משלפו
אחרדל שלשו מע״ש למחר ממחו בין ביד
בין:שחליים ששחקן מע״ש למחר נותן לתוכן שמן
ש״מ האי נינייא מעליא לתחלי: ועושין אנומלין
בשבת: ית״ר יעושין אנומלין בשבת ואין עושין
רב יוסף זימנא חדא עלית בתר מר עוקבא לבי באני כי נפקי אתאי אשקיין "חמרא חד כסא וחשי
מבינתא דראשי ועד טופרא דכרעי ואי אשקיין כסא אחרינא הואי מסתפינא דלמא מנכו לי מזכותא
דעלמא דאתי והא מר עוקבא דשתי כל יומא שאני מר עוקבא דדש ביה: מתני' אין שורין את
החילתית בפושרין יאבל נותן לתוך החומץ 'ואין שולין את הכרשינין ולא שפין אותן אבל נותן
לתוך הכברה או לתוך הכלכלה "אין כוברין את התבן בכברה ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל
שירד המוץ אבל נוטל הוא בכברה ונותן לתוך האיבום: גמ׳ איבעיא להו שרה מאי תרגמא רב
אדא נרשאה קמיה דרב יוסף שרה חייב חטאת א״ל אביי אלא מעתה שרה אומצא במיא הכי נמי
דמיחייב אלא אמר אביי "מדרבנן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול בעא מיניה רבי יוחנן מר׳
ינאי מהו לשרות את החלתית בצונן א״ל אסור והא אנן תנן אין שורין את החלתית בפושרין הא
בצונן מותר א״ל "א״כ מה בין לי ולך מתניתין יחידאה היא דתניא הובאין שורין את החלתית לא
בחמין ולא בצונן רבי יוסי אומר בחמין אסור בצונן מותר למאי עבדי ליה ליוקרא דליבא רב אחא
בר יוסף חש ביוקרא דליבא אתא לקמיה דמר עוקבא א״ל זיל שתי תלתא תיקלי חילתתא בתלתא
יומי אזל אישתי חמשא בשבת ומעלי שבת לצפרא אזל שאל בי מדרשא אמרו ליה תנא דבי רב
אדא ואמרי לה תנא דבי מר בר רב אדא 'שותה אדם קב או קביים ואינו חושש אמר להו לשתות
לא קמיבעיא לי כי קא מיבעיא לי לשרות מאי אמר להו רב חייא בר אבין בדידי הוה עובדא ואתאי
שאילתיה לרב אדא בר אהבה ולא הוה בידיה אתאי שאילתיה לרב הונא ואמר הכי קאמר רב
שורה בצונן ומניח בחמה כמאן דשרי כאפילו למאן דאסר ה״מ היכא דלא אישתי כלל אבל הכא
כיון דאישתי חמשא ומעלי שבתא אי לא שתי בשבת מיסתכן מיסתמיך ואזיל רב אחא בר יוסף אכתפיה
דרב נחמן בר יצחק בר אחתיה א״ל כי מטינן לבי רב ספרא עיילינא כי מטו עייליה בעא מיניה מהו לכסכוסי
כיתניתא בשבתא לרכוכי כיתניתא קא מיכוין ושפיר דמי או דילמא לאולודי חיורא קמיכוין ואסיר א״ל ילרכוכי
קא מיכוין ושפיר דמי כי נפק אתא א״ל מאי בעא מר מיניה א״ל בעי מיניה מהו לכסכוסי כיתניתא בשבתא
ואמר לי שפיר דמי ותבעי ליה למר סודרא סודרא לא קא מיבעיא לי דבעי מרב הונא ופשיט לי שותיפשיט ליה
למר מסודרא א״ל "התם מיחזי כי אולודי חיורא הכא לא מיחזי כאולודי חיורא אמר רב חסדא האי כיתניתא
לפי שאין עושין (6) אלא לגוון. למראה שהחלמון יפה לגוון ולא החלבון הלכך אידי ואידי אוכל הוא ואין כאן בריכת פסולת מאוכל:
ממתו. דישטיפרי״ר בלע״ז במים או ביין: ממקו בכלי. משמע זהו שינוי שלו: ואינו ממקו ביד. דמממו ליה שפיר טופי: אלא
אמר שמואל מממו ביד. שאין זה דרכו בחול: קס ר׳ יוחנן בשיטתיה דר״א. מור נו וחסר: אביי ורבא דאמרי תרוייהו הלכה כר׳
יוחנן. דאסר: לרכך. לזעירי: בשופתח דתומא. אמלעי של שום: ולא יערוף. כדרך שטורפין בילים בקערה בכף דרך טריפה שמכה
נכח: שמליים. כרישו״ץ והיו שומקין אותם במיס: ממשיך. נותן:
אמיסא. מינט״ח בלע״ז: מעליה להמלי. לערב עם שחלייס: ואין לפי שאין עושין אותה אלא לגוון איתמר חרדל שלשו
עושין אלונעים, שאינה למשקה למח אלא לצנן לאחר המרמן ודוגמת מע״ש למחר אמר רב ממחו בכלי אבל לא ביד א״ל
רפואה: ומשי מבינתא דרישה. הרגשתי בלינתו משערת ראשי עד
שמואל ביד אטו כל יומא ממחו ליה ביד מאכל לפרני
רגלי: מנכו לי מזכיותי. אם הייתי ניצול ממנו שלא חמות: שתי
חמורים הוא אלא אמר שמואל ממחו ביד ואינו ממחו
כל יומא. ולא היה מזיקו: דדם ניה, רגיל בו: מתני' הילתית.
