קמו.חביתפרק שנים ועשריםשבת

משום  שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל  שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן עובדי כוכבי׳  שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן  א״ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי גרים  מאי א״ל אע״ג דאינהו לא הוו מזלייהו הוו  דכתיב את אשר ישנו פה עמנו עומד היום  לפני ה׳ אלהינו ואת אשר איננו פה וגו׳  ופליגא דר׳ אבא בר כהנא דא״ר אבא בר  כהנא עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא  מאבותינו אברהם הוליד את ישמעאל יצחק  הוליד את עשו יעקב הוליד י״ב שבטים שלא  היה בהן שום דופי׃ מתני׳ שובר אדם  את החבית לאכול הימנה גרוגרות ובלבד  שלא יתכוין לעשות כלי ואין נוקבין מגופה  של חבית דברי ר׳ יהודה וחכמים מתירין  ולא יקבנה מצדה ואם היתה נקובה לא  יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח אמר ר׳  יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי  בערב ואמר חוששני לו מחטאת׃ גמ׳ א״ר  אושעיא ל״ש אלא דרוסות אבל מפורדות לא  ומפורדות לא מיתיבי ר׳ שמעון בן גמליאל  אומר מביא אדם את החבית של יין ומתיז  ראשה בסייף ומניחה לפני האורחים בשבת  ואינו חושש ההיא רבנן מתני׳ רבי נחמיה  היא ומאי דוחקיה דרבי אושעיא לאוקמי  מתניתין כרבי נחמיה ובדרוסות לוקמה  במפורדות ורבנן אמר רבא מתני׳ קשיתיה  מאי איריא דתני גרוגרות ליתני פירות אלא  ש״מ בדרוסות תניא חדא חותלות של  גרוגרות ושל תמרים מתיר ומפקיע וחותך  ותניא אידך מתיר אבל לא מפקיע ולא  חותך לא קשיא הא רבנן הא ר׳ נחמיה  דתניא ר׳ נחמיה אומר אפי׳ תרווד ואפילו  טלית ואפילו סכין אין ניטלין אלא לצורך  תשמישן בעו מיניה מרב ששת מהו  למיברז חביתא בבורטיא בשבתא לפיתחא  קמיכוין ואסיר או דילמא לעין יפה קמיכוין  ושרי א״ל לפיתחא קא מכוין ואסיר מיתיבי  רשב״ג אומר מביא אדם חבית של יין  ומתיז ראשה בסייף התם ודאי לעין יפה  קמיכוין הכא אם איתא דלעין יפה קמיכוין  לפתוחי מיפתח׃ אין נוקבין מגופה וכו׳׃  אמר רב הונא מחלוקת למעלה אבל מן  הצד דברי הכל אסור והיינו דקתני לא יקבנה  מצדה ורב חסדא אמר מחלוקת מן הצד  אבל על גבה דברי הכל מותר והא דקתני  לא יקבנה מצדה התם בגופה דחבית תנו  רבנן אין נוקבין נקב חדש בשבת ואם בא  להוסיף מוסיף ויש אומרים אין מוסיפין  ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחילה ותנא  קמא מאי שנא מנקב חדש דלא דקא מתקן  פיתחא אוסופי נמי קא מתקן פיתחא אמר  רבה דבר תורה כל פתח שאינו עשוי  להכניס ולהוציא אינו פתח ורבנן הוא  דגזור משום לול של תרנגולין דעביד  לעיולי אוירא ולאפוקי הבלא ואם בא  להוסיף מוסיף אוסופי