קלז׃רבי אליעזר דמילהפרק תשעה עשרשבת

מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל׃  גמ׳. אמר רבי אבינא א״ר ירמיה בר אבא  אמר רב בשר החופה את רוב גובהה של  עטרה׃ ואם היה בעל בשר וכו׳׃ אמר  שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו  כ״ז שמתקשה ונראה מהול אינו צריך למול  ואם לאו צריך למול במתניתא תנא רשב״ג  אומר קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל  זמן שמתקשה ואינו נראה מהול צריך למולו  ואם לאו אינו צריך למולו מאי בינייהו איכא  בינייהו נראה ואינו נראה׃ מל ולא פרע׃  ת״ר המל אומר אקב״ו על המילה אבי  הבן אומר אקב״ו להכניסו בבריתו של  אברהם אבינו העומדים אומרים כשם  שנכנס לברית כך יכנס לתורה לחופה  ולמע״ט והמברך אומר אשר קידש ידיד  מבטן חוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות  ברית קדש על כן בשכר זאת אל חי חלקנו  צוה להציל ידידות שארינו משחת למען  בריתו אשר שם בבשרנו בא״י כורת הברית  המל את הגרים אומר ברוך אתה ה׳  אלהינו מלך העולם אקב״ו על המילה  והמברך אומר אקב״ו למול את הגרים ולהטיף  מהם דם ברית שאילמלא דם ברית לא  נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי  יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי  בא״י כורת הברית המל את העבדים אומר  אקב״ו על המילה והמברך אומר אקב״ו למול  את העבדים ולהטיף מהם דם ברית שאילמלא  דם ברית חוקות שמים וארץ לא נתקיימו שנאמ׳  אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ  לא שמתי בא״י כורת הברית׃ הדרן  עלך רבי אליעזר דמילה רבי אליעזר אומר תולין את  המשמרת בי״ט ונותנין לתלויה בשבת וחכ״א  אין תולין את המשמרת בי״ט ואין נותנין לתלויה בשבת אבל נותנין לתלויה ביו״ט׃  גמ׳ השתא ר״א אוסופי אהל עראי לא מוספינן למיעבד לכתחלה שרי מאי  היא דתנן פקק החלון ר״א אומר בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין  פוקקין בו וחכ״א בין כך ובין כך פוקקין בו ואמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן  הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה בי״ט ואין צ״ל בשבת לא נחלקו  אלא להוסיף שר״א אומר אין מוסיפין בי״ט ואין צ״ל בשבת וחכ״א מוסיפין  בשבת ואין צ״ל ביום טוב ר״א סבר לה כרבי יהודה דתניא. אין בין יום טוב  לשבת אלא אוכל נפש בלבד רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש  אימר דשמעינן ליה לר׳ יהודה במכשירין שאי אפשר לעשותם מערב  יום טוב במכשירין שאפשר לעשותם מערב יו״ט מי שמעת ליה דר״א  עדיפא מדרבי יהודה׃ וחכ״א׃ איבעיא להו תלה מאי אמר רב יוסף תלה  חייב חטאת א״ל אביי אלא מעתה תלא כוזא בסיכתא הכי נמי דמיחייב  אלא  פרע. גילה: גב׳ רוב גובהה. לח תימה רוב העטרה דקתני מתני'  רוב היקפה אלא אפילו כוב גובהה במקום אחד: קטן המסורבל  בבשר. פלטר״י בלע״ז ששמן ועב ולאחר שנימול נראה כמכסהו:  כל זמן שמתקשה. ומתוך הקיםוי מתפשט בשרו: ברשמואל גרסינן  ונראה מהול במתניתא גרסינן ואינו  נראה מכול: איכא בינייהו נראה  ואינו נראה. לשמואל נראה מהול  הוא דאין צריך למולו הח נראה  ואינו נראה לריך למתניתח אינו  נראה הוא דלריך הא נראה ואינו  נראה אינו צריך: אשר קידם ידיד  מבטן. יצחק קרי ידיד על שם אשר  אהבת (בראשית כב): מבטן. לקולס  שנולד נתקדם למצוה זו דכתיב (שס "ז)  אבל שרה אשתך וגו׳ והקימומי את  בריתי אתו היינו מילה: נשארו.  בכשרו: שס. מק של מילה: ולאלאיו.  