבַבְלִי עַל שְמִי׃  מתני׳  הספנימה. פניו מתבקעות, ואני אומר שהוא מין שמין שקורין אינייר״א והוא (בגרב) ובחרם שכתוב בתורה (דברים כח) כ)ומספנימה תרגום של  חכם: צמיא דמילקא. מרק תכדין: מזי למולה, שאין בו סכנה: "בעלו. דהחי נמי מולה הוא: אבל לכולי עלמא טרי. ר״מ וסמס ממני׳  ר״מ [סנהדרין פון ואמאי מון נותן זה בעלמו חה נעלמו: המס. גבי שאר מוליס: לא נעו ליכה. לטרפו ולערבו יפה יפה: ולא לילך. לא יערבנו כל  כך: ומתרן היינו דקהני נותן זה נעלמו וזה נעלמו. שמערב ואינו לוכך: אין מסכנין את החרדל. בי״ט: במסננת שלו. טעמא מפרש לקמיה  דמימזי כבורר שמשליך הסובין שלו:  ואין ממתקין אותו בנחלת. כדרך  שרגילין לכנות לתוכו את הגחלת או  חנן ניסוקת: נוסנין בילה במסננת של  מכדל. ומסננה בתוכו לייפות מראיתו:  לא מימזי כבורר. שכולה יולאה דרך  המסננת ואין משתייר שס פסולת:  בנחלת של ען. אסור דשייך כה  כינוי לפי שעושה פחס. גחלת של  מתכת לא שייך בה כינוי דאינו נעשה  פחם: ומ״מ מצישרא אנומרי. שלולין  בי״ט ואע״ג דמכנה: לא אפשר.  לגלות מאתמול דביומה שבימה טפי  אבל חרדל אפשר מאתמול: לגכן.  גבינה: מאי שנא מלישה. שלשין פת  ביום טוב והחי נמי לגישה דמיא: לא  אפשר. דפת ממה מעליה טפי הכה  אפשר מאתמול: אימה אף גבינתא  בת יומא מעליה. וכ״ש דאתמול:  לפניה לסטריה לעילאי. לאימרה  שבשפת פיה יהפוך ויקפל למעלה שלא  תהא סמוכה לבשרו מפני שראש מקוס  חתך הבגד שם הוא ויולאין ממנו  גרדין שקורין פיינד״ן ודלמח מדביקה  גרדתח מיניה במכה וכשבא להפשיט  החלוק מעל המילה ישמוט ויקרע  את ראש הגיד ומשוי ליה כרות שפכה:  אימיה דאב"י. אומנתו: עבדא.  לתינוקות הבאים לידה לתקן מילמן:  כימהתא לפלגא. דמילה. כים היתה  עושה של בגד לפנים בתוך החלוק  ומופרתו מתוכו בתוך החלוק ומגיע  למטה עד מלי המלוק כדי לחון בין  האימרה ובין המילה: לייתי בלימה.  מעט שחק של בגד שיהא בו אימרה  לפי שהאימרה מהדקה יפה בבשר שלה  ישמט החלוק מן הגיד: וליפליה  לשפתיה לתתאי. לתחתית ראש הגיד  יתן השפה ורחם השני החלק יהא  למעלה: ולעפפים לעילאי. אותו כאם  העליון החלק יקפל ויקפול כלפי מון  מפני הגכדין שלא ידבקו במכה: דלא  ידיע ניה מפקמיה. שאין ניכר בו  נקב בית הרעי שמס הולאת זכלו:  לישייפים מישקה. שהשמן מלהיל  הבשר: ולוקמיה להדי יומא. נגד  השמש: והיכה דויג. שללול כזכוכית  בידוע שהחלל כנגדו: בשערפא. בראם  השעורה שהוא מלול: דזריף. מנפמו  אינפליי״ר בלע״ז: דלא מיין. שלא  יכול לינק: מיקר הוא דקר פומיה. כלטננו שפתיו ואין בו כח למוך בהן: לייקו כסא דגומרי. תשעה גחלים על דף או על כלי: ולוקמה  להדי פומיה. ויעמיד אזל פיו: דתיים פומיה, שיתחמם פיו: ומיין. וינק: דלא מינשמה, שאין נשימה ניכרת נו שאין דופק כנגד לנו כלכך  כל אדם: לינפפיה בניפוומא, יניפו עליו בנפה שקורין וא״ן: דלא מעוי. אין רומו נכנס ויולה יפה הליינ״ה בלע"ז: סילתא דאימיה. שיליה  שנולדה עמו: ולישרקיה עליה, יחליקנה על בשרו כמו אישתרוקי שישתריקו (ע״ג ד׳ מ:) אשהולדי״ר: דקטין. שהוא דק: מקוטנא לאולמא.  השליח ראשה א׳ קלר וראשה אחד רחב יחליקוה עליו מראש הקלר יתחילו וימשיכו ללד הרחב כלומר כן ירחיב זה וימענה: ואי אליס.  ולא מחמת בריאות אלא נפוח לישרקיה עליה מחולמא לקוטנא: דסומק. כל בשרו אדום: לא איכלע כיה דמיה. בבשרו דעכשיו כל דמו  מזוי בין עור לבשר וכשמוהלין אותו יולא כל דמו: ליתרמו ליה. ימתינו מלמולו: לא נפל ביה דמה. לה בא בו דם ומתוך כך חלם הוא ואין  בו כח וממהר לחלום ולמות: לכרכי הים: ה״ג ראיתיו שהיה ירוק הזזתי בו ולא היה בו דם ברים, תרתי לגריעותא מדא דחי מהיל לים  לא נפק מיניה דמא והטפת דם ברית מלוה כדכתיב (זכריה ט) גם את בדם ברימך ועוד דמסוכן הוא ומשוס חולשה שלא נולר נו עדיין דס:  מִי  הָכָא מֶיחֱזִי כְבוֹרֵר. מִיהוּ בוֹרֵר לאֹ  הָוְֵי שֶׁגַּם הַפְסוֹלֶת רָאוּי לַאֲכִילָה  וְְלאֹ דָמֵי לְמִשְמֶרֶת דָרֵיש תּוֹלִין ( לקמן ד׳  קלז׃) דְאִיכָא למ״ד חַיָּיב מִשּוּם בוֹרֵר׃