חספניתא מאי תקנתיה לימשי טובא במיא
דסילקא׃ לא שחק מערב שבת׃ תנו רבנן
דברים שאין עושין למילה בשבת עושין לה
ביו״ט שוחקין לה כמון וטורפין לה יין ושמן
א״ל אביי לרב יוסף מאי שנא כמון בי״ט דחזי
לקדרה יין ושמן חזי נמי בשבת לחולה דתניא אין טורפין יין ושמן לחולה
בשבת אמר ר״ש בן אלעזר משום ר״מ אף טורפין יין ושמן א״ר שמעון בן
אלעזר פעם אחת חש רבי מאיר במעיו ובקשנו לטרוף לו יין ושמן ולא הנחנו
אמרנו לו דבריך יבטלו בחייך אמר לנו אע״פ שאני אומר כך וחבירי אומרים
כך מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חבירי הוא ניהו דמחמיר אנפשיה
אבל לכולי עלמא שרי התם לא בעי ליכא הכא בעי ליכא הכא נמי ניעביד
ולא לילך היינו דקתני נותן זה בפני עצמו וזה בפני עצמו׃ ת״ר אין מסננין
את החרדל במסננת שלו ואין ממתקין אותו בגחלת א״ל אביי לרב יוסף מאי
שנא מהא דתנן נותנים ביצה במסננת של חרדל א״ל התם לא מיחזי
כבורר הכא מיחזי כבורר ואין ממתקין אותו בגחלת והתניא ממתקין אותו
בגחלת לא קשיא כאן בגחלת של מתכת כאן בגחלת של עץ א״ל אביי לרב
יוסף מ״ש מבישרא אגומרי א״ל התם לא אפשר הכא אפשר א״ל אביי
לרב יוסף מהו לגבן א״ל אסור מ״ש מלישה א״ל התם לא אפשר הכא
אפשר והא אמרי נהרדעי גבינה בת יומא מעליא הכי קאמרי דאפילו
גבינה בת יומא מעליא׃ אין עושין לה חלוק כו׳׃ אמר אביי אמרה לי
אם האי חלוק דינוקא לפניה לסיטרא לעילאי דילמא מידביק גרדא
מיניה ואתי לידי כרות שפכה אימיה דאביי עבדא כיסתתא לפלגא אמר
אביי האי ינוקא דלית ליה חלוק לייתי בליתא דאית ליה שיפתא וליכרכיה
לשיפתא לתתאי ועייף ליה לעילאי ואמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא
דלא ידיע מפקתיה לשייפיה מישחא ולוקמיה להדי יומא והיכא דזיג
ליקרעיה בשערתא שתי וערב אבל בכלי מתכות לא משום דזריף ואמר
אביי אמרה לי אם האי ינוקא דלא מייץ מיקר דקר פומיה מאי תקנתיה ליתו
כסא גומרי ולינקטיה ליה להדי פומיה דחיים פומיה ומייץ ואמר אביי אמרה
לי אם האי ינוקא דלא מנשתיה לינפפיה בנפוותא ומנשתיה ואמר אביי
אמרה לי אם האי ינוקא דלא מעוי ליתו סליתא דאימיה ולישרקיה עילויה
ומעוי ואמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דקטין לייתו לסילתא דאימיה
ולישרקיה עילויה מקוטנא לאולמא ואי אלים מאולמא לקוטנא ואמר
אביי אמרה לי אם האי ינוקא דסומק דאכתי לא איבלע ביה דמא ] ליתרחו
ליה עד דאיבלע ביה דמא ולימהלוה דירוק ואכתי לא נפל ביה דמיה ליתרחו
עד דנפל ביה דמיה ולימהלוה דתניא א״ר נתן פעם אחת הלכתי לכרכי
הים ובאת אשה לפני שמלה בנה ראשון ומת שני ומת שלישי הביאתו
לפני ראיתיו שהוא אדום אמרתי לה המתיני לו עד שיבלע בו דמו
המתינה לו עד שנבלע בו דמו ומלה אותו וחיה והיו קורין אותו נתן
הבבלי על שמי שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא ובאת אשה
אחת לפני שמלה בנה ראשון ומת שני ומת שלישי הביאתו לפני ראיתיו שהוא
ירוק הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית אמרתי לה המתיני לו עד שיפול
בו דמו והמתינה לו ומלה אותו וחיה והיו קורין שמו נתן הבבלי על שמי׃
מתני׳
הספנימה. פניו מתבקעות, ואני אומר שהוא מין שמין שקורין אינייר״א והוא (בגרב) ובחרם שכתוב בתורה (דברים כח) כ)ומספנימה תרגום של
חכם: צמיא דמילקא. מרק תכדין: מזי למולה, שאין בו סכנה: "בעלו. דהחי נמי מולה הוא: אבל לכולי עלמא טרי. ר״מ וסמס ממני׳
ר״מ [סנהדרין פון ואמאי מון נותן זה בעלמו חה נעלמו: המס. גבי שאר מוליס: לא נעו ליכה. לטרפו ולערבו יפה יפה: ולא לילך. לא יערבנו כל
כך: ומתרן היינו דקהני נותן זה נעלמו וזה נעלמו. שמערב ואינו לוכך: אין מסכנין את החרדל. בי״ט: במסננת שלו. טעמא מפרש לקמיה
דמימזי כבורר שמשליך הסובין שלו:
ואין ממתקין אותו בנחלת. כדרך
שרגילין לכנות לתוכו את הגחלת או
חנן ניסוקת: נוסנין בילה במסננת של
מכדל. ומסננה בתוכו לייפות מראיתו:
לא מימזי כבורר. שכולה יולאה דרך
המסננת ואין משתייר שס פסולת:
בנחלת של ען. אסור דשייך כה
כינוי לפי שעושה פחס. גחלת של
מתכת לא שייך בה כינוי דאינו נעשה
פחם: ומ״מ מצישרא אנומרי. שלולין
בי״ט ואע״ג דמכנה: לא אפשר.
