קמג.נוטלפרק אחד ועשריםשבת

חבית  התם כיון דמסרח דעתיה עילויה מאתמול  הכי נמי מסתברא דרבא כר׳ יהודה סבירא  ליה דדרש רבא אשה לא תכנס לבית  העצים ליטול מהן אוד ואוד שנשבר אסור  להסיקו ביום טוב לפי שמסיקין בכלים  ואין מסיקין בשברי כלים שמע מינה׃  מתני׳ ב״ש אומרים מעבירין מעל השלחן  עצמות וקליפין וב״ה אומרים מסלק  את הטבלא כולה ומנערה מעבירין מלפני  השלחן פירורין פחות מכזית ושער של  אפונין ושער עדשים מפני שהוא מאכל  בהמה ספוג אם יש לו עור בית אחיזה  מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו ( וחכמים  אומרים ) בין כך ובין כך ניטל בשבת ואינו  מקבל טומאה׃ גמ׳ אמר רב נחמן אנו אין  לנו אלא ב״ש כרבי יהודה וב״ה כרבי  שמעון׃ מעבירין מלפני השלחן פירורין׃  מסייע ליה לר׳ יוחנן דאמר רבי יוחנן  פירורין שאין בהן כזית אסור לאבדן ביד׃  שער של אפונין׃ מני ר״ש היא דלית ליה  מוקצה אימא סיפא ספוג אם יש לו בית  אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו  אתאן לר׳ יהודה דאמר דבר שאין מתכוין  אסור בהא אפילו ר״ש מודה דאביי ורבא  דאמרי תרוייהו מודה ר״ש בפסיק רישיה ולא  ימות הני גרעינין דתמרי ארמייתא שרו  לטלטולינהו הואיל וחזיין אגב אמן  ודפרסייתא אסור שמואל מטלטל להו אגב  ריפתא׃ ( שרנ״ם שפ״ז סימן )׃ שמואל לטעמיה  דאמר שמואל עושה אדם כל צרכו בפת  רבה מטלטל להו אגב לקנא דמיא רב  הונא בריה דרב יהושע עביד להו כגרף של  ריעי א״ל רב אשי לאמימר וכי עושין  גרף של ריעי לכתחילה רב ששת זריק להו  בלישניה רב פפא זריק להו אחורי המטה  אמרו עליו על רבי זכריה בן אבקולס  שהיה מחזיר פניו אחורי המטה וזורקן׃  מתני׳  המס כיון דמסרה. מעייה אי מלנע ליה עד חורמה: מאסמול  דעקים עליה. לשונכה ובין השמשות נמי מוכן לבהמה סוס: אוד.  פורגו״ן לסמס עלים להסקה ניתנו ולא לטלטול כלי: ואוד שנשבר.  ביו״ט: בטנרי כלים. שנשכרו היום דהוו להו נולד: ש״מ.  דכרכי יהודה סבירא ליה דאית ליה  מוקלה: מתני' מעבירין. בידיס מעל  השלמן: עלמות. קטין שאינן ראויין  לכלב: וקליפין. של אגוזים דלית להו  לב״ם מוקלה: וב״ה אומרים מסלק  את הטבלה. שיש תורת כלי עליה  אבל לא יטלטל הקליפין בידיס כרבי  יהודה: מעבירין מעל השלמן. סממה  היא: פירורין פחות מכזית. וכ״ש  כזית כדמפרש טעמה שהס מאכל  נהמה: ושער של אפונין. שרביטין  של קטנית שהקטנית גדל בהם:  אפונין. ייש״ם: עור בים אמיוה.  ס)[בית המיזם] של עור שיאמונו נו:  מקנמין בו. טבלה: אין מקנמין נו.  שכשלומוו נסחט בין אצבעותיו: ניטל  בשבת. כשהוא נגוב: ואינו מקבל  טומאה. דאינו לח כלי עץ ולא נגד  ולה שק ולה מתכת: גב׳ אנו אין  לנו. אין אנו סומכין על משנתינו  כמות שהיא שנויה הלא מוחלפת  שיטתה וב״ש כרבי יהודה כו׳:  אסור לאבדן ביד. מדקמני מעבירין  בידיס ולה זכיק להו: דלים ליה  מוקלה. דאי ר׳ יהודה מאתמול לאו  לבהמה קיימי שהכי האוכל היה עמהן  והיוס לוקמ מהס: שאין מתכוין.  שאין מתכוין לסחוט: גרעינין. של  תמרים והס לבהמה: ארמיימה.  תמרים רעים הס ומאכילין התמרים  עלמן לבהמה הלכך אגב אימייהו  לבהמה נמי קיימי: פרסיימה.  