אחריו: ממס כאות. זו של ברית  קדם: לוה להליל ידידות שהכינו  משחת. מגיהנס דכתיב גם את ברס  בריתך שלחתי אסיריך מבור אין  מיס נו (זכריה ט):  תולין את המשמרת. שמסננין  נה שמרי יין ומוממ פיה  לכל לד בעגול ונעשה כאהל על חלל  הכלי שקורין אסטנד״א. ואע״ג דעביד  אהל שרי בי״ט כדמפרש נגמרה. אבל  בשנת מיתלא לכתחילה לא הכל  אס תלויה היא נותנין לתוכה שמרים  ומסנן דאין דרך נוכל בכך: גב׳  פקק המלון. כגון אכונת הגג:  אלא להוסיף. כגון פקק זה שאינו  אלא תוספת עראי על האהל: סבר  ליה כרבי יהודה. הלכך הכח שרי  דמכשירי אוכל נפש הוא: שאי אפשר  לעשומן מעי״ט. כגון שפול שנרלס  בי״ט: עדיפה. חזקה. דהוא פרי  אפילו מכשירין שאפשר מעיו״ט:  הלה כווא נסיכתא. תלה כלי קטן  במגוד: ב״ג דמיקייב. והכח מאי  מיובא היכה באהל עראי ננין גמור  לא הוי ומדרבנן הוא דמימסר:  אלא  מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל. תימה אמאי איצטריך  למיתני האי כיון דכבר תנא. דבשר החופה את רוב העטרה  מעכב המילה וכי לא פרע עדיין רוב עטרה מכוסה׃  אבי הבן אומר כו׳. רבינו שמואל גריס אבי הבן ברישא והדר המל אומר  וכבר הנהיג לעשות כן לברך אבי הבן  קודם המילה משום דלהכניסו להבא  משמע כדאמרינן בפ״ק דפסחים ( ד׳  ז. ושם ) בלבער כ״ע לא פליגי דלהבא  משמע ועוד דכל המצות מברך  עליהן עובר לעשייתן ור״ת החזיר  המנהג לקדמותו וגרס המל ברישא  והדר אבי הבן כמו שכתוב בכל  הספרים וכן מוכח כולה סוגיא  מדקאמר העומדים שם אומרים כשם  שהכניסו לברית מכלל שכבר הכניסו  ועוד דגבי גר דבסמוך גרס ברישא  המל כו׳ והדר המברך אומר אקב״ו  למול את הגרים ונראה הוא שזהו  כנגד ברכת אבי הבן והתם א״א  לשנות הגירסא שיש באותה ברכה  להטיף מהן דם ברית כו׳ ברוך  כורת הברית משמע דכל זה הוא  אחר המילה ועוד דהמברך מברך  לעולם אחר המילה כמו במילת קטן  וההיא דפסחים ה״פ בלבער כ״ע לא  פליגי דלהבא משמע טפי מלשעבר  ומיהו לשעבר נמי משמע כי פליגי  בעל ביעור מר סבר דמשמע מעיקרא  טפי מלהבא ומר סבר להבא נמי  משמע כמו מעיקרא והא דאמרינן  דכל המצות מברך עובר לעשייתן  ה״מ כשהמברך עצמו עושה המצוה׃  ידיד מבטן. אומר ר״ת שהוא  אברהם אבינו שנקרא ידיד שנאמר  (ירמיה יא ) מה לידידי בביתי כדדרשינן  במנחות בפרק כל המנחות ( ד׳ נג׃  ושם ) ושלשת האבות נזכרים חוק  בשארו שם הוא יצחק וצאצאיו  חתם באות ברית קדש הוא יעקב  וצאצאיו הוא ובניו כמו שתרגם יונתן  הצאצאים והצפיעות בניא ובני בניא  (ישעיה כב ) כלומר יוצאי צאצאיו׃  במצותיו וצונו למול את העבדים.  שנאמר יליד בית ומקנת  כסף ( בראשית יז )׃ הדרן עלך רבי אליעזר דמילה  מתני׳ תולין. אבל נותנין לתלויה ביום  טוב. וצריך לפרש ולומר  שאם היה עושהו מאתמול לא היה  טוב כל כך וחזק והא דתניא בפרקין  דלעיל ( ד׳ קלד. ושם ) דאין מסננין את  החרדל במסננת שלו בי״ט אם היה  עושהו מאתמול לא היה מתקלקל׃  דרבי אליעזר עדיפא מדר״י.  תימה ולר״א תיקשה ליה  הנהו קראי דדריש בפ״ק דמגילה ( ד׳  ז׃) דקאמר ורבי יהודה כתיב הוא  וכתיב לכם ולא קשיא כאן במכשירין  שאפשר וכו׳ וכ״ת ר״א הוה דריש  הוא לדרשה אחרינא א״כ מנ״ל התם  דרבי יהודה הוה מפליג לימא דרבי יהודה הוה דריש ליה לדרשה אחריתי כר׳ אליעזר ונראה דבדאורייתא מודה ר׳ אליעזר דמכשירין  דאפשר אסורים וכי שרי להו הכא ה״מ באהל עראי דאינו אלא מדרבנן גזירה אטו אהל קבע כדאמרינן בביצה בפרק המביא ( ד׳ לב׃)  מיהו קשה מנ״ל דעדיפא דילמא בהא מודה אפילו רבי יהודה׃