לגלות מאתמול דביומה שבימה טפי
אבל חרדל אפשר מאתמול: לגכן.
גבינה: מאי שנא מלישה. שלשין פת
ביום טוב והחי נמי לגישה דמיא: לא
אפשר. דפת ממה מעליה טפי הכה
אפשר מאתמול: אימה אף גבינתא
בת יומא מעליה. וכ״ש דאתמול:
לפניה לסטריה לעילאי. לאימרה
שבשפת פיה יהפוך ויקפל למעלה שלא
תהא סמוכה לבשרו מפני שראש מקוס
חתך הבגד שם הוא ויולאין ממנו
גרדין שקורין פיינד״ן ודלמח מדביקה
גרדתח מיניה במכה וכשבא להפשיט
החלוק מעל המילה ישמוט ויקרע
את ראש הגיד ומשוי ליה כרות שפכה:
אימיה דאב"י. אומנתו: עבדא.
לתינוקות הבאים לידה לתקן מילמן:
כימהתא לפלגא. דמילה. כים היתה
עושה של בגד לפנים בתוך החלוק
ומופרתו מתוכו בתוך החלוק ומגיע
למטה עד מלי המלוק כדי לחון בין
האימרה ובין המילה: לייתי בלימה.
מעט שחק של בגד שיהא בו אימרה
לפי שהאימרה מהדקה יפה בבשר שלה
ישמט החלוק מן הגיד: וליפליה
לשפתיה לתתאי. לתחתית ראש הגיד
יתן השפה ורחם השני החלק יהא
למעלה: ולעפפים לעילאי. אותו כאם
העליון החלק יקפל ויקפול כלפי מון
מפני הגכדין שלא ידבקו במכה: דלא
ידיע ניה מפקמיה. שאין ניכר בו
נקב בית הרעי שמס הולאת זכלו:
לישייפים מישקה. שהשמן מלהיל
הבשר: ולוקמיה להדי יומא. נגד
השמש: והיכה דויג. שללול כזכוכית
בידוע שהחלל כנגדו: בשערפא. בראם
השעורה שהוא מלול: דזריף. מנפמו
אינפליי״ר בלע״ז: דלא מיין. שלא
יכול לינק: מיקר הוא דקר פומיה. כלטננו שפתיו ואין בו כח למוך בהן: לייקו כסא דגומרי. תשעה גחלים על דף או על כלי: ולוקמה
להדי פומיה. ויעמיד אזל פיו: דתיים פומיה, שיתחמם פיו: ומיין. וינק: דלא מינשמה, שאין נשימה ניכרת נו שאין דופק כנגד לנו כלכך
כל אדם: לינפפיה בניפוומא, יניפו עליו בנפה שקורין וא״ן: דלא מעוי. אין רומו נכנס ויולה יפה הליינ״ה בלע"ז: סילתא דאימיה. שיליה
שנולדה עמו: ולישרקיה עליה, יחליקנה על בשרו כמו אישתרוקי שישתריקו (ע״ג ד׳ מ:) אשהולדי״ר: דקטין. שהוא דק: מקוטנא לאולמא.
השליח ראשה א׳ קלר וראשה אחד רחב יחליקוה עליו מראש הקלר יתחילו וימשיכו ללד הרחב כלומר כן ירחיב זה וימענה: ואי אליס.
ולא מחמת בריאות אלא נפוח לישרקיה עליה מחולמא לקוטנא: דסומק. כל בשרו אדום: לא איכלע כיה דמיה. בבשרו דעכשיו כל דמו
מזוי בין עור לבשר וכשמוהלין אותו יולא כל דמו: ליתרמו ליה. ימתינו מלמולו: לא נפל ביה דמה. לה בא בו דם ומתוך כך חלם הוא ואין
בו כח וממהר לחלום ולמות: לכרכי הים: ה״ג ראיתיו שהיה ירוק הזזתי בו ולא היה בו דם ברים, תרתי לגריעותא מדא דחי מהיל לים
לא נפק מיניה דמא והטפת דם ברית מלוה כדכתיב (זכריה ט) גם את בדם ברימך ועוד דמסוכן הוא ומשוס חולשה שלא נולר נו עדיין דס:
מי
הכא מיחזי כבורר. מיהו בורר לא
הוי שגם הפסולת ראוי לאכילה
ולא דמי למשמרת דריש תולין ( לקמן ד׳
קלז׃) דאיכא למ״ד חייב משום בורר׃