יג׃יציאות השבתפרק ראשוןשבת

וְְשִימֵש תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵה מִפְנֵי מָה מֵת  בַחֲצִי יָמָיו וְְלאֹ הָיָה אָדָם מַחֲזִירָהּ דָבָר פַעַם  אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֶצְלָהּ וְְהָיְתָה מְסִיחָה כָל  אוֹתוֹ מְאוֹרָע וְְאָמַרְתִּי לָהּ בִתִּי בִימֵי נִדוּתֵךְ  מַה הוּא אֶצְלֵךְ אָמְרָה לִי חַס וְְשָלוֹם אפי׳  בְאֶצְבַע קְטַנָּה לאֹ נָגַע [ בֵי ] בִימֵי לִבוּנֵיךְ  מַהוּ אֶצְלְך אָכַל עִמִי וְְשָתָה עִמִי וְְיָשַן עִמִי  בְקֵירוּב בָשָר וְְלאֹ עָלְתָה דַעְתּוֹ עַל דָבָר אַחֵר  וְְאָמַרְתִּי לָהּ בָרוּךְ הַמָקוֹם שֶהֲרָגוֹ שֶלּאֹ נָשָא  פָנִים לַתּוֹרָה שֶהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה וְְאֶל אִשָּה  בְנִדַת טוּמְאָתָהּ לאֹ תִּקְרַב כִי אֲתָא רַב דִימִי  אֲמַר מִטָּה חֲדָא הֲוְַאי בְמַעְרְבָא אָמְרִי אָמַר  רַב יִצְחָק בַר יוֹסֵף סִינָר מַפְסִיק בֵינוֹ לְבֵינָהּ׃  מתני׳ וְְאֵלּוּ מִן הַהֲלָכוְתֹ שֶאָמְרוּ בַעֲלִיַּית  חֲנַנְיָה בֶן חִזְקִיָּה בֶן גָּרוֹן שֶעָלוּ לְבַקְּרוֹ נִמְנוּ  וְְרַבוּ ב״ש עַל ב״ה וי״ח דְבָרִים גָּזְרוּ בוֹ בַיּוֹם׃  גמ׳ א״ל אַבַיֵּי לְרַב יוֹסֵף אֵלּוּ תְּנַן אוֹ וְְאֵלּוּ  תְּנַן וְְאֵלּוּ תְּנַן הָנֵי דַאֲמָרַן אוֹ אֵלּוּ תְּנַן דְבָעֵינַן  לְמֵימַר קַמַן תָּא שְמַע אֵין פוֹלִין לְאוֹר  הַנֵּר וְְאֵין קוֹרִין לְאוֹר הַנֵּר וְְאֵלּוּ מִן הַהֲלָכוְתֹ  שֶאָמְרוּ בַעֲלִיַּית חֲנַנְיָה בֶן חִזְקִיָּה בֶן גָּרוֹן ש״מ  וְְאֵלּוּ תְּנַן ש״מ׃ ת״ר מִי כָתַב מְגִילַּת תַּעֲנִית  אָמְרוּ חֲנַנְיָה בֶן חִזְקִיָּה וְְסִיעָתוְֹ שֶהָיוּ מְחַבְבִין  אֶת הַצָּרוֹת אָמַר רשב״ג אַף אָנוּ מְחַבְבִין אֶת  הַצָּרוֹת אֲבָל מַה נַּעֲשֶה שֶאִם בָאנוּ לִכְתּוֹב  אֵין אָנוּ מַסְפִיקִין ד״א אֵין שוֹטֶה נִפְגַּע ד״א  אֵין בְשַר הַמֵת מַרְגִּיש בְאִיזְמֵל אִינִי וְְהָאֲמַר  רַב יִצְחָק קָשֶה רִימָה לַמֵת כְמַחַט בְבָשָר הַחַי  שנא׳ אַךְ בְשָרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְְנַפְשוֹ עָלָיו  תֶּאֱבָל אֵימָא אֵין בְשַר הַמֵת שֶבַחַי מַרְגִּיש  בְאִיזְמֵל אָמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב בְרַם זָכוּר  אוֹתוֹ הָאִיש לְטוֹב וְַחֲנַנְיָה בֶן חִזְקִיָּה שְמוֹ  שֶאִלְמָלֵא הוּא