תמריס טובים הם ואין מאכילין אותן  לנסמה: כל לרכו. משתמש בו  ואין כאן משום בזיון וממחסו בתבשיל:  לקנא דמיא. ספל של מיס: גרף של  ריעי. לוברן לפניו כשחוכל התמרים  עד שנמחסות בעיניו ונוטלין אומן  מפניו כגרף של ריעי ונותנן לבהמה:  זריק להו בלישני׳. אל עבר השלמן:  אמורי המטה. שהוא מיםב עליה:  ובלבד  התם כיון דמסרח. ומתקלקל ואין ראוי למאכל אדם מאתמול  דעתיה עילויה ליתנו לבהמה אע״ג דבשער של אפונין ושל  עדשים אסרינן לרבי יהודה אע״ג דחזו למאכל בהמה וכן גרעינין  דלעיל בפרק במה מדליקין ( דף כט.) דאמרינן לרבי יהודה אכלן אין  מסיקין בגרעינן מ״מ הכא שרי  כדפי׳ התם׃ ליטול מהן אוד.  נראה לר״ת כפירוש ה״ג דאסירי  משום תיקוני מנא דלפירו׳ זה דאע״ג  דלא מתקצא ליה גזרינן שלא יבא לידי  תיקון כלי׃ עצמות וקליפין.  לא כפירוש הקונטרס דפירש אפילו  קשין ואין ראויין לאכילת כלבים  דהאי תנא אמרינן בגמרא דכרבי  שמעון סבירא ליה ור״ש בעי לכל  הפחות ראויות למאכל בהמה דקתני  מעבירין מעל השלחן פירורין כו׳  מפני שהוא מאכל בהמה ומוקמינן  בגמרא כוותיה׃  אנו אין לנו אלא ב״ש כר״י כו׳.  במסכת עדיות לא מיתניא  בהדי קולי ב״ש וחומרי ב״ה והיינו  כרב נחמן והא דלא מייתי סייעתא  מהתם משום דמאי אולמא דהא מהא׃  פירורין שאין בהן כזית אסור  לאבדן ביד. פי׳ בקונט׳  מדקתני מעבירין ולא קתני זורקין  וקשה לרבי דברישא נמי קתני מגביהין  מעל השלחן עצמות וקליפין ולא קתני  זורקין אע״פ שמותר לאבדן ביד  ועוד דאמרינן בברכות בריש אלו  דברים ( דף נב׃) וב״ה אומרים  אם שמש ת״ח הוא נוטל פירורין  שיש בהן כזית ומניח פירורין שאין  בהן כזית ומסייע ליה לר׳ יוחנן  דאמר פירורין שאין בהן כזית מותר  לאבדן ביד ואי אפשר ליגרס התם  אסור ונראה לר׳ דהכא גרסי׳ מותר  ודייק מדאצטריך למיתני מפני שהוא  מאכל בהמה דהיינו משמע דלא חזי  לאדם והוו כשאר מאכל בהמה  ומותר לאבדן. מ״ר׃  ואם לאו אין מקנחין בו. אית  ספרים דגרסי וחכ״א בין כך  ובין כך מקנחין בו ולא יתכן דאמר  בגמרא דבאין לו עור בית אחיזה  אפילו ר״ש מודה דאסור משום  דפסיק רישיה הוא וה״ר יצחק  מדנפירא גרס בין כך ובין כך אין  מקנחין בו כרבי יהודה דאמר דבר  שאין מתכוין אסור ואין נראה לר״י  דהא בגמרא משמע דברישא מודה ר׳ יהודה דאמר אימא סיפא ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו  אתאן לרבי יהודה אם כן בין כך ובין כך אין מקנחין בו לא רבי יהודה ולא ר׳ שמעון אלא ודאי לא גרסינן ליה כלל. מ״ר׃  שמואל מטלטל להו אגב ריפתא. אף על גב דכר״ש סבירא ליה דשרי לקמן בפרק בתרא ( דף קנו׃) נבלה שנתנבלה בשבת מיהו.  מחמיר היה משום דהוה אדם חשוב כאביי ורבא דלעיל. ר״ת׃ רבא מטלטל להו אגב לקנא דמיא. ואם תאמר והא  רבא סבר לעיל כר״י דאית ליה מוקצה ואנוחי לקנא דמיא היכי שרי לכתחילה ויש לומר דשני לן בין היכא דאפשר למיעבד האי  טלטול מאתמול להיכא דלא אפשר דכיפין ובר יונה היו מאתמול בידו והיה יכול לטלטלם אבל הני גרעיני תמרה לא אפשר ושרי אפילו  לרבי יהודה ואף לאדם חשוב דאמר בביצה פרק יו״ט ( דף כא׃) דאמר ליה אביי לרב יוסף הני סופלי לחיותא היכי שדינן ביומא טבא  לרבי יוסי דאמר לכם ולא לכלבים חזיין להסקה כו׳ בשבת מאי איכא למימר מטלטלין להו אגב ריפתא כדשמואל אלמא דאפילו רב יוסף  דלא בעי למישרי לעיל אגב כפא וסכינא אפילו דבר הראוי לאדם שרי התם גרעיני תמרה אגב ריפתא׃ הדרן עלך נוטל ובלבד