בכלי אתמר ר״א אמר אחד זה ואחד זה אסור ורבי מלטי״ש בלשון ישמעאל ובלע״ז לזכ״א ושורין אותו בפושרין ושותין אומן
המים לרפואה: אכל נומן. החלתית: בתוך המומן. ומטבל בו מאכלו.
יוחנן אמר אחד זה ואחד זה מותר אביי ורבא דאמרי
ולקמיה מפרש חמאי אין שורין: ואין שולין את הכרטינין. מליף תרוייהו אין הלכה כרבי יוחנן קם רבי יוחנן
עליהם מים בכלי לברור פסולתן כדתנן במסכת בילה (דף יד: ) אף בשיטתיה דר״א קם רבי אלעזר בשיטתיה דשמואל
מדים ושולה: ולא שפין אותן. ביד להסיר פסולת דהוה ליה בורר: אביי ורבא דאמרי תרוייהו הלכה כרבי יוחנן
אכל נומן לתוך הכברה. ואע"פ דפעמים שהפסולת נופל דרך נקבי ) אימיה דאביי עבדא ליה ולא אכל דביתהו
הכברה ונמלא נתברר מאליו: מכן. הוא שעושין מן הקם מחתכין דזעירא עבדא ליה לרב חייא בר אשי ולא אכיל
אותו במוריגין ועושה כל זנב (3) השבולת כנן: מון. הוא מזקן השבולת
א״ל לרכך עבידי ליה ואכל ואת לא אכלת אמר העליון ואינו ראוי למאכל וכוברין אותו (ג) בכברין טיפול המון: אבל רבא בר
שבא הוה קאימנא קמיה דרבינא ובחשי נוטל (ד) בכברה. ליתן בתוך החנות ואע״פ שהמון נופל מאליו כר״ם דאמר
דבר שאין מתכוין מותר: גמ׳ שרה. מילתית נפושרין מאי: ליה בשופתא דתומא ואכל "אמר מר זוטרא גילית
אומלא. בשר מי: שלא יעשה כו'. לא שנקוה רצון למעבר עובדי הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאתמר
לחול: אם כן. דלא ידענא לסרושי מתני' טפי מינך מה בין לי ולך:
ממנימין יחידאה היא. ור' יוסי המרה אבל לרבנן אף בלוכן אסור: בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף אלא מערב
ליוקרא דליבא. שלנו כבד עליו: סלמא סקלי הילסבא. משקל
ג׳ זהובים: שאיל כי מדרשה. מה יעשה בשבת: לשתות
לא קמיבעיא וחומץ וממשיך לתוכן אמיתא ולא יטרוף אלא לי. דבלחו רפואה משקה הוח ותנן כל המשקין
שותה ולעיל דף קט:): לשרות. דתנן מתניתין אין מוכין: כמאן דטרי. מערב ישום שריםקו מע״ש למחר נותן
לתוכו בעיה הוא. סך דרב לימא כרבי יוסי דשכי בלונן אבל לרבנן פול וגריסין ולא ישחוק אלא מערב וממשיך
את אסור: עיילינה. הכניסני ואיש זקן היה: לכסכוסי
כיסניקה. אמיתא לתוכן ג'מאי אמיתא נינייא אמר אביי
חלוק כתונת של פשתן שנתכנסה והרי היא קשה ומשפשפה
בין שתי ידיו והיא מתרככה ואף הליבון שלה מלהיל על ידי
השפשוף: אולודי מיורא. הליבון מלהיל: המס מיקוי כאולודי אלונטית ואיזו היא אנומלין ואיזו היא אלונטית
מיורא. שמקפיד על ליבונו ולוהכו של סודר יותר מכיתניתה: אנומלין יין ודבש ופלפלין אלונטית יין ישן ומים
משלפח
צלולין ואפרסמון דעבדי לבי מסותא למיקר אמר