נִגְנַז סֵפֶר יְחֶזְקֵאל שֶהָיוּ  דְבָרָיו סוֹתְרִין דִבְרֵי תוֹרָה מֶה עָשָה הֶעֱלוּ  לוֹ גׁ׳ מֵאוֹת גַּרְבֵי שֶמֶן וְְיָשַב בַעֲלִיָּיה וּדְרָשָן׃  וּשְמנָֹה עָשָר דָבָר גָּזְרוּ׃ מַאי נִינְהוּ שְמנָֹה  עָשָר דָבָר דִתְנַן אֵלּוּ פוֹסְלִין אֶת הַתְּרוּמָה  הָאוֹכֵל אוֹכֶל רִאשוֹן וְְהָאוֹכֵל אוֹכֶל שֵנִי  וְְהַשּוֹתֶה מַשְקִין טְמֵאִין וְְהַבָא ראֹשוֹ וְְרוּבוֹ  בְמַיִם שְאוּבִין וְְטָהוֹר שֶנָּפְלוּ עַל ראֹשוֹ וְְרוּבוֹ  שְלשָה לוּגִּין מַיִם שְאוּבִין וְְהַסֵּפֶר וְְהַיָּדַיִם  וְְהַטְּבוּל יוֹם וְְהָאוְכָֹלִים וְְהַכֵלִים שֶנִּטְמְאוּ  בְמַשְקִין מַאן תְּנָא הָאוֹכֵל אוֹכֶל רִאשוֹן  וְְהָאוֹכֵל אוֹכֶל שֵנִי מִפְסַל פָסְלִי טַמוְיֵֹי  לָא  ושימש תלמידי חכמים. להסבירו סתומות המשנה וטעמים והוא הנקרא  תלמוד: נדומיך. כל שבעה של ראייה ראשונה: לינוניך. כגון זכה  שסופרת שבעה נקיים משפסקה וצריכה להיות לובשת לבנים לבדיקה  שמח מראה ותסתור ספירתה: בנדת טומאתה, ועד שתנא במים  לטבילה היא נכדתה דמרבינן מתהיה  בנדמהם בהויימה תהא עד שתצא במים  בתורת כהניסט): מטה מדא הואי. כמנה  ולא קירוב בשר הואי וסבר השרי  בהכי: סינר. פורליינ״ט שהיא חוגרת  צו ומגיע ממתנים ולמטה:  מתני׳ ונמנו ורצו. בחו למנין  ונמצאו של ב״ש מרובין: גמ׳ ה״ג  ואלו הנן הני דאמרן או דלמא אלו סגן  הני דבעינן למימר קמן. ואלו קאי  הדלעילי לה יפלה הת כליו ולא יקרה  לאור הנר ואלו מן ההלכות כו׳ או  דילמה חלו מכן וקאי לקמן אמין שורין  דיוק): ס״מ. דחתרתי קמיימי קאי אבל  אינך לחו משמונה עשר דבר נינהו  ולקמן בגמרה מפרש להו: מגילת  מענים. לפי ששאר כל משנה וברייתא  לא היו כמובין דאסור לכתבס חו  נכתבה לזכרון לדעת ימים האסורין  בתענית לכך נקרא מגלה שכתוב  במגלת ספר: ממצבין אם הלרוק.  שנגאלין מהן והנם חביב עליהן להזכירו  לשכתו של הקב״ה וכומבין ימי הנם  לעשותן יוס טוב כגון אלין יומין דלא  להתענאה בהון כו׳: אין לנו מספיקין.  לפי שהן תדירות. אל״א אין אנו  מספיקין) מלעשות י״ט בכל יום: אין  שוטה נפגע. אין פגע רע בח עליו  כלומר אינו מכיר נפגעיו כך כמה  נסים באים לנו ואין אנו מכירין כהן:  כשר מת שנתי. הגדל באדם המי  מחמת מכה או מחמת כוים אינו מרגיש  באיזמל כשמומכין אותו: דברי תורה.  