ודאי בלול של תרנגולים לא אתי לאוסופי  משום  כשבא נחש על חוה, כשנתן לה עלה לאכול מן העץ בח עליה  דכתיב (בראשית ג) הנחש השיאני לסון נשואין: גרים מאי. שלא  היו על הר סיני מהיכן פסקה זוהמא: מולייהו הוו. בסיני. וכל  שעמדו על הר סיני נתקלטו ונטהרו ונתרפאו מכל מוס ואף עורים  ופסחים שהיו בישראל כלמניה בספרי:  ופליגא. הח דהמרן דלא פסקה  זוהמח עד סיני: מתני׳ שובר  אדם מבית. מליאה גרוגרות בסכין  או בסייף לאכול ממנה גרוגרות דאין  במקלקל שום איסור בשבת: ובלבד  שלא יתכוין לעשות כלי. לנוקנה יפה  בפתח נאם: אין נוקבין מגופה.  הדבוקה (ג) בפה החנית לעשות נקב  אלא נוטל את כולה הבל כי נקיב  לה מתקן פתחה: ומכמיס מתירין.  דאין דרך פתח לחבית בכך: ולא  יקבנה מלידה. בגמרא מפרש לה:  שהוא ממרת. ויש כאן משום מממק:  בערב. מדינה1): מחטאת, שמא  מירח השעוה לדונקה בדופני הכלי  סביב הנקב: גמ׳ לא שנו. השובר  המנית ומטלטל הסייף לכך: אלא  בדרוסות, שהגרוגרות דרוסות בעיגול  ומומכין ממנו בקורדוס או בסייף  ומיידי דמטלטל סייף לחתוך גרוגרות  תבר ניה נמי לחבית: אבל מפורדות.  שא״ל למתכן לא יטלטל סייף לשבור  החנית (ד) דמתני׳ ר׳ נחמיה דאמר אין כלי  ניטל חלה לתשמים המיוחד לו כדמוקי  לקמן: ואינו חושש. ואע״ג דיין לאו  למחתכיה קאי: רבנן היא. דפליגי  אדר׳ נחמיה ואמרי כל הכלים ניטלים  לצורך ושלא לצורך: מוסלות. כלי של  כפות תמרים ועושין מ) כמין סלים  ונותנים לתוכן תמריס רעים להתבטל:  מסיר. אם הכסוי קשור בחבל: אבל  לא מפקיע. סותר שרשרות המבל  בכלי: ולא מוסך. דאין כלי ניטל  אלא לצורך תשמישו וסכין אינו עשוי  לכך: למיברז. לתחוב פויינדור״מ  בלע״ו: בבורטיס. ברוממ לתומנו  בדופניה לנקוב: לעין יפה. להרחיב  מולח היין בנקב גדול מדלח נקיב  ליה כדרך הנוקנין נקב עגול ויפה:  המס ודאי לעין יפה קמיכוין. שמרחיב  פיה למטה ממגופתה כדקמני מתיז  את ראשה, שפת פיה: לפתומי מיפתח.  יטול מגופתה: למעלה. בראש המגופה  התס הוא דשרו רבנן דלאו חוכמה  למיעבד פתחה התס אלה נוטל כל  סמגופה: אבל מלדה. זמנין דעברי  זה משום פתחא ואינו כולה לפותמה  למעלה שלא יפול עפר חו פסולת  ציין: היינו דקתני ולא יקבנס מלדה.  ואמגופה קאי ודברי הכל: מחלוקת  מן הצד. המס הוא דקחסר רבי  יהודה משום דאיכא דעבדי ליה  פתחא: אין נוקבין נקב חדש. בכלי:  נקב ישן. שנסתם דכי חוזר ופותח  לאו כעושה פתח הוא שהרי עשוי  ועומד וסתימתו לאו כלום: אוסופי  נמי קמתקן פסקה. שמרחיכו וים  כאן מטוס גמר מלאכה: הצלה.  