כגון נבילה וטרפה וגו' לא יאכלו  הכהניסי) הח ישראל אוכלים וכגון וכן  מעשה בשבעה בחודשס) היכן נרמז  קרבן זה בתורה: גרבי. למאור  ולמזונות: ודרשן. כדדרשינן להני  קראי במנחות (דף מה) דמטוס  דאשתרי מליקה במטאת העוף גבייהו  הולרך להזהירם על מליקת מולין שהיא  נבילה: האוכל אוכל ראשון. מן התורה  אין אוכל מטמח אדם האוכלו מון  מגבלת עוף טהור אבל נבלת בהמה  לא כדאמר במסכת נדה (פ״ה דף מז:)  מי שאין לו טומאה אלא באכילתה  ילתה זו שים לה טומאה קודם שיאכלנה  וכ״ש אוכל ראשון שאינו הב הטומאה  אבל הן גזרו באותו היום כדמפרם  טעמא לקמן בכולהו. ושיעורן לפסול  את הגויה בחלי פרס בפרק יוס  הכפורים (יומא ד׳ פ:) והתס נמי  אמר הנח לטומחת גויה דלאו דאורייתא, ומצאתי בספר ערוך ")  משונה טומאה זו מטומאה דאורייתא דסגי לה בטבילה לתרומה  דלא בעיא הערב שמש דתניא בספראפ אין האוכל אוכלים טמאין  ולה השומה משקין טמאין טמא טומחת ערב: והבא. לאחר  שטכל מטומחתו במים שהובין נו ביום: וטהור. גמור שנפלו על  ראשו כו׳: והספר. כל כתבי הקודם תורה נביאים וכתובים  פוסלין תרומה במגען: והידים. סתמן קודם נטילתן: וטבול יום, ולקמן ויד: פריך טבול יום מדאורייתא הוא: והאוכלין והכלים שנטמאו  בִימֵי לִבוּנֵיךְ מַהוּ אֶצְלְך. לָא מִשּוּם שֶיֵּש לְחַלֵּק בֵין נִדוֹת לליבון  דְהָא אָמַר ר״ע בְפֶרֶק בַמָה אִשָּה יוֹצְאָה ( לקמן דף סד׃) הֲרֵי  הִיא בְנִדָתָהּ עַד שֶתָּבאֹ בַמַיִם אֶלָּא לְפִי שֶיָּדַע אֵלִיָּהוּ שֶכָךְ הָיָה הַמַעֲשֶה  ור״ח ורש״י פָרְשוּ בְפֶרֶק אע״פ ( כתובות דף סא. ושם ) גַּבֵי שְמוּאֵל  מְחַלְּפָא לֵיהּ דְבֵיתְהוּ בִידָא דִשְמָאלָא  הַיְינוּ בִימֵי ליבונה אֵין נִרְאֶה כדפירשתי  ור״ת פֵירַש שֶהָיוּ רְגִילִים לִטְבוֹל שְתֵּי  טְבִילוֹת אַחַת לְסוֹף שִבְעָה לִרְאִיָּיתָהּ  שֶהִיא טְהוֹרָה מִדְאוֹרַיְיתָא בְהַךְ טְבִילָה  וְְאַחַת לְסוֹף יְמֵי לִיבוּן לְכָךְ הָיָה מֵיקֵל  אוֹתוֹ הָאִיש ורש״י הָיָה נוֹהֵג אִיסּוּר  לְהוֹשִיט מִפֶתַח מִיָּדוֹ לְיָדָהּ בִימֵי נִדוּתָהּ  וְְנִרְאֶה לר״י שֶיֵּש סָמַךְ מְסַדֵר אֵלִיָּהוּ  דְקָתָּנֵי אָמַר לָהּ שֶמָא הֲבָאַת לוֹ אֶת  הַשֶּמֶן שֶמָא הֲבָאַת לוֹ אֶת הָפַךְ וּמִיהוּ  הָתָם מְסַיֵּים וְְנָגַע בִיךְ בְאֶצְבַע הַקְּטַנָּה  וּמְפָרֵק אע״פ ( שם ) דַאֲמַר אַבַיֵי מנח׳  לֵיהּ אַפוּמֵיהּ דְכוּבָא וְְרָבָא מנח׳ לֵיהּ  אַבֵי סָדְיָא אֵין רְאָיָה כִי שֶמָא דַוְְקָא  בִמְזִיגַת הַכוֹס שֶיֵּש חִיְּבָה