סלמון שלא ימותו התרנגולין: ואם  כא להוסיף מוסיף. ולא גזרינן  דילמא חמי לחוסופי כלול של  תרנגולין דלה מוסיף אינים עליה:  משום  שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות. בגמרא מוקי  לה בדרוסות לרבי נחמיה אבל לרבנן דרבי נחמיה שרי  אפילו מפורדות ותימה לרבי מהא דתנן בפרק בכל מערבין ( עירובין  דף לד׃ ושם ) גבי עירוב נתנו במגדל ונועל בפניו ואבד המפתח הרי  זה עירוב ופריך בגמרא אמאי הוא  במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא  ומשני רב ושמואל דאמרי תרווייהו  הכא במגדל של בנין עסקינן ור״מ  היא כו׳ ואמאי מבעי ליה לאוקמא  הכי ומעיקרא נמי מאי קאמר והלא  יכול לשבר ולפתוח את המגדל וליטול  את העירוב כי היכי דהכא שרי  לשבר החבית וליטול הגרוגרות ואם  באת לחלק בין נטילת העירוב לנטילת  הגרוגרות א״כ קשה היכי מוקי לה  התם כר׳ מאיר ונראה דהתם אסור  לשבר את המגדל והכא דשרי לשבר  את החבית משום דמיירי במוסתקי  כדמוקי לה בביצה פרק המביא כדי  יין ( דף לג׃ ושם ) ומפ׳ רש״י התם  דהיינו חבית שבורה ומדבקין שבריה  בשרף של עץ. שעושה ממנו זפת  וקורין ריישנ״א ומש״ה דוקא חבית  שרי דמחמת גריעותו לא חייס עליה  וליכא למיחש שמא יתכוין לעשות  כלי וכן כולה שמעתא דהכא במוסתקי  ואע״ג דהתם בביצה לא מוקמינן הכי  אלא לר״א דפריך ולית ליה לר״א הא  דתנן שובר אדם את החבית כו׳  ועלה משני מתני׳ במוסתקי מ״מ  אפילו לרבנן מיבעי לאוקמי הכי  דרבנן לא פליגי אדר״א דקאמר לא  יקטמנו פי׳ לא יקטום את ההדס  להריח בו אלא משום דאיהו סבירא  ליה דבקטימת קיסם חייב חטאת  כשקוטמו לחצות בו שיניו וא״כ אי  לא מוקמינן לה במוסתקי עלייהו  איכא למיפרך ולית להו הא דתנן כו׳  הלכך מיבעי לן למימר דאליבא דכולהו  מיירי מתניתין במוסתקי והשתא  אתיא שמעתא שפיר. מ״ר. ובגמ׳  ירושלמי בפרק בכל מערבין מצאתי  הדא דתימא במגדל של אבן אבל  במגדל של עץ נעשה כשובר החבית  לאכול ממנה גרוגרות׃  מתיר ומפקיע וחותך. אומר רבי  מההיא דעירובין ( דף לד׃)  יש ללמוד דהא דאמרינן ( ביצה דף לא׃)  חותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך  היינו כגון דקטיר במיתנא אבל פותחת  של עץ ושל מתכת אסור לשבר  ולהפקיע מדקשיא ליה התם אמאי  הוא במקום אחד ועירובו במקום  אחר דפשיטא ליה שאינו יכול להפקיע  הפותחת וליטול העירוב אע״פ שסתם  מגדל שבכל הש״ס הוא כלי כמו הצד  צבי לבית וצפור למגדל וכי ההיא  דבריש כל הכלים ( לעיל קכב׃) ובמסקנא  נמי לא בעי לאוקומי אלא בקטיר  במיתנא דהיינו דוקא חותמות שבכלים  אבל דבר שהוא חזק כעין פותחת  לא הוה שרי ת״ק. מ״ר׃  הא רבנן והא ר׳ נחמיה. תימה לי  אמאי לא מוקי תרוייהו כר׳ נחמיה  והא דקתני מתיר מפקיע וחותך ביו״ט  והא דקתני מתיר אבל לא מפקיע  וחותך בשבת דאיכא תנא דס״ל הכי  אליבא דר׳ נחמיה בביצה בפ׳ המביא  כדי יין ( לב׃) י״ל דניחא ליה למימר חדא  כרבנן מדנימא תרוייהו כר׳ נחמיה׃