יוֹתֵר כִדְאָמַר  הָתָם אֲבָל שְאָר דְבָרִים לאֹ וּמֵהָכָא  דְקָאָמַר אָכַל עִמִי וְְשָתָה עִמִי יּכוּלּ  לּהּיּוּתּ שֶלּאֹ הִקְפִיד אֶלָּא עַל הִשְכִיבָהּ׃  מִטָּה חֲדָא הֲוְַאי. וּפָלְטֵי בֶן  לְיֵש שֶנָּעַץ חֶרֶב בֵינוֹ לְבֵינָהּ  (סכהדרין פ״ב דף יט׃) אִיכָא לְמֵימַר  שֶרָחוֹק מִמֶנָּה הָיָה בְיוֹתֵר וְְהָיָה פָתוּחַ  לרה״ר שֶלאֹ הָיָה מִשּוּם יִחוּד אוֹ שֶמָא  סָבַר כִשְאוֹל שֶלּאֹ הָיְתָה מְקוּדֶשֶת לְדָוְִד  וּמַחְמִיר עַל עַצְמוֹ הָיָה מִלָּבאֹ עָלֶיהָ׃  רש״י גָּרֵיס [ וְְכֵן ר״ת ] וְְאֵלּוּ תְּנַן הָנֵי  דַאֲמָרַן וּמֵבִיא רְאָיָה דְאוֹמַר  בַמִדְרָש ( פ׳ משפטים ) כָל מָקוֹם  שֶנֶּאֱמַר וְְאֵלֶּה מוֹסִיף עַל הָרִאשוֹנִים  אֵלֶּה פָסַל אֶת הָרִאשוֹנִים וְְעַל הַמִדְרָש  קָשֶה לר״י דְּאֵלֶּה דִבְרֵי הַבְרִית ( דברים  כח ) קָאֵי אַמָה שֶכָתוּב לְמַעְלָה׃  ש״מ וְְאֵלּוּ תְּנַן. דְלָא קָתָנֵי בָתַר  הָכִי כִדְקָתָנֵי בְמַתְנִיתִין׃  אוֹכֶל רִאשוֹן וְְאוֹכֶל שֵנִי. אִי תְּנַן  אוֹכֶל רִאשוֹן לְחוּד לָא הֲוְָה  יַדְעִינָן מִינֵּיהּ אוֹכֶל שֵנִי וְְאִי תְּנָא אוֹכֶל  שֵנִי הֲוְָה אָמִינָא דְאוֹכֶל רִאשוֹן נַמִי  טַמוּיֵי מְטַמֵא׃  וְְהַשּוֹתֶה מַשְקִין טְמֵאִים. לָא שַיָּיךְ  בְהוּ רִאשוֹן וְְשֵנִי דִלְעוֹלָם  מַשְקִין תְּחִלָּה הָוְוּ אע״ג דְאַכַתֵּי לָא  נִגְזַר כְמוֹ שֶׁאֲפָרֵשׁ בְסָמוּךְ מ״מ הָיָה  בְּדַעְתָּם לִגְזוֹר מִיָּד וּצְרִיכָא לְאַשְמַעִינַן  מַשְקִין וְְאוֹכְלִין כִדְאָמַר בְסָמוּךְ דְהָךְ  דְמַשְקִין לָא שְכִיחַ וְְאִי תְּנָא מַשְקִין  ה״א דַוְְקָא מַשְקִין דַחֲמִירִי אֲבָל אוֹכֵל  לאֹ פָסֵיל כְלָל׃ וְְהַבָא ראֹשוֹ וְְרוּבוֹ  בְמַיִם שְאוּבִין. וא״ת תֵּיפוֹק לֵיהּ שֶהוּא  טְבוּל יוֹם וי״ל דְנָפְקָא מִינָּהּ דַאֲפִילּוּ  הֱֶערִיב שִמְשוֹ פוֹסֵל עַד שֶיַּחֲזוֹר וְְיִטְבוֹל׃  וְְטָהוֹר שֶנָּפְלוּ עַל ראֹשוֹ כו׳. וא״ת מ״ש דבטהור לאֹ גָּזְרוּ כ״א  בִנְפלֹ וְְלָא גְּזַרוּ נַמִי בְבִיאָה כְמוֹ בִטְבוּל יוֹם וְְנִרְאֶה לר״י דבטהור  לאֹ רָצוּ לִגְזוֹר יוֹתֵר אֶלָּא דַוְְקָא בִנְפִילָה כְמוֹ שֶׁרְגִילִים לְהַפִּיל עֲלֵיהֶם  מַיִם שְאוּבִים אַחֵר שֶטָּבְלוּ בַמַיִם סְרוּחִים כִדְאָמַר בְסָמוּךְ וְְהָיוּ נוֹתְנִים  עֲלֵיהֶם ג׳ לוּגִּים מַיִם שְאוּבִים [ וע״ע תוס׳ גִּיטִּין טז. ד״ה הַבָא ]׃